| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תכניותיהם האמיצות של אנשי יפו לא היו בבחינת סוד ואנשי ירושלים עקבו אחריהן בדאגה, ב- 24 בנובמבר התקיימה בירושלים פגישה רבת משתתפים שבה נועדו מורי עזרה בעיר עם שליחי אגודת המורים ביפו.118 בפגישה התבררו הגישות השונות של מורי עזרה הירושלמים. כאן, בחוג סגור, הציג דוד ילין בגילוי לב את דעתו. הוא הביע את תקוותו-אמונתו כי חברת עזרה תקבל את עמדת היישוב ותשנה את החלטתה. את צעדם התקיף של אנשי יפו העריך כטעות המזיקה לאנשי ירושלים, וגילה התנגדות לכוונתם לייסד בית-ספר עברי חדש בטענה כי מעשה זה יחליש את כוחם של מורי ירושלים. המורה אשר בן ישראל, אחד הדוברים במפגש הירושלמי, העריך נכונה כי 'ביפו הדרישה לעברית חזקה יותר מבירושלים'. נשמעה במפגש גם הדעה כי ילדי יפו הם מובילי המאבק: 'הילדים עומדים בעד כבוד העם', ולמען המטרה החשובה כדאי אף לסבול את 'המצב האי מוסרי שהילדים לא ילמדו'. המפגש הסתיים בקבלת ההחלטה להתיר לאנשי יפו לפעול על דעת עצמם בסיוע אגודת המורים. עמדתם של ילין וחבריו כנגד המאבק ביפו נדחתה. בבית יבנה בירושלים התקיימה באותו יום אסיפת כל נציגי 'היישוב החדש' הירושלמי, ונבחר בה ועד פעולה בן שבעה חברים אשר יוביל את המהלכים בעיר.119 בין חברי הוועד – שמורי עזרה בולטים בהעדרם ממנו – אליעזר בן-יהודה, שלמה שילר, מנהל הגימנסיה הירושלמית, וישראל איתן שהשמיע כזכור דעות קיצוניות באסיפת העם הראשונה. בעוד מובילי המאבק ביפו היו מאוחדים בעמדותיהם, בציבור הירושלמי נפרצו פרצות. גם הסמינריסטים הירושלמים הודו כי 'ביפו... הנם לאומים יותר ולכן הסכימו תכף לדרישות בניהם'.120 חיים בן-עטר, עורך 'החרות', קונן בעיתונו: 'האם כל כך שקע הצבור הירושלמי בסביבה הבטלנית והאדישה עד שגם חנוך בניו נשכח מלבו?'121 למחרת, ב- 25 בנובמבר, פג האולטימטום שהציבו הורי בית-הספר לבנים ביפו לחברת עזרה. המענה מחברת עזרה לא הגיע, וועד ההורים התכנס יחד עם ועד העיר הכללי ועם הוועד לחיזוק החינוך העברי בספריית שער ציון שביפו עירם.122 מטרתם של המתכנסים היתה ברורה – ייסוד בית-ספר עברי חדש. הסכמת כל הנוכחים היתה נתונה לכך מלכתחילה, והנושא כלל לא הועלה לדיון. נדונו אך ורק השאלות המעשיות: המבנה המיועד לבית-הספר ושפות הלימוד. גם שאלת האמצעים לא נדונה לנוכח ההערכה כי 'שאלת האמצעים נפתרה לעת עתה על ידי ההתנדבות הגדולה של הקהל היפואי והמוסדים'; עד לפגישה נאספו כבר כ- 5,000 פרנקים. בית העם נקבע כמקום הזמני של בית-הספר. השפה הזרה המועדפת שנבחרה היתה צרפתית והוחלט כי גרמנית תלמד רק על פי דרישת ההורים. המורים שיגרו מכתב התפטרות אל אפרים כהן, מורשה החברה, ובו כתבו: 'הרבה סבלנו מזה שאנחנו מורי העזרה בארץ ישראל היינו עבדים לגרמנים, סבלו עמנו גם ההורים והתלמידים... לפיכך הננו מתכבדים להודיע לכבודו כי נפטרנו מבית הספר עזרה מהיום והלאה'. היתה זו התפטרות המורים הקבוצתית הראשונה. מועד ייסוד בית-הספר נקבע ליום המחרת, וכל המורים שהתפטרו עברו לבית-הספר החדש.123 שררה התרוממות רוח, תחושה של 'שחרור רוחני'. עוד לפני שהוכרע השלב האחרון יצא 'החרות' בשיר הלל לדור הצעיר ולנצחונו במערכה: 'דור חדש קם. ארץ ישראל חדשה צמחה... בנינו נצחו אותנו. בני נעורינו הולכים לפנינו... הנצחון אתנו! זהו נצחון האמת...'.124 מה היה חלקה של אגודת המורים במהפך החינוכי? האגודה בישרה בעיתון 'החרות' על התפטרות המורים ועל פתיחת בית-הספר החדש.125 האגודה הוסיפה אזהרה כי שום מורה אינו רשאי לקבל את משרות המורים שהתפנו. מהעדויות שלפנינו עולה בבירור כי אגודת המורים, מורי יפו והוועדה לחיזוק החינוך העברי היו שותפים מלאים למאבק. עם זאת מסתבר כי הורי התלמידים היו הגוף הפעיל והמוביל. מברקי הברכה שפורסמו בעיתון 'החרות', ועוד יותר מכך סכומי הכסף שזרמו מכל עבר, היוו כאמור מסגרת תמיכה רחבה ביותר למהלכים הדרמטיים. תוך פחות משלושה שבועות מיום הגעת ההודעה בדבר החלטת הקורטריון נפל דבר ביפו ובכל היישוב הארץ-ישראלי. בעוד ראשי אגודת המורים עושים בירושלים כדי לעודד את מורי עזרה שם, עשו אנשי יפו אגודה אחת והוכיחו כי הציבור הארץ-ישראלי בשל לקבל על עצמו אחריות לחינוך בניו. אסיפת המחאה שקיימו אנשי רחובות ב- 27 בנובמבר נתנה גושפנקה נוספת לתמיכה הציבורית הרחבה.126 האופוריה שאחזה ביישוב עולה מדפי 'החרות'. במאמר מערכת אקסטטי קרא חיים בן-עטר: 'עד כה שרר חושך... והנה פתאם בקע אור... גדול הוא היום הזה, יום היסתורי בחיי עמנו'.127 למלים נשגבות אלו חברה ההודעה כי ההסתדרות הציונית שמושבה בברלין שיגרה את תרומתה הכספית הראשונה עבור בית-הספר הריאלי בחיפה. האחריות לחינוך העברי החדש לא היתה עוד נחלתו של היישוב העברי הקטן בלבד. הערות שוליים:
קראו עוד
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
