כיצד הגיע הברון רוטשילד לפעולה למען יישוב ארץ-ישראל ?

מעשה שהיה כך היה: בסוף שנת תרמ"ב (1882) ראה הרב מוהליבר, ממנהיגי חובבי-ציון ברוסיה, צורך דחוף לנסוע לערי המערב להשפיע שם על עשירי היהודים ונדיביהם, לעמוד לימין הישוב היהודי בארץ- ישראל ולדבר על ליבם לייסד מושבות נוספות, כדי ליישב בהן יהודים נרדפים מרוסיה. לצורך זה עבר על פני ערים רבות בגרמניה והתדפק על דלתותיהם של רבים מעשירי היהודים, אבל כל עמלו עלה בתוהו, הוא לא זכה לאוזן קשבת וללב-פתוח.

ר' שמואל מוהליבר עזב את גרמניה מאוכזב ומדוכא ושם פעמיו לפאריס, בירת צרפת, לנסות בה את מזלו. הוא פנה אל הרב צדוק הכהן, מי שהיה באותם הימים ראש רבני צרפת, בניסיון להשפיע עליו לתת את ידו להקמת מושבות בארץ-ישראל למען יהודי רוסיה. הרב צדוק הכהן האזין בכובד ראש לדברי הרב מוהליבר, אך העיר במנוד ראש: "האומנם מוכשרים ומוכנים יהודי רוסיה לעבודת-אדמה?" הערתו זו של הרב צדוק הכהן העכירה מאוד את רוחו של הרב מוהליבר, והוא ענה לו כדברים האלה: "האם מכירים אתם את אחיכם יהודי רוסיה? אתם, יהודי צרפת, דנים עליהם רק לפי אלה הבאים אליכם לבקש תמיכה ועזרה. דע לך, כבוד הרב, שרוב רובם, של יהודי רוסיה מתפרנסים מעמל כפיהם, אינם בזים למלאכה ואינם נרתעים מעבודת אדמה. אם רק יינתן להם לעשות זאת ויקבלו הדרכה מתאימה יצליחו במעשה-ידיהם".

דברים נמרצים אלה, שיצאו מעומק ליבו של הרב מוהליבר, נכנסו ללבו של הרב צדוק הכהן ובו במקום החליט להגיש עזרה לר' שמואל מוהליבר בשליחותו. על-פי השתדלותו הואיל הברון הצעיר, בנימין- אדמונד רוטשילד, לקבוע ראיון לרב מוהליבר.

בלב נפעם התייצב ר' שמואל מוהליבר בפני הברון בשעה היעודה. על הפגישה הגורלית הזאת סיפר ר' שמואל מוהליבר עצמו למקורביו כדברים האלה: "אל הברון הלכתי בלווייתו של הרב צדוק הכהן ומר מיכאל ארלנגר. הם היו המתווכים ביני לבין הברון ועל-ידם קבע לי זמן לראיון. בשעה הקבועה נכנסנו ללשכתו. הברון הושיט לי את ידו ובתנועה קרה ומנומסת הראה לי על הכסא שעמד סמוך לשולחנו.

- מה שאלתך, רבי, שאלני בנימוס, אך בקרירות.

הרגשתי שהוא מתייחס אלי כאל אחד מאותם עשרות רבנים מארצות שונות, לבושים בלבוש רבני כמוני, שהיו פונים אליו לתמיכה ולעזרה, מי לצורך עצמו ומי לצורך חברה, או אגודת צדקה כשלהי, ושהיו נפטרים ממנו בתודה ובברכה על כל נדבה, שהיה מואיל להעניק להם בידו הפתוחה והרחבה. ואני הרי לא נדבה באתי לבקש ממנו, כי אם לקנות את ליבו לרעיון גדול של יישוב ארץ-ישראל, הרהרתי בליבי, כיצד להשפיע עליו שיידע להכיר בהבדל זה ושיתייחס לדברי בכובד ראש הראוי לעניין הנכבד שלשמו באתי אליו. אכן, ברגע הראשון נסתתמו דברי. אולם מיד נזכרתי במטרה הגדולה, שלשמה נסעתי הנה, ולא השגחתי בכוחותיי הדלים ובמצב בריאותי הרופף, התעודדתי ואמרתי:

" . . . אדוני הברון, הנכבד מאוד, - לפני שולחן זה באים צירי מדינות, שליחי עמים כבירים, באי-כוח מוסדות כספיים, ובפיהם הצעות ותוכניות שונות, על בניין מסילות ברזל, על חפירת תעלות ועל עסקים מעסקים שונים. כולם באים אליך מצויידים בידיעות רחבות ועשירות על העניין שהם דנים בו, ובכוח לשונם הם מבררים ומלבנים בפניך את הצעותיהם ותוכניותיהם ואת הרווח הגדול .שיצמח לך מקבלתן.

גם אנוכי באתי אליך שליח מאת אחי, בני-עמי, בהצעה גדולה וחשובה שנשמת עמנו תלויה בה - יישוב ארץ-ישראל. אולם כבד-פה וכבד-לשון אנוכי לברר לפניך את גודלה וחשיבותה, את האושר הצפון בה לך ולעמך. אם תשמע להצעתן ותיענה לבקשתי להחיות את הארץ השוממה, אין זה אלא משום שגורל עמך האומלל, הדווי והסחוף נגע ללבך! ואם גם לא תשים לב לדברי וריקם תשלחני מאיתך - לא אתחרט על נסיעתי הקשה, שעלתה לי בכל כך הרבה ייסורי גוף ונפש. אנוכי מלאתי את חובתי המוטלת עלי. עשיתי את שליחותי.

הברון שקע בהרהורים ולאחר רגעי-דומייה ארוכים אמר:

רבי: אם באת לבקש ממני עזרה כספית לצורכי העבודה הזאת, בקש-נא את הסכום הדרוש - ואתנה. אבל, אם באת לרכוש את נפשי, חייב אני תחילה להימלך עם ליבי ולעשות ראשית-כל ניסיון כלשהו, למען דעת איך יפול דבר.

כאן העזתי ואומר:

אדוני הברון! גם אנחנו איננו יודעים עדיין את העניין על-פי הניסיון, כי זה קרוב לאלפיים שנה שנתרחקנו מארצנו ומעבודת אדמתה, ועל-כן לא נוכל גם אנו לומר בהחלט כי הצלחתנו מובטחת. אולם אנו מקווים כי ה' יברך את פעלנו ואת חפצנו ישלים.

בדברים אלה נפרד הרב שמואל מוהליבר מהברון רוטשילד.

הברון הרהר בדברי הרב ולאחר ימים אחדים הזמינו אליו והודיעו כי הוא מסכים להתחיל בניסיון ליישב בארץ-ישראל עשר משפחות של איכרים יהודים מרוסיה, בתנאי שיכשירו את עצמם תקופת-מה במקווה-ישראל. הסכמתו זו של הברון סוכמה במכתב ששיגר הרב צדוק הכהן, בשם הברון, אל הרב מוהליבר בו נאמר בין השאר: … "תינתן להם אחוזת נחלה, אשר בעבדם את אדמתה תספיק להם תבואתה די מחייתם. הם גם ייעזרו עד-כי תשיג ידם לבנות להם ולבני משפחותיהם בתים לשבת ולקנות להם את כל הדברים הדרושים לעבודת אדמתם… אם המפעל הזה יצליח באמת, בעזרת השם יתברך, נוכל ללכת בדרך הזאת הלאה ונראה לאחרים מאחינו את הדרך בה ילכו גם הם".

זה היה היסוד למושבה עקרון (שאח"כ הוסב שמה ל"מזכרת בתיה" ע"ש אימו של הנדיב), היא המושבה הראשונה, שהוקמה ע"י הברון בנימין-אדמונד רוטשילד, מקניית אדמתה ועד להעלאת מתיישביה.

לא עברו שבועיים ימים מאז הפגישה עם הרב מוהליבר והנה הופיע בפאריס יוסף פיינברג, שליח המושבה ראשון-לציון, שבא לבקש עזרה לביסוסה של המושבה הצעירה, שהוקמה לא מכבר, ואשר סכנת כלייה מרחפת עליה. בזכות מכתבי המלצה מקארל נטר, מייסד ומנהל מקווה ישראל, ומפרופ' צבי-הרמן שפירא*, שהיה מורהו של פיינברג באוניברסיטת היידלברג, ובתיווכו של הרב צדוק הכהן, נתקבל פיינברג לפגישה אצל הברון. הברון התרשם מאוד מהאיכר היהודי, החלוץ מארץ-ישראל, והסכים מיד להקציב סכום של 30 אלף פראנק, לחפירת באר מים ולהגשת עזרה למשפחות הנזקקות וכן לשיגור גנן מומחה מצרפת, לבדיקת התנאים החקלאים של המושבה. הוא היתנה את עזרתו הנוכחית והעתידה בכמה תנאים: 1. הסכמת אנשי המושבה לקלוט בתוכה עוד 10-15 משפחות נוספות; 2. שמנהל מקווה ישראל, שמואל הירש, ישגיח על השימוש בכספים; 3. שלא יבקשו עזרה מאחרים; 4. שלא יגלו את שמו ברבים.

תנאי אחרון זה הוא מקור כינויו של הברון רוטשילד "הנדיב הידוע".

כשנה לאחר מכן ביקר אצל הברון בפאריס זלמן דוד לבונטין, מראשי המייסדים של ראשון-לציון. בשיחתם גילה הברון ללבונטין את ליבו והסביר לו את מניעיו: "… אינני פילנטרופ, ישנם הרבה יהודים אומללים ברוסיה וברומניה ואנחנו לא נוכל לעזור להם. אנוכי נכנסתי אל העניין הזה בשביל לעשות ניסיון אם אפשר ליישב יהודים בארץ-ישראל".



* כעבור זמן הציע הפרופ' שפירא, בקונגרס הציוני הראשון (1897), לייסד את הקרן הקיימת לישראל. ואומנם נוסדה הקרן הקיימת בקונגרס הציוני החמישי, ביום י"ט בטבת תרס"ב (1901).




עוד בנושא:
בית רוטשילד
משפחת רוטשילד למען עם-ישראל וארץ-ישראל
ברון צעיר גדל בפאריס
הברון רוטשילד - פנים אל פנים עם בעיות היהודים
מושבות ראשונות של חובבי-ציון
הברון רוטשילד וניסיונו ליישב יהודים בארץ-ישראל
הברון רוטשילד ותרומתו להקמת ראשון לציון
אורות וצללים במפעלו של הברון רוטשילד
פעולותיהן של יק"א ופיק"א בארץ-ישראל
ביקוריו של רוטשילד בארץ-ישראל
מנאום הנדיב
הברון רוטשילד - אחרית ימיו ותרומתו לקרן הקיימת לישראל
דברים לזכרו של הברון רוטשילד