|
|||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > שואה > ההתנגדות הלוחמת |
|||||||||||||||||||||
קטלין וינברגר, נולדה בשנת 1930, בסטמר (SATU-MARE) שברומניה. חייתי גם את המהפכה שאני ראיתי, שעשו ב-, אני לא יודעת אם את, לא כל כך, על זה לא מדברים. היתה מהפיכה בקרמטוריום, ש. המרד של הזונדרקומנדו? ש. את זוכרת אותו? ש. אולי תספרי לנו. לא ידענו מה זה. אחר כך, עכשיו אני יודעת ש-, אחר כך ידענו שמה זה. שמנו את הבגדים, וחזרנו בחזרה אל המחסן. והתיישבנו לגהץ נעליים. וזה היה כאן החצר, ועל ידנו הקרמטוריום. זה היה האחרון, הקרמטוריום, מצד אחד האחרון, על יד, על יד הקרמטוריום שאנחנו היינו. ואיך ששם אנחנו מתעסקים עם הנעליים, שומעים צעקות. יש, היה שם דלת שפנה אלינו, ואני זוכרת שרץ בצעקות בנאדם ערום שצורח. אחר כך אני יודעת שמי זה היה ומה זה היה, ואני ידעתי טוב מאוד, אני ראיתי אותו הרבה מאוד. ש. מי זה היה? ואנחנו היינו שם, מבודדים לגמרי. היתה בלוקשפרה. אני יודעת אחר כך שהיתה קרב בינם, אני יודעת שהזונדרקומנדו הצליח, מפני שאצלם לא היתה בעיה, היה להם המון המון זהב הרי מהשיניים ומכל הדברים, הזהב שהם יכלו לאסוף מהקורבנות, שעוד היה עליהם, והם קנו בכסף, ושם, קנו רובים והיה איזה שהוא קונספירציה, איזה שהוא קשר, בין כל הקרמטוריומים, ואני יודעת שזה היה מפני שהודיעו שהם רוצים לחסל אותם, ולהביא אנשים חדשים, שיעבדו שם. אז האדם שרץ החוצה עירום זה היה הקאפו, שאמרו שהוא בגד בהם וסיפר. והם זרקו אותו חי לתנור, העובדים, את הקאפו הזה. זאת אומרת, את זה אני לא אשכח, אני גם לא אשכח את זה מפני ש-, אני לא יודעת כמה זמן אנחנו היינו סגורים בחדר, ואנחנו היינו העדים היחידים שראו את זה. ואמרו שייקחו אותנו, מפני שראינו את זה. ואם לוקחים אותנו אז אני יודעת, כולנו ידענו לאן לוקחים אותנו. ואני הייתי הכי צעירה שם. ואני זוכרת שהלכתי, זה היה חדר די קטן, כמו זה למשל, חדר קטנצ'יק, ואני הלכתי למעלה למטה למעלה למטה, וכל הזמן רק את זה אני אמרתי: אני רק בת 14, אני עוד רוצה לחיות, אני רק בת, אני עוד רוצה לחיות.
לקריאה נוספת:
באתר יד ושם:
|
|||||||||||||||||||||
|