עלייתה ושקיעתה של קהילת קאהיר

במאה העשרים היו במצרים קהילות יהודיות בכל המרכזים המיסחריים של הדלתה ושל אזור תעלת סואץ:¹ באלכסנדריה,² בטנטא, במנצורה, בפורט סעיד, באסמאעיליה, וכמובן בקאהיר. מבין כל אלה היתה הקהילה בקאהיר אולי המעניינת ביותר. קאהיר היתה הבירה הפוליטית והמינהלית של המדינה, מושבן של האוניברסיטאות – הממלכתית, הלא-דתית, והמוסלמית 'אל-אזהר' – והרצועה התעשייתית המתרחבת שלה משכה אליה אוכלוסים מרובים של פלאחים מאזורי הכפר של מצרים. הקהילה בקאהיר – לבד מהמסורת הארוכה שלה, שתחילתה בימי-הביניים וזמן רב לפני כן, הואיל והיהודים חיו ברציפות בעמק הנילוס מאז חורבן בית ראשון – גם היתה הרבה יותר מגוונת ויותר מעורבת בחיים ובפוליטיקה של מצרים מאשר הקהילות האחרות.

ואכן, בהמשך הדברים נתרכז בקהילה של קאהיר, אף-על-פי שבכוונתנו לבחון את התנאים וההתפתחויות הכלליים שהשפיעו על היהודים במצרים: מיבנה הקהילות שלהם, מקומם בחברה המצרית, היחסים ביניהם ובין המוסלמים, הקופטים והאירופים, ואחרון אחרון, הטראנספורמאציה החברתית, הכלכלית והמדינית שחלה במצרים וגרמה לחיסול הקהילות.

'מודרניזאציה' במצרים במאה ה- 19

כבר בתקופת שלטונו של מוחמד עלי (1849-1805) החל משתנה המיבנה החברתי-כלכלי של החברה המצרית, וכתוצאה מכך גם של בני-המיעוטים בתוכה. כתוצאה מפלישת נאפוליון ניצב מוחמד עלי בפני עליונות אירופית, והוא ניסה להביס את המערב בדרכיו, על-ידי שימוש סלקטיבי בטכניקות מערביות בתחומי-המפתח של המדינה – הצבא, המינהל והכלכלה – בלי להרוס את המיבנה החברתי והפוליטי המסורתי של מצרים כמדינה מוסלמית. תחת שלטון יורשו, אסמאעיל (1879-1863), נפתחה מצרים להשפעה הולכת וגוברת של המערב. כרייתה של תעלת סואץ, והסבת החקלאות לעבר משק חד-גידולי, כותנה וקנה-סוכר, חוללו במשק המצרי שינויים יסודיים. בעקבות ההשפעה הכלכלית המערבית באה שליטה מדינית, בהתחלה למעשה, עם הכיבוש הצבאי הבריטי בשנת 1882, ומאוחר יותר גם להלכה, עם הכרזת מצרים כפרוטקטוראט בריטי בשנת 1915.

ההתפתחות המהירה של הכלכלה והמינהל, משנות השישים של המאה ה- 19 ואילך, הביאה עמה זרם של זרים למדינה. מיספרם עלה מפחות מ- 10,000 בשנת 1850 ל- 80,000 ב- 1871, 125,000 בשנת 1900, ויותר מ- 200,000 בשנת ³1927. זרים אלה,⁴ שכהגנה עליהם שימשו זכויות-היתר המישפטיות והכלכליות שנקבעו בקאפיטולאציות,⁵ חלשו על החיים הכלכליים במצרים עד אמצע שנות הארבעים למאה הנוכחית, בשולטם בבנקאות ובאשראי, בסחר-הכותנה, ביבוא וביצוא, בעבודות הציבוריות, ובניצני התעשייה שהחלה לצמוח.

הערות שוליים:

ראה, למשל, ספר תיאורי, אולם עשיר בפרטים: Maurice Fargeon, Les Juifs en Egypte depuis les origines jusqu'à ce jour, ;[להלן: פארג'ון] Le Caire 1938, Hayyim Cohen, The Jews of the middle East, 1860-1972, Jerusalem 1973 [להלן: כהן] Siegfried Landshut. [להלן: כהן] :Siegfried Landshut Jacob.: [להלן: לנדסהוט] Jewish communitues in the Middle East, London 1950 [להלן: לנדאו] Landau, Jews in Nineteenth Century Egypt, London 1969. על ההיסטוריה החברתית שלהם בשנות תרמ"ב-תרע"ד, ראה יהודה ניני, ממזרח ומים – יהודי מצרים, חיי יומיום והשתקפותם בספרות השו"ת, תרמ"ב-תרע"ד, תל אביב תש"ם.
על הקהילה היהודית באלכסנדריה ראה: Noury Farhi, La communauté juive d’ Alexandrie, Alexandrie 1946: Bension Taragan, Les communaute’s israélites d’ Alexandrie, Alexandrie 1932\
נתונים מפורטים, אם כי לא בהכרח נכונים, כלולים בשנתונים הסטאטיסטיים המצריים משנת 1882 ואילך.
על הזרים במצרים ראה: Marius Deeb, ‘The Socioeconomic Role of the Local Foreign Minorities in Modern Egypt, 1805-1961’, International Journal of Middle Eastern Studies 9 (1978), pp. 11-22
Hamilton A.R. Gibb, Harold Bowen, Islamic Society and the West, London 1962, pp. 213ff. [להלן: גיב]