התפתחות לרעה במערכת היהודית האנטי-גרמנית במצרים החלה להסתמן בנובמבר 1933. אחרי שהחרם מצד היהדות העולמית החל לתת אותותיו והביא לצימצום הקשרים של גרמניה עם ארצות אחרות, כפי שהודיע שר-הדואר הגרמני ביולי 1933, החלו חוגי-המסחר בגרמניה לעבור להתקפת-נגד, קרוב לודאי – בהשראת הממשלה.

הסחר עם מצרים היה כנראה כה חשוב שהוא נעשה יעד לפעולת-הנגד הגרמנית. ב- 10 באוקטובר שלח הועד המרכזי של בעלי-התעשייה בגרמניה כרוז חשאי לכל חברי איגוד תעשיית האריגים, האוסר על מיפעליהם להשתמש להשתמש בכותנה מצרית.³⁷

לדברי הנציג הגרמני בקאהיר, גרמה החלטת מטוויות-הכותנה בגרמניה – להפסיק את קניית הכותנה המצרית בגלל החרם היהודי על סחורות גרמניות – להתרגשות מרובה במצרים. הידיעה הראשונה על אודות צעד זה הגיעה לנציג באמצעות ראש ממשלת מצרים, עבר אל פאתח יחיא, קיבל דיווח על האירוע במיברק משגרירו בברלין.³⁸ ראש-הממשלה זימן אליו את פון שטוהרר ואמר לו, כי הוצאה-לפועל של ההחלטה בדבר החרם הגרמני על הכותנה המצרית תהיה בבחינת שואה למצרים, וכי הוא תמה כיצד הוחלט על צעד כה דראסטי ללא דיונים מוקדמים בצינורות הדיפלומאטיים. הנציג הגרמני, שכנראה גם הוא היה מופתע למדי מצעדן של המטוויות הגרמניות, ענה לראש-הממשלה המודאג, כי לא היו לו ידיעות מוקדמות על אודות החלטת איגוד המטוויות והוא משוכנע, כי מדובר בפעולה ספונטאנית של הפגנת סולידאריות מצד ההתאחדות וחבריה, שנפגעו מן החרם שהוטל במצרים על תוצרי התעשייה הגרמנית. יש להניח כי פון שטוהרר גם הופתע ממידת הרצינות והמהירות בתגובת הממשלה המצרית, אולם הוא ראה בחיוב התפתחות זו, כפי שנראה להלן.

עבד אל-פחאח יחיא ביקש מן הנציג הגרמנילפעול בדחיפות ובכל האמצעים שלרשותו כדי להביא לביטול החלטת החרם על הכותנה המצרית. הוא מנה באוזני פון שטוהרר את כל האמצעים שנקטה ממשלת מצרים נגד החרם על הסחורות הגרמניות וביקש שהגרמנים יגלו הבנה למגבלות המוטלות בתוקף החוק והקאפיטולאציות על יכולת התערבותה של ממשלתו. פון שטוהרר הודה בצדקת הטיעון המצרי, אך העלה לפני ראש-הממשלה סברה, כי צעדן של המטוויות הגרמניות נבע לא רק מהפגיעה של החרם בחלק מן התעשייה הגרמנית אלא אף מהמשך ההסתה והעלבונות שמטיחה העיתונות במצרים נגד המושבה הגרמנית. הנציג הגרמני הוסיף, כי לפחות במישור זה היתה הממשלה המצרית יכולה לפעול ביתר-יעילות. פון שטוהרר התעכב במיוחד על 'ההסתה היהודית' האנטי-גרמנית ועל תביעה משפטית שהגיש באותה עת יהודי בשם יעבץ נגד ההתאחדות הגרמנית במצרים. הנציג הגרמני ראה בהגשת התביעה צעד תעמולתי קנטרני, שנועד לפגוע באינטרסים הגרמניים במצרים, וביקש מראש-הממשלה לבדוק את הרקע והסיבות להגשת התביעה. יחיא הבטיח בדיקה מדוקדקת של טיעונים אלה ומתן ייפוי-כוח לשר המשפטים לבדוק את המיסמכים הקשורים למשפט האמור. תביעתו של יעבץ הוסיפה להטריד את הנציגות הגרמנית במצרים, אך לא לזמן רב.

די היה בידיעה בדבר חרם המטוויות הגרמניות על הכותנה המצרית כדי להביא להתערבות ממשלתית מצרית בדרג הבכיר ביותר. פון שטוהרר היה מעודד מן ההתפתחות החדשה. הדבר ניכר אף בנימת דיווחיו לברלין, שבהם הוא טען כי ניכרת התרופפות במערכה היהודית במצרים נגד גרמניה, אף כי באותו זמן, בנובמבר 1933, עדיין לא היו סימנים לכך.³⁹

הממשלה המצרית לא היתה יכולה אמנם לעשות הרבה נגד החרם היהודי, אך איום החרם על הכותנה המצרית דחק אותה לעמדה בלתי-נוחה ואילץ אותה לנקוט עמדות וצעדים נגד היהדות המקומית, לפחות במסגרת אפשרויותיה. וכך, במחצית השנייה של נובמבר 1933 אסרה ממשלת מצרים על כינוס של אסיפה יהודית באלכסנדריה, שבה היה אמור לנאום ליאון קאסטרו, ראש 'הליגה למלחמה באנטישמיות ההיטלראית'.⁴⁰

תגובה מצרית נוספת בלתי-אוהדת כלפי החרם היהודי פורסמה במחצית נובמבר 1933 בבטאון מפלגת הוַפְד, 'אל-בלאג', שכתב כי אם יתברר למצרים כי היהודים שכחו את מצריותם והם יוסיפו לתמוך בחרם המזיק למצרים, יקבלו רגשות המצרים בשאלת ערביי א"י ביטוי מעשי. בטאון הוַפד איים כי המצרים יסייעו לערביי א"י בכל יכולתם, דבר שלא עשו עד לאותו זמן.⁴¹ התבטאות זו היתה עשויה להמחיש את מגבלות המערכה היהודית האנטי-גרמנית במצרים.

גם בעיראק סייעו התפתחויות פוליטיות פנימיות לנציגות הדיפלומאטית הגרמנית בבגדאד ופעלו לטובת האינטרס הגרמני. בקיץ 1933 הצטרפה יהדות עיראק לתנועה היהודים העולמית לחרם על סחורות גרמניות. אולם באוקטובר אותה שנה דיווח הנציג הגרמני בבגדאד על התעוררות תנועת-נגד מוסלמית לחרם היהודי, הנושאת אופי אנטי-יהודי מובהק. יש מקום להתייחס בספק אל הקישור בין ההתעוררות המוסלמית ובין החרם היהודי נגד גרמניה. הנציג הגרמני עצמו נתן הסבר מתקבל יותר על הדעת להתעוררות האווירה האנטי-יהודית בקרב המוסלמים בעיראק. לדבריו, התנגד הרוב המוסלמי בחריפות לציונות עקב הגירה הולכת וגוברת של יהודים מגרמניה לא"י.

'המועדון של המוסלמים הצעירים' בבצרה שלח ב- 23 באוקטובר 1933 מיברק-מחאה לנציגות הגרמנית בבגדאד על הגידול במספר היתרי-ההגירה לא"י הניתנים ליהודים מגרמניה באמצעות בריטניה. הנציג הגרמני ראה התפתחות זו בחיוב וקיווה שהיא תציג את אנגליה כאויב העיקרי של העם הערכי ותקשה על מציאת הסדר אנגלו-עיראקי. עם זאת דיווח הנציג הגרמני בבגדאד, כי הקהילות היהודיות בבגדאד, במוצול ובבצרה לא הותקפו ישירות במאמרי העיתונים שמחו על הגירת יהודי גרמניה לא"י.⁴²

התפתחויות פוליטיות פנימיות בארצות המזרח-התיכון סייעו לא-פעם באורח עקיף ובלתי-צפוי לנציגי גרמניה בניסיונותיהם לבלום את מערכת התעמולה היהודית האנטי-גרמנית. ביולי 1933 שררה בלבנון מתיחות רבה בין הפאטריארך המארוני ערידה לארכיבישוף של בירוּת, מונסיניור מוּבּאראכּ, על רקע חילוקי-דעות בדבר עתידה של לבנון ומידת שיתוף-הפעולה עם שלטונות המאנדאט הצרפתי. בלהט הויכוח בין שני אישי הכנסייה שלח מוּבּאראכּ לערידה בקיץ 1933 מכתב חריף, ובו כתב בין היתר על עמדת הפאטריארך נגד רדיפות יהודי גרמניה, בזו הלשון: 'בשעה שבחרנו בך להיות אפאטריארך לא בחרנו בך כאפאטריארך היהודים. אתה זנחת את עדתך ואת ארצך והגבלת את התעניינותך רק ליהודים'.⁴³ מכתבו של מוּבּאראכּ לערידה זכה לתשומת-לב מרובה בקונסוליה הגרמנית בבירות, שסברה כי תוכל להיבנות מהתפתחות זו. אך משרד-החוץ בברלין הגיע למסקנה כי אין טעם להדק מגע עם הארכיבישוף, אשר אף ערך ביקור אצל הקונסול הגרמני בבירות.⁴⁴ הנושא היהודי היה רק היבט מצומצם של מחלוקת גדולה בין שני מנהיגי הדת על עתידה של לבנון.

הסיבות להיחלשותה של המערכת היהודית האנטי-גרמנית במצרים היו נעוצות לא רק במגבלות אובייקטיביות, אלא נבעו במידה מרובה גם מהעדר אחדות ומפיצול בקרב ההנהגה היהודית במצרים בדבר ניהול מערכה זו. מציאות זו לא נעלמה מעיני פון שטוהרר עוד בראשית המערכה, במחצית הראשונה של 1933, כאמור לעיל. ואכן הפיצול בקהילה היהודית במצרים עתיד היה עד מהרה להשפיע באורח שלילי על המערכה האנטי-גרמנית.

פון שטוהרר לא הסתפק באבחנה פאסיבית של המצב, אלא גם ניסה את כוחו להרחיב את הפיצול בקהילה היהודית. מן התכתבותו הסודית עם משרד-החוץ בברלין בדצמבר 1933, אנו למדים כי הדיפלומאט הגרמני בקאהיר חיפש מסילות אל מנהיגים יהודים אשר מלכתחילה לא היו שלמים עם החרם היהודי על תוצרת גרמניה. פון שטוהרר לא נרתע ממגעים עם יהודים בעלי-השפעה, כדי לשכנעם כי המערכה האנטי-גרמנית אינה כדאית. לשירותו של הנציג הגרמני במצרים עמד אדם, שזהותו אינה ידועה; בהתכתבות עם ברלין כונה 'מר איקס'. מתוך תכתובת זו משתמע כי האיש היה יהודי בעל קשרים וגישה אל המנהיגות היהודית במצרים. במחצית השנייה של דצמבר 1933 דיווח פון שטוהרר לברלין, כי 'מר איקס' זימן אותו אליו לשיחה, ובמהלכה סיפר לו כי יצר קשר עם נכבדי הקהילה היהודית במצרים ונקב בשמות הבאים: יוסף קטאווי פחה, יו"ר הקהילה היהודית במצרים, סיר ויקטור הררי פחה, אלי מוצרי, שארל עאדס (Adès) ואחרים. 'מר איקס' הוסיף כי שוחח עם המנהיגים הללו על 'אפשרות הסכם שלום'; ככל הנראה התכוון להפסקת התעמולה היהודית במצרים נגד גרמניה, ולדבריו נתקבלה יוזמתו בחיוב. המנהיגים היהודים שעמם שוחח הביעו, לדבריו, את צערם על הצורה שקיבל המאבק היהודי האנטי-גרמני במצרים ודעתם היתה, כי הצעדים שננקטו במסגרת המערכה פגעו באינטרסים יהודיים. עוד הביעו המנהיגים היהודים את צערם על שלא התנגדו למערכה האנטי-גרמנית ועל כי ניהולה נפל לידיהם של 'אלמנטים מפוקפקים'. 'מר איקס' סבר, שאם המנהיגים ששוחחו עמו יתאחדו וינקטו קו-פעולה אחיד, הם יוכלו להשפיע על הגרמנים היהודיים ה'קיצוניים'.

פון שטוהרר ביקש, כנראה, את 'מר איקס' לפעול גם לביטול התביעה המשפטית על-ידי יעבץ, אך הדבר לא עלה בידו למרות הצעת פשרה שהציע לבני שיחו. על כך למדים אנו משיחה נוספת בין השניים שהתקיימה בדצמבר. 'מר איקס' העלה לפני פון שטוהרר את הצורך שגרמניה תבהיר פומבית מהו הסדר המעמד של יהודיה, כדי להביא לצימצום המאבק היהודי האנטי-גרמני ברחבי העולם. הוא אף הציע להזמין את הלורד רדינג מאנגליה לביקור בגרמניה, כדי שיעמוד מקרוב על מצב היהודים שם וישתכנע מכוונות ממשלתה. 'מר איקס' העלה את הצעותיו בהנחה, כי בגרמניה נעשתה האווירה כלפי היהודים מתונה יותר, דבריו גרמו נחת לפון שטוהרר, ועל-פיהם הוא דיווח בסיפוק לברלין, כי ליהודים במצרים הובהר, ש'ההסתה' פגעה בהם יותר מאשר הזיקה לגרמניה. עם זאת הסיק הנציג הגרמני, שהיהודים חוששים מפני 'הסכם שלום', דהיינו הפסקת המערכה האנטי-גרמנית, כי הדבר נראה בעיניהם כבגידה בעניין היהודי הכללי.⁴⁵

בתחילת 1934 נמשכה המגמה של התרופפות המערכת היהודית האנטי-גרמנית במצרים. לפון שטוהרר נודע ממקורות המהימנים עליו על העמקת הפילוג בקרב הקהילה היהודית. בשיחות שנערכו במחצית הראשונה של פברואר בין מנהיגי היהדות במצרים, בראשות יוסף קטאווי פחה, ובין קאסטרו וברקוביץ', שהנציג הגרמני הגדירם 'קיצוניים', הוכיחו ה'מתונים' את ה'קיצוניים' על פניהם. לבסוף החליטו קאסטרו וברקוביץ', בלחץ מנהיגיהם, להצהיר על הפסקת התעמולה נגד גרמניה ולדאוג להנמכת הטון האנטי-גרמני בבטאונים היהודיים 'ל'אורור' ו'ישראל'.⁴⁶

ימים אחדים לאחר התוועדותם כבר ניכר רישומן של החלטות המנהיגים היהודים. ה- Bourse Egyptienne, שבו השתתף ברקוביץ', הפסיק כמעט לחלוטין את התקפותיו על גרמניה וויתר על הכותרת 'האנטישמיות בגרמניה', שהתנוססה דרך-קבע מעל החדשות בדבר מצבם של יהודי גרמניה. פון שטוהרר דיווח, כי גם ב'ל'אורור' וב'ישראל' ניכרה התמתנות, ובכל שורה בהם היה אפשר להבחין, לדברי 'הנציג הגרמני', במבוכה נוכח העדר תמיכה מוסרית וכספית שפקד את 'המסיתים' מקרב החוגים היהודים.

חרף הסימנים הברורים להתמוטטות ההדרגתית של המאבק היהודי במצרים נגד גרמניה, לא הרפה פון שטוהרר ממאמציו אצל ממשלת מצרים, ראש-ממשלתה ושר-הפנים שלה, כדי להאיץ בהם לפעול ביעילות נגד שארית 'ההסתה'. בביקורו אצלם בפברואר 1934 קיבל הבטחה, כי ייעשה הכל במסגרת החוקית והמינהלית כדי להביא את 'הצעקנות לשקט מוחלט'.⁴⁷

בהתחלת מארס 1934 דיווח הנציג הגרמני בסיפוק ניכר כי בתי-מסחר יהודיים מחדשים את קשריהם עם גרמניה. במקביל הוא המשיך במאמצים להכשיר את הדרך לקשרים עם היהדות המקומית, ואף שקל הצעה לערוך ביקור אצל הרב של אלכסנדריה.⁴⁸

הרגיעה במערכה היהודית נמשכה גם בחודש אפריל. פון שטוהרר דיווח, כי התעמולה היהודית להטלת חרם על סחורות מגרמניה התמוטטה לחלוטין. בהסתמכו על סטאטיסטיקה, טען הנציג הגרמני, כי חרם היהודי ב- 1933 פגע אך מעט בסחר הגרמני עם מצרים. היצוא הגרמני למצרים בתשעת החודשים האחרונים של 1933 היה בסימן עלייה לעומת הסחר עם ארצות אחרות. היצוא מגרמניה למצרים בשנת 1933 עלה ב-6.2% בהשוואה לשנת 1932. במקביל ירד באותה שנה היבוא ממצרים לגרמניה ב-13.3%. הנציג הגרמני הביע את בטחונו, כי למרות הימנעותם של קונים יהודים מרכישת תוצרי-צריכה יום-יומיים מתוצרת גרמניה, פועל הזמן לטובת ארצו, וכי 'טרור החרם' יחדל כאשר יחלוף הפחד מהלשנה.

את עיקר ההצלחה ראה פון שטוהרר בהפסקת התעמולה האנטי-גרמנית מעל דפי הבטאונים היהודיים, ובראשית אפריל הוא דיווח על כשלונה הסופי של מערכת התעמולה. עיתונים שהיו נתונים להשפעה יהודית ויתרו על 'ההסתה השיטתית'. הנמכת הטון ניכרה גם בשבועונים היהודיים הקטנים, ש'הסתתם נגד גרמניה החדשה היתה ארסית במיוחד'.

בבואו לנתח את מה שנראו בעיניו כמניעים העיקריים לכשלון המערכה היהודית האנטי-גרמנית במצרים, זקף פון שטוהרר את הרגיעה בתעמולה בראש וראשונה לזכות עזרת הממשלה המצרית נגד החרם היהודי. יהודי מצרים, שלא כיהודים בארצות אחרות, שוב לא היו רשאים באפריל 1934 להכריז חרם נגד גרמניה. במקום השני בין הגורמים שרכשו את אהדת הממשלה והציבור הלא-יהודי במצרים מנה הנציג הגרמני את השקט והמשמעת של המושבה הגרמנית המקומית נוכח המערכה שהתנהלה נגדה. הגורמים האחרים שנמנו היו החרפת היחסים בין יהודים לערבים בא"י בחורף 1933 ושגיאות גסות ששגו מנהיגי המערכה היהודית האנטי-גרמנית במצרים. למרות האווירה האנטי-גרמנית שהוסיפה לשרור בקרב היהדות במצרים, קבע פון שטוהרר בהתחלת אפריל 1934, כי שנים-עשר חודשי מאבק הסתיימו בנצחון העניין הגרמני וכי השיפור מבחינת גרמניה יימשך אם לא ישתנו הנסיבות.⁴⁹

סיום

ההידרדרות המהירה במצבם של יהודי גרמניה, שהחלה מיד אחרי עלות הנאצים לשלטון, עוררה את היהדות העולמית להפגנת סולידאריות עם אחיהם הנרדפים בגרמניה. תחושת הסולידאריות לא פסחה על קהילות היהודים בארצות המזרח-התיכון, ובמיוחד במצרים. יהדות-המזרח בראשית שנות השלושים היתה שלווה ובוטחת במקומות מושבה ונאמנה לשליטים המקומיים. אם היה בתגובת יהודי מצרים על המכתב-החוזר של נציג המפלגה הנאצית המקומית כדי להצביע על חשש שהנאציזם עלול לפגוע גם בהם, הרי שמניע זה לתגובה היה חריג. הסולידאריות שהפגינה יהדות-המזרח עם יהודי גרמניה בשנת 1933/34 נבעה לא מעמדת התגוננות אלא מתחושת עוצמה וביטחון ביכולתה להשיב לגרמניה כגמולה. תגובת יהודי-המזרח עברה במהירות רבה משלב המחאה המילולית לשלב התגובה המעשית.תגובתם לא הצטמצמה במישור התעמולתי בלבד אלא התרחבה גם למישור הכלכלי, בחותרה בגלוי ובמודע להזיק לאינטרסים הגרמניים, כדי להביא לשינוי ביחסה של גרמניה הנאצית כלפי יהודיה. באותה עת עדיין סברו יהודי-המזרח, ככל הנראה, כי יהיה אפשר באמצעות לחץ נגדי להסיר את רוע הגזירה מיהודי גרמניה.

תגובת הדיפלומאטים הגרמנים בקאהיר, בבירות ובבגדאד הזינה ככל הנראה את תקוות היהודים, כי יש להם סיכויים להצליח. שכן, דיפלומאטים מקצועיים אלה, שחלקם טרם עיכל את האידיאולוגיה הנאצית, הגיבו באורח דפנסיבי ואפולוגטי על המערכה היהודית. חוסר העניין במזרח-התיכון שגילה המישטר הנאצי בראשית צעדיו, והתמקדותו בשנתו הראשונה בביסוס שלטונו מבית, הגבילו מלכתחילה את יכולתם של הדיפלומאטים הגרמנים לפעול ביעילות לבלימת המערכה היהודית. בהיעדר משאבים מספיקים לבניית תשתית לפעולה עצמאית מול הפעילות היהודית, פנו הדיפלומאטים הגרמנים אל הממשלות במקומות כהונתם למען יתערבו אצל מנהיגי היהודים ויביאו להפסקת המערכה האנטי-גרמנית.

נראה כי מעורבותן של הממשלות, או השלטונות המקומיים, במאבק בין הקהילות היהודיות לגרמניה הנאצית, היא שהיתה בעוכרי המאבק היהודי והביאה להחלשתו. היפגעותם של אינטרסים כלכליים לאומיים במצרים, וכמו כן התעוררות לאומית עויינת של הערבים כלפי היהודים בשאלת א"י, נוסף לפיצול בחזית ההנהגה היהודית – הם הגורמים שהביאו לרפיון במאבק לקראת אמצע שנת 1934.

לחלקים נוספים של המאמר:
תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה
תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה : ב. ממחאה לחרם
תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה : ג. בקיעים בחזית (פריט זה)

הערות שוליים:

37. שם, 13.11.1933, מצטט את 'אל-אהראם'.
38. A.A., D.G., Kairo, 13.11.1933, No. 791
39. לפי גירסה עיתונאית (הארץ, 13 בנובמבר 1933, דיווח מקאהיר), הבטיח הנציג הגרמני במצרים לראש ממשלתה לברר עם ממשלתו בברלין את עניין החרם. התשובה נתקבלה ב-10 בנובמבר, ולפיה אחזה ממשלת גרמניה באמצעים האוסרים על מטוויותיה להחרים את הכותנה המצרית; וכך בוטלה, למעשה, ההחלטה בדבר החרם הגרמני. אך גירסה זו אינה תואמת את מיכתב הנציג הגרמני במצרים לברלין.
40. הארץ, 24.11.1933, דיווח מאלכסנדריה.
41. שם, 13.11.1933.
42. A.A., D.G., Bagdad, 25.10.1933, Abt. III, Pol. 16, Islam
    אחר מות המלך פייצל הראשון בספטמבר 1933 חלה התרופפות המישטר בעיראק. המלך גאזי התיר פעילות פוליטית של אגודות לאומניות, שמנהיגיהן העיקריים היו פליטים מא"י וערבים סורים גולים. בכמה משרדי ממשלה נתמנו שרים, מנהלים ופקידים בכירים בעלי תודעה נאצית. ראה: חיים י' כהן, היהודים בארצות המזרח התיכון בימינו, תל אביב 1972, עמ' 33.
43. A.A., D.K., Beirut, 7 and 14.7.1933, Geheimakten, Pol. 2, Syrien
44. A.A., Dr. Julius Ruppel, Berlin, 11.9.1933, Geheimakten, Pol. 2, Syrien
45. A.A., D.G., Kairo, 18.12.1933, Geheim Abt. III, Pol. 2, Ägypten, Bd. 4
46. Israël – עיתון יהודי בשפה הצרפתית; יצא-לאור בשנות 1939-1919בקאהיר. (ל'אורור – ראה לעיל, הערה 3).
47. A.A., D.G., Kairo, 21.2.1934, No. 136
48. A.A., D.G., Kairo, 6.3.1934
49. A.A., D.G., 2.4.1934, No. 216

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel