| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בעוד השימוש באמצעי השביתה על-ידי המורים היה מסוכן ויקר, הרי שימוש באמצעי זה על-ידי התלמידים היה שונה בתכלית: 'הדרך הזאת גם בשביל התלמידים נעימה ביותר: ללמוד אינם צריכים ועם זה נעשים לגבורים ללוחמים מלחמת העברית...'.80 למחרת קריאתו של מטמן-כהן, ביום הראשון ה- 16 בנובמבר שבתו תלמידי שלוש הכיתות העליונות של בית-הספר לבנים של חברת עזרה ביפו. האם התקיימה שביתת התלמידים בתגובה לקריאה שיצאה מן האסיפה ביפו, או שמא היתה פרי יוזמה שצמחה בבית-הספר עצמו? במכתב מפורט וגלוי לב כתב יהודה גרזובסקי, יושב-ראש ועד הורי בית-הספר לבנים, כי 'הילדים שמעו את רוגזם של מוריהם ומורותיהם על החלטת הקורטוריון והחליטו בעצמם שביתה'.81 בד בבד עם הכרזת השביתה 'הגישו [התלמידים] למנהלם דרישה שילמדו כל הלימודים בעברית'. מורי עזרה ביפו החליטו להצטרף למאבק והודיעו כי החל מי"ז בחשוון [17 בנובמבר] ילמדו את כל המקצועות בעברית והם 'מוכנים לכל מה שיקרה'.82 יש לראות את הצעד הנועז של תלמידי בית-הספר לבנים ביפו, הורים ומורי בית-הספר על רקע מכלול האירועים שקדמו לו: הקמת הוועדה לחיזוק החינוך העברי בארץ-ישראל, יצירתה של קרן השביתה עבור המורים ואיסוף כספים למען בית-ספר עברי חדש בחיפה. יהודי יפו, שהיוו את הריכוז הגדול ביותר של אנשי 'היישוב החדש', היו באורח טבעי לנושאי דגל המערכה. גם עיתונות התקופה השכילה לראות את חשיבותם של בעלי הבתים במאבק. איש פועלי ציון אשר גינה חוגים אלה לא-פעם, כתב: 'כל אותם היהודים הפשוטים, החנונים, בעלי המלאכה, שהביטו על העבודה החברתית במבט שלא "מילא, ישחקו הנערים לפנינו"... עכשיו גם הם בשורות הלוחמים. והורי יפו וחיפה יוכיחו'.83 גלי המחאה הוסיפו להכות ברחבי הארץ. פועלי מרחביה ותל-עדש שבעמק יזרעאל התכנסו במרחביה ביום שבו החלה שביתת תלמידי יפו וערכו אסיפת מחאה כנגד החלטת הקורטריון.84 בשני יישובים אלה היה מספר הילדים קטן ביותר, אך אף הם ראו עצמם מעורבים במאבק על 'נשמת היישוב'. ההתרגשות עוד גברה למחרת, ב- 17 בנובמבר, בהתכנסות המונים בחצר גימנסיה הרצליה בתל-אביב.85 'אספת מחאה בת אלפי אנשים תחת כפת השמים בתל-אביב' כך הכתיר 'החרות' את תיאור ההתקהלות. גם מכתב-חוזר מטעם הסתדרות המורים העריך כי באותו מעמד נכחו אלפי אנשים.86 על הבימה ישבו חברי הוועדה לחיזוק החינוך העברי ובראשם דיזנגוף. שוב הועלו הטענות בדבר פגיעת חברת עזרה בשפת העברית, בתנועה הלאומית וביישוב. שוב נקרא היישוב להחרים את הטכניון ואת בית-הספר הריאלי הסמוך לו. אהרונוביץ ביקש להעתיק את המלחמה מדיבורים למעשים, וקרא פעם נוספת לייסד בתי-ספר עבריים. אלבוים-דרור הביאה את מכתבו המרגש של המורה אברהם איינשטיין אלדמע:'... היו מקרי התעלפות תחת השפעת הנאומים. ואחרי כן תהלוכה גדולה... הלב דופק בחוזקה, הנפש תובעת את סיפוקה'.87 הדי השביתה היפואית הגיעו במהרה לאוזניהם של תלמידי הסמינר בירושלים. בתעודות בלות שנמסרו לאחרונה לארכיון הסתדרות המורים נשתמרו פרוטוקולים של אסיפות הסמינריסטים ובהם דיווח על ויכוחים נוקבים בשאלות האם לשבות ואם לפרסם את דבר השביתה. הסמינריסטים סיפרו על מגעיהם עם תלמידי הגימנסיה הרצליה, עם אנשי מרכז המורים ועם חובבי-ציון ביפו.88 ב- 18 בנובמבר השביתו גם תלמידי בית-המדרש למורים את לימודיהם. המכתב ששלחו להנהלת הסמינר ב- 10 בנובמבר נענה על-ידי חברת עזרה בשלילה, והם החליטו לפרוש מלימודיהם עד שההנהלה תיעתר לבקשתם.89 דווקא הסמינריסטים שהיו כפופים למרותה של חברת עזרה היו