תולדוט אתר ההיסטוריה - 1935: חקיקה גזענית ברוח האידאולוגיה הנאצית

חוקי הגזע נעשים חוקי המדינה

בשנת 1935, בד בבד עם התבססות שלטונו של היטלר בגרמניה, ניכרה מגמה של הקצנה ביחס אל היהודים. על יהודים נאסר להיכנס למקומות בילוי - למסעדות, בתי קולנוע, מלונות ואתרי נופש. מקומות בילוי אלו הכריזו בשלטים בולטים ובמודעות בעיתונים כי היהודים אינם רצויים בהם. בכמה מקומות הודבקו מדבקות על גבם של אזרחים גרמנים שרכשו מוצרים אצל יהודים, ועליהן היה כתוב: "אני בוגד בעמי, כרגע קניתי אצל יהודי". מעשי אלימות הופנו נגד זוגות מעורבים: הם הותקפו וצולמו - ותמונותיהם הוצגו מעל דפי העיתון האנטישמי דֵר שטירמר. נידוי היהודים החריף כאשר ביוני 1935 אסר החוק על היהודים לשרת בצבא הגרמני - הוֶורְמָאכְט.

רמיסת זכויות היהודים הגיע לשיאה בכנס המפלגה הנאצית בעיר נירנברג בספטמבר 1935, ובו אושרו חוקי נירנברג:

א. חוק אזרחות הרייך: הִפְלָה בין אזרח הרייך לבין נתין. החוק קבע כי רק אזרח הרייך זכאי לזכויות פוליטיות ואזרחיות מלאות, וכי רק בעל דם גרמני יכול להיות אזרח הרייך. בעקבות קביעה זו נשללו זכויות האזרח מן היהודים.

ב. "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני": נועד להבטיח את ההפרדה בין יהודים לגרמנים, ולשמור על "טוהר הדם" של העם הגרמני הארי. לכן אסר נישואין ויחסים מחוץ לנישואין בין יהודים לבין בעלי דם גרמני. כדי לֶאֱכוֹף את החוק חדר המשטר הנאצי לחיי הפרט - זוגות רבים נאלצו להיפרד, והמסגרת המשפחתית של רבים נהרסה או שהמשיכה להתקיים תחת עֲנָנָה כבדה של חששות ומתיחויות.

לאחר פרסום החוקים, פורסמו גם תקנות להבהרת נושאים מסוימים בחוקים. ב- 14 בנובמבר 1935 פורסמה "תקנה לחוק האזרחות", שהבהירה מיהו יהודי בעיני הנאצים. נקבע כי "יהודי הוא מי שמוצאו לפחות משלושה סבים שהם יהודים גמורים לפי גזעם". ליהודי נחשב גם מי שמוצאו משני סבים יהודים מלאים ואשר בעת פרסום החוק השתייך לקהילה היהודית או הצטרף אליה אחר כך - או אם היה נשוי ליהודי. נקבעו גם דרגות נוספות של "בני תערובת" - יהודים למחצה וְלִרְבִיעַ. כלומר, ליהודים נחשבו גם מי שהמירו את דתם, וזאת בשל השתייכות סביהם או הוריהם לקהילה היהודית.

לאחר שאושרו חוקים אלו, אמר היטלר כי "משמעותם תוכר בכל היקפה רק בעוד מאות רבות של שנים". חוקי נירנברג שמו קץ באופן רשמי לשוויון האזרחי שהאמנציפציה העניקה ליהודי גרמניה. על פי חוקים אלו, ניטלו זכויות האזרח מכל מי שהוגדרו יהודים על פי החוק, ולאור זאת וכך ניטלה מהם ההגנה החוקית והמשפטית. למעשה, העניקו חוקי נירנברג תוקף לעיקרון הגזעני שהנחה את האידאולוגיה של המפלגה הנאצית והיוו את הבסיס לתחיקה האנטי-יהודית של המדינה הנאצית. יש לציין כי ההידרדרות במעמד האזרחי של יהודי גרמניה - שלילת זכויותיהם הפוליטיות ואיסור נישואי תערובת מתוך תפיסה גזענית - החלה עוד לפני פרסום חוקי נירנברג; אבל רק עם פרסומם קיבלו האיסורים הללו תוקף חוקי.

תעודה

חוקי נירנברג

מתוך חוק אזרחות הרייך, 15 בספטמבר 1935.

הרייכסטאג החליט פה אחד על החוק הבא, המתפרסם בזה:

נתין המדינה הוא כל מי שנתון לחסות הרייך הגרמני, ולכן הוא מחויב במיוחד כלפיו.
נתינות המדינה מוענקת לפי הוראות חוק נתינות הרייך והמדינה.
אזרח הרייך הוא רק אותו נתין המדינה בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו, המוכיח על ידי התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך.
זכות אזרחות הרייך מוענקת על ידי מתן תעודת אזרחות הרייך.
אזרח הרייך הוא בלבד בעל הזכויות הפוליטיות המלאות בהתאם לחוקים.

מתוך החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני, 15 בספטמבר 1935.

חֲדוּר הַכָּרָה, שטוהר הדם הגרמני הוא תנאי מוקדם להמשך קיומו של העם הגרמני, חדור רצון בלתי נכנע להבטיח את האומה הגרמנית לעולם, החליט הרייכסטאג פֶּה אחד על החוק הבא, המתפרסם בזה:

נישואין בין יהודים לבין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו - אסורים. נישואין שנערכו בניגוד [לחוק] בטלים, גם אם נערכו בחוץ לארץ לשם עקיפת חוק זה.
רק התובע הכללי יכול להגיש תביעה לביטול [הנישואין].
יחסים מחוץ לנישואין בין יהודים לנתיני המדינה, בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו - אסורים.
יהודים אינם רשאים להעסיק במשק ביתם נְתִינוֹת המדינה בַּעֲלוֹת דם גרמני או בַּעֲלוֹת דם קרוב לו, שהן למטה מגיל 45.
אסור ליהודים להניף את דגל הרייך והמדינה ולהציג את צבעי הרייך. [...]

(השואה בתיעוד, עורכים: י' ארד, י' גוטמן, א' מרגליות, עמ' 72, 74)

תעודה

תקנה ראשונה לחוק אזרחות הרייך, 14 בנובמבר 1935

יהודי אינו יכול להיות אזרח הרייך. אין לו זכות הצבעה בעניינים פוליטיים; הוא אינו יכול לכהן במשרה ציבורית [...]
יהודי הינו מי שמוצאו לפחות משלושה סבים, שהם יהודים גמורים לפי גזעם[...]
כיהודי נחשב גם בן תערובת, נתין המדינה שמוצאו משני סבים יהודים גמורים:
א. אשר השתייך בעת הוצאת החוק לקהילה היהודית או התקבל אליה לאחר מכן.
ב. מי שהיה בעת הוצאת החוק נשוי ליהודי או התחתן עם יהודי לאחר מכן.
ג. מי שמוצאו מנישואין עם יהודי [...] שנערכו לאחר שהחוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני מ-15 בספטמבר 1935 נכנס לתוקפו.
ד. מי שמוצאו מיחסים עם יהודי מחוץ לנישואין [...] ונולד מחוץ לנישואים [...] אחרי 31 ביולי 1936 [...]

(השואה בתיעוד, עורכים, י' ארד, י' גוטמן, א' מרגליות, עמ' 75 - 76)

אולימפיאדת ברלין 1936: רגיעה זמנית במדיניות הגזענית

רגיעה זמנית ביחס הַמַפְלֶה יהודים חלה במהלך שנת 1936, לרגל המשחקים האולימפיים בברלין. הוועד האולימפי אישר את קיום המשחקים בברלין, בתנאי שלא יהיה בהם שום מעשה אפליה של יהודים או של ספורטאים אחרים כדי לא לפגוע באחדות האולימפית. משום כך הוזמנו להשתתף בנבחרת האולימפית הגרמנית לתקופת האולימפיאדה שני ספורטאים שהיגרו מגרמניה - הסייפת הלנה מָאיֵיר (זכתה במדליית כסף) ושחקן ההוקי קֶרַח רודי בָּאל - למרות חוקי נירנברג, שלפיהם היו שני הספורטאים האלה רק "חצי יהודים".

היטלר הבין כי האולימפיאדה ככינוס בינלאומי יכולה לסייע להכרה חוקית בינלאומית במשטר הנאצי, ולכן נעשתה האולימפיאדה לאירוע תעמולתי חשוב. מבחינה תעמולתית ניצל המשטר הנאצי את האולימפיאדה כאירוע שעשוי למַתֵן את ההתנגדות בדעת הקהל העולמית למדיניות הגזענית של גרמניה. משום כך הורה היטלר להתיר לארגוני הספורט היהודיים לפעול עד לסיום האולימפיאדה. לדבריו: "כל הגבלה של אימוניהם והכנותיהם של איגודי ספורט יהודיים [...] עלולה להביא תוצאות בלתי נעימות, בייחוד בתחום מדיניות החוץ של הרייך." אף על פי כן הצליחו מארגני המשחקים למנוע את השתתפותם של קבוצות ספורטאים יהודים מגרמניה במשחקים עצמם. במהלך משחקי האולימפיאדה נעלמו ממרכזי הערים ומאתרי התיירות השלטים שאסרו כניסת יהודים למקומות ציבוריים.

לחלקים נוספים של המאמר:
תמונת מצב: היהודים בגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון
1933 - 1934: צעדים ראשונים
1935: חקיקה גזענית ברוח האידאולוגיה הנאצית (פריט זה)
1937 - 1939: הקצנה ברדיפת היהודים
יהודי גרמניה בימי המשבר
תגובות למצוקת יהודי גרמניה