אוסף הספרים המקודש לנוצרים נקרא ביבלייה - כלומר, "ספרים" בשפה היוונית (היוונית הייתה שפת הכתיבה באימפריה הרומית, וגם יהודים משכילים רבים, בארץ ישראל ומחוצה לה, השתמשו בה). הביבלייה מורכבת משני חלקים.

הברית הישנה

החלק הראשון בביבלייה הוא הברית הישנה, שבה נכללים הספרים המצויים בתנ"ך, אך בסדר שונה; בנוסף, כלולים בה ספרים שנכתבו בתקופת בית המקדש השני, ושלא הוכנסו לאוסף הספרים המקודש ליהודים (כינויים של ספרים אלה בפי חז"ל היה ספרים חיצוניים). הספרים החיצוניים עוסקים בנושאים מגוונים: למשל, ספר יהודית עוסק בעלילת הגבורה של אישה ההורגת את מפקד צבאו של האויב הצר על עירה; ספרי מקבים עוסקים בסיפור ההתקוממות של החשמונאים נגד הדיכוי שנקט השלטון היווני בארץ ישראל ועוד.

הברית החדשה

החלק השני בביבלייה הוא הברית החדשה הכוללת: ארבעה ספרי בשורה, ספר מעשי השליחים, איגרות שחוברו על ידי פאולוס ודמויות חשובות אחרות וספר חזון יוחנן.

ארבעת ספרי הבשורה קרויים כך משום שהם מבשרים את הופעת ישוע ומספרים את סיפור חייו ומותו. ארבעת הספרים הם חיבורים ביוגרפיים עוקבים, והם מיוחסים לארבעה מחברים – מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן.

ספר הבשורה על-פי מתי עוסק בתולדות חייו של ישוע מלידתו ועד מותו ותחייתו. משולבים בו פרטים שאינם מופיעים בבשורות האחרות, כגון רעידת אדמה עם מותו של ישוע:

"ישוע צעק שוב בקול גדול ונפח את רוחו. והנה נקרעה פרוכת המקדש לשתיים, מלמעלה עד למטה, הארץ רעדה, הסלעים נבקעו, הקברים נפתחו וגופות רבות של קדושים ישני עפר ניעורו." (כז, 51- 53)

בבשורה על-פי מתי מצוי חומר רב אודות תורתו של ישוע, המרוכז בצורת דרשות.

למשל, בדבריו על גמילות חסדים הזהיר ישוע את שומעיו שלא יתנו צדקה באופן בולט לעין, כדי להרשים אחרים, אלא יעזרו לנזקקים בצִנעה:

"הישמרו מלעשות את צדקתכם לפני בני אדם מתוך כוונה שיראו אתכם; אם תעשו כן, אין לכם שכר אצל אביכם שבשמים. לכן, בעשותך מעשי חסד, אל תשמיע קול תרועה לפניך כמו שעושים הצבועים בבתי הכנסת וברחובות כדי שיכבדו אותם הבריות... ואתה, בעשותך מעשה חסד, אל תדע שמאלך את אשר עושה ימינך, למען יהיו חסדיך בסתר ואביך הרואה במסתרים יגמול לך." (ו, 1- 4)

ספר הבשורה על פי מרקוס מספר על חייו של ישוע מפגישתו עם יוחנן המטביל ועד צליבתו. בספר זה מתואר ישוע כמנהיג הסובל ייסורים וכדוגמה ומופת לנוצרים שנרדפו אחר-כך על ידי השלטון הרומי האלילי. בפרק יד, פסוקים 65-64 נאמר:

"הכל הרשיעו אותו ופסקו שהוא בן מוות. אחרים החלו לירוק בו; גם כיסו את פניו, הכוהו באגרוף ואמרו לו: התנבא! (כדי להוכיח שאינו יכול) והמשרתים קידמו אותו במכות".

ספר הבשורה על-פי לוקאס מספר על הנשים שסבבו את ישוע - אמו מרים ומריה מגדלנה. כמו כן, מובאים בו נוסחי תפילות הודיה ושירי הלל שאמרו אמו מרים, אביו של יוחנן המטביל, זכריה ואנשים נוספים. תפילות אלה שולבו לאחר מכן בנוסחי התפילה של הכנסייה הנוצרית. אחת מהן היא תפילת ההודיה של מרים על הריונה:

"אז אמרה מרים: 'תרומם נפשי את ה’ ותגיל רוחי באלוהים מושיעי, כי ראה בשפל אמתו. הן מעתה 'אשריה' יאמרו עלי כל הדורות.'" (א, 48-46)

ספר הבשורה על-פי יוחנן מתמקד בימיו האחרונים של ישוע בירושלים. בשונה משאר ספרי הבשורה, ספר זה מבליט את אלוהותו של ישוע ומדגיש שהזדהות המאמינים עמו מזכה אותם בחיי העולם הבא. כשישוע חוזה את מותו הקרב, הוא אומר לתלמידיו:

"האב עצמו (כלומר, אלוהים) אוהב אתכם מפני שאהבתם אותי והאמנתם כי אני מאת האלוהים יצאתי. יצאתי מאת האב ובאתי אל העולם; שוב, עוזב אני את העולם והולך אל האב." (טז, 27- 28)

לאחר ספרי הבשורה מופיע בברית החדשה ספר מעשי השליחים, המספר על מסעות השליחים, תלמידי ישוע, לשם הפצת תורתו ברחבי האימפריה הרומית. ספר זה נכתב, כנראה, על-ידי לוקאס, מחבר אחד מספרי הבשורה.

הסיפור המופיע בספר מעשי השליחים בפרק ט"ז מהווה דוגמה לתיאור המסע להפצת האמונה הנוצרית:

"בלילה נראה חזון אל פאולוס: איש מקדוני אחד נראה עומד ומבקש ממנו, 'עבור אל מקדוניה ועזור לנו'. מיד לאחר שראה את החזון השתדלנו לצאת אל מקדוניה, כי הבנו שאלוהים קורא לנו לבשר להם את הבשורה. הפלגנו מטרואס ושטנו בנתיב ישר אל סמותרקיה, ולמחרת אל נפוליס; משם אל פליפי, עיר בחבל הראשון של מקדוניה ומושבה רומית. בעיר הזאת היינו כמה ימים. ביום השבת יצאנו דרך שער העיר אל שפת נהר, אל מקום שחשבנוהו למקום תפילה, וישבנו ודיברנו אל הנשים הנאספות. הייתה שם אישה אחת יראת אלוהים, לידיה שמה, מוכרת ארגמן מן העיר תיאטירה. היא שמעה והאדון פתח את ליבה להקשיב אל דברי פאולוס. אחרי שנטבלה היא ובני ביתה, פנתה בבקשה: "אם ראיתם אותי נאמנה לאדון, בואו נא לביתי להתאכסן בו' והיא שכנעה אותנו. כשהלכנו פעם למקום התפילה פגשנו נערה אחת אחוזת רוח ניחוש, שעשתה הון רב לאדוניה בניחוש העתיד. אותה נערה הלכה אחרי פאולוס ואחרינו וקראה: 'האנשים האלה עבדי אל עליון והם מודיעים לכם את דרך הישועה! "כך עשתה ימים רבים. מאחר שזה הטריד מאוד את פאולוס, פנה אל הרוח ואמר: "אני מצווה עלייך בשם ישוע המשיח, צאי ממנה!" באותה שעה יצאה הרוח. ראו אדוניה כי אבדה תקוות רווחיהם, תפסו את פאולוס ואת סילא וסחבו אותם אל כיכר העיר להעמידם לפני השלטונות. כשהביאו אותם אל השרים אמרו: 'האנשים האלה מעוררים אנדרלמוסיה בעירנו. יהודים הם ומלמדים מנהגים שאסור לנו לקבלם ואסור לנו לעשותם, שכן רומים אנחנו.' אז קם ההמון עליהם כאיש אחד והשרים קרעו את בגדיהם מעליהם וציוו להלקותם. אחרי שהלקו אותם מלקות רבות השליכו אותם לכלא וציוו את הסוהר לשמרם היטב. עם קבלת הפקודה השליך אותם אל הכלא הפנימי ואת רגליהם סגר בסד. בחצות הלילה, בשעה שפאולוס וסילא התפללו ושרו שירי הלל לאלוהים והאסירים מקשיבים להם, הייתה פתאום רעידת-אדמה חזקה עד כדי כך שהזדעזעו יסודות בית הסוהר, ובבת אחת נפתחו כל הדלתות וכל השרשרות ניתקו. הסוהר התעורר משנתו וכשראה כי דלתות הכלא פתוחות שלף את חרבו ועמד להרוג את עצמו, בחשבו שהאסירים ברחו. אך פאולוס קרא בקול גדול ואמר: 'אל תעשה שום רע לעצמך; כולנו פה!' הסוהר ביקש שיעלו אור ומיהר פנימה, וברעדה נפל לרגלי פאולוס וסילא. כאשר הוציא אותם אמר: 'רבותי, מה עלי לעשות כדי להיוושע?' השיבו ואמרו: 'האמן באדון ישוע ותיוושע אתה ובני ביתך.' הם השמיעו לו את דבר ה’, ולכל אשר היו איתו בביתו. באותה שעת לילה לקח אותם ורחץ את חבורותיהם, ומיד נטבל הוא וכל בני ביתו. הוא העלה אותם אל ביתו, ערך שולחן לפניהם ושמח מאוד עם כל בני ביתו על-שום שהאמין באלוהים. בבוקר שלחו השרים את השוטרים לומר לסוהר: 'שחרר את האנשים ההם.' אמר הסוהר את הדברים האלה לפאולוס: 'השרים שלחו לשחרר אתכם. על כן צאו עכשיו ולכו לשלום.' אך פאולוס אמר להם: 'הלקו אותנו בפומבי בלא משפט, אף כי אזרחים רומיים אנחנו; השליכו אותנו לכלא ועכשיו הם רוצים לגרש אותנו בחשאי?! לא ולא! שיבואו בעצמם ויוציאו אותנו! ' מסרו השוטרים את הדברים האלה לשרים, וכאשר הללו שמעו שהם אזרחים רומיים החלו לפחד. באו השרים ודיברו על ליבם; אחרי כן הוציאו אותם וביקשו מהם לצאת מן העיר. הם יצאו מן הכלא ובאו לביתה של לידיה, ולאחר שראו את האחים ועודדו אותם הלכו לדרכם." (מעשי השליחים, טז).

מרכיב מרכזי נוסף בברית החדשה הוא אוסף האיגרות, שאת רובן כתב פאולוס. האיגרות מופנות לקבוצות של מאמינים ותפקידן להסביר את האמונה הנוצרית ולגייס מאמינים חדשים. הן מקשרות את הופעת ישוע וצליבתו לסיפור תולדות האדם ותולדות בני ישראל שבספר בראשית בברית הישנה.

פאולוס מדגיש באיגרותיו את חותם החטא שאדם וחווה הדביקו בו את כל צאצאיהם בעקבות האכילה מעץ הדעת. הוא קובע, כי מאז חטאו אדם וחווה, אין ביכולתם של בני המין האנושי להתגבר על הנטייה לחטוא עוד ועוד. לכן, נידונים כל בני האדם לעונש הגיהינום לאחר מותם. הופעת ישוע עלי אדמות חוללה שינוי - מותו על הצלב, בלא שחטא חטא כלשהו, כיפר על חטאי אדם וחווה וכל צאצאיהם. לכן, מאז הופעתו, יכולים בני האדם המאמינים במשיחיותו והמזדהים עם סבלו להימנע מלחטוא ולחיות חיים טהורים. הופעת ישוע משולה, אם כן, לבריאה מחודשת של המין האנושי, ולכן מכנה פאולוס את ישוע "אדם השני".

באיגרת אל הרומיים נאמר:

"כשם שעל ידי אדם אחד (כלומר, אדם הראשון) בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו." (ה, 12).

אך ישוע הביא את החסד האלוהי לעולם - כלומר, אִפשר לבני האדם להיטהר מחטאיהם -

"בחסד האדם האחד, ישוע המשיח, שפעו לרבים חסד אלוהים ומתנתו." (שם, 18). "כשם שבגלל אי ציותו של אדם אחד נעשו הרבים לחוטאים, כי גם בגלל ציותו של האחד ייעשו הרבים לצדיקים." (שם, 20).

ספר "חזון יוחנן" עוסק בתיאור האפוקליפסה - אחרית הימים. הספר חוזה מאבק עתידי בין ישוע לבין כוחות הרשע המתנגדים לנצרות, שיהיה כרוך בהרס וחורבן. החזון מסתיים בניצחונו של ישוע ובסילוק כוחות הרשע מן העולם.

מעמד כתבי הקודש בנצרות

הברית הישנה נחשבת בעיני הנוצרים לספר התגלות, המכיל רמזים מקדימים להופעתו של ישוע. הברית החדשה נכתבה על ידי מחברים שונים בהשראה אלוהית. הנוצרים רואים הן בברית הישנה והן בברית החדשה ספרים מקודשים.

הנוצרים קוראים מתוך הביבלייה בתפילת יום ראשון ובתפילות הנערכות בחגים. הקריאה כוללת קטעים מן הברית הישנה וכן קטעים מן הברית החדשה. מזמורי תהִלים רבים הולחנו והם מושרים על-ידי מקהלה או על-ידי כל ציבור המתפללים.

פסוקים מן הביבלייה מצוטטים גם בדרשות הנאמרות ביום ראשון בכנסייה - הדרשן מצטט מן הברית הישנה ומן הברית החדשה, כדי לחזק את המסר שהוא מעוניין להעביר למאזיניו.

לחלקים נוספים מן הפרק:

כתבי הקודש ביהדות – התנ"ך
כתבי הקודש בנצרות – הברית הישנה והברית החדשה (חלק זה)
כתבי הקודש באסלאם- הקראן וספרות החדית'