תולדוט אתר ההיסטוריה

מפא"י מפלגה ציונית-סוציאליסטית שהייתה קיימת בשנים 1968-1930. היא נוסדה בינואר 1930, עם איחודן של אחדות העבודה והפועל הצעיר, והיוותה את הכוח הפוליטי הדומיננטי והמרכזי לא רק בתנועת העבודה היהודית בא"י אלא גם ביישוב המאורגן כולו ובהסתדרות הציונית העולמית. מפא"י הוליכה את תנועת העבודה בארץ בדרך של "סוציאליזם קונסטרוקטיבי", החותר להשגת יעדים לאומיים ומעמדיים בעת ובעונה אחת. "הסוציאליזם הקונסרוקטיבי" נשען על אידאליזם חלוצי לצידו של פרגמטיזם מדיני. מנהיגה הרוחני של מפא"י בתחילת דרכה היה ברל כצנלסון ומנהיגה הפוליטי עד 1963 היה דוד בן-גוריון. מפא"י הנהיגה את ההסתדרות הכללית מתחילת שנות ה-30, את היישוב מאמצע שנות ה-30 ואת המדינה עד סוף שנות ה-60 תוך שיתוף פעולה עם המפלגות ה"בורגניות" והדתיות. אבן הפינה של הגישה הזאת הייתה הברית ההיסטורית עם המזרחי ואח"כ עם המפד"ל שהחזיקה מעמד עד 1976. אולם, כאשר בן-גוריון ניסה להגיע להסכם עם הרביזיוניסטים, נדחה ההסכם שהשיג עם זאב ז'בוטינסקי ע"י חברי ההסתדרות במשאל ב-1935. אי-נחת מהקו הפרגמטי שהנהיג בן-גוריון ומדיניות מזכירי האיגודים המקצועיים, הוועד הפועל של ההסתדרות והקונצרנים התעשיתיים בבעלות ההסתדרות כלפי הפועלים, הובילה לפרישת אנשי הקיבוץ המאוחד וקבוצת חברים מסניף תל-אביב בשנת 1944 והקמת התנועה לאחדות העבודה.

ב-1965 הקימה מפא"י, יחד עם אחדות העבודה-פועלי ציון את המערך הראשון, וב-1968 הוקמה מפלגת העבודה הישראלית בעקבות איחוד בין המערך הזה ורפ"י.

הקבוצה המנהיגה של המפלגה היוותה גוף לא פורמלי בשם "חברינו", בו השתתפו כל שרי מפא"י, מזכ"ל ההסתדרות, מזכיר המפלגה ולעיתים גם יו"ר הקואליציה.

כל ראשי הממשלה של ישראל מאז קום המדינה ועד 1974, היו חברי מפא"י : דוד בן-גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר. נשיאי המדינה יצחק בן צבי, זלמן שזר ואפרים קציר, וכן יושבי ראש הכנסת: יוסף שפרינצק, קדיש לוז, ראובן ברקת וישראל ישעיהו - היו גם כן חברי מפא"י.

ביטאונה הקבוע של מפא"י, מאז 1930, היה "הפועל הצעיר", אשר המשיך להופיע עד 1970. העיתון היומי של ההסתדרות, "דבר", בדרך כלל ביטא נאמנה את עמדותיה של מפא"י.

ב-1949 הקימה מפא"י מרכז אידאולוגי ליד כפר-סבא בשם "בית ברל", על שמו של ברל כצנלסון.

מושבים בכנסת : בכנסת ה-1 (1949) - 46 ; בכנסת ה-2 (1951) - 45; בכנסת ה-3 (1955) - 40 ; בכנסת ה-4 (1959) - 47 ; בכנסת ה-5 (1961) - 42.