חיי היום-יום של היהודים ושכניהם המוסלמים כמעט שלא הושפעו מהחרפת המתיחות בין היהודים והערבים הפלסטינים. אולם מדיניות ההגירה של שלטונות תימן הושפעה מהנעשה בארץ ישראל. בראשית שנות העשרים פנו מנהיגים פלסטינים לאמאם יחיא וביקשו שיעצור את הגירתם של יהודים מארצו לארץ ישראל. האמאם, שלא היה מנותק מהנעשה בעולם הערבי, פרסם בשנת 1924 צו שאסר על יהודים לצאת מתימן לארץ ישראל (אך הותרה יציאה לעדן למטרות פרנסה), והטיל עונש של החרמת נכסי הדלא-ניידי על היוצאים ללא רשות, גם אם מכרו בינתיים את רכושם. זו הייתה מדיניותה הרשמית של תימן, אולם בפועל לא נאכף איסור היציאה מן הארץ בהקפדה בכל ימי שלטונו של האמאם יחיא, ויהודים הוסיפו לצאת מתימן ולעלות לארץ ישראל.
לאחר שחתמה מדינת ישראל על הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב שהשתתפו במלחמת 1948 השתנתה מדיניותה הרשמית של תימן לגבי הגירת יהודים. האמאם אחמד, שעלה לכס השלטון לאחר מות אביו בשנת 1948, המיר את ההיתר למעשה לצאת מתימן, שהונהג על ידי אביו, בהיתר רשמי וברור. הצו הרשמי שפורסם בחודש מאי 1949 הודיע שכל יהודי החפץ בכך יכול למכור את רכושו ולצאת מתימן. האמאם לא ניסה לנצל את יציאת היהודים על מנת להשיג רווחים כלכליים, ולא דרש מהיוצאים שום מס או היטל. כנראה לא שיער שמרבית היהודים יעזבו את מולדתם שבה, הוא סבר, הם חיו חיים טובים ומאושרים. כאשר החלו היהודים לצאת בהמוניהם ונראה היה שהארץ מתרוקנת מיהודיה, דרש האמאם מאחרוני היהודים שלפני צאתם ילמדו את מקצועותיהם לשכניהם הערבים. השינוי במדיניותה של תימן הוא שהקל על ארגון העלייה הגדולה של השנים 1950-1949.
לחלקים נוספים של המאמר:
היהודים בסביבתם : הבסיס המשפטי לחיי היהודים בתימן
היהודים בסביבתם : יחסי החסות בכפר
היהודים בסביבתם : יחסי קרבה וידידות
היהודים בסביבתם : יהודים בבתי הדין המוסלמיים
היהודים בסביבתם : שדה של חיכוך : אסלום יתומים יהודים
היהודים בסביבתם : יחס השלטונות לעלייה מתימן (פריט זה)
