תולדוט אתר ההיסטוריה - בית עבאס : הרקע לעליית בית עבאס

בעשור הרביעי של המאה השמינית היתה הקרקע המדינית והחברתית-דתית בעולם המוסלמי בשלה למיגור שלטון בית אמיה והמרתו בשלטון אחר. שלושה גורמים מרכזיים קצה נפשם בשלטון האומיים, כל גורם ומניעיו, היו אלה ה"מואלי", השיעים והעבאסים.

ה"מואלי". ביסודה של התמרמרות ה"מואלי" על בית אמיה היו בעיקר מניעים כלכליים וחברתיים. כידוע, קופחו זכויותיה של האוכלוסייה המוסלמית הלא-ערבית ובראשה הפרסים: הם לא שוחררו מכל המסים אשר הוטלו על לא-מוסלמים, שכר ה"מואלי" אשר שירתו בצבא האומיי נפל משכר עמיתיהם הערבים, והם הוצבו ביחידות נחותות, כגון חיל-הרגלים (לעומת הערבים, שהיו פרשים); לא ניתנה להם גישה למישרות גבוהות במינהל המדינה, והמעמד הערבי השליט סירב להתחתן בהם. ה"מואלי" הפרסים והאחרים, כלומר – אותם לא-ערבים שקיבלו עליהם את דת הכובשים הערבים, נשארו מופלים לרעה ואזרחים ממדרגה שנייה, אף על פי שהיו בעלי עליונות תרבותית לעומת הערבים, ולמרות שתרמו תרומה נכבדה לכיבושי האסלאם, וגם חרף כוחם הפוליטי שגבר והלך. אך הפסקתן של מלחמות הכיבוש בראשית המאה השמינית והיווצרות מצב של רגיעה יחסית, סללו את הדרך ליצירת משטר חברתי חדש המיוסד על כלכלת-שלום של חקלאות, מסחר ובנקאות, ועל מעמד של פקידים, סוחרים, בעלי-מלאכה ואנשי דת – תחת המעמד השליט בממלכה האומיית, האצולה הערבית הפיאודלית, אשר חיתה על מלחמות הכיבוש ועל אחוזות שעובדו על-ידי אריסים. המועמדים הטבעיים למעמד העולה החדש היו ה"מואלי" ששימשו בפקידות, במסחר ובחקלאות, אולם המשטר האומיי מנע מהם לתפוס את המקום הראוי להם במדינה.

ה"שיעה". פורקן לרגשות הקיפוח והתרעומת מצאו רבים מן ה"מואלי" בתנועה השיעית שייצגה את ההתנגדות למדינה האומיית ומשטרה בתחום הדתי כבתחום החברתי והפוליטי, הכת השיעית, שלידתה היתה על הרקע הפוליטי של תביעת בני-עילי לח'ליפות, הופיעה גם כסיעה דתית אשר נלחמה באסלאם האורתודוכסי ובחילוניות, כביכול, של בית אמיה. כוונותיה האמיתיות לא נשתנו: נטילת כתר הח'ליפות מבית אמיה והעברתו לבית עלי.

בני בית עבאס. הללו היו הגורם השלישי שחתר תחת שלטון בית אמיה. כצאצאי אלעבאס, דודו של הנביא, וכבני הענף ההאשמי של שבט קריש (ראה הלוח בע' 230) ראו עצמם קרובים יותר לנביא מאשר בני אומיה, וראויים מהם לכתר הח'ליפות. העבאסים השכילו לנצל את הלך הרוחות האנטי-אומיי, והצליחו לרכב על גלי תנועת המהפכה השיעית ורגשות המוני ה"מואלי" הממורמרים ולהנהיגם למיגור משטר בית אמיה. הם הופיעו כפרו-שיעים תוך הדגשת זכותו של בית האשם – שעליו נימנו הן בני עלי והן בני עבאס – לח'ליפות.

מקרה מיוחד סייע בידי בני עבאס להנהיג את המהפכה נגד האומיים. בשנת 716 קיבל אחד מבני בית עבאס, מוחמד בן עלי בן אלעבאס, את ההנהגה על כת שיעית קיצונית בשם "האשִׁמיה". כת זו פעלה בעיקר בח'ראסאן במזרח פרס, פרובינציה אשר היתה מאוכלסת פרסים בלתי מרוצים מנחיתותם החברתית והכלכלית¹ מוחמד הצליח להשתלט גם על המנגנון התועמלני המהפכני המשוכלל של הכת ולהשיג את שיתוף הפעולה של השיעים המתונים באיזור. אולם את לב כל ה"מואלי" בח'ראסאן לא הצליחה עדיין הכת למשוך אליה, מחמת ריבוי הערבים בהנהגה המקומית של הכת. מצב זה השתנה תכלית שינוי בימי בנו של מוחמד, אבראהים, אשר שלח לח'ראסאן בשנת 743 את אבו מסלם "מַולָא" פרסי מעיראק, כסוכן חשאי ותועמלן. הלה הצליח לזכות באמונם של ה"מואלי" הפרסים על כל שכבותיהם ולהיעשות מנהיגם. מקום מושבו של אבראהים עצמו היה באלחֻמימה בדרום ים המלח, ומרכז שלישי היה באלכּופה, בעיראק, שם פעל תוך היסוס-מה אבו סלאמה, מנהיג שיעי ידוע.

כך נוצרה תנועת מרי אנטי-אומיית, שהיתה צירוף של יסודות שונים, אשר נקעה נפשם משלטון האומיים, כל קבוצה ומניעיה, כל קבוצה והאינטרסים שלה. אמנם, רבים מן המתקוממים השתייכו בעת ובעונה אחת לשתי קבוצות שונות, כגון "מואלי" שהיו גם שיעים, אך האינטרס המשותף לכולם היה רק אחד: הרצון להפיכת המשטר.

הערות שוליים:

היתה זו אחת הקבוצות השיעיות שתמכו במוחמד בן אלחנפיה (ראה ע' 183) ושנקראו בשם כולל "כּיסאניה". למעשה היתה גם ה"האשמיה" קבוצת כיתות ולא היתה אחדות-דעות ביניהן ביחס להורשת ההנהגה לבני עבאס.