|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > דתות והגות דתית > נצרות |
|||||||||||||||||||||||||||||||||
אוסף הספרים המקודש לנוצרים נקרא ביבלייה - כלומר, "ספרים" בשפה היוונית (היוונית הייתה שפת הכתיבה באימפריה הרומית, וגם יהודים משכילים רבים, בארץ ישראל ומחוצה לה, השתמשו בה). הביבלייה מורכבת משני חלקים.
החלק הראשון בביבלייה הוא הברית הישנה, שבה נכללים הספרים המצויים בתנ"ך, אך בסדר שונה; בנוסף, כלולים בה ספרים שנכתבו בתקופת בית המקדש השני, ושלא הוכנסו לאוסף הספרים המקודש ליהודים (כינויים של ספרים אלה בפי חז"ל היה ספרים חיצוניים). הספרים החיצוניים עוסקים בנושאים מגוונים: למשל, ספר יהודית עוסק בעלילת הגבורה של אישה ההורגת את מפקד צבאו של האויב הצר על עירה; ספרי מקבים עוסקים בסיפור ההתקוממות של החשמונאים נגד הדיכוי שנקט השלטון היווני בארץ ישראל ועוד.
החלק השני בביבלייה הוא הברית החדשה הכוללת: ארבעה ספרי בשורה, ספר מעשי השליחים, איגרות שחוברו על ידי פאולוס ודמויות חשובות אחרות וספר חזון יוחנן. ארבעת ספרי הבשורה קרויים כך משום שהם מבשרים את הופעת ישוע ומספרים את סיפור חייו ומותו. ארבעת הספרים הם חיבורים ביוגרפיים עוקבים, והם מיוחסים לארבעה מחברים – מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן. ספר הבשורה על-פי מתי עוסק בתולדות חייו של ישוע מלידתו ועד מותו ותחייתו. משולבים בו פרטים שאינם מופיעים בבשורות האחרות, כגון רעידת אדמה עם מותו של ישוע:
בבשורה על-פי מתי מצוי חומר רב אודות תורתו של ישוע, המרוכז בצורת דרשות. למשל, בדבריו על גמילות חסדים הזהיר ישוע את שומעיו שלא יתנו צדקה באופן בולט לעין, כדי להרשים אחרים, אלא יעזרו לנזקקים בצִנעה:
ספר הבשורה על פי מרקוס מספר על חייו של ישוע מפגישתו עם יוחנן המטביל ועד צליבתו. בספר זה מתואר ישוע כמנהיג הסובל ייסורים וכדוגמה ומופת לנוצרים שנרדפו אחר-כך על ידי השלטון הרומי האלילי. בפרק יד, פסוקים 65-64 נאמר:
ספר הבשורה על-פי לוקאס מספר על הנשים שסבבו את ישוע - אמו מרים ומריה מגדלנה. כמו כן, מובאים בו נוסחי תפילות הודיה ושירי הלל שאמרו אמו מרים, אביו של יוחנן המטביל, זכריה ואנשים נוספים. תפילות אלה שולבו לאחר מכן בנוסחי התפילה של הכנסייה הנוצרית. אחת מהן היא תפילת ההודיה של מרים על הריונה:
ספר הבשורה על-פי יוחנן מתמקד בימיו האחרונים של ישוע בירושלים. בשונה משאר ספרי הבשורה, ספר זה מבליט את אלוהותו של ישוע ומדגיש שהזדהות המאמינים עמו מזכה אותם בחיי העולם הבא. כשישוע חוזה את מותו הקרב, הוא אומר לתלמידיו:
לאחר ספרי הבשורה מופיע בברית החדשה ספר מעשי השליחים, המספר על מסעות השליחים, תלמידי ישוע, לשם הפצת תורתו ברחבי האימפריה הרומית. ספר זה נכתב, כנראה, על-ידי לוקאס, מחבר אחד מספרי הבשורה. הסיפור המופיע בספר מעשי השליחים בפרק ט"ז מהווה דוגמה לתיאור המסע להפצת האמונה הנוצרית:
מרכיב מרכזי נוסף בברית החדשה הוא אוסף האיגרות, שאת רובן כתב פאולוס. האיגרות מופנות לקבוצות של מאמינים ותפקידן להסביר את האמונה הנוצרית ולגייס מאמינים חדשים. הן מקשרות את הופעת ישוע וצליבתו לסיפור תולדות האדם ותולדות בני ישראל שבספר בראשית בברית הישנה. פאולוס מדגיש באיגרותיו את חותם החטא שאדם וחווה הדביקו בו את כל צאצאיהם בעקבות האכילה מעץ הדעת. הוא קובע, כי מאז חטאו אדם וחווה, אין ביכולתם של בני המין האנושי להתגבר על הנטייה לחטוא עוד ועוד. לכן, נידונים כל בני האדם לעונש הגיהינום לאחר מותם. הופעת ישוע עלי אדמות חוללה שינוי - מותו על הצלב, בלא שחטא חטא כלשהו, כיפר על חטאי אדם וחווה וכל צאצאיהם. לכן, מאז הופעתו, יכולים בני האדם המאמינים במשיחיותו והמזדהים עם סבלו להימנע מלחטוא ולחיות חיים טהורים. הופעת ישוע משולה, אם כן, לבריאה מחודשת של המין האנושי, ולכן מכנה פאולוס את ישוע "אדם השני". באיגרת אל הרומיים נאמר:
אך ישוע הביא את החסד האלוהי לעולם - כלומר, אִפשר לבני האדם להיטהר מחטאיהם -
ספר "חזון יוחנן" עוסק בתיאור האפוקליפסה - אחרית הימים. הספר חוזה מאבק עתידי בין ישוע לבין כוחות הרשע המתנגדים לנצרות, שיהיה כרוך בהרס וחורבן. החזון מסתיים בניצחונו של ישוע ובסילוק כוחות הרשע מן העולם.
הברית הישנה נחשבת בעיני הנוצרים לספר התגלות, המכיל רמזים מקדימים להופעתו של ישוע. הברית החדשה נכתבה על ידי מחברים שונים בהשראה אלוהית. הנוצרים רואים הן בברית הישנה והן בברית החדשה ספרים מקודשים. הנוצרים קוראים מתוך הביבלייה בתפילת יום ראשון ובתפילות הנערכות בחגים. הקריאה כוללת קטעים מן הברית הישנה וכן קטעים מן הברית החדשה. מזמורי תהִלים רבים הולחנו והם מושרים על-ידי מקהלה או על-ידי כל ציבור המתפללים. פסוקים מן הביבלייה מצוטטים גם בדרשות הנאמרות ביום ראשון בכנסייה - הדרשן מצטט מן הברית הישנה ומן הברית החדשה, כדי לחזק את המסר שהוא מעוניין להעביר למאזיניו. לחלקים נוספים מן הפרק: כתבי הקודש ביהדות – התנ"ך
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
|