הראשונים בקרב אנשי ירושלים שהרימו ראש. השובתים לא חיכו למוצא פיהם של ראשי הסתדרות המורים ושל הוועד לחיזוק החינוך העברי. להיפך, הוועדים שהיו אמורים להנהיג את המלחמה נראו כמנסים להשיג את מהלכי התלמידים. ביום שבו קבעו הסמינריסטים עובדה מוגמרת והשביתו את מוסדם מלימודים הגיעו ירושלימה נציגי מרכז המורים וחברי הוועד של תל-אביב. ניתן להניח כי הם ביקשו להיפגש עם עסקני ירושלים עקב סירובה של חברת עזרה להיענות לדרישות התלמידים. אולם לנוכח צעדם הנועז של הסמינריסטים לא נותר לעסקנים אלא לחזק את ידי השובתים בחומר וברוח, לנסות לסדר עבורם שיעורים זמניים ולדון באפשרות הסמכתם למורים על-ידי אגודת המורים.90 בעת פגישתם של נציגי מורי יפו עם פעילי ירושלים התכנסו ביפו, בבית-הכנסת קהילת יעקב של העדה הספרדית, נציגי הציבור התל-אביבי, ובראשם שיינקין, ונציגי המורים. שוב התקבלו ההחלטות בגנות הקורטריון. מיקומה של אסיפת העם בבית-הכנסת הספרדי מעיד על קהל היעד שלה.91 הפעילות הציבורית של אנשי יפו ותל-אביב ביקשה להקיף את כל חוגי היישוב. גם תלמידי הגימנסיה הרצליה לא טמנו ידם בצלחת. העיתון 'הפועל הצעיר', אשר דיווח על האסיפה בבית-הכנסת הספרדי, מיהר לדווח גם כי הגימנזיסטים השכילו לאסוף 1,000 פרנקים נוספים.92 ביפו המשיכו הרוחות לסעור. העזתם של הורי התלמידים היתה יוצאת דופן93 והיא זכתה לשבח גם מפי החכם באשי הרב אלישר: 'התלמידים ביפו שבתו ברשות ההורים. זה מראה שביפו התעניינות ההורים בחינוך ילדיהן יותר מאשר פה [בירושלים]'.94 ביום השביתה השלישי ביפו הצטרפו אל תלמידי הכיתות הגבוהות גם תלמידי המחלקה החמישית. דרישתם של מורי בית-הספר מהנהלת חברת עזרה שיינתן להם ללמד את כל המקצועות בעברית נדחתה.95 בעוד נציגי אגודת המורים שמו פעמיהם לירושלים כדי לנסות ולהשפיע על המהלכים שם, הזדרזו הורי התלמידים ביפו וקבעו עובדות חדשות בשטח. גרזובסקי, שכונה 'המצביא של חיל ההורים ביפו,96 כינס את המורים ארבעה ימים לאחר פרוץ שביתת התלמידים, ב- 19 בנובמבר, ותכנן עימם את המהלכים הבאים: א. שיגור מברק לברלין ובו תביעה כי תוך פחות משבוע, עד ה- 25 בנובמבר, תיתן חברת עזרה את הסכמתה שכל הלימודים ינוהלו בעברית. ב. השבתה מידית של כל הלימודים בבית-הספר. ג. בחירת ועד הורים שיעמוד בקשרים עם מרכז המורים וייוועץ עימו בכל הנוגע לייסוד בית-ספר חדש.97 רוב ההורים קיבלו החלטות אלו, ולמחרת, ב- 20 בנובמבר, החלה השבתת הלימודים בבית-הספר, מרכז אגודת המורים, מורי יפו וחברי הוועדה למען חיזוק החינוך העברי נועדו בו ביום וקיבלו על עצמם 'להודיע להורי התלמידים של עזרה... שמרכז המורים והועדה לחינוך החליטו לפתוח בית ספר לבנים'.98 במלים אחרות, הורי בית-הספר קיבלו גיבוי מלא לצעדם הנועז. דרישת ההורים לקבל תשובה ממוסדות עזרה תוך חמישה ימים יצרה מלכתחילה מסגרת נוקשה למאבק. נראה כי קיים קשר ברור בין צעדי המחאה של הציבור הארץ-ישראלי לבין התפתחות המאבק. אמנם אגודת המורים הקצינה את המאבק ויצרה כלי מלחמה חדשים, קרן השביתה והאגודה לחיזוק החינוך. אולם הקולות הנועזים אשר נתנו למאבק את אופיו נשמעו לראשונה מעל בימות הציבור. מעל בימת אסיפת העם הראשונה בירושלים יצאה הקריאה ליצור תשתית חינוכית חדשה. מקרב אנשי חיפה ומורי יפו עלתה הדרישה להקים בית-ספר ריאלי חדש, ומעל בימת הציבור ביפו נקראו ההורים: השביתו את ילדיכם מלימודים. הורי יפו שנטלו לידיהם את דגל המאבק הצעידו אותו צעד גדול קדימה לקראת אחד משיאיו. הערות שוליים:
קראו עוד
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
