ספיר (קוזלובסקי), פנחס (1975-1907). ממנהיגי מפא"י ומפלגת העבודה ושר אוצר מטעמן.
נולד בפולין ולמד בביה"ס הדתי תחכמוני. היה פעיל בתנועת החלוץ בפולין ושימש גזבר התנועה.
עלה ארצה ב-1929 והשתקע בכפר-סבא, שם עבד בפרדסים וארגן מספר שביתות לפני שהחל לעבוד כמנהל חשבונות. בשנים 1947-1937 היה סגנו של לוי אשכול, מנכ"ל חברת מקורות.
בזמן מלחמת העצמאות נסע לאירופה כדי לתאם את הפעולות לרכישת נשק. כיהן כמנכ"ל משרד הביטחון בשנים 1953-1948 וכמנכ"ל משרד האוצר בשנים 1955-1953. כיהן כשר המסחר והתעשייה בשנים 1964-1955 ושוב ב-1972-1970 וכשר האוצר בשנים 1968-1963 ושוב ב-1974-1969 ובכך החזיק פעמיים בשני תיקים - אוצר ומסחר ותעשייה - בו זמנית. כאשר כיהן כמזכ"ל הראשון של מפלגת העבודה בשנים 1969-1968 ישב בממשלה כשר בלי תיק.
ספיר מילא תפקיד מרכזי בחשיפת הפרטים על עסק הביש ועל פרשת לבון, אשר הביאו לבסוף להתפטרותו של דוד בן-גוריון. היה מעורב אישית במאמצים להשיג מימון לעיירות הפיתוח, למפעלים כלכליים מרכזיים כמו המוביל הארצי וצינור הנפט אילת-אשקלון, לאוניברסיטאות ולמוסדות דת שונים, ועודד משקיעים פרטיים לבנות מפעלים בישראל.
יריביו האידאולוגיים של ספיר האשימו אותו בפרגמטיות מוגזמת ובבגידה באידאלים הסוציאליסטיים של מפלגתו. הייתה לו תדמית של איש חזק והפנקס השחור בו נהג לרשום, הפך לסמל של כוח השררה שלו. הוא לא היה מרוצה מהתרחבותה הטריטוריאלית של ישראל ב-1967 מסיבות כלכליות, ובשל ההשלכות הדמוגרפיות והקיטוב שנוצר בחברה הישראלית. היו לו השגות לגבי התיישבות יהודית מעבר לקו הירוק והוא פעל למנוע את מינויו של אריאל שרון כרמטכ"ל.
ספיר דחה הצעה להתמנות לתפקיד ראש ממשלה לאחר התפטרותה של גולדה מאיר ב-1974. לאחר שהחליט גם לא להצטרף לממשלה שהקים יצחק רבין ביוני 1974, כיהן כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית עד לפטירתו.
