באיזו איטליה חשב ופעל גלילאו גלילי וכיצד מתקשר פועלו ומשפטו למצב באיטליה במאה ה-17?

גלילאו גלילי נולד בדוכסות טוסקנה, שבה נכללו הערים פיזה ופירנצה. שנים מספר חי ופעל ברפובליקה הונציאנית, שבה נכללו ערים כמו ונציה ופדובה. עיקר פעילותו הייתה בפירנצה - מרכז דוכסות טוסקנה וברומא עמד בפני משפט הכנסייה.
לפיכך, נתייחס לשלושת האזורים האלה בלבד.

איטליה הינה כיום מדינה אחת. אולם, בראשית העת החדשה הייתה איטליה אוסף של יחידות מדיניות אשר המשטר בהן לא היה אחיד והן ניהלו מאבקים ביניהן.
למשל, העיר ונציה הייתה הבירה של הרפובליקה הוונציאנית. העיר פירנצה הייתה הבירה של דוכסות טוסקנה ורומא הייתה הבירה של מדינת האפיפיור.

לקראת המאה ה-17 הייתה איטליה האזור המאוכלס ביותר באירופה.

מבחינה כלכלית החלה בה, לאחר תקופה של התפתחות ופריחה, תקופה של קפאון ומשבר. מקור המצב בשינויים שחלו בשיווק בדים, שבו היה לערי איטליה עליונות. במאה ה-17 ירד כוח הקנייה של העות'מאנים, אנגליה החלה לשוק מוצרים זולים יותר, בצרפת קבע המלך אנרי ה-4 מחסומי מכס לייבוא, כדי לקדם את התעשייה הצרפתית, ובספרד עלה כוחה המסחרי של סביליה.

מבחינה מדעית שלטה באיטליה המחשבה האריסטוטלית, אולם במאה ה-17 נראו בקיעים במערכת זו בתחומים שונים. ברפואה הראו ניתוחים שביצע וסליוס כי תיאור העצמות כפי שהגדיר גלנוס אינו מדוייק. הרווי באנגליה חשף את מחזור הדם ודובר על זרימת דם, והעברת המרכז מהכבד ללב.
גם פרסומיו של גלילאו גלילי החלו לערער מוסכמות.

מבחינה תרבותית עברה איטליה, לאחר הפריחה של תקופת הרנסאנס, להתפתחות סגנונות חדשים כמו: הניאו-רנסאסנס והברוק.
אמנות הברוק מייצגת גישה שונה לאומנות מזו שהייתה מקובלת. המטרה של האומנים הייתה לשבור את החוקים הקלאסיים שקבעו את היצירה האומנותית.

באדריכלות התבטא הדבר בנסיון להעניק עוצמה למבנים באמצעות שפע של קישוטים.
בפיסול התבטא הדבר בהענקת יתר דרמטיות לדמויות.
בציור התבטא הדבר באמצעות זניחה של החוקים הגיאומטריים לטובת אפקטים של תנועה ועומק.

בציור עיצב פוסן (1665-1593), צייר צרפתי שחי ויצר באיטליה, סגנון חדש. הוא השתמש בנושאים דתיים או תיאורים מהעולם הקלסי יווני-רומי, אולם בצורה שונה. ציוריו התבססו על ניתוח לוגי מחושב ולא שדרו אמוציות כמו התעמולה הדתית.
משוררים, שפעלו באיטליה, פיתחו סגנון שונה מזה שהיה מקובל על פי התפישה האריסטוטלית.
במוסיקה פותחה האופרה כצורה חדשה של מוסיקה קולית. צורה מוסקלית זו נבעה מגישה חדשה של מוסיקאים שהדגישו את חשיבותו של הטקסט המושר.

מונטורדי (1643-1567) המלחין האיטלקי, עבר מחיבור מדרייגלים שירה רב-קולית לכתיבת אופרות שנושאיהן נלקחו מהעולם היווני - רומי כמו האופרה "אורפיאוס".

מבחינה דתית עמדה הכנסייה באיטליה במצב של מאבק לשימור כוחה, והקשיחה את עמדותיה תוך בקורת כפייה רעיונית ופגיעה המחשבה של הפרט. אך רק בשנות השלושים הצליחו הדומיניקנים לשכנע את האפיפיור אורבן ה-8 שהפגיעה במערכת הרעיונית האריסטוטלית יכולה לסכן את מעמד הכנסייה. הם הצביעו על החיבור של גלילאו - "הדיאלוג" - כגורם שיעורר וויכוח ציבורי שעלול להזיק לכנסייה.

הרפובליקה הוונציאנית

השלטון
בראשית המאה ה-17 הייתה העיר ונציה בירתה של רפובליקה עצמאית הרפובליקה הוונציאנית בראשה עמד דוג'ה וכן מועצת ה-10. הדוג'ה היה נבחר על ידי מועצת המדינה, שבה היו חברים נציגי המשפחות הנכבדות והעשירות, שסייעה בידו לניהל את עינייני המדינה.

ניהול הרפובליקה בפועל נעשה על ידי אנשים מקצועיים שהיו חייבים להיות אזרחי העיר ואשר התקבלו לעבודות מנהליות לאחר בחינות קפדניות.

פדואה עיר אחרת ברפובליקה הייתה העיר האוניברסיטאית של הרפובליקה ובה גם לימד גליליאו בתקופה שחי בוונציה (1610-1592).

הכלכלה
העיר ונציה הייתה מרכז התעשייה המסחר והתרבות של הרפובליקה. גרה בה אוכלוסייה נכבדה במושגי התקופה ההיא.

במהלך המאה ה-16 התפתח ברפובליקה ייצור הצמר והמשי, ייצור המשי למשל גדל פי 6 עד כדי כך שהגיע כמעט לאותו היקף של ייצור המשי בפירנצה. את אריגי המשי וכן הצמר שהיו צבועים בשיטה יחודית יצאה ונציה לרחבי אירופה.

הזכוכית הונציאנית הייתה מן הידועות. במורנו פותחה איכות מיוחדת של זכוכית וגוונים יחודיים כמו כן פותחה בה תעשייה כימית שבמסגרתה ייצרו סוכר וסבון עיבוד מתכות ומרכז של בתי דפוס שבהם הודפסו גם ספרים בעברית שהופצו בכל אירופה.
כמרכז מסחרי שלטה ונציה על המסחר עם הים התיכון וייבאה לאירופה מוצרים מאסיה. עד למאה ה-17 היה לה צי סוחר נכבד ומספנות חשובות, אולם היא הפסידה את השליטה בים התיכון, למשל באיים כרתים וקפריסין ,לטובת העות'מאנים. במאה ה-17 נפגע הייצוא הונציאני מתחרות עם גורמים מייצאים אחרים. בקונסטנטינופול, שבה היייתה ונציה יבואן יחידי, הצליחה אנגליה להחדיר את מוצריה.
בעקבות הירידה בשליטה בים התיכון נפגע בוונציה גם ענף הספנות, והדבר התבטא בירידה בבניית אוניות ובסגירתן של מספנות.

תרבות
לאחר גילוי דרך הים להודו והשתלטות העותמאנים על אגן הים התיכון, החלה לאבד את מעמדה כמרכז סחר בינלאומי. עם זאת נותרה ונציה כמרכז כלכלי ותרבותי חשוב באירופה שבו נפגשים בני ארצות ומקומות שונים ומחליפים ביניהם רעיונות ודעות.
בראשית המאה ה-17 ביטלה הממשלה הונציאנית את האיסור על מופעי תיאטרון. להקות הרחוב החלו להופיע בבתי אנשים נכבדים, שהיו פטרוניהם, ואחר החלו לגבות דמי כניסה. התיאטרון נמצא רווחי ונמצאו משקיעים שבנו אולמות ללהקות השונות.
הדבר האיץ לא רק את פיתוח הדרמה בוונציה, אלא גם את פיתוח הארכיטקטורה של בנייני ציבור בוונציה ובמקומות אחרים, כמו תיאטרון פרטי ברומא (תיאטרון ברבריני) ותיארטון מסחרי בפירנצה (תיאטרון פרגולה).

דוכסות טוסקנה - פירנצה

השלטון
פירנצה הייתה מרכז דוכסות טוסקנה. בראשה עמד הדוכס ולצידו ארבעה יועצים. במאות ה-16 וה-17 שלטה בעיר משפחת מדיצי. קוסימו ה-1 ובניו פרנצסקו ופרדיננד ה-1. האחרון היה אהוב על נתיניו. השליט העסיק מזכירים, שנאמנותם הייתה נתונה לו. הם לא התחלפו כמו במשרות נבחרות, ולכן היה כוחם רב בתהליך קבלת ההחלטות.

כלכלה
בדוכסות טוסקנה פיתח הדוכס הגדול פרדיננד מדיצי בסוף המאה ה-17 את כפר הדייגים ליבורנו, שבו חיו כ-400 איש. הוא הפך אותו לעיר נמל משגשגת עם אוכלוסייה של יותר מ-10.000 איש. המטבע של פירנצה - הדוקט - הפך למטבע בינלאומי.
במאה ה-17 חלו שינויים במצב הכלכלי. התחרות בשיווק עם מדינות אחרות פגעה בטוסקנה, ששני שליש מתעשייתה היו מיועדים לייצוא.
פירנצה ניסתה לשמור על העליונות בכל הקשור לשיווק הצמר, אבל נפגעה מהתחרות עם צרפת ואנגליה, שהחלו לסחור בארצות הים התיכון. מגיפות שנות השלושים בפירנצה פגעו ביכולת הייצור הסדיר ומותם של 14.000 איש במגיפות אלה תרם אף הוא לשקיעה הכלכלית.

תרבות
פירנצה הייתה מרכז תרבותי חשוב. הדוכסים לבית מדיצי טיפחו את היצירה האומנותית בתחומים שונים. במאה ה-15 נבנה ארמון בנוסח הרנסאנס ביוזמתו של קוסימו מדיצי המבוגר.

במאה ה-16 עיצב מיכאל אנגלו את אולם התפילה של בית מדיצי ואת קברותיהם של בני מדיצי החשובים. החידוש התרבותי החשוב שהתחולל בפירנצה לקראת סוף המאה ה-17 היה בתחום התפתחות השפה האיטלקית. הפעילות בתחום המחקר הניבה מילון בשפה האיטלקית. היה זה המילון הראשון של שפה אירופאית מודרנית.
נזכור כי בעבר השפה שבה התפתחו תחומי הדעת השונים באירופה הייתה השפה הלטינית.

מדינת האפיפיור

רומא, שהייתה מרכז האפיפיורות, שגשגה כמרכז מינהלי וכן כמרכז תיירותי להמוני עולי רגל. במהלך המאה ה-17 חל גידול משמעותי באוכלוסייתה שהגיעה ל-135.000 נפש.

כמרכז של מדינת האפיפיור מבטאת רומא את המאבק של הממסד הקתולי לשליטה מוחלטת במאמינים הנוצרים.

במאות ה-15 וה-16 הגיעו לשיאם הרנסאנס וההומניזם באיטליה. הדבר התבטא בחשיפתה מחדש של התרבות הקלאסית של יוון ורומא, שביטאה בעיקר את מאוייו, מחשבתיו ומשאלותיו של האדם. מלומדים איטלקים חקרו רעיונות אלה והמצאת הדפוס סייעה בהפצתם. האמנות ביטאה יותר ויותר את רצונו של האדם וגם הכנסייה הקתולית וראשיה הושפעו מהלך הרוחות הרנסאנסי וההומניסטי. ברוח זו עוצבה כנסיית פטרוס הקדוש על ידי מיכאל אנגלו והיא גם הזינה את יצירותיו והמצאותיו של ליאונרדו דה וינצי.

שלטון האפיפיור
במהלך המאה ה-16 חל שינוי בגישה של הכנסייה הקתולית. באירופה התהווה זרם דתי נוצרי חדש במנהיגותו של מרטין לותר. חלק משליטי אירופה בגרמניה ,אנגליה, ארצות סקנדינביה וארצות השפלה אמצו לעצמם את הגישה החדשה - הנצרות הפרוטסטנטית. ראשי הכנסייה הקתולית חשו שהזרם החדש מסכן את מעמדה המיוחד של הכנסייה הקתולית והם יצאו למאבק. הם ניסו לבלום את התופעה באמצעות חיזוק כוחו וסמכותו של האפיפיור.

תחילה כנסו לשם כך ועידת כנסייה קונסיל בעיר טריינט - 1545. הוועידה התפזרה והתכנסה לסירוגין במשך 18 שנה ובמהלכה התהווה תהליך של רפורמה בכנסייה, שהביא לחיזוק הכנסייה ולחיזוק כוחם של האפיפיורים. אלה פעלו למנוע כל גילוי וחידוש העשויים לערער את מעמד הכנסייה הקתולית.

ברוח זו הופעלו כתבי נידוי וחרם, פאולוס השלישי (1549-1534) חידש את מוסד האינקויזיציה ופאולוס הרביעי (1559-1555) קבע צנזורה על ספרים בדמות אינדקס של ספרים אסורים. באינדקס נכללו ספרים שנכתבו על ידי פרוטסטנטים, הומניסטים ואנשי מדע. המאבק הדתי לא נשאר בתחום של מנהיגי הדת והוא התרחש גם בין השליטים החילוניים, שחלקם ראו עצמם קשורים לאפיפיור, ואחרים שאפו ליתר עצמאות.

מאז 1618 ובמשך 30 שנה נלחמו באירופה המלכים הקתולים והפרוטסטנטים זה בזה. גם מאבק זה, כמו הוועידה בטריינט, תרם למגמה של הכנסייה הקתולית להקשיח את עמדותיה, ולהאבק נגד כל גילוי של חידוש שעשוי להתפרש ככפירה בסמכויותיה.

כלכלה
מצב הלוחמה השפיע גם על המצב הכלכלי של מדינת האפיפיור.משאבים הופנו מפיתוח כלכלי לבניית חומות מגן ותשלומים ליועצים צבאיים.
מלחמות הדת של מלכי אירופה מומנו אף הן מכספי מדינת האפיפיור, דבר שגרם לגירעון באוצר מדינה.

הכנסייה כפטרון התרבות
בראשית המאה ה-17 נבחר כאפיפיור פאולוס ה-5. הכנסייה כפטרון התרבות אף שנודע באדיקותו וחסידותו, השקיע רבות בתמיכה באומנויות. הדבר נבע גם ממניעים של עוצמה והשפעה.

פאולוס ה-5 אחראי לעיצוב המזרקות הוא טען שבכך הוא משחזר את רומא בימי טריאנוס קיסר, שבה היו 1300 מזרקות. בנוסף דאג לשיפוץ ארמונות וכנסיות. הוא העסיק את הפסל והאדריכל ברניני שבין פסליו הידועים נמנה הפסל דוד.

כאשר היה ברבריני לאפיפיור אורבנוס ה-8 הוא הפך את ברניני לפסל ולאדריכל הראשי של הוותיקן. בתפקידו זה עיצב חלקים בכנסיית פטרוס הקדוש וכן את הרחבת שורות העמודים שבה.