מאז החלטת נאצר על חסימת מצרי אילת לשיט ישראלי (25 במאי 1967), צעד שנתפס על-ידי ישראל כ'עילה למלחמה' (casus beli), ועד לפרוץ הקרבות בבוקר יום ב', 5 ביוני 1967, נעשו בצה"ל פעולות קדחתניות לקראת מלחמה. עוד קודם לכן, מאז מצעד יום העצמאות הי"ט שנערך בירושלים ב-15 במאי, עת נודע על הכנסת כוחות שריון מצריים לסיני, החל הצבא ברענון הפקודות ותכניות המגירה, והוחל בגיוס רב היקף של כוחות המילואים. בעשור שחלף מאז מבצע "סיני" (1956) עלתה בהתמדה מוכנותו של הצבא לקראת עימות אפשרי. צה"ל נשען אותה עת על "שדרה" דקה של כוחות סדירים מאומנים היטב, "שלד" שעיקר שריריו היו יחידות המילואים. שלושת השבועות שחלפו מאותו מסדר עד לתחילת המלחמה, תקופה שכונתה "ההמתנה", אפשרו לצה"ל להיערך ביתר יעילות לקראת המערכה.

למהלך המצרי קדמו מספר אירועים, אשר העלו בהדרגה את המתח באזור. ההסלמה ביחסים הטעונים בין ישראל לשכנותיה החלה למעשה עוד בחודש אפריל בעת שהתחולל קרב אווירי עם הסורים, שחתמו ב-1966 על חוזה הגנה עם מצרים, בקרב זה הופלו שבעה מטוסי "מיג" סוריים. בתהליך זה "בחשו" גם גורמים נוספים לצדדים הנצים בפועל (כפי שעולה ממאמריהם של מרדכי בר-און וזכי שלום בקובץ זה). עם חסימת מצרי טיראן הגיעו הצדדים ל"נקודת אל-חזור". על כך מלמדות גם התבטאויות מצריות בימים האחרונים של חודש מאי על "הנחת עבודה" הגורסת צעידה בלתי-נמנעת לקראת התנגשות. חסנין הייכל, עורכו של הבטאון הממשלתי המצרי "אל-אהראם", שהיה אז מן האישים הבולטים במצרים והקרובים לנשיא המצרי, כתב שלושה ימים לאחר ההודעה המצרית בדבר חסימת המצרים, כי אין מנוס מהתנגשות מזוינת עם ישראל. אולם הוא העריך כי המצרים יבלמו את ההתקפה הישראלית, וכי מצרים תשיב במהלומה שתכריע את ישראל. ביום 30 במאי 1967 טס המלך חוסיין לקהיר וחתם עם נאצר על הסכם הגנה, שהעמיד את ירדן וצבאה תחת פיקוד מצרי וב-4 ביוני נחתם הסכם הגנה מצרי-עיראקי. בכך הושלם מעגל האיום הערבי על ישראל.

בישראל עצמה עלה המתח בהדרגה. התחושה של גורליות השעה ניזונה הן מאמצעי התקשורת שהביאו יום יום את התבטאויות הרהב של מנהיגי מדינות ערב ומפקדי הצבא המצרי, ובהיזון חוזר ביטאה את רחשי הציבור וחרדותיו בפני נבחריו. האווירה הקשה הביאה להקמת ממשלת ליכוד לאומי ב-1 ביוני. לממשלה צורפו משה דיין (רפ"י) כשר הבטחון, ומנחם בגין ויוסף ספיר (גח"ל) כשרים ללא תיק. מעתה היו כל הסיעות הגדולות - סיעות השמאל, הדתיים וסיעות הימין - מיוצגות בממשלה. הגיוס רחב ההיקף שהשבית באותה "המתנה" חלק ניכר מן המשק הישראלי לא יכול היה להמשך ללא קץ. המצב חייב שינוי.

היערכות האויב

בבוקר ה-5 ביוני היו למצרים בסיני וברצועת עזה חמש דיביזיות של חיל רגלים ושתי דיביזיות משוריינות. לירדנים היו שבע חטיבות חיל-רגלים - שלוש נפרסו בשומרון, שתיים במרחב ירושלים, אחת באזור הר חברון ואחת ביריחו. שתי חטיבות שריון היו ערוכות בבקעת הירדן. לכוחות הירדניים נוספו עתה גם שני גדודי קומנדו מצריים, שהוטסו בראשית יוני לעמאן. עיראק העבירה לקרבת גבולה עם ירדן כוח אווירי, שהוצב בשדה התעופה H3 שבסמוך לצינור הנפט הישן מכרכוך לחיפה, ואף החלה בהכנסת כוחות לירדן. בתחילה הוכנסה חטיבת חיל רגלים עיראקית, ואליה נוספו במהלך המלחמה עוד שתי חטיבות חיל רגלים וחטיבת שריון אחת. גם סוריה תגברה את כוחותיה בקו הגבול: ארבע חטיבות חיל רגלים רוכזו בקו עצמו, שתי חטיבות נוספות התייצבו בקו השני, בהתאם לתפיסת ההגנה הסובייטית, וכוח נייד של שתי חטיבות שריון ושתי חטיבות ממוכנות רוכז ברמת הגולן. לרשות ארבע המדינות עמדו 700-600 מטוסים; מהם כ-450 מטוסי קרב ומפציצים סילוניים, והיתר מטוסי תובלה ומסוקים. באותה עת כבר הושלמו ההכנות של צה"ל, כולל גיוס כל כוחות המילואים ופריסתם במערך התקפי לאורך הגבול בסיני.

הפקודה ניתנה ע"י ממשלת ישראל: מלחמת מנע.

מהלך הפתיחה - חיל האוויר

הפעילות ההתקפית הראשונה שננקטה היתה מהלומה רבת עוצמה ומתוכננת היטב של חיל האוויר כנגד חיל האוויר של מצרים, ולאחר מכן גם על אלה של ירדן סוריה. המבצע הנרחב הפתיע את האוייב ו"תפס" את רוב כוחו האווירי בעודו בבסיסיו על הקרקע, ובמצב זה הקל על חיל האוויר להשמידו. נטרול חיל האוויר המצרי בשעות המוקדמות של המערכה הקל על פעילות כוחות השיריון והרגלים של צה"ל, גם אם לא הוגש להם סיוע אווירי ניכר בשעות הראשונות של הקרב, שכן מרבית כוחות האוויר של האויב רותקו או אף הוצאו כליל אל "מחוץ למשחק". ביום הקרבות הראשון הושמדו כ-350 מטוסי אויב, רובם על הקרקע ומקצתם בקרבות אוויר. הכוח האווירי המצרי חוסל בפחות משלוש שעות, אולם לשליט מצרים לא נודע הדבר אלא בשעות אחר-הצהריים של אותו יום.¹

בהמשך היום, לאחר שחילות האוויר של ירדן, סוריה ועיראק נכנסו לפעולה, תקף חיל האוויר גם בסיסי אוויר ברבת-עמון, במפרק, ובדמשק ובעוד שלושה שדות בעומק סוריה, וכן את השדה העיראקי H3. כוחות האוויר של האויב הצליחו לבצע אך מספר קטן של חדירות אוויריות לתחומי המדינה, ובולטת אולי מכולן היתה חדירתו של מפציץ סילוני עיראקי ("טופולב" 16 ) שהפציץ את נתניה. הוא הופל באש תותחים נגד מטוסים מעל עמק יזרעאל, בדרכו חזרה.

פירוט המטוסים הערביים שהושמדו ביום הראשון

המדינה	מפציצים או מטוסי קרב/הפצצה	מטוסי קרב	מטוסי תובלה ומסוקים
מצרים	69	185	32
ירדן	-	20	7
סוריה	2	50	-
עיראק	-	9	-

מאחר שרובם המכריע של מטוסי האויב הושמדו ביום הראשון, יכול היה צה"ל להעמיד בהמשך הלחימה חלק ניכר של מטוסיו לסיוע שניתן לכוחות הקרקע; ואכן, שני שלישים מכלל גיחות חיל האוויר במלחמה נועדו למטרה זו. ביום השני ללחימה הותקפו, בין השאר, ריכוזים גדולים של כוחות מצריים בוואדי קורייה, ממערב לאילת. כוחות אלה נועדו, לפי הערכת המודיעין של צה"ל, לחדור למרכז הנגב ולנתק את אילת או אף לכובשה. באזור קלקיליה הותקפו סוללות ארטילריה ירדנית שהפגיזו את תל-אביב, ובמעלה אדומים הותקפו בלילה כוחות שריון שנעו מאזור יריחו לעבר ירושלים. באותו ערב הותקפה מהאוויר גם חטיבה עיראקית ממוכנת בסביבות גשר אדם. ברמת הגולן הותקפו כוחות תגבורת סוריים, וכוחות אוויר אף הופעלו כנגד הנסיון הטורי לכבוש את שאר-ישוב ודן בעזרת שריון וחיל רגלים. ביום השלישי למלחמה הגביר חיל האוויר את תקיפת הכוחות המצריים בסיני, ובמצרי הג'ידי והמיתלה נחסמו מאות כלי רכב ושריון מצרי, אשר חלק מהם שלא נפגע נפל שלל לידי כוחות צה"ל. חיל האוויר אף תקף את רכס אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הצופים וממערב לשכם הותקף שריון ירדני שהגן על העיר. ברמת הגולן הותקפו בשלב זה בעיקר עמדות התותחים נגד מטוסים, כדי להכשיר את הקרקע לקראת ההתקפה הישראלית הצפויה; וביום הרביעי הותקפו שם עמדות ארטילריה ושיירות רכב בכביש המוביל מדמשק לקוניטרה.

כוחות התובלה האוויריים השתתפו אף הם במאמץ המלחמתי. בולטת השתתפותם בתובלת הגייסות בלילה הראשון למלחמה, כאשר מסוקים הנחיתו כוחות צנחנים בעורף המתחם המצרי באום-כתף. כוחות הונחתו גם בחוף המזרחי של חצי-האי סיני, בראס-סודר, ביום הרביעי ללחימה. גם כיבושה של שארם א-שייך התאפשר על-ידי הטסת הכוחות התוקפים במטוסי תובלה ומסוקים. בעת כיבוש רמת הגולן, ביום החמישי ללחימה, הונחתו בדרום הרמה כוחות צנחנים שהוטסו מבקעת יבנאל. ראויה לציון גם הפעלת מסוקים לשם מילוט טייסים שהופלו מעל לשטח האויב. ככלל, ההכרעה האווירית המוקדמת ו"חופש הפעולה" שנוצר עקב כך לכוחות הקרקע, היו גורם רב חשיבות במהלכה ובתוצאותיה של מלחמת ששת הימים.

הערות:
1. ראו: ח' הרצוג, עם כלביא יקום, מלחמות ישראל תש"ח-תשמ"ב, ירושלים תשמ"ג, עמ' 127.

קראו עוד:

מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : כ"ו באייר-א' בסיוון תשכ"ז, 5-11 ביוני 1967 (פריט זה)
מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : המלחמה בחזית המצרית
מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : החזית הירדנית
מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : המלחמה בחזית הסורית

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel