תולדוט אתר ההיסטוריה - ריבוד חברתי, מבנה פוליטי ואידיאולוגיה בחברה היהודית ערב המרד הגדול : סיכום ומסקנות

1. ביהודה, ערב המרד הגדול (70-66 לסה"נ), היה מיתאם משמעותי בין שייכותו של הפרט לקבוצה חברתית מוגדרת ומקומו או תמיכתו בתנועות הפוליטיות השונות.

יוצאים מן הכלל היו: 1 – איכרים שהפכו ל"פרולטריאט" בשל מצוקה כלכלית ואובדן רכושם;⁸² 2 – "עריקים אידיאולוגיים" (ראה להלן).

2. מערכות השליטה העיקריות בחברה היהודית ערב המרד היו הכהונה הגדולה והאצולה החילונית, אשר אימצו לעצמם אידיאולוגיה שתאמה את מעמדם החברתי.

3. לאידיאולוגיה היתה עוצמה רבה בחברה היהודית של התקופה, והיה בכוחה להפעיל קבוצות שונות בחברה ואף לפלג מעמדות חברתיים מגובשים. לדוגמא:
א. אידיאולוגיה גיבשה וחיזקה קבוצות חברתיות כגון סיעתו של שמעון בר-גיורא, והפעילה אותה, וכן קבוצות אחרות, בנות יומן, בעלות גוון משיחי).⁸³
ב. אידיאולוגיה פילגה מעמדות והביאה ל"עריקה חברתית", כגון, המקרים של אלעזר בן חנניה, אלעזר בן שמעון, יוחנן מגוש-חלב ויהודה הגלילי ומשפחתו.
ג. אידיאולוגיה יצרה "הסכמה כללית" ו"דעת קהל" שכפו מוסכמות ודרכי התנהגות. כזו היתה התנהגותה של "ממשלת המתונים",⁸⁴ שהיתה מורכבת בעיקר מן האצולה הכוהנית (חנן בן חנן וממשלתו), וזאת בניגוד למרבית האצולה ההרודיאנית, אשר ערקה מיהודה ולא נטלה חלק במאבק הפנימי.

אין באמור לעיל לטעון כי ניתן לשבץ את כל תנועות המרד והזרמים הפוליטיים בחברה היהודית במודל מקיף, הכולל נתונים חברתיים ואידיאולוגיים, אולם נראה לנו שיש מקום לברר קשרים בין המצב הכלכלי-חברתי של הרבדים השונים בחברה היהודית ובין העמדות הפוליטיות וההשקפות שאימצו לעצמן תנועות וקבוצות בתוכה. זאת לא על מנת לטשטש את הפרטים הייחודיים במסגרת כללית סוחפת, אלא על מנת להבהיר אותם בהקשר הרחב ביותר שניתן.

לחלקים נוספים של המאמר:
ריבוד חברתי, מבנה פוליטי ואידיאולוגיה בחברה היהודית ערב המרד הגדול : א
ריבוד חברתי, מבנה פוליטי ואידיאולוגיה בחברה היהודית ערב המרד הגדול : ב
ריבוד חברתי, מבנה פוליטי ואידיאולוגיה בחברה היהודית ערב המרד הגדול : ג
ריבוד חברתי, מבנה פוליטי ואידיאולוגיה בחברה היהודית ערב המרד הגדול : סיכום ומסקנות (פריט זה)

הערות שוליים:
82. לפרטים נוספים ראה S. Applebaum, "Judes as a Roman Province", ANRW, II, 8, pp. 355-396, במיוחד עמ' 385 ואילך.
83. ראה ההולכים אחרי תבדאס (קדמוניות כ, 98-97) ואחרי "הנביא המצרי" (שם שם, 172-169 ומלחמת היהודים ב, 263-261).
84. לדעתנו חתרה ממשלת חנן בן חנן להסדר עם רומא ולהפסקת המרד, אולם נאלצה, בלחץ הלוך הרוחות ביהודה, להעמיד פנים כי היא מכינה את יהודה לעימות צבאי עם רומא. היתה זו הדרך היחידה עבור בני קבוצה זו להוסיף ולהחזיק ברסן השלטון, בניסיון לשמור על רכושם ומעמדם ביהודה. כידוע הם נכשלו בכך הן בשל איטיות התגובה הרומית, הן בשל השינויים שקרו בירושלים במהלך המרד. ראה רפפורט (לעיל, הע' 1), עמ' 37-34.