תולדוט אתר ההיסטוריה - שנות השלושים והעליה החמישית : העליה החמישית

העליה החמישית החלה בשנת 1931 ונמשכה עד שנת 1939. למעשה קדמה לה עליה מתונה ומבוקרת של עולים, שהגיעו לארץ על יסוד רשיונות עליה לפועלים שהוענקו על ידי הממשל הבריטי בין השנים 1931-1929. מספרם הגיע מדי שנה לכ- 5,000-4,000 עולים. לבד מהפסקה שחלה בין מרץ לנובמבר בשנת 1930. חלקם של העולים הללו השתלב במושבות המטעים, אך רובם נקלטו בערים, בעבודות הבניין והחרושת.

בעליה החמישית, שהקיפה מספר גדול בהרבה של עולים בהשוואה לעליות הקודמות, ניתן להבחין בשתי תקופות משנה: תקופה של גיאות, שנמשכה בין השנים 1931 עד 1936, ותקופת שפל, שנמשכה משנת 1936 ועד לשנת 1939, בה פרצה מלחמת העולם השניה. בתקופת הגיאות הגיעו לארץ באופן רשמי כ- 160,000 עולים. בפועל היה המספר גבוה בהרבה, שכן הגיעו לארץ גם עולים שלא במסגרת העלייה הליגאלית. בתקופת השפל, משנת 1936 עד שנת 1939, הגיעו לארץ עוד כ- 70,000 עולים.

גורמי הדחף שפעלו להגברת העליה לארץ באותן שנים היו:

עליית הפאשיזם באירופה, הנאציזם בגרמניה והאנטישמיות במזרח אירופה.
הגבלות הגירה שהוטלו בארצות הברית מאמצע שנות ה- 20 ונכונותן הדלה של ארצות המערב האחרות לקלוט הגירה יהודית המונית. בשנות ה- 30 הפכה ארץ ישראל ליעד הגירה יהודי עולמי. כשני שלישים מן המהגרים היהודים פונים לארץ, שהוותה עד אז יעד לכ- 4% מכלל ההגירה היהודית.

הרכבה הדמוגרפי של העליה החמישית: מרביתה של העליה החמישית, כקודמותיה הגיע ממזרח אירופה. כמחציתם של העולים הגיעו מפולין. מלבדם הגיעו ארצה גם עולים מרומניה (5.5%), וכן עולים מתימן (3.7%), מיוון (2.9%) ומארצות ערב (7%). מעל מחצית העולים שהגיעו לארץ במהלך תקופה זו היו נשואים ובעלי משפחות, שיעור הילדים בקרבם הגיע לכ- 20%. ציבור העולים שהגיע מאוסטריה, מצ'כוסלובקיה ובעיקר מגרמניה הביא ארצה עליה שעד כה לא הגיעה אליה. עולים אלו היוו רק כ- 20% מכלל העולים באותה עת, אך השפעתם ניכרה היטב. הם הביאו עימם ערכים מערביים, ידע מקצועי רב ורקע תרבותי עשיר.

תרומתם הייחודית של העולים מגרמניה: תרומתם בתחומי התעשייה, הבנקאות והמסחר היתה ניכרת. היקף הונם הפרטי היה רב משל עולי הארצות האחרות, רבים מתוכם היו בעלי ידע ונסיון מקצועי רב בתחומי המסחר, הבנקאות, הביטוח והניהול הציבורי.

מבחינה תרבותית היו העולים מעורבים בארצות מוצאם בכל תחומי העשייה התרבותית - ספרות, תיאטרון, מוסיקה, אמנות פלסטית ועיתונות. בארץ הם היוו עמוד שדרה במפעלים תרבותיים רבים, בהם: הקמתה של התזמורת הארץ-ישראלית ברשותו של הכנר ברוניסלב הוברמן, קידומם של המוסדות להשכלה גבוהה - האוניברסיטה העברית והטכניון בחיפה. עם זאת, על-אף שילובם המהיר והמוצלח של עולים אלו במשק היישובי לוותה התערותם החברתית בקשיים רבים - אם בשל קשיי שפה, בשל הניכור בינם לבין העולים ממזרח אירופה או בשל הבדלי מנטליות בינם לבין תושבי היישוב הוותיקים.

מרבית העולים בעליה החמישית פנו להתיישב בערים. חלקם השתלבו ביישובים הכפריים הוותיקים ומיעוטם פנו להתיישבות חקלאית חדשה.

תרומתה הכלכלית של העליה החמישית: בין השנים 1931 ל-1936 הסתכם יבוא ההון לארץ ב- 35 מיליון ליש"ט. הון זה הופנה לעיור מואץ, פיתוח מהיר של ענף הבנייה ובעקבותיו ענפי התעשייה, החרושת והחקלאות. כשלושה רבעים מכלל עולי העליה החמישית פנו לערים. חלק ניכר מן ההון שהגיע לארץ מגרמניה הועבר ארצה באמצעות 'הסכם ההעברה' (טרנספר) לפיו מהגרים ומועמדים להגירה יהודים הפקידו כספים בבנקים גרמניים, שבהם נקנו סחורות יצוא מגרמניה, על-פי רשימה מוסכמת עם מוסדות כלכליים בארץ. החזר הכסף למפקידים נעשה לאחר היבוא לארץ, בניכוי הוצאות הניהול ופרמיות ליצואנים הגרמנים.

