תולדוט אתר ההיסטוריה - שנות השלושים והעליה החמישית : תנועת הפועלים בתקופת העליה החמישית

פעולות ההסתדרות ומשק העובדים

הגידול באוכלוסייתו של היישוב היהודי בארץ במהלך העליה החמישית תרם באופן משמעותי להרחבת שורותיה של ההסתדרות הכללית. אם בשנת 1931 נאמד מספרם של חברי ההסתדרות ב- 30 אלף, הרי בשנת 1935, בשיאה של העליה, הוא הגיע לכ- 87 אלף איש. עד סוף שנת 1939, על-אף המיתון בקצב העליה גדל מספרם בכ- 30 אלף איש. בשנים אלו הגיע חלקם של חברי ההסתדרות מכלל העובדים השכירים ביישוב לכשלושה רבעים. בסוף שנת 1945 הגיע מספרם הכולל של חברי ההסתדרות הכללית לכ- 164 אלף איש.

הרחבה זו בשורותיה של ההסתדרות יצרה איזון חדש בשורותיה. נתגוונו הדיעות והזרמים הרעיוניים בתוכה, ירד משקלו של הזרם החלוצי-סוציאליסטי בין חבריה ועלה מספרם של אלו שראו בה מסגרת איגודית, המבטיחה את איכות חייהם, הגנתם המקצועית והבטחת מקום עבודתם. כארגון מקצועי ניהלה ההסתדרות את המאבק לטובת חבריה בתנאים לא קלים:

בשנים אלו לא נחקקה עדיין חקיקה ממשלתית מקפת המגינה על זכויות עובדים. התקנות המעטות שתוקנו לא נאכפו באופן שיטתי.
בתקופת המשבר הכלכלי לא עמדה לרשותה של ההסתדרות מערכת כלכלית איתנה שיכלה לווסת את תוצאותיו הקשות כלפי ציבור הפועלים המאוגד, דבר שהחליש את יכולתה לאכוף מרות על חבריה.
בשנים אלו החלו לפעול ארגוני פועלים נוספים, שהתארגנו על בסיס פוליטי שונה, בהם: הסתדרות העובדים הלאומית, 'הפועל המזרחי' וארגון 'הציונים הכלליים'.
תחרות על שוק העבודה עם הפועל הערבי, שגרמה לירידה ברמת שכר העבודה.

על אף תנאים אלו הצליחה ההסתדרות לשמור על מעמדה הדומיננטי בשוק העבודה והשכילה לנצל את מועצות הפועלים לשם שמירת כוחה בלשכות העבודה המקומיות. כארגון הדואג לזכויותיהם הסוציאליות של חבריו ולרווחתם סיפקה ההסתדרות בשנים הללו לחבריה גם שירותי בריאות באמצעות קופת החולים הכללית. קיומה של מערכת מעין זו היווה גורם נוסף שסייע לשמירת זיקתם של חברי ההסתדרות אליה, בתקופה בה לא התקיימה מערכת בריאות ממלכתית כוללת ומוסדרת ליישוב היהודי בארץ.

משק העובדים המשיך להתפתח בשנים הללו. חברת 'סולל בונה' שהתמוטטה בשנת 1927 שבה לפעול בשנת בשנת 1935. בנק הפועלים הרחיב את תחומי פעולתו ועסק במתן סיוע למוסדות ההסתדרות, למועצות הפועלים, לשכונות העובדים, למשקים החקלאיים ולמפעלי התרבות ההסתדרותיים, כמו-כן סייע להקמתן של קופות מלווה וחיסכון, שסיפקו אשראי לציבור הפועלים. 'המשביר' השכיל להתאושש מן המשבר שפקד אותו בסוף שנות העשרים והחל לפעול במתכונת מחודשת, במסגרת 'המשביר המרכזי', שעסק באספקה סיטונאית למשקים החקלאיים, לקואופרטיבים ולאגודות הצרכניות. במסגרתו נערכה פעילות רחבה להקמתן של אגודות צרכנים מקומיות שסייעה אף היא לרווחיותו.

'תנובה', שהחלה לפעול כמסגרת עצמאית, מחוץ ל'משביר', הפכה בשנות השלושים לספקית העיקרית של תוצרת חקלאית למגזר היהודי. 'יכין', ששימש כמשרד הקבלני לעבודות חקלאיות, הרחיב מאוד את פעילותו באמצעות יצירת מקומות עבודה באיזורי המטעים ובעיבוד שטחים חקלאיים שהשתייכו למשקיעים פרטיים ונמסרו לניהולו. בשנות השלושים עסק 'יכין' גם בשיווק פרי ההדר של משקי ההסתדרות.

פעילותה של ההסתדרות ניכרה גם בתחום השיכון וכללה הקמת שכונות פועלים, כמו-כן הוקמו קריות הפועלים הראשונות, בהן קריית חיים וקריית עמל בסביבות חיפה.

כמו-כן הורחבה בשנות העליה החמישית באופן ניכר פעילותו החינוכית של 'זרם העובדים בחינוך' והוקמו בתי חינוך שהשתייכו אליו ברחבי הארץ.