דרכנו לא מורשת אבות היא לנו. לא סללה אדם לפנינו, לא קדמונו אחרים ברעיון ובהגשמה. מתוך הכרח קיומנו וצורך תחיית עמנו חצבנוה. בכור מציאותנו התכנוה . . .

(י' אורי, דרכנו, תל-אביב תש"ו, עמ' 5)

המסגרת המשפטית אשר לפיה מוגדר מושב העובדים, היא פקודת האגודות השיתופיות.¹ ההגדרה המשפטית נקבעה כ - 12 שנים לאחר הקמת מושב העובדים הראשון והתקנות אף מאוחר יותר.² כפי שנראה להלן, רעיון מושב העובדים נוצר עוד בימי העלייה השנייה, אך יושם מימי העלייה השלישית ואילך.

מושב העובדים הוקם לאחר שהיו קיימות כבר בארץ-ישראל מושבות העלייה הראשונה וקבוצות העלייה השנייה. מייסדיו היו אנשים, אשר לא מצאו את מקומם בשתי צורות היישוב הללו, ואשר ידעו בראש וראשונה מה אינם רוצים שיהיה בצורת היישוב שהם מקימים. כך נוצר רעיון-ביניים - מבחינה אידיאולוגית, כלכלית וחברתית – בין המושבה הפרטית מחד גיסא והקבוצה השיתופית מאידך גיסא. מכיוון שהתהליך היה אבולוציוני, הרי שבניגוד למושבה ולקבוצה, שצמחו מתוך המציאות והחיים בארץ וללא תכנון מוקדם, היתה למושב העובדים תכנית מוגדרת מראש.

את הבסיס לרעיון מושב העובדים הניח יצחק וילקנסקי (אלעזרי-וולקני). בנסיונותיו החקלאיים טיפח ושיבח את משק החלב ומשק העופות, ויצר את ה'משק המעורב', שהיה למעשה השיטה המשקית שעליה ניבנו מושבי העובדים. שיטה זו מבוססת על משק רב-ענפי ואינטנסיבי, שאיפשר את קיומה של משפחה בעבודה עצמית בלבד. הגיוון בענפים העניק בטחון כלכלי ואיפשר את קיומו כמשק הנושא את עצמו.

לבסיס הכלכלי נתן וילקנסקי חיזוק רעיוני בשורה של מאמרים שפירסם בעיתון 'הפועל הצעיר', ובהם קבע אבני-דרך לרעיון המושב.³ כמנהל החוות בבן-שמן וחולדה, שבהן עבדו חלק מהאנשים אשר ייסדו מאוחר יותר את מושבי העובדים הראשונים, היתה לו השפעה מרובה עליהם, הן מהבחינה המקצועית והן מהבחינה האידיאולוגית, וכחבר במפלגת הפועל הצעיר שימשה לו זו כמכשיר להפצת רעיונותיו.

מי שהפך את ההלכה של וילקנסקי למעשה וחיבר משנה מקיפה, אשר שילבה את התיאוריה עם תכנון קפדני ומדוקדק תוך קביעת עקרונות יסוד, היה אליעזר יפה. ב – 1919 (לאחר סיום מלחמת-העולם הראשונה) פירסם יפה את החוברת 'ליסוד מושבי עובדים', שנכתבה כשלוש שנים קודם-לכן.

ביסודו של רעיון המושב, על-פי יפה, הונח חופש הפרט. לדעתו, אם לא ילמד מושב העובדים מליקויי הצורות הקיימות ולא יחדש, מוטב לו שלא יקום. לצורך זה מנה חמישה תנאים : הלאמת קרקע, שטחי-אדמה מצומצמים אשר מספיקים לצורכי המשפחה, משק מעורב, הספקה עצמית ועבודה עצמית. גם מהבחינה החברתית קבע יפה עקרונות-יסוד: עבודה עצמית, אל-קניין בקרקע, שלטון מוחלט של השפה העברית, משק חקלאי המותאם לחיי העם בארצו.

לפני מייסדי מושב העובדים ניצבו שלוש מטרות עיקריות - לאומית, אישית וחברתית. על-מנת להגשימן נקבעו עקרונות היסוד כבר בעת הדיון התיאורטי על שיטת ההתיישבות הרצויה, ומיעוטם אחר-כך, תוך הנסיון הקצר שנרכש בימים הראשונים : קרקע לאומית, עבודה עצמית, עזרה הדדית ושיתוף בקנייה ובמכירה. לימים שונה עקרון העזרה ההדדית ונהפך לערבות הדדית בין חברי המושב - מכשיר כלכלי שנועד לסייע לחברים על-ידי מתן אשראי.

הקמת נהלל

צמיחתו של רעיון מושב העובדים וגידולו היו, כאמור, בקרב מפלגת הפועל הצעיר. זרע הרעיון, אשר נטמן בדיוני המפלגה השונים החל מוועידת עין-גנים (תרע"ז), גודל וטופח בהתמדה בחממה של מפלגה זו והבשיל בחוברת של א' יפה שהוזכרה לעיל, אשר הפכה להיות 'האורים והתומים' של מייסדי המושבים. החוברת יצאה במסגרת ספריית 'הארץ והעבודה', שהיתה ההוצאה לאור של מפלגת הפועל הצעיר. גם ההתארגנות של מקימי מושב העובדים הראשון נעשתה במועצה החקלאית של הפועל הצעיר (כינרת, ו-ט בסיוון תרע"ט).⁴

למרות הוויכוח, שהתקיים בקרב חברי המפלגה בין מצדדי הקבוצה לאוהדי רעיון מושב העובדים, הפגינה המפלגה כלפי חוץ חזית אחידה וקבעה, כי 'הקבוצה ומושב העובדים - שניהם ממעין טהור אחד מוצאם'.⁵

הזהות בין מושב העובדים והמפלגה היתה כה ברורה ומובנת מאליה, עד שמכתבי-בקשה להתקבל לחברות במושב הראשון, נהלל, ואחר-כך גם למושבים אחרים (כפר-יהושע, כפר-ויתקין), הגיעו במשך שנים למוסדות המפלגה. לכן אך טבעי הדבר, שיוסף שפרינצק, אשר השתתף כנציג המפלגה בישיבת הוועד הפועל הציוני שקדמה לקונגרס הציוני ה - 12 (קרלסבד), מיהר לבשר בשמחה למוסדות המפלגה, ש'הובטחה גם האפשרות להתחלת העבודה של מושב העובדים. לחברים זסלבסקי וה' אליעזרים [כוונתו ליעקב אורי, אליעזר שוחט ואליעזר יפה] אכתוב באופן מיוחד, אבל אבקש להודיעם את הדבר תכף ומיד'.⁶ ואכן, סיפור יצירתו והגשמתו של רעיון מושב העובדים בכלל ונהלל בפרט שזור בתולדות מפלגת הפועל הצעיר יותר מבכל גורם אחר בארץ-ישראל. הוא ניזון מיסודותיה ומבטא את השקפת עולמם האינדיווידואליסטית של מרבית אנשיה.

אליעזר יפה נשלח כנציג המפלגה לקונגרס הציוני בקרלסבד (1921), במטרה להגן על ההצעה להקים מושב-עובדים. היה בכך צורך, אף-על-פי שגרעין ראשון מקרב המייסדים (20 איש) עלה על הקרקע בעצם ימי הקונגרס (ח' באלול תרפ"א), על-פי דרישתם של י' חנקין וי' טהון: שכן נשקפה סכנה, כי בעת הוויכוחים על שיטת ההתיישבות הרצויה, יישכח מושב העובדים ויועדפו צורות התיישבות אחרות על פניו. הדבר היה חשוב במיוחד לאור העובדה, שרעיון המושב לא מצא הד בלבו של י"ע אטינגר, מנהל מחלקת ההתיישבות.⁷ בסופו של דבר הוחלט בקונגרס על הקמת שני מושבי-עובדים, האחד של הפועל הצעיר - נהלל, והשני של אחדות העבודה - כפר-יחזקאל. מושב העובדים הפך מרעיון לעובדה קיימת.

בי"ג בתשרי תרפ"ב התקיימה אספת המושב על אדמות מהלול בעמק יזרעאל, והשתתפו בה כשבעים חברים. האספה נמשכה שלושה ימים, ופרט לדיווחים, בחירות וויכוחים, דנו המשתתפים בשאלות-יסוד שהטרידו את החברים, אשר זה מקרוב עלו על הקרקע ועמדו בפני הגשמת חלומם : עזרה הדדית, יצירת מוסדות שיתופיים, גודל השטח הדרוש למשפחה לצורך קיומה והמיקום המדויק שעליו יקום יישוב הקבע.

לאחר דיון ממושך, האם לבסס את המושב על משק מעורב, שגודל כל יחידת-משק בו יהיה 70-50 דונם, או משק אכסטנסיבי המושתת על יחידת-משק בגודל 150-120 דונם, הוחלט על הקמת יחידות-משק בנות 100 דונם כל אחת, לרבות מגרש בן עשרה דונמים, שעליו יוקם הבית. עם זאת נדחתה קביעת מיקומו הסופי של המושב עד אשר יכירו המתיישבים את השטח טוב יותר. בדיון על המוסדות המשותפים נכללה הצעה האוסרת על חברי המושב קנייה ומכירה פרטית של תוצרת משקם ואספקה שלא באמצעות המוסד המשותף, ואושרה תקנה האוסרת על חברי המושב לעסוק בעבודה מחוצה לו, מתוך כוונה שיתרכזו בפיתוח משקיהם.⁸ לאחר דיונים באספות והתלבטויות אין-ספור הוחלט בשלהי 1921, ששם הכפר יהיה נהלל, על-פי הכתוב ביהושע כא לה: 'ולמשפחות בני מררי הלוים הנותרים מאת מטה זבולן . . . את נהלל ואת מגרשיה . . .'. תכנונו הפיסי של המושב נעשה על-ידי האדריכל ריכרד קאופמן, שפתח בכך עידן חדש בתחום זה בארץ-ישראל. צורתו המיוחדת - עיגול מרכזי שנועד למוסדות הציבור ולמגורי עובדי הציבור במושב, ומסביבו המשקים, שכללו בית ומגרש (בסך-הכל 80 מגרשים, ש - 75 מהם הינם משקים, וחמישה - מס' 2-1 מימין לכביש הכניסה ומס' 80-78 משמאלו - שייכים לבית-הספר החקלאי) - תאמה את מבנהו החברתי המיוחד של מושב העובדים. חסרונה היה בהיותה מוגמרת, כך שלא ניתן היה להרחיבה בשעת הצורך.⁹

מייסדי נהלל הגיעו ממקומות שונים: דגניה, הקואופרציה במרחביה, חוות כינרת, חולדה, בן-שמן, מקווה-ישראל, מושבי הפועלים ביהודה ופועלים חקלאים שנדדו במושבות העלייה הראשונה. הם התגבשו סביב הגרעין הראשוני, שנוצר בכינרת (1919), ובהמשך בחרו את המצטרפים בקפדנות.

התמונה שמסתמנת במחקר מאוחר על ראשית נהלל, מעידה על דרגה גבוהה של הומוגניות בקרב המייסדים. מוצא רובם היה ממזרח-אירופה. השכלתם הפורמלית תאמה את המקובל ביהדות זו, כלומר חינוך ב'חדר' או בישיבה, כשרק בודדים זכו להשכלה אוניברסיטאית. רובם היו אוטודידקטים, ובקיאותם בהיסטוריה, ספרות ותחומים אחרים היתה ניכרת. את הידע החקלאי השלימו על-ידי לימוד עצמי. גילם היחסי היה גבוה כאשר הגיעו לנהלל, כך שרובם היו בעלי-משפחות ומרביתם השתייכו למפלגת הפועל הצעיר. מהמחקר גם עולה, שהרבה מההיסטוריה החברתית של נהלל טמון בנסיון לשמר את ההומוגניות, למרות ההבדלים האובייקטיבים שהלכו וגדלו עם השנים.¹⁰