הסכם זה, שנחתם ביזמת חיים ארלוזורוב, שהיה ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, לבין הממשל הנאצי, נועד להפנות עולים רבים ככל הניתן ארצה וכן לאפשר הצלה של הרכוש היהודי, שהיה צפוי להחרמה (הסכם ייחודי זה היה תקף רק בהגירה לארץ ישראל). האינטרס הגרמני בהסכם זה היה מעיקרו כלכלי. בין השנים 1938-1933 הועברו ארצה בדרך זו כשמונה מליון ליש"ט. חלקם של עולי גרמניה בין בעלי ההון שהגיעו ארצה באותן שנים היה כפול מחלקם בכלל עולי העליה החמישית (כ- 50%).

בעולם היהודי עורר הסכם זה חילוקי דיעות קשים. היו שטענו כי הוא מפר את החרם הכלכלי שהטילו ארגונים יהודיים על גרמניה, וכי יש בו ביטוי של לגיטימציה למשטר הנאצי. נושא זה היה אחד מנקודות המחלוקת הקשות שבין ההנהלה הציונית, מוסדות 'היישוב' בארץ והנהגת תנועת הפועלים לבין התנועה הרביזיוניסטית.

מבחינה כלכלית גדל בשנים אלו כח הקנייה וכח הייצור של היישוב בארץ. ענף הבנייה גדל בכ- 458%, התוצר התעשייתי גדל בכ- 158% והתוצר החקלאי בכ- 115%. הוקמו מפעלים חדשים: מספר מפעלי התעשייה, שעמד על 624 בשנת 1930, גדל ל- 1556 בשנת 1937. היקף התעסוקה שולש. בעקבות התעשייה התחזקו ענפי שירותים כגון הובלה וכן שירותים פיננסיים. הצמיחה הכלכלית המהירה ('פרוספרטי' בלשון התקופה) הגדילה את אי השיוויון הכלכלי ביישוב והעלתה את כוחם של מעמדות הביניים.

בשלב זה גם גברה תודעת אי השוויון והעמיק הקיטוב המעמדי. אחד מביטוייו המעשיים של הפער הכלכלי ההולך ונוצר ביישוב היה החרפתם של יחסי העבודה וריבויין של שביתות הפועלים. אם בשנת 1930 התקיימו ביישוב 47 שביתות, הרי שבשנת 1935 גדל מספרן ל- 75. שביתות אלו ארעו בענפי התעשייה, המלאכה וההובלה. פערים כלכליים החלו להופיע גם בתוך ציבור השכירים הלא מקצועי לבין בעלי המקצועות.

תקופת השפל בעליה החמישית (1939-1936): משנת 1936 ואילך החלה תקופת השפל בעליה החמישית, שנגרמה בשל נסיבות חיצוניות ופנימיות כאחת: פלישת איטליה לחבש בשנה זו עירערה את המצב הבינלאומי וגרמה להוצאת פקדונות רבים מהבנקים, כתוצאה מכך פחת ההון ששימש למימון ענפי כלכלה. הגבלות הממשל הבריטי על העליה לארץ וקשיים בהעברת כספים מגרמניה ומארצות אירופה גרמו לצימצום ההגירה והעברת הכספים לארץ. השקעות הכספים בארץ יצרו חוסר איזון שהלך וגדל, בין השקעות שבסיסן צרכני (בנייה למגורים, השקעה בענפי שירותים) ופחות יצרני (השקעות בענפי התעשייה והחקלאות). ענף הבנייה נפגע ראשון, אך גרר אחריו בהדרגה את שאר ענפי המשק.השפעתו של המשבר הכלכלי על ציבור העובדים השכירים היתה קשה ולוותה בשיעורי אבטלה הולכים וגדלים.

במקביל, בעקבות המרד הערבי, שהתרחש בין השנים 1939-1936, החל תהליך הפרדה של המשק היהודי מן המשק הערבי בארץ. היישוב היהודי פנה לפיתוח חקלאי מואץ בעקבות זאת הלך והתפתח ביישוב המשק המעורב (גידולים חקלאיים לצד פיתוח משק חי). שביתת הפועלים הערבים וסגירת נמל יפו הובילו להקמתו של נמל תל-אביב. עם זאת, נרשמה ירידה מעטה מן הארץ - שכן עתה פחתו עד מאוד יעדי ההגירה שהיו פתוחים בעבר בפני יהודים.

תרומתה של העליה החמישית: על-אף המשבר הכלכלי הייתה תרומתה של העליה החמישית משמעותית מאוד. בין השנים 1939-1936 עלו באופן חוקי לארץ כ- 70,000 עולים, עליהם נוספו עוד כ- 11,000 מעפילים. היישוב היהודי בארץ ישראל היה ליישות לאומית שיש להתחשב בה. מבחינה זו, קביעתה של 'ועדת פיל' כי קיימת בארץ ישראל יישות לאומית יהודית, הצביעה על מציאות שהלכה והפכה לעובדה מוגמרת. תרומתה של העליה החמישית לחיזוק חוסנו של היישוב היהודי בארץ השפיעה גם על כח עמידתו של היישוב בעימות היהודי-ערבי שהתרחש בין השנים 1939-1936.