הזעם בקרב קהילות המזרח כלפי המשטר הנאצי בגלל צעדיו נגד יהודי גרמניה החל לקבל, מחודש אפריל 1933, צורה של התארגנות אקטיבית, שהציבה לה למטרה ליזום פעולות נגד אינטרסים גרמניים ולהביך את נציגי גרמניה במקום. התארגנות זו, שנמשכה קרוב לשנה, באה לידי ביטוי במיוחד באמצעות חרם על סחורות מתוצרת גרמניה ומאבק שנערך מעל

הזעם בקרב קהילות המזרח כלפי המשטר הנאצי בגלל צעדיו נגד יהודי גרמניה החל לקבל, מחודש אפריל 1933, צורה של התארגנות אקטיבית, שהציבה לה למטרה ליזום פעולות נגד אינטרסים גרמניים ולהביך את נציגי גרמניה במקום. התארגנות זו, שנמשכה קרוב לשנה, באה לידי ביטוי במיוחד באמצעות חרם על סחורות מתוצרת גרמניה ומאבק שנערך מעל דפי העיתונות. מאבק זה, שידע עליות ומורדות, גרם מבוכה ואף חרדה לנציגי גרמניה במזרח התיכון.

במחצית הראשונה של חודש אפריל היתה ההתארגנות עדיין באִבּה, אולם במהרה היא צברה תנופה והחלה להדאיג את הנציג הדיפלומאטי הגרמני בקאהיר. פון שטוהרר התרשם, כי החוגים היהודיים וביטאוניהם מגבירים את המאמצים ליצירת אווירה עויינת כלפי גרמניה בקרב דעת-הקהל המקומית. הוא הפנה את תשומת-לב הממונים עליו בברלין למספר גדל והולך של בתי-מסחר יהודיים המטילים חרם על סחורות מיובאות מגרמניה;¹⁷ ועם זאת הוא דיווח, כי החרם לא אורגן מלמעלה או על-ידי החלטות של האגודות היהודיות. לדבריו, הסתמנה במיפגשים המזדמנים של הקהילות היהודיות ברחבי מצרים הסתייגות מהוגי רעיון החרם. צירוף של דברי חרדה ודברי ארגעה איפיינו את דיווחי הנציג הגרמני.

במחצית השנייה של חודש אפריל שוב לא היה פון שטוהרר יכול להעביר לברלין דיווחים מרגיעים. כל הסימנים הצביעו על הקשחת המערכה היהודית במצרים נגד גרמניה. ב'לה ווּאָה ז'וּאיב'¹⁸ נתפרסמה קריאה, חתומה בידי נשיא 'הליגה נגד אנטישמיות גרמנית', עורך-הדין ליאון קאסטרו, ובה נדרשו יהודי מצרים לנתק את 'כל הקשרים האינטלקטואליים, החומריים והחברתיים, עם גרמניה והגרמנים החל מן ה- 20 באפריל, עד שיוחזרו זכויותיהם של יהודי גרמניה. נוסף לקריאה זו ובמקביל לה פורסמו בעיתון היהודים תיאורים על מעשי זוועה ובריונות נגד יהודי גרמניה.

המשכת המערכה האנטי-גרמנית והחרפתה גרמו לאי-שקט בקרב המושבה הגרמנית במצרים. מבין חבריה, בשיתוף-פעולה הדוק עם הנציגות הדיפלומאטית הגרמנית, קמה ועדה מצומצמת שהוטל עליה לעקוב אחר פעולות היהודים במצרים, לציין את החנויות היהודיות המחרימות סחורה גרמנית ולהציע אמצעים לפעולות-נגד. פעולות אלה היו צריכות להתגבש על-ידי הועדה ולשכת-המסחר המאוחדת של גרמניה-אוסטריה במצרים. הקמת הועדה והפעלת לשכת-המסחר היו פרי יוזמה גרמנית מקומית, אולם בידי פון שטוהרר לא היו הנחיות לפעולה; הוא ביקש לקבלן מברלין. וחזר על בקשתו בהרבה ממכתביו למשרד-החוץ באותה שנה.¹⁹

ב- 21 באפריל דיווח פון שטוהרר כי זו לראשונה הגיעה 'ההסתה היהודית' במצרים לכלל השפעה לא רק בקרב גורמים יהודיים אלא גם בעדות אחרות. לאחר כינוס רב-משתתפים, שיגר 'האיגוד הבין-לאומי של פקידי המסחר בקאהיר' מברק אל הנציג הדיפלומאטי הגרמני, ובו מחאה נגד מדיניות 'מישטר-הטרור ההיטלראי' כלפי הגזע היהודי.²⁰ פון שטוהרר השיב על מברק-המחאה.

מעשי הבריונות נגד יהודי גרמניה, לאחר החרם-ליום-אחד שהוטל עליהם, לא פסקו ואף גברו. למרות ההגבלות שהוטלו על עיתונאים בגרמניה, הגיעו ידיעות ממנה בדבר התגברות מעשי האלימות כלפי היהודים במרוצת חודש אפריל ובמחצית הראשונה של חודש מאי. ב- 9 במאי וב- 10 בו נחשף טפח נוסף באופיו של המישטר הנאצי, כאשר נערך בברלין ברוב-עם טקס שריפת ספרים 'לא-גרמניים'.

התסיסה שעוררו מעשים אלה בקרב היהודים בעולם הגבירה את עירנותם של הנציגים הדיפלומאטיים הגרמניים גם במקומות שבהם היו קהילות יהודיות קטנות במספר ודלות בהשפעה. לפי אומדן, היו בשנת 1933, כ- 13,500 יהודים בסוריה וכ- 3,500 יהודים בלבנון, מהם 3,200 בביירות. הקונסול הגרמני בבירוּת, ימקה (Jiemke), לא היה מודאג ביותר מן ההתרגשות שאחזה ביהודי המקום נוכח הידיעות על הנעשה ביהודי גרמניה.²¹ ידיעות אלה הופצו במיוחד בעיתונות הצרפתית, ומקורן היה בפאריס. הקונסול הגרמני העריך, כי יהודי בירות, מלבד מספרם המועט, אינם גורם בעל השפעה בעיתונות המקומית, במסחר ובפינאנסים. בדו"חותיו המרגיעים לברלין ציין הקונסול גורם נוסף המגביל מראש את יכולת-הפעולה של יהודי בירות, והוא חוסר-האהדה כלפיהם מצד האוכלוסים המקומיים הלא-יהודים. חוסר-אהדה זה נבע, לדעת הקונסול, מן החשש שיהודי א"י עלולים להיות גורם מתחרה לתעשייה ולמסחר בלבנון. הקונסול הוסיף בנימוקיו המרגיעים, כי היהודים בבירות ובסוריה לא הושפעו מ'תעמולת הזוועה' על אודות המתרחש בגרמניה, אולם היהודים ממזרח-אירופה שהיגרו ללבאנט זה מקרוב הם המפריעים את השקט. ביוזמת יהודים אלה נערכה בבירות בסוף חודש מארס 1933 אסיפת-מחאה יהודית, שהחליטה לשגר איגרות-מחאה לקונסול גרמניה במקום ולחבר-הלאומים. כמו כן נתקבלה החלטה, אם-כי לא ברור באיזה פורום, להטיל חרם על סחורות מתוצרת גרמניה. הקונסול הגרמני כתב מכתב לרב הראשי בבירות ודרש לבטל את ההחלטה בדבר החרם.

כשם שפון שטוהרר לא ניתק מגע עם הקהילה היהודית במצרים, כפי שנראה בפירוט להלן, כך גם הקונסול הגרמני בבירוּת ניסה לבוא בדברים עם הקהילה היהודית במקום, ככל הנראה במגמה לשכך את זעמה ולהחניק את התסיסה האנטי-גרמנית בעודה באִבּה. ביומונים הצרפתיים בבירות, וכמו כן ב'אל-אחראר' הערבי, פורסמו, ביוזמת הקונסול הגרמני, חילופי-איגרות בינו לבין יו"ר ועד הקהילה היהודית ונשיא אגודת הנוער היהודי בבירות.²² זה האחרון מיחה נמרצות בפני הקונסול על רדיפת יהודי גרמניה. בתשובתו, אם בגלל אי-ידיעה ואם במצוות הממונים עליו בברלין, הכחיש הקונסול בתוקף את הרדיפות. תשובה ברוח זו, המשלבת הכחשה נחרצת בהתקפה על עצם הגינוי היהודי למתרחש בגרמניה, השיב הקונסול גם לנשיא ועד הקהילה היהודית בבירות.²³

העיתונות המקומית דיווחה בהרחבה על כינוס גדול של כל הארגונים היהודיים בבירות, שנערך ב- 30 במארס 1933. בין החלטות הכינוס היתה קריאה לנשיא גרמניה, לרפובליקאים גרמניים ולאירגונים מחוץ לגרמניה להתערב למען החזרת זכויות-האזרח ליהודי גרמניה. לקריאה זו התלוותה המלצה להטיל חרם על סחורות ותוצרים מגרמניה ברחבי סוריה ולבנון.²⁴

ההחלטה להטיל חרם על תוצרת גרמנית היא, ככל הנראה, שגרמה דאגה לקונסול הגרמני יותר מכל קריאות-המחאה והפניות של יהודי בירות לארגונים בין-לאומיים. במיכתב אל הרב הראשי של יהודי בירות ניסה הקונסול לשכנעו בדבר חוסר ההיגיון שבהטלת חרם, וזאת משני טעמים: האחד – החרם אינו האמצעי הנכון להשגת סולידאריות בין-לאומית, שתביא לחיסול המשבר הכלכלי בעולם; השני – חלק ניכר מהמסחר והתעשייה בגרמניה מרוכז בידי יהודים, והטלת חרם עלולה לפגוע אף בהם ומצבם יורע.²⁵

בשבוע הראשון לחודש אפריל, נוכח צעדי הממשלה הנאצית נגד יהודי גרמניה, התפשטה ההתעוררות של יהודי הלבאנט מבירות לסוריה. הרב הראשי של יהודי חלב הודיע במיברק לקונסול הגרמני בבירות כי שלושת אלפים יהודים בחלב קיימו אסיפת-מחאה נגד 'הזוועות' בגרמניה. בדיווחו לברלין הגדיר הקונסול את סגנון המיברק כ'בלתי-הולם'. הוא פנה אל המזכיר הכללי של הנציב העליון של צרפת בסוריה ובלבנון ודרש שהרב יתנצל, ובתשובה על כך העביר המזכיר הנחיות ברוח הדרישה לנציג הצרפתי בחלב. מזכירו של הנציב אף הודיע לקונסול הגרמני, כי ממשלת צרפת מוכנה לעשות כל שביכולתה כדי לשים קץ לתסיסה הכללית בקרב יהודי הלבאנט והוסיף, כי היהודים באיזור המאנדאט הצרפתי נרתמו לתעמולה האנטי-גרמנית לא ביוזמתם, אלא בהנחיה ובעצה של הציונים מחוץ לסוריה וללבנון.²⁶

במחצית השנייה של חודש אפריל היה הקונסול יכול לדווח על רגיעה מסויימת בקרב יהודי סוריה ולבנון, אותה זקף לזכות 'תעמולת-הנגד' שניהל. הקונסול הצביע בסיפוק על מכתב-תשובה לבבי בניסוחו שקיבל מהרב הראשי בבירות, ובו הודה הרב על ההבהרות המרגיעות שקיבל מן הקונסול בדבר מצב היהודים בגרמניה. במכתב, שפורסם בעיתונות המקומית, אף הרגיע הרב את הקונסול ואמר, כי ההחלטה להטיל חרם על תוצרת גרמנית בסוריה ובלבנון תוצא-לפועל רק אם יימשכו הרדיפות נגד יהודי גרמניה; אך מכיוון שאין רדיפות, אין ההחלטה על הטלת החרם תופסת. בתגובה על המכתב טרח הקונסול הגרמני לבקר אצל הרב הראשי כדי לברכו לרגל חג-הפסח. הקונסול היה מרוצה מן הרגיעה שהשתררה בבירות בתסיסה נגד גרמניה. במאמר-מערכת בבטאון העדה המארונית, 'ל'אינפורמאסיון' (l’Information), נכתב, כי אין הציבור בלבנון מתעניין במצב היהודים בגרמניה. לדברי הקונסול, נכתבו הדברים הללו עקב ביקורו שלו אצל איש-הדת המארוני, המונסיניור מובאראכ, ובהשפעת הקונסוליה הגרמנית. גם עיתונים אחרים בשפה הצרפתית החלו להתייחס ביתר-מתינות לגורלם של יהודי גרמניה. באותה עת לא ניכר בבירות חרם כלשהו על סחורות מתוצרת גרמנית; עם זאת לא הוציא הקונסול מכלל אפשרות שהמצב הרגוע עלול להשתנות ותתעורר תנועת-מחאה בגלל 'הסתה של חוגים ציוניים בא"י'.²⁷

בשעה שבבירות שררה רגיעה בקרב היהודים, הצטרפה יהדות דמשק לתנועת-המחאה של היהדות העולמית. ב- 18 באפריל 1933 התכנסה בבית-הכנסת בדמשק אסיפת יהודים שהחליטה, נוכח הידיעות על החמרת מצבם של יהודי גרמניה, למחות על מדיניות ממשלת הרייך ולשלוח מברקי-מחאה לחבר-הלאומים, לשלטונות המאנדאט הצרפתיים ולקונסול הגרמני. באסיפה לא הוחלט להטיל חרם על תוצרת גרמנית; אך באיגרת שהועברה לקונסול הגרמני בבירות, מחה יו"ר מועצת הקהילה על צעדים מצד ממשלת הרייך כלפי יהודי גרמניה, והגדיר צעדים אלה כבלתי-חוקיים. הקונסול ענה במכתב ארוך, ובו טען כי מדובר בצעדים חוקיים וכי לא היתה אפליה נגד יהודים בגרמניה. תשובת הקונסול פורסמה ב'אלִף בא', העיתון הערבי הנפוץ ביותר בדמשק.²⁸

במרוצת חודש מאי ניכרה תמורה הדרגתית בעמדת הנציג הדיפלומאטי הגרמני במצרים, לקראת השלמה עם הקו הנקוט בידי המימשל החדש בארצו. פילגר (Pilger), ממלא-מקום הנציג הקבוע, הביע אי-אמון בידיעות שהגיעו מארצו בדבר גילויי המדיניות הגזענית שם, אולם בדיווחיו לממונים עליו לא היה יכול להתעלם מן ההקשחה במערכה שאסרו יהודי מצרים נגד כל מה שייצג בעיניהם את גרמניה. לדבריו, שוב לא היתה המערכה האנטי-גרמנית נחלת יהודים בודדים אלא הקיפה את כל הקהילה היהודית במצרים. הוא סבר כי 'התקפת-ההסתה' היהודית אורגנה היטב ונתמכה באמצעים כספיים רבים. 'ההסתה' לבשה לעיתים ממדים שהזכירו לפילגר את ההסתה האנטי-גרמנית בעת מלחמת-העולם הראשונה. הוא ציין כי הבטאונים הקטנים של הקהילה היהודית ושל התנועה הציונית במצרים, אשר בדרך-כלל לא היו ידועים, גדלה תפוצתם והם החלו לפרסם 'התקפות בוטות ביותר ושקרים חסרי-בושה נגד גרמניה'.²⁹

שלא כעיתונות היהודית הצטיירה העיתונות הערבית החשובה בעיני פילגר כנייטראלית בעמדתה כלפי גרמניה. עיתונות זו, שהיתה כולה בבעלות של נוצרים ושל מוסלמים, לא השתלבה במערכה האנטי-גרמנית, ולעיתים אף יצאה נגד היהודים. עניינים מתחום התעמולה האנטי-גרמנית והחרם על תוצרת גרמנית איבדו, ככל הנראה, מאקטואליותם בעיתונות הערבית.³⁰

התגברות המערכה נגד גרמניה באמצעי-התקשורת במצרים הניעה את פילגר למחות בתוקף, בכתב ובעל-פה, לפני ממשלת מצרים על אסיפות-המחאה של היהדות המקומית נגד גרמניה, ויותר מכך – על 'ההתקפות חסרות-הבושה של בטאוני-השיטנה היהודיים'. אולם פילגר לא השלה את עצמו בדבר התוצאות שיהיו למחאתו. ממשלת מצרים הודיעה כי היא אמנם ניסתה להשפיע על מנהיגי היהדות המקומית שימתנו את עמדתם כלפי גרמניה, ואף השיגה מהם הבטחה כי יימנעו מעריכת אסיפות-מחאה נגד גרמניה ומהתקפות ישירות עליה; אך היא לא היתה יכולה לפעול ישירות ובמסגרת החוק כדי לגזור שתיקה על העיתונות היהודית.

הנציגות הדיפלומאטית הגרמנית ניסתה גם-כן לפעול כדי להטות את העיתונות הערבית לצד גרמניה. ואמנם פילגר היה מרוצה מכך שהעיתונות הערבית הדפיסה בקביעות מאמרים ומיברקים שנשלחו מן הנציגות הדיפלומאטית או מחוגים גרמניים במצרים. פילגר גם מדווח בסיפוק, מבלי לפרט, כי הוכשל ניסיון יהודי לקנות השפעה באמצעות כסף על העיתונות הערבית. עם זאת התלונן ממלא-מקום הנציג לפני הממונים עליו בברלין, כי בגלל מחסור בכספים אין הנציגות יכולה להקים עיתון עצמאי שינקוט עמדה ברורה וחד-משמעית נגד התנועה האנטי-גרמנית במצרים. אך נראה, שהשיקול העיקרי בהקפאת תוכנית זו היה החשש שביטאון מעין זה עשוי לעורר תגובה חריפה מצד היהדות המקומית.

אנשי המושבה הגרמנית במצרים עסקו בפעילות צנועה, אולי בגלל מספרם המועט וחולשתם הכלכלית, אל מול המערכה האנטי-גרמנית של היהדות המקומית. המושבה הגרמנית והנציגות הדיפלומאטית במצרים הקימו מסגרת משותפת לדיון בכל הבעיות החשובות והמטרידות. כמו כן הוקמה תת-ועדה מצומצמת, שחבריה היו: איש הנציגות הדיפלומאטית הגרמנית, המנהיג המקומי של המפלגה הנאצית ונציג לשכת המסחר המאוחדת של אוסטריה וגרמניה.³¹

גם לקראת סוף חודש מאי 1933 הוסיפה הפעילות היהודית במצרים, ובמיוחד המשך הביקורת נגד גרמניה בבטאונים היהודיים, להטריד את הנציגות הגרמנית; אם כי היא דיווחה בסיפוק מסויים על צימצום הטיפול בנושא היהודי בעיתונות 'הרצינית'. יתירה מזאת, לקראת סוף חודש מאי חידשה יהדות מצרים את כינוס אסיפות-ההמונים לשם גינוי המדיניות הגרמנית. פילגר סבר, כי הפנייה המחודשת של המנהיגות היהודית לאמצעי-מאבק זה, שהיא נמנעה מלהשתמש בו במשך כמה חודשים, מקורו בתשומת-הלב המועטה שמשכה ה'הסתה' האנטי-גרמנית מעל דפי העיתונות הלא-יהודית. סברה זו מנוגדת לדאגתו של הנציג מהיקפה ומעוצמתה של מערכת-התעמולה היהודית נגד גרמניה. ברם, סתירות מעין אלה חזרו ונשנו בתכתובת בין הנציג לממונים עליו בברלין. בשבוע השלישי לחודש מאי התקיימו ברובע הליופוליס בקאהיר ובעיר אלכסנדריה אסיפות-מחאה 'נגד האנטישמיות הגרמנית', ובהן השתתפו לפי האומדנים בין אלפיים לארבעת אלפים איש. העיתונות המקומית דיווחה על מהלך הכינוסים ועל הנאומים שנישאו בהם. באחת האסיפות באלכסנדריה השתתפו גם אישים לא-יהודים חשובים שנטלו חלק פעיל בהשמעת מחאה נגד גרמניה.

על רקע המאורעות במחצית השנייה של חודש מאי, פנה הנציג הדיפלומאטי הגרמני פעם נוספת לממלא-מקום שר-החוץ המצרי, חילמי עיסא פחה, הזכיר לו את הבטחותיו הקודמות, שלפיהן הבטיחו המנהיגים היהודים לממשלת מצרים להימנע מכינוסים אנטי-גרמניים, ואת הערכתו, כי יש לצפות להחלשת תנועת-המחאה היהודית, הפנה את תשומת-לבו למאורעות החדשים וחזר וביקש ממנו לפעול נגד המערכה היהודית.³² פילגר גם הביא לידיעת ממלא-מקום שר-החוץ המצרי את התקרית שאירעה בבית-קולנוע בקאהיר, שהנהלתו נאלצה לבטל הקרנת סרט גרמני בשם Rivaux de la piste בגלל 'התפרעות פרובוקאטורים יהודים'. הנציג הגרמני הביע חשש מהישנות מקרים מעין אלה. ממלא-מקום שר-החוץ הבטיח לפעול כמיטב יכולתו כדי לשים קץ למה שהוגדר על-ידי הנציג הגרמני כ'הסתה יהודית'. עם זאת נשאר הנציג ספקני בדבר אפשרות היחלשותה של התנועה היהודית נגד גרמניה.

במקביל למערכה בעיתונות ולכינוסים, החל החרם היהודי על סחורות מגרמניה תופס מקום מרכזי בדאגותיו של הנציג הגרמני במצרים. סטאטיסטיקות על היקף המסחר עם גרמניה, שפירסמו חוגים יהודיים בחודש אפריל, הראו על הצלחתה של תנועת החרם. הבטאונים היהודיים הדגישו בסוף חודש מאי ובראשית חודש יוני כי הנסיגה ביצוא הגרמני נגרמה בגלל החרם היהודי עליו ברחבי-העולם. עם זאת דיווח פילגר בראשית יוני על מקרים של קניות תוצרת גרמנית על-ידי יהודים למרות החרם. לדברי הנציג הדיפלומאטי הגרמני, הרי כמה ענפי מסחר המצויים בבעלות יהודית, ובמיוחד ענף הטקסטיל, סבלו ביותר מן החרם.

לאור תמונת-המצב שהצטיירה בעיניו, חשש הנציג הגרמני כי מנהיגי תנועת-החרם במצרים ינסו להרחיב את פעילותם באמצעות ביקורים בחנויות וחיפוש אחר סחורה גרמנית בהן. הנציג, שהביע את חששותיו אלה באוזני הממונים עליו בברלין, סבר כי אין לבלום באורח יעיל את תנועת-החרם קודם שינקטו צעדים פומביים נגד מנהיגיה מקרב היהדות המקומית. נוסף לכוונתו לבקש את עזרת הממשלה המצרית בנושא החרם, התכוון פילגר לפנות ליהודים באמצעות העיתונות המצרית הנייטראלית ולנסות להבהיר להם את 'חוסר-ההיגיון' שבצעדיהם. אולם, לדבריו, מיעוט האמצעים הכספיים שעמדו לרשות הנציגות הגרמנית וכמו כן הגברת מאמצי המנהיגים היהודיים אצל העיתונות הערבית למען תיתן ביטוי לעמדותיהם – שני אלה אילצו את הנציג הגרמני לנהוג זהירות בניצול קשריו עם עיתונות זו.³³

