בניגוד לתחזיות הישראליות המוקדמות, הירדנים לא נמנעו מהתערבות במלחמה. עוד בשעות הבוקר הראשון של המלחמה, לאחר שיחה טלפונית בין חוסיין מלך ירדן לנאצר, בה דיווח האחרון על הצלחות צבאיות (כזכור, נאצר לא ידע עד שעות אחר-הצהריים כי כבר בשעות הבוקר הושמד עיקר כוחו האווירי),¹ החלו הירדנים ביריות והפגזות לכל אורך הגבול. פרט לירושלים, הופגזו מושבים בפרוזדור לבירה ויישובים במישור החוף - קיבוץ אייל, רמת-הכובש, כפר-סירקין, יד-חנה כפר-סבא ותל-ברוך. ופגזי תותחים ארוכי טווח "לונג תום" נפלו באזור תל-אביב. בצפון הופגז אזור טירת-צבי, ואף נערכו מספר תקיפות אוויריות באזור נתניה, כפר-סבא, כפר-סירקין וכמה צמתי דרכים. פגזים נפלו גם ביישובים ערביים ישראליים.

בשעות הצהריים השתלטה פלוגה ירדנית על ארמון הנציב, בו שכן מטה משקיפי האו"ם, וחוסיין הודיע כי צבאו הועמד תחת פיקודו של הגנרל המצרי עבדול מונעים ריאד, ראש המטה של המפקדה הערבית המאוחדת. ההשתלטות על אזור ארמון הנציב, נענתה בהתקפת נגד ישראלית, שבמהלכה נכבש ארמון הנציב ומוצבים סמוכים אליו, וכוח שריון ישראלי בפיקודו של אורי בן-ארי החל לנוע מכיוון מעלה-החמישה ומבשרת-ציון לעבר גב ההר בין ירושלים לרמאללה. בבוקר המחרת כבר ניצב השריון מצפון לירושלים באזור תל אל-פול.

מהלכי הלחימה העיקריים בגדה המערבית

במקביל לחתירה של השריון אל גב ההר נערך בשעות הלילה קרב קשה בצפונה של ירושלים, בגבעת התחמושת ובבית הספר הישן לשוטרים, הניצבים על אזור הגבול שנקבע מאז מלחמת העצמאות בסמוך למבואות המערביים של מובלעת הר-הצופים. מובלעת זו היתה כמין אי ישראלי המוקף כולו בשטחים ערביים. המובלעת הוחזקה, על-פי הסכמי שביתת הנשק, בידי כוח קטן שהתחלף מידי שבועיים ואשר הוגדר כ"כוח שיטור", אך היה מורכב בפועל מלוחמים סדירים במסווה שוטרים.

חטיבת צנחני מילואים בפיקודו של מרדכי (מוטה) גור תקפה את האזור בסיוע טנקים של המחוז הירושלמי, והשתלטה עליו לאחר קרבות קשים. בשעות לפני הצהריים של היום השני כבר טוהר השטח עד למוזיאון רוקפלר, בסמוך לפינה הצפון-מזרחית של חומת העיר העתיקה.

כוחות השריון שניצבו מצפון ערכו קרבות עם כוח שריון ירדני של כשלושים טנקים, שהצליחו לעלות מבקעת הירדן. לאחר שגברו עליו, בין השאר בסיוע אווירי, ולאחר קרב נוסף על המוצב הירדני בגבעת המבתר חברו עם הצנחנים שהחזיקו בגבעת התחמושת הסמוכה. כוחות השריון המשיכו בהתקפה לעבר רמאללה והשתלטו עליה עוד באותו ערב. בלילה התקדמו הצנחנים בנסיון ההשתלטות על רכס הר הזיתים, אך שתי הפסגות - א-טור ואוגוסטה ויקטוריה - נותרו לפי שעה בידי האויב.

ביום השני השתלטו כוחות צה"ל על מובלעת לטרון, שהיתה מוקד קרבות קשים במלחמת העצמאות, ומשם חתרו במעלה בית-חורון וחברו לכוחות השריון של בן-ארי. גם בגזרות הצפוניות של "הגדה המערבית" חדרו כוחות רגלים ושריון מפיקוד הצפון - כוח אוגדתי בפיקודו של אלעד פלד - לעבר צפון השומרון. כוח שריון נע מאזור עמק יזרעאל אל ג'נין כבר בערב היום הראשון ללחימה. בבוקר היום השני התייצבו כוחותיו של פלד על כביש ג'נין-שכם מדרום לעיר ג'נין, לשם הגיעו באיגוף עמוק והחלו לתקוף את העיר מעורפה. בעמק זה, עמק דותן, נערך קרב קשה עם כוחות שריון ותותחים נגד טנקים ירדניים שלחמו ביעילות, ונסתייעו בכוחות שריון שהגיעו מבקעת הירדן. אף לאחר כיבוש ג'נין גילו הירדנים רוח לחימה והשיבו מלחמה שערה. כוחות טנקים ירדניים נוספים חשו לעבר האזור מכיוון טובס. בתום יום הלחימה ניצבו כוחות השריון הירדניים והישראליים זה מול זה. אולם במקביל ללחימה על ג'נין, תקפה חטיבה שריון ישראלית נוספת בפיקודו של אורי רום באזור שמדרום לגלבוע במגמה לפתוח ציר נוסף בכיוון טובס ושכם. עתה היו כוחות השריון הירדני נתונים בסכנת כיתור הן מכיוון שכם והן מכיוון טובס.

בשחר היום השלישי ניתנה הפקודה לכיבוש העיר העתיקה בירושלים. ראשית השתלט צה"ל על הפסגות שנותרו בידי האויב באזור הר-הזיתים והר-הצופים. כוחות הצנחנים בפיקודו של מוטה גור פרצו מבעד לשער האריות לאחר הרעשה ארטילרית על הרובע המוסלמי הסמוך. הם חשו לעבר רחבת הר-הבית והניפו את דגל ישראל מעל הכותל המערבי, בעוד שאר הכוח מטהר ומשתלט על העיר כולה. בשלב זה התייצבה בפני הפיקוד הישראלי משלחת של נכבדים ערבים ומסרה כי לא תהיה עוד התנגדות אלימה לכיבוש. הידיעה כי הכותל המערבי והעיר העתיקה בידי כוחות צה"ל, נפוצה במהירות וריגשה את המוני בית ישראל בארץ ובתפוצות.²

במשך הלילה השני התקדמו כוחותיו של אורי רום באזור טובס. עיתוי ההתקפה וכיוונה הפתיעו את הירדנים, וחלק מצוותי הטנקים שלהם "נתפס" כשהוא מחוץ לכלים. ההשתלטות על טובס הושלמה עוד לפני עלות השחר. מכאן המשיך הכוח וחדר לשכם ממזרח. מהלך זה הפתיע את אנשי שכם, ומפורסמת תגובתם האוהדת הראשונית של התושבים למראה הטנקים, שחשבו כי מדובר בכוח עיראקי שחש לעזרה מן המזרח. כוחות השריון הירדני שניצבו ממערב לעיר, נלחמו מעתה עם הישראלים שבאו מן העורף. הקרב הוכרע בצהרי אותו היום. עוד במהלך היום חברו זה לזה הכוחות שהשלימו את הלחימה נגד השריון והרגלים הירדניים בקבטיה והכוחות שהשתלטו על שכם. כוחות נוספים השתלטו על אזור הג'יפטליק וגשר אדם.

במקביל להשתלטות על העיר העתיקה המשיכו כוחות פיקוד המרכז במשך היום השלישי בתנועה לעבר בית-לחם, גוש-עציון וחברון, ואף לעבר יריחו ובקעת הירדן. לאחר התמוטטות האויב היתה ההתנגדות בגזרה זו קטנה. בכך הושלם כיבושה של "הגדה המערבית" כולה.

הערות:
1. ראו: ח' הרצוג, עם כלביא יקום, מלחמות ישראל תש"ח-תשמ"ב, ירושלים תשמ"ג, עמ' 127.
2. ראו: שם, עמ' 145, וכן י' אשכול (עורך), מלחמת ששת הימים, תל-אביב תשכ"ז, עמ' 88-87.

קראו עוד:

מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : כ"ו באייר-א' בסיוון תשכ"ז, 5-11 ביוני 1967
מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : המלחמה בחזית המצרית
מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : החזית הירדנית (פריט זה)
מלחמת ששת הימים - מהלכים עיקריים : המלחמה בחזית הסורית

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel