קידוש השם במאות הי"א והי"ב: בין אשכנז לארצות האסלאם: א. השפעת האידיאלים הדתיים שבסביבה הנוכרית: מרטירולוגיה מול תקיה

הבדל ניכר קיים בין הנצרות לאסלאם במערכת הדתית שהמאמין חי ופעל בה, בשאלת מסירת הנפש על עיקרי האמונה. בנצרות נתפס המוות על קידוש השם, המרטיריום, כערך עליון; באסלאם הועדפה הזהירות, ה"תקיה". הבדל זה הוצע על ידי ברנרד לואיס וחיים סולוביצ'יק כהסבר לגישה השונה אל קידוש השם של היהודים שחיו בארצות הנצרות ובארצות האסלאם:

בתחום זה ינקה הנצרות ישירות מהיהדות, וגם אצלה המארטיריום (martyrium) נתפס כשיאה של העבודה הדתית וכמבחן-העל של האמונה. רוח אחרת היתה עם האסלאם. גם באסלאם יש ציווי למות למען אללה, אבל ציווי זה מתייחס למוות תוך קרב למען התפשטות הדת האמיתית. מוות שלא בקרב, וכל שכן מוות שאינו תורם לא למלחמת מצוה בכופרים ולא להתפשטות הדת, היה אולי בבחינת מעשה חסידות, אבל מעולם לא נחשב כדבר הנדרש ממאמין... בזמן רדיפת הדת חל העיקרון של ה"תקיה" (זהירות), דהיינו, שיש להעמיד פנים עד יעבור זעם ולשוב אחר כך לדת האמת. אין בעיקרון של ה"תקיה" עניין של רפיון דתי כלשהו, אלא תפיסה שונה של עבודת הבורא והדרך אשר יצדק בה אדם לפני קונו. ה"תקיה" הלכה בד בבד עם דקדוק והחמרה בכל מצוות הבורא ומסירות נפש דתית טוטאלית.⁹

זהו נימוק כבד משקל, ויש להניח שהוא השפיע על ההערכה השונה של קידוש השם בקהילות ישראל שבאירופה הנוצרית ובארצות האסלאם. עשרות עדויות מצויות כיום בידינו על הזיקה ההדוקה שהיתה בין התרבות היהודית והמנטליות של הבריות ובין זו שרווחה בסביבתם הנוכרית; במיוחד אמורים הדברים לגבי ארצות האסלאם.¹⁰ עם זאת, יש לזכור את המגבלה, שברנרד לואיס העיר עליה בעצמו בדבריו שם: המוסלמים לא היו צריכים להתמודד בפועל, במאות הראשונות להופעת האסלאם ולהתגבשותו, עם שאלת מסירת הנפש בעד האמונה המוסלמית במלחמתם נגד עמים זרים, ומאבקיהם היו פנימיים, בתוך האסלאם, ובמיוחד בין הסונים לשיעים.¹¹ אין להשוות זאת לדילמה שעמדה בפני היהודי שנתבע להמיר את דתו לנצרות או לאסלאם.

על כל פנים, לדעתי, למקצת הנימוקים המובאים להלן היתה השפעה שאינה פחותה בחשיבותה מהגורם הנזכר, ואולי אף גדולה יותר.

לחלקים נוספים של המאמר:

הערות שוליים:

9. לואיס; סולוביצ'יק, בין (הדברים המצוטטים כאן מצויים במאמרו של סולוביצ' יק, עמ' 151 - 150).על התקיה באסלאם ראה במאמרו של א' קולברג, "מות קדושים והקרבה עצמית באסלאם הקדום" (בחוברת זו), ושם ספרות נוספת.
10. ספרות ענפה נכתבה על ההשפעה הגדולה שהיתה לתרבות המוסלמית על התפתחות התרבות העברית; ראה הסיכום אצל לואיס, עמ' 85 -81. על הזיקה שבין התרבות של יהודי אירופה הנוצרית במאות הי"ב-הי"ג ובין התרבות של סביבתם, ראה: דהאן; טויטו; ברגר, יהדות; גרוסמן , צרפת, עמ' 29-24 , ושם בהערות ספרות נוספת.
11. לואיס, עמ' 83.