היהודים באתיופיה נהגו לחגוג את החגים הנזכרים בתורה. האם לדעתכם חגגו את חג החנוכה ואת חג פורים? האם יש חגים שביתא-ישראל נוהגים לחגוג ואינם מוכרים לעדות ישראל אחרות? איך ידעו מתי לחגוג את החגים? האם, לאחר העלייה לישראל, ממשיכים לחגוג כמו באתיופיה?
הידעתם שיום חג הסיגד, חגם המיוחד של ביתא-ישראל, הוא יום חג רשמי בישראל? זהו חג של חידוש הברית בין העם לאלוהיו, חג של חזרה בתשובה ושל ביטוי הגעגועים לציון.
בדומה ללוח השנה העברי גם לוח השנה האתיופי נקבע לפי השמש. החגים שחגגו ביתא-ישראל באתיופיה נקראו בשמות בשפה האמהרית ובשפת הגעז. בואו ונכיר את המסורת המיוחדת על פיה היה מקובל לחגוג באתיופיה.

כך חגגו ביתא-ישראל באתיופיה

בחודש מֶגַבִּיט (ניסן, באמהרית - ליסן) - החודש בו החלה השנה החדשה:

חג הפסיכה
הַפַסִיכַּה החל ב- 14 בחודש מֶגַבִּיט ונמשך שבעה ימים.
ההכנות לחג הפַסִיכַּה התחילו בתחילת החודש. אז נהגו לנקות את הבית ולכייר כלי אוכל חדשים. כלי חרס אלו באו במקומם של הכלים שהשתמשו בהם כל השנה. בזמן הפסיכה הכינו מדי יום "קיטא" שהוא מאכל הדומה למצה. ב- 14 בחודש מגביט, לאחר חצות, נערך טקס קורבן הפסח. אז התכנסו כולם ליד בית התפילה, הקייסים ערכו תפילות, שחטו כבש וזבחו אותו במזבח אבנים בקרבת בית התפילה. לאחר צליית הכבש חילקו מבשרו לכל משפחה והוסיפו גם חתיכה מהקיטא, שהקייסים בירכו עליה. אחר-כך היו הקייסים מספרים על יציאת מצרים ומתפללים לגאולה.
בשבוע הפַסִיכַּה הקפידו בביתא-ישראל לא לאכול מאכלים שנדרש זמן רב להכנתם.
נהגו גם לערוך ביקורי משפחות ולהכין ארוחות חגיגיות. בחמשת הימים שבין תחילת החג לסיומו לא נהגו לעבוד כרגיל, אלא רק לקנות בשוק ולרעות את הצאן. סוף החג צוין בהכנת בירה ולחם.

בחודש גְנְבּוֹט (סיוון):

סני מערר
שבעה שבועות מתום הפַסִיכַּה חגגו את סֶנֵי מַעְרֵר כלומר את חג הקציר.
בשלושת הימים שלפני החג נהגו להתרחץ בנהר כדי להיטהר. בנוסף לכך היו מתפללים תפילות הנקראות "קבלת התורה". בחג סֶנֵי מַעְרֵר היו הקייסים מברכים על הזריעה ועל הזרעים. ביום זה בירכו בבית התפילה על לחם המֶסְווַאִית, הוא לחם המצווה.

בחודש תֶשְרַתוֹ (חודש תשרי):

חג ברהן סרק
ביום ה- 1 בתֶשְרַתוֹ חגגו את בְּרְהַן סֶרֶקֶ - חג זריחת האור. חג זה סימל את תחילתה של השנה החדשה המביאה איתה אור חדש. החג נמשך יום אחד ונקרא גם בֶעַלֶ-מֶטְקְא - חג התקיעה. שם נוסף לחג הוא תֶזְכַּר אַבְרָהָם לזכרו של אברהם אבינו שעקד את בנו, יצחק.
החג בְּרְהַן סֶרֶקֶ התחיל בכך שהקיסים היו מודיעים ומזכירים לכולם להתחיל להתכונן לחג. לפני תפילת החג הלכו אנשי הכפר לנהר כדי להתרחץ ולהיטהר לכבוד החג. בערב התאספו כל אנשי הכפר, גברים ונשים, לחגוג יחד. כך גם למחרת בבוקר. הקייסים ערכו את התפילה והקהל התפלל וענה. התפילה לוותה בנגינה בתופים ובמצילתיים. לאחר התפילה ערכו ארוחה חגיגית ליד בית התפילה. בארוחה זו אכלו לחם מיוחד, המכונה לחם מצוות מֶסְווַאִית, ושתו טֶלַה - משקה חג שדומה לבירה. הקייס דרש דרשה, בירך על הכיבוד וחילק ממנו לכולם. בחגיגות השתתפו גם אנשים שבאו ממרחקים כדי לחגוג את החג עם בני משפחתם.

חג אסתסריו
בין היום הראשון ליום העשירי בתשרתו היה מקובל לבקש סליחה ומחילה זה מזה. ביום ה- 10 לתשרת חל אַסְתֶסֶרִיוֹ - חג הכיפורים, שהיה יום צום ותפילה ובקשת מחילה.
תפילות החג נמשכו כל הלילה וכל היום למחרת. לקראת סיום הצום היה הקייס מפסיק את התפילה ומזמין את הציבור לבקש סליחה. אז ניגשו המתפללים זה לזה וביקשו סליחה איש מחברו. אחר כך קראו את עשרת הדיברות וערכו טקס אזכרת נשמות. בני העדה לקחו ביד קומץ של גרגרי חיטה ושמו אותם במקום נקי מחוץ לבית התפילה. הציפורים אכלו את הגרגרים, שסימלו את הנשמות של מי שמתו. בסוף התפילה קראו הקייסים בשמות כל מי שהשתתפו בתפילה במשך היום. על פי המסורת מי שקראו בשמו זוכה להיכתב בספר החיים. בתום הצום ערכו טקס אכילה ושתייה בחצר בית התפילה.

חג בעל-מצלת
ביום ה- 15 לחודש חגגו את בֶעַלֶ-מֶצֶלֶת - חג הצל, כלומר הסכך.
לקראת החג הקימו סוכה ליד בית התפילה וכיסו אותה בעלים ובענפים. בסוכה ערכו את סעודת החג. הביאו את ביכורי הירקות שהבשילו: תירס, אפונה ופול. הקייס בירך על תירס הביכורים, והקהל טעם ממנו. את החג חגגו שמונה ימים. ביום הראשון וביום האחרון לא עבדו. בשאר הימים גם-כן לא עבדו, אך יכלו לבשל, לרעות את הצאן וללכת לשוק. במשך החג היו אנשי הכפר מארחים בני משפחה ואורחים אחרים בסוכת בית התפילה.

בחודש טְקְמְט (חשוון, באמהרית - תשואן):

חג הסיגד
ביום ה- 29 בטְקְמְט, 50 יום לאחר אסתסריו חוגגים את יום הסִיגְד - יום הסגידה לה' וחידוש הברית עמו. זהו חג חזרה בתשובה, וביטוי הגעגועים לציון.
בני הכפרים התאספו בהמוניהם ליד הר גבוה, התרחצו במים כדי להיטהר והתחילו בצום. בבוקר עלו לראש ההר. ראשונים הלכו הקייסים ואחריהם הלכו הילדים שנשאו את האורית (התורה) והנשים. על פסגת ההר היו הקייסים קוראים בתורה ובספרי התנ"ך - "עזרא" ו"נחמיה". קוראים בספרים אלה כיוון שחג הסִיגְד הוא חג המסמל את חידוש הברית בין אלוהים לעם ישראל, ומעשה הנביאים עזרא ונחמיה, ששבו את שיבת ציון, מייצגים סמליות זו. בחג זה קראו גם את סיפור מעמד הר סיני מספר שמות. אחר-הצהרים ירדו וחגגו את סיום הצום בסעודה גדולה ובריקודים.

חג הסיגד בישראל
בישראל יום חג הסִיגְד הוא יום חג מוכר, ונחשב בקרב החוגגים אותו ליום חופשה מבית-הספר. החוגגים, יוצאי אתיופיה ואורחיהם, נאספים מכל רחבי הארץ. הם מגיעים באוטובוסים לחורשה שליד ארמון הנציב בירושלים. משם, מגובה ההר, ניתן להשקיף על ירושלים העתיקה ועל הר הבית. הקייסים מנהלים את הטקס ואת התפילות, ומכובדים, בעלי - תפקידים ציבוריים ומוזמנים, אומרים מילות ברכה. בהזדמנות זו אפשר להיפגש עם מכרים מאתיופיה, שבישראל גרים במרחק רב זה מזה, ולכן פוגשים אותם לעתים רחוקות.

בחודש הְדר (חודש כסלו, באמהרית - כִּיסְלֶּו):

חג הדר מערר
ב- 12 בכיסלוו חגגו את הְדַר מַעְרֶר - החג החל בחודש נובמבר - שנקרא גם אְהְל בְּיכּוּרַת - חג הביכורים. חג זה חל 50 יום לאחר חג בֶּעַלֶ-מֶצֶּלֶת.
באתיופיה חלה עונת הקציר בחודש נובמבר. בתקופה זו הפרות מתחילים להבשיל ועונת הקציר מתחילה. בחג זה היו יהודי אתיופיה מביאים את ראשית האסיף והביכורים לבית התפילה. הקייסים בירכו על הביכורים וקיוו ליבול טוב.

בחודש יֶכַּתִית (חודש אדר):

צום אסתר
באתיופיה נהגו לציין את צום אסתר, החל ב- 11 בחודש יֶכַּתִית, במשך 3 ימים.
הקייסים וזקני העדה (=השְמַגְלֶה) צמו במשך שלושה ימים - זכר לשלושת הימים בהם צמו מרדכי ואסתר, עליהם מסופר במגילת אסתר. הם היו צמים רק במשך היום ובלילה אכלו.

ראש חודש
כל ראש חודש היה יום חג. ביום זה נחו ושבתו מכל מלאכה ועבודה.

יום השבת
יום השבת היה יום קדוש. כבר מיום חמישי התחילו בהכנות לקראתו - כיבסו את הבגדים וטבלו ורחצו בנהר. רק אז, לאחר שהיטהרו, מותר היה לנשים להתחיל לבשל את מאכלי השבת. כל אישה אפתה למשפחתה את לחם השבת המיוחד - מֶסְווַאִית - שפירושו מנחה לה' או ברכה. את המאכלים הביאו בשבת אל בית התפילה, והיו אוכלים אותם יחד, בשמחה ובזמר, בסעודת משפחות משותפת.
כל שבת שביעית - שֶבַע סֵנְבֶּת - נחשבה לשבת מיוחדת, והתפללו בה תפילות מיוחדות. פעמיים בשנה ציינו שבתות מיוחדות - ברֶבַע סֶנֶבֶּת.

עקבות מאתיופיה במילים ובמנגינות - נושאים נוספים:

לפני שמתחילים לשיר
החיים בכפר
ילדים לומדים - ילדים עובדים
שמחה ואהבה
הגעגועים לציון והמסע אליה
נפגשים בשירים