תולדוט אתר ההיסטוריה - מחיבת ציון אל הציונות: ח

המעניין בדבר הוא, שתהליך זה התרחש, כנראה, בראשונה בלי משים או כאילו בתודעה ערה רק למחצה. המונחים "ציוניסט" ו"ציוניסמוס" נוצרו ושימשו בידי בירנבוים וחבריו בתחילה, כתרגומים גרמניים של המלים "חובבי ציון" ו"חיבת ציון". אולם תוך כדי שימוש במונחים הללו בתעמולה ובפולמוס יום-יומי, נדחפו לפתח והביאו לידי תודעה את התוכן הרעיוני הצפון במונח המחודש. עקבנו אחר ההתפתחות הזאת ב"זלבסט-אמאנציפאציון" של בירנבוים ובכמה עדויות אחרות עד לאותו רגע, בו הוכרה המלה כמונח חדש, ונתקבלה רשמית כשם לקבוצה פוליטית (Zionistische Partei) בווינה. נמשיך עתה לתאר את גורל המונח לאחר מכן.

עלינו לקבוע, קודם כל, שבמשך עוד כמה שנים הושם הדגש על המגמה הארצישראלית המשתמעת מן המונח, והוא מוסיף להיות שם נרדף לחיבת-ציון וחובבי-ציון. המגמה הראשונה, הארצישראלית, בולטת בעליל, כשמוסיפים את המלה "ציוני" למלה לאומי-יהודי. בתקנון של "האגודה המדעית היהודית-הרוסית קדימה" בברלין (1894 בערך) נדרשת למשל מהחברים "רוח לאומית-יהודית, ציונית"⁴⁹, כלומר רוח לאומית ושאיפה לארץ-ישראל (ולא לטריטוריה אחרת). בדומה לכך כותב נתן בירנבוים בחוברת התכניתית שלו "תחיית העם היהודי בארצו כאמצעי לפתרון שאלת היהודים" בשנת 1893: "וכך הכריעה המפלגה הלאומית-היהודית על ארץ זאת, ארץ ישראל, ומשום כך היא קוראת לעצמה גם ציונית"⁵⁰ [ההדגשות במקור!].

מגמה זאת הורגשה עד כדי כך, שמייד אחרי הופעת מאמרו של בירנבוים על "עקרונות הציונות" התפלמס אתו אחד מצעירי היהודים בגרמניה, היינריך לווה. "שגיאה טכסיסית קשה היא" – כותב הוא ב"זלבסט-אמאנציפאציון" מ- 4 בינואר 1892 – "להדגיש הדגשה יתירה את ארץ-ישראל ולא את האידיאה הלאומית-היהודית". אמנם רעיון ארץ-ישראל קשור קשר הדוק עם הרעיון הלאומי, אך הרי צריך לשים לב לכך, שלא הציונות הולידה את האידיאה הלאומית, אלא זו את הציונות... הדרך הנכונה היא: דרך הרעיון הלאומי אל הציונות"⁵¹.

אך בעת ובעונה אחת חודרים אל המונח יסודות חדשים. בדצמבר 1892 השתמש בירנבוים בפעם הראשונה – במידה שיכולתי לקבוע זאת – במושג "ציונות מדינית"⁵². כוונת מושג זה בפיו – שלא ככוונתו בתקופת הרצל – שהציונות חייבת להתארגן כמפלגה מדינית ולהלחם באופן גלוי על השגת מטרותיה. ב- 1893 הופיעה בלבוב שבגליציה חוברת, (בשפה הגרמנית) מאת זיגמונד ברומברג בשם "המתבוללים, הציונים, הפולנים", שבה מציינת המלה "ציונים" את המתנגדים למתבוללים, כלומר את ה"יהודים הלאומיים"⁵³. באופן עקבי שינה בירנבוים, החל מגל' 6 של שנה 6 (18 במאי 1893), את כותרת המישנה של עתונו זלבסט-אמאנציפאציון מ"ביטאון של היהודים-הלאומיים" ל"ביטאון של הציונים". כיוצא באלה מחליט ב- 1 בנובמבר1893 הכנס הארצי הראשון של ציוני אוסטריה (שכונס ביזמתו של בירנבוים): "המפלגה היהודית-הלאומית של אוסטריה נושאת את השם 'המפלגה הציונית האוסטרית'. היא 'המפלגה הציונית האוסטרית שואפת לתחית האומה היהודית ומטרתה הסופית להקים מחדש את המדינה היהודית בארץ-ישראל"⁵⁴. ועוד כמה חודשים לפני-כן פונה האגודה "ישראל הצעיר" (Jung-Israel) בברלין אל אגודות ואל חברים לדעה באוסטריה, ברוסיה, בצרפת וברומניה בכרוז למען כינוס קונגרס של 'ציוני כל הארצות' (Zionisten aller Lander , שבו נאמר, בין השאר: 'כן יהיה מתפקידו [של הקונגרס] לנסח ברורות את המטרות של הציונות הפוליטית, הפאן-יהודית, ולעשותן לעקרונות מחייבים של המפלגה, שעל יסודם צריך לארגן את הפעולה המשותפת"⁵⁵.

