תולדוט אתר ההיסטוריה - קידוש השם במאות הי"א והי"ב: בין אשכנז לארצות האסלאם: ג. היחס אל התרבות הנוצרית והמוסלמית

בארצות האסלאם היתה פתיחות גדולה של היהודים אל התרבות המוסלמית, ובמיוחד בספרד המוסלמית. שכבת העילית היהודית נטלה חלק במסיבות משותפות עם המוסלמים,היהודים קראו את ספרי ההגות המוסלמית והושפעו ממנה עמוקות, והשירה והסיפורת הושפעו מדרך כתיבתם של המוסלמים. הוא הדין במחקר הפילולוגי והרפואי. גאוני בבל וחכמי צפון אפריקה וספרד כתבו הרבה מדברי תורתם בערבית ולשפה זאת תרגמו את ספרי הקודש. גם מבנה ספרי ההלכה הושפע מן הספרות המשפטית המוסלמית, ואפילו חלק מן הבקשות והתפילות נכתבו בערבית. אין לך כל תחום ביצירתם הספרותית שלא הושפע מהמצוי באסלאם.²³

שונה היתה האווירה אצל יהודי אשכנז. גם הם הכירו - ולו באופן חלקי - את היצירות הספרותיות שנכתבו בסביבתם הנוצרית והתייחסו אל מקצתן בפירושיהם למקרא ובספרי הוויכוחים שלהם, אך זו היתה היכרות חיצונית. לעומת ההזדהות הנפשית של היהודים בארצות האסלאם עם התרבות המוסלמית, היתה דחייה פנימית עזה בקרב יהודי אשכנז מיצירת קשרים אינטימיים עם התרבות הנוצרית. הם לא כתבו דברי הלכה והגות בשפה הלטינית, לא תרגמו אליה את ספרי הקודש שלהם, ובוודאי לא את ספרי תפילותיהם. הפעילות הכלכלית המשותפת יצרה קרבה, ולעתים אף יחסי ידידות, אך האווירה הכללית ב"רחוב" היהודי היתה של ניכור וריחוק כלפי התרבות הדתית של הנצרות. ניתן להאריך הרבה בנושא זה, אך הדברים ידועים וכבר נידונו בהרחבה בספרות המחקר.²⁴

דוגמה נאה להבדל ביחס אל התרבות הסובבת בין אשכנז ובין ארצות האסלאם נשתמרה במעשהו של רב האיי גאון. הוא התקשה בפירוש פסוק מספר תהלים וציווה על אחד מתלמידיו - ר' מצליח מסיציליה - שייוועץ בקתוליקוס, ראש העדה הנסטוריאנית הנוצרית:

ונחלקו המסובים בביאורו, וצוה רבינו האיי ז "ל את ר' מצליח שילך אל הקתוליק של הנוצרים וישאלהו מה הוא יודע בבאור הפסוק הזה. ורע בעיניו (=של ר' מצליח). וכשראה (=רב האיי) ז"ל שקשה עליו הדבר על ר' מצליח, הוכיח אותו לאמר הן האבות והקדמונים החסידים והם לנו למופת היו שואלים על הלשונות ועל הביאורים אצל בני דתות שונות.²⁵

ייתכן שלא כל הפרטים המסופרים במקור זה מדויקים, אך אין סיבה להטיל ספק בעצם המעשה, שמקורו בחיבור שכלל את מעשיו של רב האיי ואשר ידוע היה בספרד כבר במחצית הראשונה של המאה הי"א, כלומר, סמוך מאוד לזמן פעולתו של רב האיי. קשה להעלות על הדעת שראש ישיבה באירופה הנוצרית באותה עת היה נועץ בפומבי בראש הכנסייה בביאור פסוק מן המקרא שהוא התקשה לפרשו לתלמידיו.²⁶

אדם שהמיר את דתו - ולו למראית עין - נחשף ביתר שאת לתרבות הסובבת אותו. כפי שראינו לעיל, ראשוני הממירים לאסלאם היו דווקא המנהיגים הרוחניים והפוליטיים של קהילות ישראל. הם נמנו בדרך כלל עם שכבת החצרנים. הם היו קרובים משכבר הימים אל התרבות המוסלמית לגווניה השונים, והמפגש הקרוב יותר עם תרבות זו, כמי שנמנים עתה-ולו כלפי חוץ - עם החברה המוסלמית, לא היה בו כדי להקשות ולהכביד. בני בית היו בתרבות זו מזה דורות. במידה רבה תופסים הדברים לגבי החברה היהודית בכללותה, אף אם רבים מבניה לא היו מקורבים אל התרבות המוסלמית כשכבת העילית שלהם.

שונה היתה התמונה באירופה הנוצרית ובמיוחד באשכנז. גם פה היתה קרבה אל התרבות הסובבת יותר ממה שהיה מקובל על החוקרים בעבר, אך היא היתה זעומה בהשוואה לזו שבארצות האסלאם. לאחר ההמרות לנצרות בראשית המאה הי "א, החליטומנהיגי היהודים באשכנז לבצר עוד יותר את ביתם פנימה, והמגע התרבותי - ואולי גם החברתי - נצטמצמו עוד יותר.²⁷

לחלקים נוספים של המאמר:

הערות שוליים:

23. הרבה נכתב על נושא זה: ראה הסיכום אצל לואיס; ברגר, יהדות. כבר רב סעדיה גאון ) 942-882 הביא בסידורו הלכות, תפילות ובקשות, שכתב או תרגם לערבית: ראה, למשל, רס"ג, עמ' מו ואילך. ראה גם כן וידר, השפעות.
24. ראה למשל, כ"ץ.
25. אבן עקנין, עמ' 495
26. אומנם במאה הי"ב התקיימה בפריס פעילות אינטלקטואלית משותפת למלומדים יהודים ונוצרים,ובמיוחד בתחום פרשנות המקרא - ראה דהאן. ספרות נוספת נזכרת אצל גרוסמן, צרפת, עמ' 28 הערה 35. אך רב המרחק בין פעילות זו ובין המסופר על רב האיי גאון.
27. ראה: כ"ץ, עמ' 56- 46 . על ההמרות בראשית המאה הי"א ראה גרוסמן, אשכנז , עמ' 112 , 90 ; לנדס;. ובמאמרי הנזכר לעיל, בסוף הערה 1.