מבוא - הצגת הנושא

העלייה השלישית נסתיימה במשבר כלכלי חמור, שנבע מהסיבות הבאות:
1. צמצום התקציב הציוני משום שההסתדרות הציונית לא הצליחה לגייס את ההון הדרוש להתיישבות ולקליטת עולים.
2. הירידה ביבוא הון פרטי משום ההגבלות, שהטיל המשטר הסובייטי על העולים מרוסיה, ובכך סתם את זרם העלייה.
3. הפסקת העבודות הציבוריות. הדבר בא לידי ביטוי באווירת ייאוש של אובדן ערכים בציונות וברוח החלוצית, באבטלה גדולה ובירידה מן הארץ.

המשבר לא נמשך זמן ממושך. במחצית השניה של 1924 הגיעו לארץ כ- 12 אלף עולים. החלה העלייה הרביעית, שבמהלכה עלו לארץ למעלה מ - 67 אלף איש - מספר ללא תקדים בתולדות הישוב והתנועה הציונית.

מי היו העולים? מה הניע אותם לבוא לארץ ישראל? במה נבדלה העלייה הרביעית מהעליות הקודמות? כיצד השפיעה עלייה זו על התפתחותו של הבית הלאומי? בשאלות אלו נדון כעת.



 

1. גורמי העלייה הרביעית ואופייה

המניעים לעלייה הרביעית היו בעיקר שניים:
1. הגיאות האנטישמית במזרח אירופה, בעיקר בפולין, שבה ביקש השלטון לדחוק את רגלי היהודים מעמדות מפתח. שר האוצר הפולני, גראבסקי, הטיל על היהודים מסים כבדים.
2. צמצום ההגירה היהודית לארצות הברית עקב חוקי ההגירה החמורים מ- 1924, שהטילו קיצוצים גדולים במכסת המהגרים לארצות הברית. רבים מן העולים, שביקשו להגר לארצות הברית פנו, בלית ברירה לארץ ישראל.

בתקופת העלייה הרביעית עלו לארץ ב- 70 אלף איש. מהם ירדו ה- 20 אלף, כלומר נשאלו כ- 50 אלף מן העולים. שנת השיא בעלייה הייתה 1925, שבה עלו כמחצית מן העולים, שהגיעו העלייה זו. מחצית מן העולים הגיעו מפולין, כחמישית מברית המועצות (על אף הקושי לצאת ממדינה זו) 10% הגיעו מליטא ומרומניה, 12% מעירק ומתימן 8%, משאר הארצות. ניתן לומר שהייתה זו עלייה, פחות או יותר, על טהרת מזרח אירופה. העלייה הזו נכנסה להיסטוריה כעליית המעמד הבינוני. היו אלה בני המעמד הבינוני - אנשי תעשיה בינות וזעירה, סוחרים ובעלי מלאכה. העולים הביאו עמם את משפחותיהם ואת רכושם. הם לא באו לייבש ביצות, אלא קנו מגרשים, השקיעו בבנייה ובתעשייה והרוויחו כסף.
אנשי העלייה השלישית, בעלי התודעה הסוציאליסטית, נדהמו לראות אנשים מ"עולם אחר". עלייה זו זכתה לכינוי "עלית הבורגנים" או "בעלי הבתים" והיו שכינוה בזלזול "עליית גראבסקי".



 

2. התנופה העירונית

רובם של עולי העלייה הרביעית (כ- 80%), שרצו לקיים את אורח החיים לו היו רגילים בארצות מוצאם, פנו לערים הגדולות ובראש ובראשונה לתל-אביב, בה נקלטו שני שלישים מן העלייה. העיר גדלה בשטחה. הוקמו רחובות חדשים והבניה פרחה והעסיקה אלפי פועלים. רבים מן העולים הקימו בתי מלאכה, מסעדות וקיוסקים. כ- 70% מכלל הבניה בארץ היה בתל אביב, ורוב ההשקעות, פרטיות וציבוריות, הושקעו בעיר זו. מכאן יש להבין את תנופת ההתפתחות של העיר.

בירושלים נתרבו השכונות שנוסדו עוד בתקופת העלייה השלישית. נוסדו שכונות חדשות על אדמות שנרכשו מן הכנסייה היוונית והוקם המרכז המסחרי.

בחיפה הוקמו שכונות חדשות ובמפרץ חיפה החל לקום אזור התעשייה הגדול בארץ.



 

3. ההתיישבות הפרטית וההתיישבות העובדת

גאולת אדמות הארץ נעשתה באמצעות ההון הלאומי וההון הפרטי. ההון הלאומי גויס ע"י ההסתדרות הציונית והושקע ברובו בעלייה ובהתיישבות. ההון הפרטי הושקע בהתיישבות הפרטית ובערים הגדולות והיה גדול בהרבה מן ההון הלאומי. השקעות ההון הפרטי גרמו להעלאת מחירי הקרקעות להתיישבות ומגרשים לבניה. כתוצאה מכך, העדיפו המוסדות הלאומיים לרכוש קרקעות במקומות מרוחקים, זולים יותר. אולם המניע לכך לא היה רק משום שהאדמה יותר זולה, אלא גם משום הצורך הלאומי של יצירת שטחי התיישבות רצופים והקמת תשתית חקלאית ותעשייתית איתנה. חשוב לציין את רכישת אדמות מפרץ חיפה, שבה קם אזור התעשייה הגדול ביותר. שתי דרכי ההתיישבות - הפרטית והעובדת - תרמו את חלקן לפיתוחו של הבית הלאומי.

ההתיישבות הפרטית - חלק קטן מעולי העלייה הרביעית פנה להתיישבות פרטית, כלומר על קרקעות שנרכשו בהון פרטי ללא קשר עם המוסדות הלאומיים. המושבות התרכזו במרכז הארץ ופיתחו את ענף המטעים ובעיקר את הפרדסנות.

ההתיישבות העובדת - למרות הפסקת זרימת ההון הלאומי וקשיי תקציב חמורים, לא נעצרה תנופת ההתיישבות העובדת, אם כי קצב התקדמותה הואט. התפתחותה של ההתיישבות העובדת בתקופת העלייה הרביעית באה לידי ביטוי בשני המישורים הבאים:
1. הקמת מפעלים כלכליים עצמאיים.
2. גיבוש "הקבוצה הגדולה" ל"קיבוץ".



 

4. הקיבוץ - מימושה הטהור של הציונות הסוציאליסטית

הקיבוץ - צורת התיישבות כפרית הייחודית למפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל - ראשיתו ברעיון "הקבוצה" . בשנת 1910, בימי העלייה השניה, נוסדה הקבוצה הראשונה - דגניה. יסודותיה של הקבוצה היו: שותפות מלאה ברכוש, בייצור ובצריכה. חברי הקבוצה, כמה עשרות, היו מעין משפחה מורחבת.
בתקופת העלייה השלישית קמה צורת התיישבות חדשה "הקבוצה הגדולה". עקרונות הקבוצה הגדולה הושתתו על עקרונות הקבוצה, אלא שמייסדיו דגלו בהרחבת המסגרת לכדי מאות חברים ובהתבססות על ענפי המלאכה, התעשייה והשירותים, נוסף על החקלאות. מתוך הקבוצה הגדולה בעלייה השלישית צמח הקיבוץ.

בתקופת העלייה הרביעית הגיע הקיבוץ לידי גיבוש. יסודות הקיבוץ היו:
א. קרקע לאומית - קרקע שנרכשה על ידי מוסדות ההסתדרות הציונית (הקרן הקיימת לישראל), ונמסרה להתיישבות. יש להדגיש שהקרקע נמסרה ולא נמכרה.
ב. עבודה ללא שכירים על מנת לא לעשות ניצול בכוח עבודתו של הפועל - כל עבודה שווה בערכה מבחינה מוסרית וחברתית. אין עבודה "פשוטה" ואין עבודה "מכובדת". יש להעריך כל אדם לפי עבודתו, תהא אשר תהא.
ג. שוויון בזכויות ובחובות - לכל אחד הזכות להתפתח בהתאם ליכולתו וזכותו לקבל לפי צרכיו. חובתו לתרום למשק כמיטב יכולתו וכשרונו.
ד. השיתוף - זו הדרך העיקרית למימוש השוויון. כל קניין נמצא בידי הכלל. ישנה קופה כללית, ממנה מקבלים החברים את תקציבם הפרטי, לפי גודל משפחותיהם וצורכיהם.
ה. משק מעורב - שטחי קרקע גדולים מרוכזים תחת פיקוח כולל. המשק המעורב כלל לול, מטעים, רפת, תעשייה וכו'.
ו. חינוך - כל ילדי הקיבוץ, בהתאם לגילם, מקבלים חינוך שווה מן הפעוטון ועד לחינוך העל יסודי.

הקיבוץ היווה את מימושה הטהור ביותר של הציונות הסוציאליסטית. הקיבוץ תרם לכיבוש הקרקע ולהרחבת תחומי ההתיישבות העברית, למשימות בטחון, כחלק מארגון כוח המגן העברי - "ההגנה", לקליטת העלייה, לביסוס המשק על כל ענפיו ולמימוש ערכי העבודה העברית.



 

5. המשבר הכלכלי הגדול

ב- 1926 פרץ המשבר הכלכלי החמור, וזאת לאחר ששנת 1925 הייתה שנת גיאות ושגשוג כלכלי ואיש לא צפה את בואו של המשבר. המשבר פרץ לאחר שהעולים השקיעו את כל כספם בקרקעות ובבניה. מחירי הקרקעות האמירו, ושכר הדירה עלה בהתמדה. העולים חסרו את האמצעים הדרושים לטווח ארוך ולא יכלו להמשיך ולממן את מפעל הבניה העצום. במילים אחרות, המצב הכספי היה דחוק, משום שהוא עמד על בסיס רעוע. ואז הונחתה מכה: העולים מפולין לא יכלו לייבא הון נוסף מחמת קשיים כלכליים בפולין. הם אף לא יכלו להיעזר בהלוואות ובאשראי ממשלתי או ציבורי, שממילא היו מוגבלים. העולים משכו את פיקדונותיהם מהבנקים והפסיקו את הבניה. הפסקת הבניה גרמה לירידת מחירי הקרקעות, לפשיטת רגל של בתי מלאכה ועסקי מסחר ולאבטלה בערים הגדולות (ובראש ובראשונה בתל אביב). אווירת דיכאון השתררה והחלה ירידה מן הארץ בשנים 1926-1928 עלו כ- 19,000 איש וירדו כ- 14,000.

בעקבות המשבר פרץ ויכוח אידאולוגי לוהט בין הזרמים השונים בישוב - מי אחראי לפרוץ המשבר. חוגי "הימין" - המעמד הבורגני טענו כי הזרמת ההון הלאומי להתיישבות ולא לפיתוח עירוני הייתה המשגה שגרם לאסון הכלכלי. חוגי "השמאל" - מפלגות הפועלים טענו כי הספסרות ותאוות הבצע של בעלי ההון הפרטי הן שהביאו למשבר.

ב- 1927 ההסתדרות הציונית התארגנה לפתרון המשבר. עבודות בניה, ניקוז וסלילת כבישים במקומות שונים בארץ בוצעו בכספי הקרנות הלאומיות. הלורד פלומר, הנציב העליון השני, תמך במתן הלוואות ממשלתיות לעירית תל אביב לפתרון המשבר. בכספים אלה בוצעו עבודות ציבוריות שונות בעיר. בסוף שנת 1928 חוסלו בעיות חוסר העבודה והאבטלה . בשנת 1929 החלה להסתמן התאוששות
כלכלית.



 

העלייה הרביעית - הערכה

הישוב לא אהב להרבות בדיבורים על העלייה הרביעית, הן בשל המשבר הגדול והן בשל הירידה הגדולה מן הארץ. עם זאת, אי אפשר להתעלם מחשיבותה של העלייה הרביעית ומתרומתה לבנין הבית הלאומי:
א. למעלה מ- 67,000 איש באו ארצה בתקופה זו. הייתה זו תוספת משמעותית לישוב, שמנה, בסוף שנות העשרים, למעלה מ- 150,000 נפש. אי לכך ניתן לכנות את העלייה הרביעית כ"עלייה ההמונית" הראשונה.
ב. לראשונה החלו להגיע לארץ אלפי עולים מפולין ולא רק מרוסיה כפי שהיה בעליות הקודמות.
ג. הישוב העירוני התפתח במהירות רבה הודות ליבוא הון פרטי ולעלייה. הייתה זו ברכה רבה לישוב, שכן בתי החרושת סיפקו עבודה לפועלים עבריים והרחיבו את התשתית התעשייתית של הישוב.
ד. נמשך מפעל בנית קרקעות ארץ ישראל, בעיקר על ידי ההון הפרטי.
ה. התפתחות ענף הפרדסנות הביאה לידי העסקת פועלים עבריים במושבות, ובכך הייתה חשיבות למאבק על כיבוש העבודה העברית.
ו. התפתחות התעשייה ובמיוחד תעשיית חומרי הבניין.

השבר הכלכלי העולמי הגדול, שהחל בשנת 1929, לא נתן את אותותיו בארץ ישראל. הייתה זו השנה שבה החלה העלייה החמישית, הגדולה שבעליות שלפני קום המדינה. עלייה זו החלה למרות המצב הביטחוני הרעוע, ששרר בארץ ישראל בשנת 1929 בעקבות התפרצותם האלימה של ערביי ארץ ישראל.




כדאי לקרוא גם על:
ייחודו של הקיום היהודי בגולה : הזיקה לארץ ישראל
האמנסיפציה והלאומיות היהודית
תנועת ההשכלה היהודית, תנועת הרפורמה בדת והתודעה הלאומית היהודית
המאבק על האמנסיפציה והלאומיות היהודית
האנטישמיות במרכז אירופה ובמערבה כגורם לעליית התנועה הלאומית היהודית
התעוררות לאומית וראשיתה של תנועת הציונות
היישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-19
עלייה והתיישבות : "העלייה הראשונה" (1882-1903)
בנימין זאב הרצל והתנועה הציונית
הרצל והתנועה הציונית : מבאזל לאוגנדה
העלייה השנייה ותרומתה ליישוב הלאומי
עם ארץ לשון : תחיית השפה העברית
הצהרת בלפור : נקודת מפנה בהיסטוריה של התנועה הציונית
העלייה השלישית (1919-1923) : חיזוק התשתית של הבית הלאומי
הציונות, התנועה הלאומית הערבית והמנדט הבריטי בשנים 1919-1925
העלייה "ההמונית" הראשונה : עלייה רביעית (1924-1928)
מאורעות 1929

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel