נחמן סירקין - הוגה דעות, עיתונאי, מנהיג, מאבות הציונות הסוציאליסטית. יליד רוסיה, למד באוניברסיטה בברלין והיה פעיל בחוגי הסטודנטים שם. תמך בפתרון טריטוריאלי למצוקת היהודים. ב -1907 היגר לארה"ב, והיה לאחד ממנהיגי "הברית העולמית של פועלי ציון", תנועה שביקשה לשלב בין לאומיות לסוציאליזם.

ארץ ישראל בשבילי:

המקום שבו תקום המדינה היהודית, שתקדם את ערכי הצדק והשוויון בין המעמדות.

המסר:

"מדינת היהודים צריכה לשוות לנגד עיניה את האידיאלים של הצדק, התבונה והחברתיות..."

חומר רקע נוסף:

סירקין האמין כי הציונות חייבת לאמץ פתרון סוציאליסטי לבעיית היהודים, ולהקים מדינה סוציאליסטית שוויונית. במדינה זו ישררו שוויון וצדק חברתי, שיתוף ברכוש, חלוקה צודקת של המשאבים וביטחון סוציאלי וכלכלי לכל אדם. הוא תקף כל רעיון על הקמת מדינה יהודית קפיטליסטית, שתהיה מבוססת על אי-שוויון חברתי.

לדעתו, לא ייתכן להביא המונים לארץ ישראל, ולבנות בה מדינה על בסיס רכוש פרטי. מדינה שתדגול בתחרות חופשית ופרועה. מפעל גדול ואדיר כמו יישוב היהודים בארץ ישראל מחייב לדעתו תכנון לאומי חברתי כולל, שיתבסס על תשתיות של קרקע לאומית ושל הון ציבורי ולא של הון פרטי. המוני היהודים שיבואו לארץ, הם הפרולטריון שחי בגולה, ומדינה קפיטליסטית לא תמשוך מעמד זה ארצה. רק מדינה סוציאליסטית תיהפך לקניין של כל האומה.

לדעתו, גלגלי הרפובליקה היהודית לא יונעו מבלעדי זרועותיו האמיצות של הפועל היהודי. בלעדי אנשי העבודה - הציונות היא בבחינת נפל. בעקבות האמנסיפציה (חוקה הדורשת שוויון זכויות לכל האזרחים), נוצרה במערב אירופה בורגנות יהודית חדשה – מעמד של מתעשרים, אשר עשה הכול כדי לא לבלוט בזרותו. כדי שלא תתעורר שאלת יהדותם, הם "המציאו את ההתבוללות". וכך כתב:

"ההתבוללות היא אחיזת העיניים הריאקציונית של הבורגנות היהודית לאחר האמנסיפציה. כדי שהעם הנוצרי לא יתקומם נגד הבורגנות הזרה, שנתעשרה, ולא תעורר שאלה יהודית, המציאה הבורגנית היהודית ונושאי כליה, הרבנים, הסופרים, המלומדים והפרופסורים – את ההתבוללות.¹

לדעת סירקין מדינת היהודים מן ההכרח שתהא סוציאליסטית. על הציונות להתמזג עם הסוציאליזם אם עתידה היא להיעשות האידיאל של כלל ישראל: של הפועלים היהודים, של הפרולטריון היהודי לצורותיו השונות, של המעמד הבינוני, של האינטליגנציה היהודית ושל האידיאולוגים היהודים. את המערכה להגשמת הציונות יוביל ההמון היהודי – בני העם הפשוטים והעניים, וגורמים מתקדמים בחברה היהודית. ההמון הציוני ידרוש שוויון והגדרה לאומית, ויצא נגד הבורגנות היהודית המתבוללת, אשר אשמה, במידה רבה, בצרתו ובסבלו.

סירקין טען כי על השכבה היהודית העשירה בעולם, ועל האגודות היהודיות – כגון: יק"א (החברה היהודית להתיישבות), כי"ח (כל ישראל חברים), אליאנס ובני ברית שבאמריקה – להתגייס למען יישוב ארץ ישראל. וכך כתב:

"ההמון רשאי, איפוא, לדרוש מהם, כי יתנו לו את האמצעים לשחרורו הציוני. [...] אין ספק בדבר, כי ההון היהודי, קרנות יק"א חברת כי"ח וכו', השייכים לעם ישראל, הכרח להשתמש בהם לטובת הציונות, כרצון העם. ההון הרב הזה שייך באמת לעם היהודי, ועל העם היהודי להיות אדון לכסף הזה."²

1" מתוך: כתבי נחמן סירקין ,"הציונות וההמון", דעת המון, 1903.
2.מתוך: כתבי נחמן סירקין, "העם במלחמה לחירותו", 1901.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel