וינדזור, 15 ביוני 1918

יקירתי,

שני מכתביך מיום 12 ביוני קיבלתי. אין מלים בפי להודות לך על כתיבתך התכופה. זהו הרגע הטוב והמאושר ביום כשאני מקבל מכתב בכתב-ידך. אז רוצה אני ליפול לרגליך ולבקש את סליחתך, רוצה אני לחבק אותך וללחוץ אותך לחזי, למען שתרגישי איך לבי דופק, אני רוצה לבכות בזרועותיך, לשאת אותך על כפי ולנשק אותך, לנשק בגעגועים הגדלים אצלי מיום ליום, ולהביא באהבתי מרפא והרגעה לכאב שהורשתי לך, אולם את כל-כך רחוקה, ואני יכול לראותך רק בתצלום שאני נושא על מדי הצבאיים, תצלום שעכשיו הוא יקר לי וקדוש.

קדוש, פוליה שלי, זוהי המלה היחידה המביעה במלוא העצמה את המשמעות הנודעת לך בחיי. אהבתיך עוד לפני שהתחתנו, ואת יודעת זאת, אם כי לא אמרתי לך זאת. אהבתי גדלה לאחר החתונה שלנו, כי מצאתיך יותר יפה ויותר טובה משציפיתי. עכשיו זוהי יותר מאהבה - את הקדושה שלי, המלאך הסובל המרחף סביבי בלי שאראהו, שאליו נמשכת נשמתי, שאליו אני מביט בעינים מורמות אל על, כי רואה אני אותך עומדת למעלה, מעלי, כי מה שאת עשית הוא גדול יותר, ללא שיעור יותר, ממה שאני ואחרים עושים. וקרבנך כה גדול, עד שאני רוצה לפעמים להסיר כובעי ולהשתחוות, להשתחוות עמוק לגבורתך, אשר כל חיי לא אחדל להשתומם לה ולהעריצה.

כשאני קורא מכתביך אני מרגיש כל מה שאת מרגישה וסובל כל מה שאת סובלת. ידעתי גם מקודם שיכבד עליך הדבר, והרגשתי מה שאת עתידה להרגיש, ועזבתי אותך, יקירתי, לא מפני שאיני אוהב אותך דיי. עשיתי מה שהייתי חייב לעשות גם בשבילך, ואני מבטיח לך, פוליה יקירה, שיבוא זמן - ואין הוא רחוק - ואת בעצמך תרגישי זאת ותביני. אז תראי שהדבר הגדול ביותר שיכולתי לעשות עכשיו למענך זהו להיפרד ולהתנדב ללגיון, לעזוב אותך עם ילד שלא נולד עדיין ולצאת למלחמה, כי המעשה הזה יקדש אהבתנו ויכשיר אושר חיינו. כשהתאהבתי בך והחלטתי לאחד לנצח חיי וחייך, לא רציתי לתת לך אושר קטנטן, זול, של חולין. הכינותי לך האושר הגדול, המקודש, האנושי הנקנה בסבל וביסורים. לשמחתי הגדולה ביותר בחיי השתכנעתי שנולדת בשביל אושר כזה, שאת מוכשרה לאושר כזה, לסבול יחד אתי בשביל דבר גדול, ואת ראויה שאני ארכין ראשי לפניך. משום כך אני כל-כך אוהב אותך, משום כך את כל-כך יקרה לי... יודע אני שלא היית מוכנה לקראת הסבל והנסיון הקשה, אשר נפל עליך פתאום בכל כבדו, אבל ידעתיך דיי למען תהיה בי הודאות שאת תשאי את המשא הכבד הזה, וגם תעפילי בדמעות וביסורים להר הגבוה, שמשם נשקף עולם חדש, עולם של אור וחדוה המבהיק בזהרו של אידיאל רענן לנצח. יש שם עולם אחר, עולם של אושר עליון, יקום נהדר, עולם שרק מעטים יזכו להיכנס לתוכו, כי רק נשמות עשירות ולבבות עמוקים מותר להם להיכנס אליו, ויודע אני כי נשמתך עשירה ולבבך גדול דיו בשביל העולם המעולה והחיים המעולים, שאני רוצה להכין בשבילך.

ודברי הם לא כדי לנחם אותך, כי יודע אני שעתה לא ינחם אותך דבר. את סובלת יותר מדי. את כל-כך בודדה וחסרת-ישע - אני מכיר המשמעות רבת-היסורים של מלים אלה. אבל אני מבטיח אותך, כי בבדידותך את לא יחידה - עמך אני בכל נשמתי. לבבי פועם יחד עם לבך, ויהי המרחק ביני ובינך אשר יהיה - אני אנשום עמך יחד ואחיה את חייך ואסבול סבלך ואקווה ואתפלל לרגע של שמחה עמוקה ושל אושר רב, כשנהיה שוב יחד כאיש אחד.