שמה של משפחת רוטשילד יצא לתהילה בקהילות ישראל, בזכות מעשי הצדקה והחסד, שנהגו בניה לעשות ביד רחבה. ארמנותיהם ומשרדי-הבנק שלהם בפרנקפורט, בווינה, בלונדון ובפריס נעשו לכתובות קבועות, לקבלת עזר וסיוע למוסדות וליחידים. יהודים בכל אתר ואתר הפליגו בשבחה ובגדולתה של משפחת רוטשילד והתייחסו אליה כאל בית-מלכות. לא יפלא איפוא, שכאשר הגה "מבשר ציון", הרב צבי-הירש קלישר, את רעיון גאולת-ישראל בארצו, ראה במשפחת רוטשילד את שליחי ההשגחה העליונה להגשמתו. הוא העלה את רעיונו זה על הכתב, באיגרת ששיגר אל אשר-אנשיל, בכור האחים רוטשילד בפרנקפורט, בשנת תקצ"ו (1836).

איננו יודעים מה ענה ר' אשר-אנשיל רוטשילד לפניה זו, אך בדרך נסתרת היו לה הדים מרשימים בקרב בני-המשפחה - ובמיוחד על בנימין-אדמונד - למען בניין הארץ ותקומת מדינת ישראל.


בשנת ת"ר (1840) העלילו על קהילת יהודי דמשק שבסוריה עלילת דם נוראה, שהיהודים, כביכול, רצחו נזיר נוצרי והשתמשו בדמו לצרכי חג הפסח. נכבדי הקהילה נאסרו ועונו בעינויים קשים, כדי שיודו במעשה הנפשע. אחדים מהם מתו, לאחר עינויים אכזריים, החוקרים אף תפסו שישים ושלושה מילדי היהודים, כדי לסחוט מאימותיהם הודאה במעשה.

על קהילת דמשק ריחפה סכנה חמורה של פרעות-דמים.

הידיעות על המתחולל בדמשק התפשטו בכל תפוצות ישראל ועוררו חרדה רבה. מיד יצאו כמה מחשובי היהודים בארצות שונות לאלכסנדריה שבמצרים, מקום מושבו של מוחמד עלי, מושל הארץ בעת ההיא, להשתדל להעביר את רוע הגזירה. המפורסמים שבהם היו משה מונטיפיורי מאנגליה ואדולף כרמיה מצרפת. בני משפחת רוטשילד נרתמו גם הם למשימה זאת. יעקב (ז'יימס) רוטשילד, אביו של "הנדיב הידוע", ששימש כקונסול כבוד של אוסטריה בפאריס, קיבל דו"ח על הנעשה בדמשק מהקונסול הכללי במצרים. הוא פירסם זאת בעתונות, כדי לעורר את דעת הציבור בצרפת ובעולם כולו. יחד עם זאת מיהר להודיע על המצב לאחיו שלמה רוטשילד, שישב בווינה וזה הפעיל את השפעתו על מטרניך, קנצלר אוסטריה, שהיתה אז מעצמה חשובה, לאלץ את מוחמד עלי לבטל את החקירה המבישה בדמשק.

בהשתדלותם של כל אלה בוטלה החקירה. אסירי דמשק שוחררו ואיתם ניצלה קהילת דמשק כולה.

אירוע זה השפיע על "מבשר ציון", הרב יהודה חי אלקלעי, להאמין שאם יהודים גדולים אלה הצליחו להושיע את קהילת דמשק, הם מסוגלים וחייבים להושיע גם את כלל ישראל ע"י החזרתם לארצם.


משפחת רוטשילד, ויעקב ז'יימס רוטשילד מפאריס בראשה, ראתה לה לחובה ולזכות לפעול, למען הישוב היהודי בארץ ישראל ובעיקר בירושלים. הישוב היהודי בירושלים התקיים מכספי "החלוקה", שנאספו למענו בקהילות ישראל בגולה. בשנת תרי"ג (1853) פרצה מלחמה בין תורכיה, השליטה על ארץ-ישראל באותם הימים, לבין רוסיה, ששאפה להיות האפוטרופסית של הנוצרים האורתודוכסים בכל האימפריה העותומנית ודרשה זכויות יתר לכנסיה האורתודוכסית בארץ-ישראל. צרפת ובריטניה התייצבו לימין תורכיה, במלחמה שהתנהלה, בעיקר, בחצי-האי קרים, ועל כן נקראת מלחמה זו, שנמשכה שלוש שנים, בשם "מלחמת-קרים". עקב מלחמה זו נתמעטו ,כספי החלוקה ונפסק כליל משלוח הכספים מרוסיה. הישוב היהודי בירושלים נקלע למצוקה חמורה. ראשי הישוב יצאו בקריאה נואשת לעזרה מאת אחיהם שבגולה. הברון יעקב ז'יימס רוטשילד נחלץ לעזרתם ושלח ארצה את מחנך ילדיו ויועצו לענייני צדקה ד"ר אלברט (אברהם) כהן, מורה בבית המדרש לרבנים, בר- אוריין, סופר ואחד הראשונים לחיבת-ציון. כשהגיע לירושלים בקייץ תרי"ד (1854), הוא גילה, שמחמת העוני והדחקות, סבלו רבים מבני ירושלים ממחלות שונות, היהודים נאלצו להיעזר בבתי-חולים שהקימו מסיונרים נוצרים. אלברט כהן לא התמהמה. בכספי אדונו בפריס, ובעזרת בני משפחת רוטשילד מאוסטריה ואיטליה, הקים בית-חולים בעיר העתיקה, ציידו במיטב הציוד המודרני והביא מחו"ל רופא יהודי. בית החולים נקרא "מאיר רוטשילד". במשך עשרות שנים נשא בית רוטשילד בכל הוצאות החזקתו של בית החולים, שהיה עזר לקהילה היהודית בירושלים. בית-חולים זה שימש יסוד לרשת בתי-החולים "הדסה" בירושלים.

נוסף לכך ייסד אלברט כהן, בכספי הרוטשילדים, מספר מוסדות צדקה בעיר: בית משכון להלוואות; קופה לחלוקת לחם לעניים, שסיפקה בערבי שבת וחגים כשש מאות כיכרות לחם; קופה לעזרת יולדות עניות; וכן ייסד בתי-ספר מקצועיים לילדים ולנשים. בכספי משפחת רוטשילד מאנגליה הקים את בית-הספר לבנות "אוולינה דה רוטשילד", שתמכה בבית-הספר בחייה ונקרא על שמה לאחר מותה.

במשך שנים טיפל אלברט כהן במסירות במוסדות שהקים. הוא ביקר בירושלים, בשליחות בית רוטשילד, ארבע פעמים, כדי לדאוג לפיתוח מוסדות אלה. בביקורו בשנת תרט"ז (1856), יצא לאור ביוזמתו כתב-עת עברי ראשון בירושלים, בשם "מנחה חדשה".

מעורבות בית רוטשילד, ובעיקר של יעקב ז'יימס רוטשילד מפאריס, בבניינה של ירושלים, גברה והלכה.

בעקבות גידולה הרב של האוכלוסיה היהודית בירושלים התעורר הצורך, לפעול לבנייתו מחדש של בית-הכנסת המרכזי – חורבת רבי יהודה החסיד, שעמד שומם בחורבנו. בשנת תרט"ו (1855) השיג משה מונטיפיורי רשיון מלכותי לכך, אך את עיקר, הכספים לבניין תרם הברון יעקב ז'יימס רוטשילד. אבן-הפינה נורתה אותה שנה בנוכחות בנו הבכור אלפונס (אחיו של "הנדיב הידוע") ואף חנוכת הבית, שנקרא "בית יעקב", על שמו של הברון יעקב רוטשילד, בסוף שנת תרכ"ד (1864), נחוגה בהשתתפותו. כשנבנתה, באותן השנים, שכונת "בתי-מחסה" בירושלים, הוקמו בה שני הבניינים הגדולים ביותר, מתרומות הברון קרל וילהלם (שמעון) וולף רוטשילד מפרנקפורט, והם נועדו למגורי תלמידי חכמים. בניינים אלה קיימים עד היום הזה, ועל אחד מהם מתנוסס סימלה של משפחת רוטשילד, חקוק באבן.



עוד בנושא:
בית רוטשילד
משפחת רוטשילד למען עם-ישראל וארץ-ישראל
ברון צעיר גדל בפאריס
הברון רוטשילד - פנים אל פנים עם בעיות היהודים
מושבות ראשונות של חובבי-ציון
הברון רוטשילד וניסיונו ליישב יהודים בארץ-ישראל
הברון רוטשילד ותרומתו להקמת ראשון לציון
אורות וצללים במפעלו של הברון רוטשילד
פעולותיהן של יק"א ופיק"א בארץ-ישראל
ביקוריו של רוטשילד בארץ-ישראל
מנאום הנדיב
הברון רוטשילד - אחרית ימיו ותרומתו לקרן הקיימת לישראל
דברים לזכרו של הברון רוטשילד