אף-על-פי ששנותיו הראשונות של מושב נהלל היו קשות ועברו תוך משבר מתמשך בתנועה הציונית ומאבק בתוך ההתיישבות העובדת על המשאבים הכלכליים הדלים שהוקצבו לה ועל המאגר האנושי המצומצם, שפר גורלו של מושב זה באופן יחסי והוא הפך להיות בבת-עינה של התנועה הציונית בכלל ושל ד"ר ח' וייצמן בפרט, כפי שתיאר זאת י' אורי: 'מיום הוסד הכפר הזה בעמק - ראשית אונו בעבודתו המעשית בארץ [כוונתו לראשית פעילותו המעשית של וייצמן] - הרי הוא מסמל לו את המעשה אשר על הציונות לעשות... מכאן אולי יחסו המיוחד לבכור מפעלו זה' [ההדגשה שלי- ר"א].¹¹ גם חברי 'ועד החקלאות' ¹² ציינו לשבח את איכות המקום ומתיישביו וקבעו, ש'אם יכולים בכלל להצליח בהתיישבות, צריך מושב זה להצליח . . .'.¹³

כל חברי נהלל היו בעלי נסיון חקלאי קודם, והמושב קיבל את כל מיכסת הקרקע שיועדה לו מלכתחילה. בשלב הראשון התיישבו החברים בצריפים שעל מגרשיהם, ובסוף שנת תרפ"ב (קיץ 1922) כבר מנה היישוב 489 נפש (כולל קרובי-משפחה). כל משפחה עיבדה כ - 90 דונם אדמה, והוקמו משק-חלב ולולים, שזיכו את נהלל בכינוי 'קריית כנף'. רק ב - 1929 התקבלה הודעה מהמחלקה להתיישבות, כי אושרה ההצעה לבניית-קבע בנהלל, אולם בבניית הבתים התחילו רק ב - 1933.

במשך הזמן החלו מתגבשים בנהלל דפוסי-ארגון של מושב-עובדים. המעורבות והשותפות של החברים ביצירה החדשה עולות מן הדיונים הממושכים בכל עניין ותחום. נושא העזרה ההדדית טופל על-ידי ועדה מיוחדת. היחסים הכלכליים בתוך המושב הוגדרו באופן יורידי וזמן רב ומחשבה מעמיקה הוקדשו גם לנושאי החינוך השונים.

רעיון מושב העובדים החל להכות שורשים בקרב ציבור הפועלים באמצעות חברי נהלל, אשר סובבו בין מחנות הפועלים שסללו את הכבישים והפיצו אותו. נהלל היה גם המקום שבו התארגנו גרעינים חדשים למושבי-עובדים (גרעין א' - כפר-יהושע, ב' וג' - כפר-ויתקין, ד' - כפר-חיים).

מושב אחדות העבודה - כפר-יחזקאל

הרעיון של התיישבות במסגרת מושב-עובדים קסם גם לחלק מבין חברי אחדות העבודה מאנשי העלייה השנייה, שהיו ברובם בעלי-משפחות - אף-על-פי שמפלגתם ראתה אז בקיבוץ הגדול ובגדוד העבודה דרך חיים מועדפת. הנסיון הראשון להתיישב כמושב-עובדים נעשה על-ידם על אדמות חמארה שבגליל העליון (אוקטובר 1919); אך המקום ניטש לאחר שלושה חודשים בלבד בשל תנאי הבטחון הגרועים ואירועי הדמים באזור, והמתיישבים עברו לעמק יזרעאל, לתל-עדש הנטושה.¹⁴ כאשר הוצע להם בהמשך לעבור להתיישבות-קבע במקום, סירבו בטענה שאין בו די מים, כך שאין כל אפשרות לקיים חקלאות אינטנסיבית כפי שנדרש ממושב-עובדים. גם את ההצעה לעלות על אדמות יג'ור דחו על הסף, בשל קירבת המקום לחיפה, דבר שעלול לפגוע בקיימו של המושב כהלכתו. בסוכות תרפ"ב החליטה אספת הארגון לאשר את העלייה לגוש נוריס במזרח העמק, אלא 'שמלבד העיכובים החיצוניים לעליה על הקרקע', כפי שציין אחד החברים, 'נוספו ההצקות מבפנים : חברים למפלגה ששוללים את צורת המושב מעיקרה ומרפים את ידי ההולכים למושב. מה שעזר לברור הדרך והמגמה היו ספרו של א. יפה ועידודו של א.ד. גורדון'.¹⁵

במהלך המשא-ומתן עם המוסדות המיישבים נוספו לארגון עוד חברים, עד כדי שישים משפחות, והם הצליחו לשכנע את אנשי המרכז החקלאי להגיש לקונגרס ה – 12 בקרלסבד את התכנית למושב-עובדים של אחדות העבודה, במקביל למושב של הפועל הצעיר. כאמור, אישר הקונגרס את הקמת שני המושבים.