בשנתיים שלאחרי-כן לא נשתנה שימוש זה של המונח ציונות שינוי יסודי, אך נתרחב במקצת חוג המשתמשים בו⁵⁶, הוא מצא את דרכו מפעם לפעם גם לעתונים לא-ציוניים ולפעמים אף לעתונות הלא-יהודית בגרמניה⁵⁷. משתמשים בו פה ושם בעתונות העברית⁵⁸ והאנגלית-יהודית⁵⁹. אך בדרך כלל נתקבל המונח בחוג המצומצם של "היהודים הלאומיים" באוסטריה (ובכלל זה גליציה) ובגרמניה. וכשם שמאמציהם של אלה לכנס קונגרס ציוני וליצור אירגון כולל לתנועה הלאומית לא נשאר פרי, לא עלה בידם גם להפיץ ולהשיג הכרה כללית במונח שלהם: 'ציונות'. כזה היה המצב בזמן הופעתו של הרצל.

לחלקים נוספים של המאמר:

הערות שוליים:

49. ארכיון מוצקין שבארכיון הציוני המרכזי.
50. נתן בירנבוים, Ausgewahlte Schriften zur judischen Frage , צרנוביץ 1910, כרך א', עמ' 10.
51. ז"א, 1892, גל' 3, עמ' 34. ור' גם הודעתו של היינריך לווה אל עוזר קוקש חבר הוועד הפועל המצומצם בווינה, מ-24.9.1898, כנראה כתשובה לשאלתו על מוצאה של המלה ציונות: "Anbei einige Stellen vom Jahrgang 1892 [der S.E.] (kommt aber schon fruher vor) mit der Benzeichnung und Parteibezeichnung: No. 1 S. 6ff., No. 3 ffl. חובבי-ציון 'Zionisten" als Ubersetzung von Vortrag von Birnbaum: "prinzipien des Zionismus" am 23 Janner 1892. In No. 3 S. 34 schreibe ich gegenuber den sich 'zionistisch' nennenden Humanitatsvereinen: 'Der rechtige We gist: durch den nationalen Gedanken zum Zionismus!' Ich hegte damals die Besorgnis, dass der judische Staatsgedanke durch den 'Zionismus' verdrangt warden konnte. Lesen Sie bitte diese Seite 34, Spalte 2, da warden Sie sehen. Dass dies eine Polemik gegen das neue Birnbaumsche Wort 'Zionismus' war. (ארכיון "המשרד הציוני המרכזי" בוינה, שבארכיון הציוני המרכזי 1/288 Z).
52. ז"א, כרך ה' (1892), מס' 23 (19.12.1892), עמ' 216-215.
53. ז"א, כרך ו' (1893), גל' 5, עמ' 7. אולם בו בזמן השתמשה ועידת-הצירים Delegierten-Versammlung)) בגליציה, שהתקיימה מ-25-23 באפריל 1892, אך ורק במלה "יהודית-לאומית" (ולא 'ציוני'), כאשר ניסחה, לפי הצעת זיגמונד ברומברג, את תכניתה, החותרת כבר לקראת מדינה יהודית, במלים אלה: "Die judisch-nationale Partei in Galizien erstrebt als Teil der judisch-nationalen Partei die Wiedergeburt des judischen Volkes mit dem Endziel des Wiederaufbaus eines judisch-nationalen Korpers in Palastina". (ז"א, ו' גל' 6, עמ' 2). על ועידה ארצית ראשונה זו בלבוב ר' עתה בפרוטרוט נ. מ. גלבר, תולדות התנועה הציונית בגליציה 1918-1875. ירושלים, (1958), כרך א', עמ' 178 ואילך, ובייחוד עמ' 182. ועי' גם לעיל, הערות 7 ו-8.
54. ז"א, כרך ו', 1893, גל' 18, עמ' 2-1.
55. ר' מ. ארנפרייס Vor Herzl und mit Herzl, Theodor Herzl Jahrbuch, begrundet und herausgeg. Von Tulo Nussenblatt , ברין 1929, עמ' 183 ואילך, ובייחוד עמ' 188-187. התעודה המקורית שמורה עתה בארכיון הציוני המרכזי, ארכיון ארנפרייס. – ועיין גם א. ביין, גילגולי הרעיון של קונגרס ציוני, הכינוס העולמי למדעי היהדות, ירושלים, תשי"ב, עמ' 476-469; נדפס מחדש בספרי: עם הרצל ובעקבותיו, תל-אביב, תשי"ד, עמ' 65-59.
56. דויד וולפסון נשא עוד ב-29 בנובמבר 1893 בקלן הרצאה בשם: "Der Zionismus", שבה דרש "הקמה מחדש של מדינה יהודית". ר' אברהם רובינסון, דוד וולפסון (גרמנית), ברלין 1921, עמ' 15-14. כתב-היד של ההרצאה שמור בארכיון וולפסון שבארכיון הציוני המרכזי.
57. עי' גם לעיל, הערה 7.
58. דוגמאות ר' המגיד, שנה ב' (1893), גל' כ', עמ' 2 (ראובן בריינין): "הדעה הלאומית והציונית"; "העבודה הציונית"; "העבודה הציונית הפנימית"; "התנועה הציונית המעשית". – המגיד, שנה ג' (1894), גל' מ"ד-מ"ו (אהרנפרייז): "התנועה הציונית בגליציה", "הפרוגרם הציוני", "פעולות הציונים", "הרעיון הציוני"; "רק מתנגדינו המציאו את ההגדה, כי הציונים מכינים יציאה פתאומית של כל היהודים, למען הבאיש ריחנו". המליץ, 1893, גל' 21, עמ' 2; גל' 174, עמ' 6; גל' 203 עמ' 4.
59. "Palestina", רבעונם של חובבי ציון באנגליה, מדצמבר 1894 משתמש במילים Zionist, Zionism, בהערה (עמ' 10): what on the continent is called 'Zionism'