| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
טגארט, שהיה מומחה אימפריאלי, היה עצמאי ולא כפוף לאדמיניסטרציה בארץ-ישראל או למפקד הצבא. הוא נשלח על ידי שר המושבות והיה אמור להגיש את המלצותיו לנציב העליון ולשר. העובדה שטגארט היה בטוח שהממשלה הבריטית תאשר את הקמת הגדר למרות כישלון הניסוי, ויכולתו למסור את בניית הגדר ל'סולל בונה' ללא מכרז, מעידות על חופש הפעולה הנרחב שניתן לו.97 האדמיניסטרציה בארץ-ישראל התנגדה לתפיסתו של טגארט ולדרך שבה ניהל את בניית הגדר. הלל דן, ממנהלי 'סולל בונה', העיד כי 'לא כל פקידי האדמיניסטרציה הבריטית בארץ קיבלו בעין יפה את מרותו של האורח מהודו [ו]טינתם אליו רבתה'.98 טגארט עצמו כתב אל הכהן בנוגע לגדר כי 'הממשלה אינה מבינה ואין בה רוח של שיתוף פעולה בנושא חשוב כל כך [...] יש לסלק כל מי שאיננו יכול להוציא אל הפועל'.99 ניתן לשער שטגארט עורר את התנגדות הפקידות הגבוהה לא רק בתפיסותיו אלא גם בכך שכפה עליהם את המלצתו להקים את הגדר, ושעקף אותם ומסר את בנייתה לידי 'סולל בונה' ללא מכרז. עם זאת כאשר סיים טגארט את שליחותו הראשונה, ביוני 1938, בעיצומה של בניית הגדר, הכינה לו האדמיניסטרציה מסיבת פרדה יוצאת דופן במלון 'המלך דוד', ועל השולחנות פרשו את דגם גדר הצפון. יש להניח שמיזם הגדר והוצאתו אל הפועל הרשימו אותם למרות הכול. הם כינו את הגדר Tegart's Wall, ביטוי המלמד גם הוא על הערכה אף שטגארט לא היה אהוד עליהם. יש להניח שעם עזיבתו את ארץ-ישראל חשו אנשי האדמיניסטרציה והמשטרה הקלה מהלחץ הבלתי פוסק שלו לקדם את המלצותיו. שר המושבות מלקולם מקדונלד (MacDonald) ביקש לפגוש את טגארט מיד עם שובו מארץ-ישראל לאנגליה, כיוון ש'איננו יכולים לאפשר לעצמנו לאבד ולו גם פיסה קטנה מהמתקפה שלנו במלחמה בטרוריזם. החובה העיקרית שלנו היא להכניע את הטרור'.100 ואילו הנציב העליון ביקש שטגארט יחזור לארץ-ישראל לסייע במלחמה בטרור, והשהה את כל תכניות הארגון מחדש של המשטרה עד בואו לביקורו השני בארץ.101 גם מפקד הצבא החדש רוברט (בוב) היינינג (Haining), שנכנס לתפקידו באפריל 1938, ראה בטגארט איש בעל סמכות מקצועית בתחומו. הוא התכתב עם טגארט כשזה שהה בלונדון וביקש ממנו שיחזור בכל דרך 'כאיש קשר עם עבר הירדן [...] זה נשמע דחוק אבל במחשבה שנייה צריכים למצוא איזשהו תפקיד להבטיח את שהייתך [בארץ-ישראל] לפרק זמן'.102 סונדרס המפכ"ל הסתייג מחזרתו של טגארט לארץ-ישראל, מחשש שיעמוד בצלו ויאבד מעצמאותו. הציבור היהודי התייחס בתחילה בחשדנות אל '[היועץ] הבנגלי',103 כיוון שהוא סבר שיש לשוב ולשלב שוטרים ערבים במשטרה. אך משה שרתוק שהכיר היטב את טאגרט ואת גישתו הרגיע את החששות.104 מנהיגות היישוב לרבדיה השונים הכירה את ביקורתו על המשטרה והאדמיניסטרציה משיחות רבות שניהלו עמו משה שרתוק, דב יוסף, גרשון אגרון, אבא חושי, הכהן ואחרים.105 הם היו ערים לוויכוח הנוקב של טגארט עם צמרת הממשלה בנוגע לגדר,106 ואף על פי כן דעתה של האדמיניסטרציה בנוגע לגדר היא שהשפיעה עליהם. הכהן היסס מאוד לפני שקיבל את העבודה לבניית הגדר: רק 'לאחר הפגישות עם [...] יוזמי הגדר וחסידיה, - מושל הגליל מר קירקברייד ובעיקר היועץ המיוחד לענייני ביטחון שהתארח כמה חודשים בארץ, סר צ'ארלס טגארט, נתמלאתי גם אני אמונה בערך הדבר ואפשרות הגשמתו'.107 הציבור היהודי התרשם שטגארט ביקש 'בלב תמים וברצון כן פתרון שלם לימים ארוכים'.108 לכן עוד בטרם סיים טגארט את שליחותו הראשונה, כבר במהלך בניית הגדר, ביקש חיים וייצמן מהלשכה הציונית בלונדון לפנות אל שר המושבות הנכנס מקדונלד ולבקש להאריך את שליחותו.109 כאשר הגיע זמנו של טגארט לסיים את שליחותו הראשונה כתב ה'פלסטיין פוסט' שנוכחותו של 'צרלס טגארט [...] השרתה ביטחון שניתן להכריע את הטרוריסט הארץ-ישראלי.110 לא פלא אפוא שהיישוב אימץ את המונח הבריטי 'חומת טגארט', מה עוד שהוא עצמו היה שותף מלא לבנייתה. הערבים בארץ-ישראל ובסביבותיה ראו בגדר ובטגארט עצמו איום. הגדר, שכונתה אף בפיהם 'חומת טגארט', נתפסה אצלם באור שלילי, כחיץ שנועד לנתק את צפון ארץ-ישראל מסוריה ומלבנון על ידי גדר ה'מזכירה לנו את חומת סין'.111
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