העלייה לקרקע לעין-טבעון (כך נקרא המושב בראשית דרכו, על שם מעיין סמוך) היתה בט"ו בכסליו תרפ"ב (14 בדצמבר 1921). המושב תוכנן לשישים משפחות, ולכל יחידת משק הוקצו 100 דונם, אך בפועל קיבל המושב רק 5,100 דונם, דבר שגרם להתמרמרות של החברים במשך השנים, עד אשר הושלמה כל המיכסה. בנוסף לכך, ליוותה את החברים תחושה קשה בשל העובדה, שהעלייה על הקרקע נעשתה ב'אוירה מתנגדת לצורת חיינו. חברי מפלגתנו [אחדות העבודה] לא האמינו בצדקת דרכנו, ובאחת הישיבות אמר לי חבר חשוב: איך בגדת ברעיון הקבוצה?'¹⁶ המאבק בין צורות ההתיישבות במפלגה זו היה בעיקרו בין-דורי, כפי שהיטיב לתאר זאת אחד מחברי כפר יחזקאל: 'קרה לנו אסון וגדול מאד הכאב. העלייה השלישית, זו שאליה צפינו בכליון נפש, יחסה אל נסיוננו הוא לא יחס של חברים, כי אם של ביטול ובוז'.¹⁷ המתח הגיע לשיאו בוועידה הרביעית של אחדות העבודה (1924), על רקע תחושת התיסכול של חברי הקיבוץ וגדוד העבודה, שחשו מאוימים על-ידי התנועה הציונית (הוועידה התקיימה בצילו של דין-וחשבון הפרופ' האמריקני, א' מיד, אשר דן במצב ההתיישבות החקלאית בארץ ותקף בצורה חריפה את ההתיישבות השיתופית). אף-על-פי שמן הוועידה החמישית ואילך הכירה גם אחדות העבודה בלגיטימיות של דרך המושב, ובכפר-יחזקאל בפרט, נותרו משקעים של מרירות לאורך שנים, וחברי המושב נדרשו פעם אחר פעם להוכיח את נאמנותם למפלגה ולהסתדרות.¹⁸ בדידותם של חברי כפר-יחזקאל הורגשה ביתר-שאת לאור העובדה, שגם קשריהם עם נהלל, המושב הראשון, היו רופפים בלשון המעטה, והם ראו זה את זה כמתחרים ולא כשותפים : '. . . היו זמנים שכל מושב ומושב היה מבליט את הטוב והיפה משלו ומסתיר את ליקוייו לבל ידע מתחרהו כביכול, אם כי הרבה היה לכל אחד ללמוד מנסיונותיו-כשלונותיו של האחר'.¹⁹

השניות שהיתה במושב זה בשל השתייכותם המפלגתית של חבריו, ונסיונותיהם המתמידים לרצות את ההסתדרות, לא נעלמו גם מעיני א' קראוזה, שביקר במקום כנציג 'ועד החקלאות'. הוא התרשם, שבכפר-יחזקאל '. . . אין לאנשים האמון הגמור בהצלחתם : אולי זה בגלל האדמה, ביחוד זו הקרובה לבית שאיננה טובה. הם דורשים ובצדק תנאים נוחים יותר. אולם את האומץ והמרץ שבנהלל לא מצאתי שם'.²⁰

השם כפר-יחזקאל ניתן למושב על-פי דרישת המוסדות הציוניים, למורת רוחם של חברי המושב, על שם בנה של משפחת ששון, שתרמה כספים לרכישת אדמות עמק יזרעאל.

בקיץ 1922 תיכנן האדריכל קאופמן את מבנהו של המושב על-פי הרעיון של נהלל, אלא שהפעם למד מפי מבקריו והוסיף לעיגול רחוב אחד ישר, על-מנת שיהיה מקום להתרחב בשעת הצורך. עם חלוקת המגרשים באותו קיץ הוחל בבניית הרפתות והצריפים. בנייני הקבע הושלמו רק בראשית שנות ה - 30.

במשך שנתיים ניסו המתיישבים להמשיך ולקיים פלחה משותפת ('בתלם ארוך'), אך הנסיון נכשל בעיקר בשל ניגוד אינטרסים בין המשק המשותף למשקי החברים הפרטיים, שהפכו במשך השנים יותר ויותר אינטנסיביים.

מבחינה חברתית ותרבותית, ניכר היה בכפר-יחזקאל חותמה של העלייה השנייה. הדבר בא לידי ביטוי באספות הכפר, בנסיונות להקפיד ולשמור על עקרונות המושב תוך שימת דגש מיוחד על העזרה ההדדית, ובהחלטה להקים מוסדות-חינוך בנפרד מיישובי הסביבה הקיבוציים, מתוך הכרה שדרך החיים השונה מכתיבה חינוך שונה. בעיה כאובה היתה נושא העבודה העצמית, שלא קוימה כהלכתה בשל גודל החלקות והגיוון בענפי החקלאות.²¹

בלפוריה - שתי 'אומנות'

8,000 דונם של אדמות רובע אל-נצרה במרכז עמק יזרעאל נרכשו ב - 1919 על-ידי נציג חברת 'קהיליית ציון' האמריקנית מחברת הכשרת היישוב, על-מנת להקים מושבה בעמק יזרעאל, שתיקרא בלפוריה (על שם ארתור ג'ימס בלפור). החברה התכוונה ליישב במקום אנשים מקרב חבריה באמריקה, אך הנסיון נכשל. בעקבות זאת ניהלה החברה משא-ומתן עם המוסדות המיישבים על יישוב הנקודה על-ידי חיילים משוחררים מהגדודים העבריים. המגעים עלו על שרטון כאשר התברר שכוונת הגדודאים להקים במקום מושב-עובדים, בעוד שמטרת החברה היתה, כאמור, לייסד מושבה בניהולה. לאחר שהתברר שגם תכנית התיישבות זו אינה מתגשמת, נתרצתה 'קהיליית ציון' והועלתה הצעה להקים יישוב, שחציו מושב-עובדים וחציו מושבה. הפנייה הועברה למרכז החקלאי, שהחל מטפל מייד בהקמת גרעין להתיישבות במקום. הגרעין הורכב מפועלי חוות בלפוריה (כפר-ילדים), פועלים ותיקים ומנוסים בעלי-משפחות ממקומות שונים בארץ וכמה גדודאים, וכלל 34 משפחות.²² המושב תוכנן ל - 80 משפחות, וכל משפחה קיבלה 100 דונם קרקע, בית ורפת. בשנים הראשונות ניסתה החברה האמריקנית, כפי שסוכם, ליישב במקום חלק מחבריה, שכונו בשם 'ממברים', אך הנסיון נכשל ברובו.

יופיה החיצוני של בלפוריה, שניבנתה מכספי 'קהיליית ציון', בלט ביחס ליישובים אשר ניבנו מכספי קרן היסוד. אבל למרות התנאים הפיסיים המבטיחים, סבל היישוב ממשברים חמורים, שהביאו אנשים רבים לעזוב את המקום. לטענת חברי המושב, אסונו היה טמון בכך, שהיו לו שתי 'אומנות' - האחת ('קהיליית ציון'), שהתנערה ממנו עם סיום הבנייה; והשנייה (מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית), שהתחייבה לתת הלוואה למימון האינוונטר החקלאי, אך חזרה בה מהתחייבותה, ובשל כך הפכה בלפוריה להיות 'נקודת ישוב גוועת'.²³

חריגותה של בלפוריה בלטה, והיה מי שכינה אותה 'מושב של כלאיים', אשר נסמך הן על ההנהלה הציונית והן על 'קהיליית ציון', בנוי על אדמה פרטית, סמוך לעיר (עפולה), ולפיכך 'אפשר לתאר מה תהא אחריתו'. בנוסף לכך, מתוארים חטאי החברים אשר עשו ספקולציה בקרקעותיהם, צברו חובות גדולים מן האינוונטר, השכירו חדרים ופתחו חנויות. גם ההרכב האנושי המיוחד של המושב נזכר כ'שעטנז' פנימי בין מתיישבים, שרק חלקם נבחרו על-ידי המרכז החקלאי (גם אלו היו, לדברי הכותב, 'פרוטקציונרים של"קהיליית ציון"'), ובכל שאר המשקים זכותה של החברה ליישב אנשים משלה ('ממברים') - דבר שפגע, בשל תנאי החוזה המיוחדים והקרקע הפרטית, בעקרונות-יסוד כמו קנייה ומכירה משותפים. עם סכנות אלו ניתן היה להתמודד, לו לפחות היתה קיימת אחדות-דעים בין חברי המושב שהם חברי ההסתדרות. אבל אלו הובאו על-ידי המרכז החקלאי ללא כל הכשרה חברתית, בצורה מקרית, ולכן לא היה כל סיכוי שיהוו את 'קיר הברזל נגד תעלוליה של היזמה הפרטית'. נוסף על כך, מציין הכותב, אין במושב זה כלל עזרה הדדית, דבר שהביא בהכרח לבגידה ברעיון של עבודה עצמית.²⁴

אחד המתיישבים, ב' דובנוב, טען כנגד השמצות אלו, שכל האשמה תלויה בכפילות של הגופים המיישבים, אשר כל אחד מהם סמך על האחר, ובשל כך סבלו חברי בלפוריה מחרפת-רעב, עד שנאלצו להשכיר חדרים וכו' לצורך פרנסתם, ולפגוע בעקרונות מושב העובדים.²⁵

נושא שנוי במחלוקת זה חזר ועלה בסקירה על הנעשה בבלפוריה לקראת 'מועצת אחדות העבודה לענייני מושבים', אשר התקיימה ב - 1929. נשאלה השאלה '...בפעם המאה ואחת : למה יגרע חלקם של אלה החברים שאתרע מזלם ונבנה ביתם שלא על אדמת הקרן הקימת?'²⁶

תל-עדשים - מזל רע?

בסוף שנת 1923 עברו אדמות תל-עדש לידי הקרן הקיימת, והוחלט להקים עליהן מושב-עובדים. היה זה פתרון לפועלים ותיקים מקרב אנשי העלייה השנייה, שעייפו מנדודים ומחיפוש מתמיד אחר עבודה וביקשו להתיישב. מלכתחילה לא היוו המתיישבים בתל-עדשים גרעין מלוכד ולא עברו כל הכשרה חברתית משותפת, דבר שנתן אותותיו מראשית ימי המושב, כפי שהעיד אחד מחבריו. לא נוצרו חיי חברה, לא הוקמו מוסדות משותפים ולא היתה כל עזרה הדדית. 'ולמרות שכל אחד מתאמץ במשקו אין ההצלחה שרויה כשכל אחד נתון לנפשו'.²⁷

תנאי החיים של המתיישבים היו קשים במיוחד. במשך למעלה משלוש שנים המשיכו להתגורר בחושות של אריסי סורסוק שנותרו במקום, כאשר הם נתונים לפגעים שונים, סובלים ממחלות ושרצים, ומעל לכל ממחסור חמור ביותר במים.²⁸ איש המרכז החקלאי לוי שקולניק (אשכול), סיכם לאחר ביקורו במקום, ש'המושב נולד במזל רע'.²⁹

המצב הקשה גרם לכך, שלא ניתן היה לחלק את המגרשים ולפתח את המשקים כנדרש. כך אירע, שבמקום להתבסס על משק מעורב, כפי שתוכנן מראש, השקיעו המתיישבים את מרצם בפלחה, שלא צרכה מים רבים והביאה רווח קל ומהיר באופן יחסי. גם התקציב הדל, אשר הועבר טיפין-טיפין, לא איפשר השקעות משקיות רציניות ובוזבז על הספקה שוטפת.

מלבד התנאים הפיסיים הגרועים, נתון היה תל-עדשים להשפעתם הגרועה של שכנותיו: מצד אחד בלפוריה, שהיתה מיושבת על-ידי 'ממברים', אשר אינם חברי הסתדרות ולפיכך היו פטורים מביקורת חברתית, ומצד שני המושב של עולי טרנסילבניה (כפר-גדעון), אשר התנהל כמושבה, עם עבודה שכירה.

כאשר ניבנה המושב בסופו של דבר, הוא הוקם בעיגול (לפי דוגמת נהלל), עם חלקות גדולות מאוד (42-28 דונם) מאחורי הבתים.

כשם שעקרון העבודה העצמית, אשר התאים לאופיים של חברי מושב זה, נשמר בקנאות, כך העזרה ההדדית לא היתה עיקר מובן מאליו, וסביב נושא זה התקיימו ויכוחים ממושכים, אשר העכירו את האווירה.³⁰

בסוף שנות ה - 20 חזרו חברי המושב והביעו את דאגתם לנושא העבודה העצמית, אשר עמד בסכנה בשל החקלאות האכסטנסיבית שהיתה מקובלת אצלם. לגבי העזרה ההדדית, עדיין התלבטו כיצד לקיימה. לפי עדותם, גם נושא השיווק המשותף היה פגום ולא מסודר, ופעמים רבות נעשתה מכירת התוצרת החקלאית, באופן פרטי בעפולה הסמוכה.³¹

מרחביה - ממושבה למושב-עובדים

על אדמות מרחביה (פולה) התיישבו החל מ - 1911 (במקביל לקואופרציה לפי שיטת אופנהיימר) מתיישבים בודדים על שטחי אדמה שונים בגודלם, שנרכשו מחברת הכשרת היישוב במטרה להקים מושבה. לאחר מלחמת-העולם הראשונה נותרו במקום משפחות בודדות בלבד, ואליהן הצטרפו קומץ מפועלי הקואופרציה שהתפרקה וחבורת פועלות. ציפיות גדולות התעוררו בקרבם לאחר שהקרן הקיימת רכשה כ - 2,500 דונם מהבעלים הקודמים, והם פנו במכתב למוסדות המיישבים על-מנת לקבל את אדמות המקום שטרם נמכרו, כדי להקים את המושב הראשון בעמק יזרעאל. לאחר שבקשתם לא התמלאה, חלק מהאנשים עזב את המקום והצטרף לגרעין של מייסדי נהלל (ביניהם היו י' בצר, שפרה שטורמן, מ' קריגסר, ואחרים).³²

בראשית שנות ה - 20 פנה ועד המושבה מרחביה למרכז החקלאי בבקשת-סיוע, משום שלא היה בכוחו לקיים את מוסדות הציבור של היישוב. המרכז החקלאי נענה לבקשה והחל שולח למרחביה משפחות של עולים ושל פועלים ותיקים. מצטרפים אלו חפצו, חלקם מתוך אידיאולוגיה וחלקם מחישובי כדאיות, להפוך למושב-עובדים. הדבר עורר סערת-רוחות וויכוחים רבים בין המתיישבים, ובסופו של דבר, חרף הסתייגויות שהושמעו, הפכה מרחביה ביום כ"א באדר תרפ"ד למושב-עובדים, על-פי החלטת האספה הכללית.³³ במשך הזמן השלימו רוב המתיישבים הוותיקים עם ההחלטה והתגברו גם על הבעיות השונות שנוצרו בשל שינוי שיטת ההתיישבות ממושבה למושב-עובדים, כמו אדמה פרטית וגודל יחידת המשק שהיה שונה ממשפחה למשפחה. למרות זאת, נותרו ספיחים ייחודיים בנוף של מרחביה כתוצאה של התפתחותה המיוחדת (חוות בלומנפלד, בית-מלון בתוך המושב).

בשלהי שנות ה - 20 עדיין סבל המושב מ'מחלות-ילדות' ולא קיים את עקרונות מושב העובדים כהלכתם: לא היו כל תקנות לניהול המושב ולא עזרה הדדית. חבר המושב שכתב ל'קונטרס', היה מיואש לחלוטין וחסר אמונה ביכולתם של בני דורו במרחביה. לדעתו, עתידה היחיד של מרחביה טמון בדור הבא, בנוער, '. . . אם לא יחניקו אותו באטמוספירה הרקובה'.³⁴

כפר-יהושע - מושב עם אופי סוציאליסטי

כפר-יהושע הציג טיפוס שונה של מושב-עובדים, דגם של מושב העלייה השלישית (היישוב נוסד אמנם רק ב - 1927, אך מייסדיו היו מקרב אנשי העלייה השלישית). הרעיון שצעירים חלוצים ורווקים יקימו מושב-עובדים, נראה כל-כך מוזר, עד שאפילו בין 'חברי נהלל היו שראו מיעוט חלוציות באלה שנמצאים בארץ רק שנתיים שלוש וכבר שואפים למנוחה ונחלה'.³⁵ אבל חברי ארגון א' - 'בת נהלל' - אשר הוקם ב - 1923 על-ידי הוועד המרכזי של הפועל הצעיר בעת ועידת ההסתדרות השנייה, לא ויתרו ובנו את משקם במתכונת של נהלל, אלא שהוסיפו נופך משלהם בחיי החברה, האחריות ההדדית והשיתוף הכלכלי. על-ידי כך חיי המושב הוטבעו בחותמה הסוציאליסטי-מהפכני של העלייה השלישית. ערך השוויון זכה אצלם לעדיפות על-פני כל יסוד אחר, כולל חופש הפרט. הדבר הביא לכך, שמלכתחילה היה אופיים של מושבי העלייה השלישית (כזה היה גם מושב כפר-ויתקין) שונה ממושבי העלייה השנייה ברמת השיתוף הבסיסית, שהיתה גבוהה יותר. עמי אסף, חבר ארגון א', קבע כי השוויון הוא תנאי הכרחי לחיי מושב תקינים, אפילו על חשבון חופש הפרט.³⁶ מאוחר יותר אף העיד, כי תופעת אי-השוויון הכלכלי בין חברי נהלל, אשר שימשו להם כמקור השראה, משכה את תשומת-לבם והטרידה את מנוחתם.³⁷ השפעת התקופה ניכרה גם בדבריו של נ' בן-נר, חבר הארגון שסיכם בירור רעיוני בהגדירו את מטרת הארגון: '. . .קיבוץ חברים המוצא את ביטוי שאיפותיו במשק האינדיווידואלי החפשי. יחד עם זה מתאמץ לנצל את הצדדים החיוביים שבהתישבות הקולקטיבית'.³⁸

לראשוני כפר-יהושע היתה למעשה שאיפה ליצור סינתזה בין קיבוץ למושב. לשם כך הגדילו לעשות לאחר הקמתו ופיתחו שיטת-אשראי ייחודית, שזכתה לכינוי 'שיטת כפר-יהושע', אשר התבססה על קיומה של ועדה כלכלית, שהכתיבה וניווטה את הפעילות הכלכלית של המושב. כל ההכנסות של חברי המושב רוכזו בידיה (כולל משכורות), והיא היחידה שהיתה אחראית לכל ההוצאות. הוועדה סיפקה לכל חבר את צרכיו ההכרחיים למשפחה ולמשק על בסיס של שוויון, ללא קשר למצב חשבונו ולהכנסותיו (המשק החלש קיבל אשראי גדול יותר, על-מנת להגדיל את ייצורו). גם ההשקעות הכלכליות ההכרחיות לכל החברים (הדגרה, הספקה וכדומה) והשקעות מיוחדות אחרות נעשו על-פי החלטת הוועדה.

המושב הוקם על-ידי שתי קבוצות ('עבודה' ו'הר') וחברים בודדים מקרב חלוצי העלייה השלישית, אשר עוררו ספקות וחשדנות לגבי נאמנותם לתנועת הפועלים, כפי שביטא זאת בן-גוריון כשראה את העלון הראשון של הארגון, 'בדרך אל הכפר' ואמר:'בדרך לפתח תקוה . . .'.³⁹

למרות התגובות הלא-מעודדות לדרכם מצד הנהגת תנועת הפועלים, הוצפה מזכירות הארגון, שישבה בנהלל, בפניות של פועלים, אשר ביקשו להצטרף : וכאשר עבר הביקוש את יכולת הקליטה של הארגון, נוסד ארגון ב' - ויתקין. משימתה העיקרית של המזכירות היתה לגבש את חברי הארגון מבחינה חברתית ולדאוג להכשרתם החקלאית. לחברי הארגון היה ברור, כי מקום מושבם חייב להיות סמוך לנהלל, ואכן לאחר שנים של תקוות ושמועות הם זכו לקבל שטח של כ - 7,500 דונם להתיישבות בתל-שמאם, סמוך לנהלל. שמחת העלייה על הקרקע (טבת תרפ"ז) נפגמה, כאשר הגיעה לארגון תביעה מהמרכז החקלאי, שיוותר על עליית חלק מחבריו על-מנת לאפשר את עלייתן של שתי נקודות נוספות (גבת ורמת-דוד), דבר שכמעט וגרם לדחיית התיישבותו של הארגון. לאחר ויכוחים סוערים ובעקבות לחצם של אנשי נהלל והבטחת אנשי המרכז החקלאי להשתדל ולהשלים את תקציב הארגון בתרפ"ח, החליטו חברי הארגון לעלות להתיישבות ולחלק את התקציב, שנועד לשלושים משפחות, בין כלל החברים. בעקבות העלייה ה'חלקית' התעוררו תסבוכות חברתיות וכלכליות, אשר יושבו רק לאחר שהושלמה תכנית ההתיישבות של כל החברים.⁴⁰

מייד לאחר העלייה על הקרקע הוחלט לקרוא למושב על שמו של יהושע חנקין, גואל אדמת עמק יזרעאל. הכפר תוכנן על-ידי האדריכל ר' קאופמן על-פי הדגם של כפר-יחזקאל, והבנייה נמשכה מספר שנים. חברי המושב אף השכילו להרחיב את כפרם בשמונה משקים נוספים, מעבר לתקציב שקיבלו ממחלקת ההתיישבות, על-ידי כך שסייעו להם מבחינה כלכלית ופטרו אותם מתשלום מסים בשנים הראשונות.

עקרונות המושב נשמרו בקפדנות בכפר-יהושע. עקרון העבודה העצמית נשמר במשך שנים במלואו, פרט למקרים בודדים ; העזרה ההדדית התקיימה כלשונה, עם תוספות של אשראי משותף ; ולשיא ההגשמה הגיעו בעקרון הקנייה והמכירה המשותפות שפסק להיות 'עקרון', כלומר ייסוד מצר ומגביל, ונעשה מציאות נוחה וטובה.⁴¹

סיכום

אף-על-פי שכל מושבי העובדים בעמק יזרעאל סבלו, מי יותר ומי פחות, מתנאים קשים - הרי שדרכם והתפתחותם היו שונות.

לאור הדיון בולטת לעין העובדה, שמושבי הפועל הצעיר - נהלל וכפר-יהושע - אשר נהנו מתמיכת המפלגה (בעיקרה מוסרית ולאו-דווקא חומרית), וחבריהם עברו הכשרה רעיונית וחברתית משותפת והקפידו על בחירת החברים, היו מלכתחילה בעלי בסיס איתן יותר ממושבים אחרים ויכלו לתנאים הקשים. במושבים אלו נשמרו עקרונות המושב בצורה קפדנית יותר מאשר באחרים, וחבריהם הגיעו להישגים חברתיים וכלכליים מרשימים. אמנם נהלל היתה 'הבת המועדפת' של ההסתדרות הציונית, אבל זאת בין היתר גם בשל הסיבה שחברי מושב זה הוכיחו מוטיווציה גבוהה במיוחד, שמשכה תשומת-לב וזיכתה אותם ביחס זה.

באופן טבעי התאים רעיון מושב העובדים יותר מכל לחברי נהלל, שהיוו את הגרעין האנושי שאליו כיוון א' יפה, הוגה רעיון המושב. מלבדם השכילו רק אנשי כפר-יהושע, שהיו חברים בהפועל הצעיר ובאו מקרב אנשי העלייה השלישית, להיכנס לתבנית הקיימת ולהתאימה לעצמם (לפעמים נראה שאפילו טוב יותר מאנשי נהלל).

לעומת זאת, חברי המושבים האחרים סבלו מאי-התאמות שונות וחוסר הכשרה הולמת, שפגמו מלכתחילה ביכולתם לקיים צורת-חיים זו כהלכתה. מקצתם סבלו מתנאי קרקע קשים וממחסור במים. לעתים נוצרה בעיה בשל ההרכב האנושי, הכפילות בין המוסדות המיישבים והקירבה לעיר. גם המצוקות התקציביות של המוסדות המיישבים היו לא אחת לרועץ למושבי העמק.

ייחודו של רעיון המושב, שהיה בגיבושו תכנית מושלמת לפרטי-פרטים טרם הקמתו של מושב העובדים הראשון, היה גם חסרונו. כיוון שהרעיון התאים לסוג מסוים של אנשים ולתנאים מסוימים (משקיים וחברתיים), אלו שניסו לאמצו באופן חלקי - במכוון או בשל צוק העתים - כירסמו בו במשך השנים.