לשכת-המסחר בקאהיר, המשותפת לגרמניה ולאוסטריה, הכינה בחודש יוני דו"ח על תנועת החרם המסחרי של יהודי מצרים נגד גרמניה. מימצאי הלישכה מציינים שלוש עמדות עיקריות ביחסם של אנשי-המסחר היהודים לחרם:

א) קבוצה המסרבת בהחלטיות להזמין או לקנות סחורה מתוצרת גרמנית. קבוצה זו כללה בתי-מסחר ובתי כל-בו. מחברי הדו"ח העריכו כי לטווח הרחוק לא יוכלו בתי-המסחר היהודיים להתמיד בקיום החרם. או אז, תבוא שעת-הכושר לדרוש מן החברות היהודיות, שעד כה נהגו לרכוש את הסחורה באשראי, לשלם במזומנים בעבורה הסחורה שיזמינו. לטווח המיידי המליצה הלשכה לפנות לבתי-המסחר הלא-יהודיים – מוסלמיים, נוצריים-סוריים, יווניים וארמניים – שהוסיפו לרכוש סחורה גרמנית.

ב) קבוצה פאסיבית של סוחרים ויבואנים, הפוסחים על שתי הסעיפים, שהפסיקו באורח זמני לטפל בהזמנות חדשות של תוצרים מגרמניה. מחברי הדו"ח הניחו כי כאשר תיפסק 'ההסתה' נגד גרמניה, מיד יחדשו סוחרים אלה את קשריהם הטובים עם גרמניה.

ג) הקבוצה השלישית – שנכללו בה, לדברי מחברי הדו"ח, חברות-יבוא וסוכנויות אחדות – גילתה אהדה גלויה לגרמניה והוסיפה לסחור עמה, אף כי בכך עוררו הנמנים עמה את איבת הועד-הפועל היהודי כלפיהם, ואת איבת היהודים בכלל. לדעת הלשכה, מן הראוי להוציא קבוצה זו מכלל אלה שגרמניה תנקוט כלפיהם פעולות-תגמול. מחברי הדו"ח הניחו, כי ככל שיגבר חוסר-האחדות במחנה היהודי כן תדעך 'ההסתה' נגד גרמניה והתוצרת הגרמנית. פילגר תמך, כמובן, במימצאי לשכת המסחר. עם זאת, ראה כמוקדמת את ההערכה שלפיה יתמוטט החרם בהדרגה, על בסיס ההנחה שלעולם לא תושג אחדות כל-יהודית.

תחום נוסף שעליו דיווח הנציג הגרמני בהרחבה בחודש יוני 1933 היה החרם שהטילו יהודי-מצרים על סרטים גרמניים. פעולה זו החלה בפנייה של המועדונים היהודיים בכל עיר במצרים לבני-אמונתם שלא לחזות בסרטים גרמניים. החרם הוטל על כל הסרטים שהופקו בגרמניה, ובמיוחד על-ידי שתי החברות הגדולות – Terrafilme ו-UFA – אשר שיתפו-פעולה באופן ישיר עם הממשלה הנאצית, אחרי שפורסמו ההודעות על החרם, הודיע מיד בית-קולנוע באלכסנדריה לצופיו היהודים על התחייבותו שלא לחתום על חוזים נוספים להצגת סרטים גרמניים מעבר לחוזים הקיימים. בתי-קולנוע אחרים במצרים נהגו כמוהו. בבתי-קולנוע בקאהיר ובמנצורה נערכו הפגנות והפרעות קולניות במהלך ההקרנה של סרטים גרמניים; הקרנתם הופסקה והם הורדו מן המסך. גם בטנטא נכנע בעל בית-קולנוע מקומי להוראות 'הליגה נגד האנטישמיות'. באלכסנדריה קיבל בית-קולנוע את הגנת המשטרה המקומית לאחר פניית סוכנות חברת-הסרטים הגרמנית.

נוסף לפעילות היהודית נגד הקרנת סרטים גרמניים במצרים, הורחבה הפעילות היהודית גם לתחומים נוספים. לפילגר נודע, כי שליחים יהודים ביקרו אצל רופאים במצרים כדי לשכנעם שלא לרשום תרופות מתוצרת גרמניה. כמו-כן נערכה על-ידי יהודים ביקורת בחנויות, לאיתור סחורות מתוצרת גרמניה.³⁴

הפעילות היהודית במצרים נגד גרמניה הגיעה לאחד משיאיה בחודש יולי 1933. יהדות מצרים השתלבה באורח בולט בתנועה האנטי-גרמנית בעולם היהודי, שפעלה להחרמת תוצרת גרמנית וערכה הפגנות נגד גרמניה. במחצית השנייה של חודש יולי התכנסה באמשטרדם ועידה יהודית עולמית. בועידה זו נבחר עורך-הדין ליאון קאסטרו ממצרים לנשיא הועדה המארגנת את החרם נגד גרמניה. קאסטרו נתבקש לצאת ללונדון כדי לארגן שם את משרד החרם.³⁵

ב- 4 בספטמבר 1933 התקבל ליאון קאסטרו לראיון אצל שר-החוץ המצרי, לדיון ממושך בתנועת-החרם על סחורות גרמניות במצרים. הוא מסר לשר-החוץ על החלטת הועידה היהודית באמשטרדם בדבר הקמת סניף של ההתאחדות הכלכלית היהודית העולמית במצרים והגיש לו תוכנית-פעולה של הסניף. לשיחה זו לא היו כנראה תוצאות חד-משמעיות. שר-החוץ הבטיח לקאסטרו לדון בנושא עם שר-המשפטים, כדי לברר אם שאיפות הועדה תואמות את חוקי מצרים. בשעה שממשלת מצרים התחמקה מלנקוט עמדה ברורה בעניין החרם היהודי נגד גרמניה, וככל הנראה היתה נבוכה מן הפרשה, נקטה מפלגת הוַפְד המצרית הלאומית עמדה אנטי-יהודית. בטאון המפלגה קרא לצעירי מצרים לקבל לידיהם סוכנויות של חברות גרמניות במקום היהודים שהחרימו אותן.³⁶

לחלקים נוספים של המאמר:
תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה
תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה : ב. ממחאה לחרם (פריט זה)
תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה : ג. בקיעים בחזית

הערות שוליים:

17. A.A., D.G., Kairo, 12.4.1933, No. 251
18. La Voix Juive – עיתון יהודי בשפה הצרפתית; יצא לאור במצרים בשנות 1934-1931.
19. A.A., D.G., Kairo, 19.4.1933, No. 257
20. A.A., D.G., Kairo, 21.4.1933, No. 271
21. A.A., D.K., Beirut, 6.4.1933, Abt. III, Pol. 2, Syrien, Bd. I
22. l’Orient, 2-3.4.1933
23. La Syrie, 4.4.1933 ,
24. שם, 5.4.1933.
25. l’Information, 5.4.1933 .
26. A.A., D.K., Beirut, 8.4.1933
27. A.A., D.K., Beirut, 18.4.1933
28. A.A., D.K., Beirut, 28.4.1933
29. העיתונות המצרית באנגלית ובצרפתית היתה נתונה ברובה להשפעה יהודית או תלויה בעקיפין ביהודים מבחינת מסחרית.
30. A.A., D.G., Kairo, 15.5.1933, No. 343, Abt. III, Politische Beziehungen zu Deutschland, Pol. 2, Ägypten, Bd. 3
31. שם.
32. A.A., D.G., Kairo, 24.5.1933, No. 371
33. A.A., D.G., Kairo, 1.6.1933, No. 400
34. A.A., D.G., Bulkeley, 21.6.1933, No. 432
35. הארץ, 26.7.1933, דיווח מקאהיר.
36. שם, 6.9.1933, דיווח מקאהיר. ב- 22 בספטמבר התפטרה ממשלת צדקי פחה, וב- 24 בספטמבר התמנה יחיא פחה לראש ממשלת מצרים – ראה שם, 24.9.1933.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel