בשנים האחרונות נעשו במדינתנו מעשים המגלים את חרפת הארץ. אולם, הדבר המביש ביותר, המעורר חרדה ואימה, בושה והתמרמרות, הוא - הטבח האיום שנעשה ביהודי קישינוב.

אנשים הרואים את עצמם כנוצרים, אנשים המאמינים, כביכול, באל חנון ורחום - אנשים אלה, בעצם ימי חג אלוהיהם שקם לתחיה, רוצחים ילדים וזקנים, אונסים נשים, שודדים ומענים את בני אותו השבט אשר נתן להם את הנוצרי.

את מי להאשים בפשע מגונה זה הרובץ על כולנו, הרוסים, ככתם-דם מחפיר ומביש, שגם יובלות שנים לא ימחקוהו מדפי ההיסטוריה של ארצנו חסרת-התרבות?

אין זה מן הצדק לדון לכף חובה את "ההמון" אשר היכה ביהודים: ההמון - זוהי היד המבצעת; אשמים בכך משחיתי המידות וההכרה במזיד, שעוררו אותם על-ידי כך למעשי שוד ורצח.

בידוע הוא: את ההמון בקישינוב הדריכו אנשים מהחברה התרבותית. אבל, מי היא בעצם החברה התרבותית ברוסיה? - זוהי כת-אנשים מהסוג הגרוע, גרוע יותר מפשוטי-העם מוכי-עיוורון ועטופי ערפל מלאכותי, אשר נטל החיים הקשים המעיק עליהם מביאם לידי התמרמרות והתרגזות מתמדת.

אנשי התרבות - זוהי כת עבדים-פחדנים נטולי כל רגש ערך עצמי, נטולי הכרה בזכויות עצמם, הנכונים בכל עת לכרוע ולהשתחוות לפני הכוח השליט, להסכים לכל דבר-שקר ובלבד שלא ידריך את מנוחתם. זהו המון אפור, חסר-אונים ונטול זכויות, חסר-הכרה ונטול-בושה על אף חיצוניותו ההדורה.

החברה התרבותית שלנו אשמה במעשי-האימים המחפירים שהתרחשו בקישינוב, לא פחות מאשר מבצעי הרצח והאונס בפועל. אשמתה לא רק בכך, שלא הגנה על הנרצחים ועוד התענגה למראה הטבח, אלא בעיקר, שבמשך רבות בשנים נתנה, מתוך שקט ושלוה, לשונאי אדם שיביאוה לידי ניוון וישחיתו את נפשה. שונאי-אדם אלה שיצאו להם מוניטין כנבזים, מתרפסים לפני כח הזרוע ומקדשי-השקר, כגון: אלכסיי סובורין, ויקטור בוראנין, וסילי ואליצ'קו, סרגיי שאראפוב, ויסאריון קומרוב, קרושבאן, פיאטאקובסקי ואחרים.

אלה הם האשמים האמתיים בפשע המחפיר שבמעשי-האימים בקישינוב. לכל כינויי הגנאי, שבהם הוכתרו אנשים שנואים אלה, עלינו להוסיף כיום גם את הכינוי: המסיתים לשוד ורצח.

אנשים צבועים ושם אלהים על שפתותיהם, משחיתי החברה הרוסית, אגב הטפה לשנאת יהודים, ארמנים ופינים. כיום הם משמיצים את זכר החללים שנפלו - פרי ההסתה שלהם - בדברי-שקר מגונים, ממשיכים את פעולתם הנפשעת - פעולת השחתת הרגשות והרעיונות של החברה הרוסית הנתונה בעול-העבדות.

הבוז לראשם! תאכל אש-המצפון את לבותיהם אכולי-הרקב, חדורי התרפסות-משרתים והכנעת-עבדים לפני כוח הזרוע.

חובה מוטלת כיום על החברה הרוסית, שעליה רובץ החטא המביש של הסתת ההמונים, להוכיח, כי לא נשחתה כליל מרעיונות-זנונים אלה, איננה מזדהה עם המסיתים לרצח ושוד וטומנת בחובה גרעיני רגש אנושי.

כדי להסיר לפחות שמץ מהחרפה הרובצת על החברה הרוסית, בשל מעשי קישינוב, עליה להושיט יד-עזרה למשפחות היהודים שנהרסו וליתומי העם שנתן הרבה לעולם, הרבה אישים דגולים אמתיים, ועל אף היותו נרדף בכל רחבי תבל, הוא מוסיף לתת אנשים שכאלה - מורי-דרך לאמת וליופי.

ובכן, כל מי שאינו רואה את עצמו משרת למשרתים הללו, כל מי שרגש כבוד אנושי עוד לא סר ממנו - לעזרת היהודים!

מי שרואה את עצמו בן-אדם במלוא מובן המלה, לפניו אינו קיים לא ייוני ולא יהודי, אלא האדם בלבד!

קראו עוד:

הרצל על הפוגרום
ח. נ. ביאליק בעיר ההריגה
תגובתו של ל. נ. טולסטוי