*    *    *

1. חוקי ארץ ישראל, א, 'פקודת האגודה השיתופית 1933 ' (מתוך חוקי חקלאות, ירושלים 1983), עמ' 533.
2. שם, תקנות האגודות השיתופיות, עמ' 542.
3. ראה: י' וילקנסקי, בדרך, יפו תרע"ח.
4. ראה: רינה אידן, 'התפתחות רעיון מושב העובדים ויישומו 1933-1919', חיבור לשם קבלת התואר מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב 1989, עמ' 55-44 [להלן: אידן, מושב העובדים].
5. י' אהרונוביץ', מושב עובדים, מעברות א' תר"ף, עמ' 229.
6. י' שפרינצק, 'מכתב למרכז הפועל הצעיר, פראג י"א תמוז תרפ"א', אגרות יוסף שפרינצק, א, תל-אביב תשכ"ה, עמ' 227.
7. א' יפה, 'מתוך פרטיכל של האספה המייסדת', נהלל - ספר היובל, תל-אביב 1971, עמ' 64.
8. 'לתקנות המושב (מתוך דיון באספה הכללית של חברי המושב), י"ג-ט"ו בתשרי תרפ"ו', נהלל - התהוותו, דרכו, פעלו, תל-אביב תש"ז, עמ' 106 - 110.
9. מ' לוין, 'עיר גנים כמקור לתכנון נהלל', קתדרה, 14 (טבת תש"ם), עמ' 113.
10. נעמי נבו, 'המבנה הבסיסי והחברתי של המושב', לביאה אפלבאום (עורכת), לא על הלחם לבדו – המשכיות ותמורה במושב נהלל, רחובות 1971, עמ' 43-40.
11. י' אורי, 'וייצמן בנהלל', נהלל (לעיל, הערה 8), עמ' 233.
12. 'ועד החקלאות' הוקם על-ידי מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית מייד לאחר הקונגרס ה -12 (קרלסבד, 1921), והוא שקבע את מדיניות ההתיישבות החקלאית שלה. הוועד הורכב משלושה נציגים שנבחרו על-ידי ההנהלה הציונית (א' יפה, א' קראוזה וב' ראב), ומשלושה נציגים של הוועד הלאומי (א' אייזנברג, א' הרצפלד וי' וילקנסקי). יושב-ראש הוועד הראשון היה ע' אטינגר.
13. א' קראוזה, פרטיכל ביקור חברי ועד החקלאות בנהלל, כ"א באדר תרפ"ב, הארכיון הציוני המרכזי [להלן: אצ"מ]. תיק 127b.
14. מ' לבנה, 'פרקים בתולדות חמארה', ספר זאב וילנאי, ירושלים 1984, עמ' 323.
15. ש' קושניר, 'הימים הראשונים', כפר-יחזקאל - עשרים וחמש שנות אנוש ומפעל, תל אביב תש"ח, עמ' 54-49 [להלן: כפר-יחזקאל].
16. ד' מטוס, 'הצעדים הראשונים', שם, עמ' 83-82.
17. ש' קושניר, הועידה רביעית של אחדות העבודה, דין וחשבון, הוצאת אחדות העבודה תרפ"ו, עמ' 171.
18. אידן, מושב העובדים, עמ' 108-89.
19. י' אורי, 'רחשי לב', כפר-יחזקאל, עמ' 15.
20. פרטיכל מישיבות ועד החקלאות (מושב עשירי), תמוז תרפ"ג, אצ"מ, 130b.
21. ש' קושניר, 'כפר יחזקאל', קונטרס, שסז (ג' באדר ב' תרפ"ט), עמ' 8-3.
22. ראה: א' שפר, 'הערות לתולדותיה של בלפוריה', קתדרה, 24 (תמוז תשמ"ב), עמ' 186.
23. י' קינמון, 'בלפוריה', הפועל הצעיר, 33 (ה' בתמוז תרפ"ג), עמ' 15-11.
24. א' בן-ברק, 'ההתיישבות בעמק - בלפוריה', הפועל הצעיר, 40 (כ"ה תמוז תרפ"ה), עמ' 14-13.
25. ב' דובנוב, 'מושב של כלאיים', קונטרס, רכו (י"ד באב תרפ"ה), עמ' 28-27.
26. ב"ד, 'בלפוריה', קונטרס, שסז (ג' באדר ב' תרפ"ט), עמ' 21-19.
27. א' קזיניצקי, 'תל-עדש', קונטרס, רכד (כ"ט בתמוז תרפ"ה), עמ' 21-20.
28. שם; א' בן-ברק, 'תל-עדש', הפועל הצעיר. 41 (1925), עמ' 15-14.
29. ל' שקולניק, סיכום ביקור בתל-עדשים עם ח' שטרן, 12 באפריל 1928, א"ע IV 235, רשימה 3.
30. ראה: בן-ברק, לעיל, הערה 28.
31. 'תל עדשים', קונטרס, שסז (ג' באדר ב' תרפ"ט), עמ' 13-8.
32. 'ראשוני נהלל', נהלל - ספר היובל, תל-אביב 1971, עמ' 36-1.
33. ראה: א' שפר, מרחביה - סיפורו של מושב, תל-אביב 1972, עמ' 65-62.
34. י' ויסוצקי, 'מרחביה', קונטרס, שסז (ג' באדר ב' תרפ"ט), עמ' 18-13.
35. מ' ארזי, 'הכפר בלבטי בנין', מ' אמיתי (עורך), כפר יהושע ביובלו, תל-אביב 1982, עמ' 75.
36. ע' אסף, 'נחפשה דרכנו', מבחר מאמרים, תל-אביב תשכ"ט, עמ' 27-25.
37. 'האבקות הכפר על דמותו', שם, עמ' 29.
38. נ' בן-נר, כפר יהושע במלאת ט"ו להווסדה, כפר-יהושע תש"ד, עמ' 6-3.
39. שם, שם.
40. אסף (לעיל, הערה 36), עמ' 31.
41. בן-נר (לעיל, הערה 38), עמ' 42.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel