מאגר מידע
מאגר מידע > מיישוב למדינה > מפלגות ופוליטיקה


ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ו. קיצה של התנועה | מחברת: מרים גטר

אוניברסיטת תל אביב

המאבק על הקמת מפלגה פרוגרסיווית מאוחדת

לאחר הקונגרס התגבשו הכוחות ב"עליה חדשה" בשני גושים ברורים, והמאבק בין המנהיגים על דרכה של התנועה התעצם. תוך כדי ויכוח אידיאולוגי בתנועה המשיך רוזנבליט את מגעיו, שנפסקו ב- 1945, עם "העובד הציוני"130 ועם חוגים מתוך הציונים-הכלליים,131 במגמה להקים מפלגה גדולה בעלת צביון פרוגרסיווי. ג. לנדאואר התנגד למשא-ומתן זה. הוא לא ראה בגופים אלה שותפים אפשריים ל"עליה חדשה". הוא סבר, שהמרחק האידיאולוגי והמעמדי רב מדי, ואינו מאפשר איחוד. היה לו ברור, כי באיחוד כזה תתחזק סיעת רוזנבליט, ולדרכו שלו לא יימצאו שותפים לא בעובד הציוני ולא בציונים-הכלליים.

עוד בפברואר 1947 פירסם רוזנבליט חוזר לחברי מרכז התנועה,132 בו הוא מבקש לדחות באופן חד-משמעי את תוכנית בווין, לתמוך בדרישה למתן 100,000 הסרטיפיקטים ללא תנאי, ולצדד בחלוקה. הוא גם ביקש שחברי המרכז יתוועדו יחד לקבלת החלטה ברוח זו. ה. ליכטהיים תמך בכל הצעותיו ונתן להן ביטוי פומבי.133 ביוני אותה שנה, חזר רוזנבליט על עמדתו וביקש מהמרכז לאשר את הצעותיו:134

א. באין תקווה להסכם יהודי-ערבי בעתיד הקרוב, אין כל סיכוי להשיג אישור בינלאומי לפתרון שאלת ארץ-ישראל, אשר ירשה לעמנו עליה רחבה ובלתי-פוסקת לארץ-ישראל הבלתי מחולקת:
ב. לפיכך, כל פתרון המתבסס על ארץ-ישראל בלתי-מחולקת, מן ההכרח שיהיה קשור בהגבלות מלאכותיות של חופש העליה.
ג. התנועה הציונית לא תוכל להשלים עם הגבלות עליה ואין לצפות לשלום ולשקט בארץ, אם ההגבלות הללו לא תוסרנה, או גם אם תלבשנה צורה שלא יהיה בה אלא תיקון קל;
ד. גם שיקול דעת כלכלי וגם מצב פנימי של הישוב מחייבים מעבר מהיר להעמדתו של הישוב על יסודות של עצמאות מלאה;
ה. רק ישוב עצמאי יסדיר את יחסיו עם גורמי-חוץ בכלל ועם שכנינו הערבים בפרט, ואולי יביא העתיד לידי הסכם פדרטיבי עם הערבים;
ו. השעה מחייבת קביעת עמדה ברורה, להכריז על תוכנית חלוקה בגבולות מתאימים, המבטיחים הקמת מדינה יהודית בת-קיימא.
תוכנית זו תכלול את הנגב במדינה היהודית, או תבטיח בצורה אחרת את האפשרות של התיישבות יהודית בחלק זה של הארץ: תעמיד את ירושלים תחת חסות בינלאומית; תיתן לערבים את החופש להכריע בדבר עתידם הפוליטי של יתר חלקי הארץ, ותבטיח את ניצול מי הירדן לצורכי הארץ כולה על-ידי ערבות בינלאומית.

במאי 1947 עדיין מצדד ג. לנדאואר בפשרה בין יהודים וערבים, אשר צד שלישי יאכוף אותה. אין הוא רואה כל מוצא אחר מן המצב שבו שרויות שתי התנועות הלאומיות.135 בעקבות הצהרת גרומיקו הוא חושש מאוריינטציה סובייטית.136

ב-12.6.1947 הגיש לנדאואר למרכז את הצעתו, שהיתה מושתתת על פיקוח בינלאומי לתקופת מעבר, ואילו המטרה סופית היא – כינון מדינה דו-לאומית. בתקופה זו תהיה האחריות לתושבי הארץ מוטלת על האומות-המאוחדות. האו"ם יקיים את הביטחון, ידאג להתפתחות כלכלית מואצת, להתבגרות חברתית ומדינית של התושבים, ולהשוואת הרמה ביניהם.137 במרכז נתקבלה ברוב קטן החלטה על תמיכה בתוכנית החלוקה ברוח הצעות רוזנבליט.138 בכך אושר קו בן-גוריון, שחתר למדינה לאלתר כדרך יחידה להבטחת עליה גדולה, ונדחקו למעשה המתנגדים העקרוניים של מדינה יהודית מן המפלגה. אף-על-פי-כן ממשיכים לנדאואר ואוהדיו להיאבק על דעתם.

הכרזת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה עברית בחלקה הכריעו, למעשה, את גורל הארץ. פ. רוזנבליט, שהשתתף בדיוני האו"ם כחבר הוועדה המייעצת לנציגות הציונית, לא יצג בה כל עמדה חריגה. בשובו ארצה אחרי החלטת האו"ם פירסם מאמר על הדינמיקה של הציונות מאחד-העם והרצל עד ללייק סאכסס, בו תמך בחלוקה ודרש להתכונן לבאות על-ידי חיזוק כוחה של ההגנה.139

עתה, לאחר ההכרעה באו"ם, הודה גם לנדאואר כי שגה ולא ראה את הנולד. הישוב, הוא כותב, נכנס לתקופה קשה, בה יהיה עליו לבסס עצמו, כלכלית וחברתית, תוך הפרדה מהישוב הערבי. הוא סבור כי יהיה קשה לאנשי "עליה חדשה" להשלים עם המציאות החדשה מבלי לפגוע בעולם הערכים שבו האמינו. על התנועה להתוות לעצמה פרוגרמה חדשה וריאליסטית לקראת הבאות, אך מהי פרוגרמה חדשה זו אינו מפרט. כדי למנוע הקמת מפלגה חדשה על-ידי איחוד עם גורמים אזרחיים בישוב, הוא מציע לבסס את "עליה חדשה" ולקיים את יחודה כגורם משפיע בנסיבות החדשות.

בינתיים נמשך המשא-ומתן בין רוזנבליט, בשם "עליה חדשה", לבין "העובד הציוני" וחוגים בקרב הציונים-הכלליים. יציאתו של סנה משורות הציונות-הכללית, שחלה באותו זמן, הקלה על תהליכי ההתקרבות ואיפשרה את האיחוד.

בישיבת ההנהלה של "עליה חדשה", מיום 30.1.1948, הגיש פ. רוזנבליט הצעת החלטה האומרת:

ההנהלה מאשרת בפרינציפ את התוכנית של הקמת מפלגה דמוקרטית פרוגרסיווית חדשה, שתוקם מתוך שיתוף-פעולה של "עליה חדשה", "העובד הציוני" והחוגים הפרוגרסיוויים של הציונים-הכלליים. ההנהלה מסכימה לניהול משא-ומתן על תנאי יסוד המפלגה הזאת ותחליט כאשר יתבררו התנאים האלה.140

מ. קרויצברגר הציע לדחות את המשא-והמתן לשלושה חודשים. אולם הצעת פ. רוזנבליט זכתה ברוב, והמהלך לקראת הקמת המפלגה הפרוגרסיווית קיבל אישור רשמי.141

ההתנגדות להחלטה התרכזה ב"עליה חדשה עובדת". חבריה היו ברובם מנאמניו של לנדאואר. חלקם התנגדו עקרונית למדינה וחלקם, אנשי מפא"י לשעבר, העדיפו לחזור למקור מחצבתם על-פני איחוד עם הציונים הכלליים. מעטים מהם האמינו בלנדאואר, שקיימת אפשרות להמשך קיומה של "עליה חדשה" כגוף עצמאי. לאחר החלטת הנהלת המפלגה התכנסה המזכירות של "עליה חדשה עובדת" והביעה התנגדות לאיחוד. בסיכומיה נאמר:

המזכירות מביעה את דעתה ש"עליה חדשה עובדת" תמשיך בקיומה העצמאי, מבלי להתחשב בתוצאות המשא-ומתן בין הנהלת "עליה חדשה" לבין החוגים השונים הנזכרים בהחלטתה הנ"ל של הנהלת "עליה חדשה" על דבר איחודם.142

על החלטות אלו דיווח ג. לנדאואר לרוזנבליט וביקש להביאן בחשבון במהלכים הבאים.143 הוא פנה גם לחברים מחוץ ל"עליה חדשה עובדת" וביקש את תמיכתם144 במאבקו לסיכול החלטת האיחוד. במכתב ששיגרה ג. לופט לרוזנבליט היא מסבירה את התנגדותה להחלטות הרוב בהנהלת "עליה חדשה", וטוענת שגם אחרי ההכרעה באו"ם שונה דרכה של "עליה חדשה" מדרכו של הרוב בישוב: "יש לנו דרך מיוחדת בגישתנו להקמת המדינה, אם היא תקום, ונחוצים לנו כל כוחותינו כדי למנוע הקמת מדינה טוטליטרית". היא גם חוששת כי פילוג יחליש את התנועה "ואת המקום בהנהלה הציונית, או בממשלה הזמנית, או בוועד הלאומי, שחשבת לכבוש בשבילנו – יקבל גרינבאום או קולודני או שניהם."145

אחרים ממתנגדי האיחוד, קיצוניים אף יותר ממנה בתגובתם, ומאיימים בפרישה.146 ביטוי חריף לכך ניתן בישיבת מזכירות של סניף חיפה. ד"ר נתן ודוד טנה הציעו להחליט כי על "עליה חדשה" ליזום במהירות ניסוח מצע מפלגתי חדש, אשר ירכז סביבו חוגים רחבים בישוב, וימנע איחוד עם הציונים-הכלליים.147 בדיון שקיים הסניף למחרת ישיבת ההנהלה, זכתה הצעת רוזנבליט ברוב קטן של 9 נגד 7, 3 נמנעים ו- 2 שלא השתתפו בהצבעה.

ההכרעה

ב- 13.3.1948 התכנס מרכז "עליה חדשה" לאישור סופי של הקמת המפלגה החדשה.148 את נימוקי המחייבים ניתן לסכם בדברים הבאים: "עליה חדשה" מבודדת ואיננהמסוגלת לרכוש חברים חדשים, ובעיקר לא מעדות אחרות: היא חסרת כל השפעה; אין בה נוער, חבריה הם בגיל העמידה ולמעלה מזה, ויש תחושה של קיפאון; אין לה יצוג במוסדות וסובלת לכן מחוסר מידע על המתרחש; מצבה הכספי מעורער ואינו מאפשר להוציא עיתון עברי; הסיכויים לקראת בחירות גרועים ביותר וצפויה ירידה נוספת. רעיונות המפלגה היו נכונים בחלקם הגדול, אף לדעת אלה שרצו בהקמת מסגרת חדשה, אולם הישוב אינו מוכן לקבלם. העמדה כלפי הטרור היתה נכונה, לעומת זאת טעו בהערכת המדיניות האנגלית; בשביל לרכוש השפעה בהווה יש לחרוג מהמסגרת המצומצמת ולהקים מפלגה גדולה. איחוד עם חלקים מהציונים-הכלליים עשוי לפתוח "שער לישוב".

לציונים-הכלליים, הוסיפו המחייבים לטעון, יש נציגים בכל המוסדות וניתן יהיה לפעול דרכם; שלא כבאיחודים בעבר, נכנסת הפעם "עליה חדשה" מתוך עמדת כוח ותוכל להשפיע על השותפים; עיתון "הארץ" יעמוד לרשות המפלגה החדשה; המצב הכספי ישופר; ל"עובד הציוני" יש נוער והתיישבות עובדת, ושיתוף-פעולה בינם ובין "עליה חדשה עובדת" יוכל להניב פרי רב; המפלגה החדשה תהווה בסיס לציונות הכללית העולמית, תוכל למנוע יצירת גוף ימני בתמיכה אמריקנית, ולבצר לעצמה עמדה בעלת השפעה בעולם הציוני בכלל.

ואלה נימוקיהם של השוללים: המצב אומנם נשתנה ויש לבחון את הדברים מחדש, גם דרושה פרוגרמה חדשה שעל בסיסה ניתן יהיה לחפש שותפים; אולם הציונים-הכלליים הם במצב של התפוררות, ספק רב אם הם פרוגרסיווים ואם הם השותפים המתאימים; רעיונות "עליה חדשה" נכונים; התפקיד החשוב מכל, המלחמה בטרור, לא נסתיים, ואין לשבת בכפיפה אחת עם אנשים שניהלו משא-ומתן עם הטרוריסטים ועשו הסכם עמהם. "האיזולציה לא תיפסק אלא תידחק יותר הצידה"; עדיין קיים כוח להמשיך להתקיים ודרוש אמון; דרך הפעולה היא האשמה בחוסר השפעה ואותה צריך לשנות; האיחוד יגרום לאובדן חברים ולא לרכישת אחרים; הנוער לא ילך למפלגה החדשה; המצב הכספי לא ישתפר; הצעדים להקמת המפלגה החדשה עדיין אינם מבטיחים את הקמתה, אולם בינתיים הורסים את "עליה חדשה"; יתכן שיתחולל שינוי פוליטי רדיקלי בישוב ודרושה מפלגה כמו "עליה חדשה"; אין קשר בין הקמת המפלגה החדשה לבין השאלה הציונית העולמית; אין להשיג השפעה על חשבון פשרות בענייני אידיאולוגיה: "עליה חדשה עובדת" לא תצטרף, ועימה יפרוש מספר גדול של חברים אחרים; אין כל אפשרות לשתף-פעולה עם "העובד הציוני" מחוץ לעניינים הסתדרותיים; "העובד הציוני" אינו סוציאליסטי והוא הולך לפשרה עם הפורשים; הקמת המפלגה החדשה פירושה פילוג ב"עליה חדשה", ואין כל סיבה להחליף חברים חשובים באנשים כמו גרינבוים וקולודני. שתי ההצעות המרכזיות הועמדו לוויכוח ולהצבעה.149

א. הצעת פ. רוזנבליט; המרכז מסמיך את ההנהלה להתכונן להקמת מפלגה גדולה פרוגרסיווית ודמוקרטית. מפלגה זו תקום על-ידי איחוד עם "העובד הציוני" והאגף הפרוגרסיווי שבציונים-הכלליים, תוך הדגשת השקפותיה ותכניה של "עליה חדשה".

ב. הצעת סניף חיפה: על "עליה חדשה", ללא משא ומתן עם מפלגות אחרות, לעבד ולנסח פרוגרמה, אשר תהווה בסיס למפלגה בעלת שם חדש, ותקיף אנשים בהיקף רחב, בעלי עמדות דומות, במגמה לההפך למפלגה פרוגרסיווית גדולה.

בעד הצעת רוזנבליט הצביעו 41, ובעד הצעת חיפה 26; 150 ג. לנדאואר איים בפילוג.151 משנדחו איומיו פירסם גילוי-דעת אישי, כי הסביר שאיננו יכול ללכת לאיחוד עם אנשים מקרב הציונים-הכלליים, שנמנו בעבר עם מה שקרוי ציונים-כלליים א'. אך העיתון הגרמני "ידיעות" סירב לפרסמו.152

במאי 1948 הוקמה מדינת ישראל. "עליה חדשה", שהיתה שותפה ב"מנהלת העם", זכתה לייצוג נכבד. פ. רוזנבליט (רוזן) נעשה שר-המשפטים בממשלה הזמנית. בקיץ 1948 ניתן ל"עליה חדשה" ייצוג בוועד הביטחון.עמדותיה של "עליה חדשה" בתקופה זו מאופיינות במתינות ובהסתייגות-מה מהקו של בן-גוריון. רוזנבליט היה בחודש מאי 1948 בין המהססים אם להכריז על כינון המדינה. בספטמבר אותה שנה התנגד, יחד עם אחרים, להתקפה על יהודה ושומרון. בכל העניינים האלה לא היה מבודד. העובדה שהיה נמנה עם מיעוט מכובד, היתה לדידו הוכחה שדרכו היתה נכונה.

בנובמבר 1948 נתכנסה הוועידה הארצית האחרונה של "עליה חדשה". לנדאואר לא השתתף בה בהנמקה שהוועידה היא פיקציה, כי ההחלטות בדבר הקמת המפלגה המאוחדת עם "העובד הציוני" כבר נפלו בטרם ועידה.153 האיחוד עם "העובד הציוני" והציונים-הכלליים הוא חיסול עצמי. לא רק לנדאואר נמנע מלהצטרף למפלגה החדשה. גם תומכיו הקרובים, שהיוו את עיקר המנגנון הארגוני של "עליה חדשה" לא הצטרפו, ובכך החלישו מראש את המפלגה העתידה לקום. חלק מהם חזר למפא"י וחלק אחר פרש כליל מהחיים הפוליטיים.154

על הקמת המפלגה החדשה הוחלט בפגישה בין הנציגים ב- 29.8.1948. האיש הפעיל למען איחוד הפלגים היה נחום גולדמן.155 בעזרתו הצליחו "העובד הציוני", "עליה חדשה" וחלק מהציונים-הכלליים להגיע לידי הסכם על דבר הארגון, המנהיגות והתוכנית של המפלגה החדשה, שנקראה המפלגה הפרוגרסיווית.

"העובד הציוני" נועד להיות נציגה היחיד של המפלגה החדשה בהסתדרות, והנוער הציוני נקבע כארגון הנוער הרשמי של המפלגה. "עליה חדשה" עתידה היתה לשמור על זהותה וקיומה הנפרד תחת השם "חוג יוצאי אירופה", עם עיתון משלה בשפה הגרמנית.

המפתח להרכבת הנציגות במוסדות נקבע כדלקמן: 45% ל"עליה חדשה", 30% ל"עובד הציוני", ו- 25% לציונים הכלליים. גם הוחלט שלהכרעה בשאלות מהותיות נחוץ רוב של 60%. 156 המנהיגות התחלקה בין 3 המייסדים: ד"ר א. גרנובסקי – נשיא המפלגה; פנחס רוזן (רוזנבליט) – הנציג בממשלה; משה קול (קולודני) – יו"ר הנהלת המפלגה ונציגה בהנהלת הסוכנות.

לסיכום ניתן לומר, כי בין הסיבות שגרמו לחיסולה של "עליה חדשה" כמפלגה עצמאית, ולחתירת המנהיגים לאחדה עם "העובד הציוני" ו"הציונים-הכלליים" א'," היה הרצון העז לחרוג מתוך הבדידות: לא להיוותר כת אידיאית מזוהה עם גישה המנוגדת לא ליהפך למפלגת זקנים חסרת סיכוי לעתודה של נוער; ולהתגבר על חוסר-הישע ואין-האונים בפעילות ציבורית שבאו מחולשה פוליטית ופיננסית, מחמת מעמדה הדל בהסתדרות הציונית והיעדר תמיכה של מפלגה בגולה, באחת – לחדול מלהיות "לאנדסמנשפט". אל כל הנימוקים והדחפים הללו נתלוותה התחושה העזה, כי לאחר קום המדינה שוב אין מקום בישוב למפלגות קטנות ומפוצלות, ולעומת זאת יש בארץ מקום למפלגה אזרחית מתקדמת, שבהקמתה יהיה משום התחלה חדשה. ואכן, המפלגה הפרוגרסיווית שהוקמה ביקשה להוות גשר בין תנועת הפועלים ובין המעמד הבינוני. העמדות שייצגה הבטיחו לה את ההשתתפות בממשלה, ועשו אותה שותף קואליציוני למשך 12 השנים הבאות.

לחלקים נוספים של המאמר:
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: מבוא
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ב. התארגנות פוליטית ב"עליה חדשה"
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ג. צעדים ראשונים
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ד. המאבק על דמות התנועה
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ה. המשך המאבק על הדרך הפוליטית
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ו. קיצה של התנועה (פריט זה)

הערות שוליים

  1. העובד-הציוני נוסד ב-1935, לאחר ועידת קראקוב, כסיעת הפועלים של הציונים-הכלליים בתוך ההסתדרות
  2. ב-1946 הושג, בראשותו של משה סנה ובעידוד מנהיגי הציונות האמריקנית, איחוד בין קבוצות א' וב' של הציונים-הכלליים. הבדלים סוציאליים וכלכליים ביניהם, שנדחקו מפאת המאבק בבריטים, חזרו והתעוררו לאחר הכרזת האו"ם מכ"ט בנובמבר.
  3. רוזנבליט לחברים, 9.2.1947, מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
  4. מ"ב, 7.3.1947.
  5. רוזנבליט, "הצעות", 12.6.1947, מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
  6. לנדאואר, מ"ב, 9.5.1947.
  7. לנדאואר, שם, 20.6.1947; וכן קרויצברגר, שם, 23.5.1947, בניגוד ליחסו של ליכטהיים, שם, 13.6.1947.
  8. G. Landauer, "Resolutionsvorschlag fur den Merkaz", 12.6.1947, מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
  9. החלטות המרכז, מ"ב, 20.6.1947.
  10. רוזנבליט, שם, 19.12.1947.
  11. החלטת ישיבת הנהלת "עליה חדשה" מיום 30.1.1948, אצ"מ J18/20.
  12. בעד הצעתו של פ. רוזנבליט הצביעו: פ. רוזנבליט, י. רוזנפלד, א. ביק, ה. פרדר, ו. בלוך, ז. מוזס, ל. פינר; בעד הצעתו של קרויצברגר הצביעו: מ. קרויצברגר, י. לם, ה. וולף, מ. נוסבאום – נמנע. ג. לנדאואר לא נכח בהצבעה. לאחר מכן הודיעה גרדה לופט במכתב אל רוזנבליט שהיא מצטרפת למחייבי הצעת מ. קרויצברגר. לופט אל רוזנבליט, 4.2.1948, שם, שם. דויד טנה שלח את הצבעת חברי ההנהלה הארצית מחיפה: א. אוארבך תומך בהצעת מ. קרויצברגר וכן ד"ר אוארבך, ד"ר נתן, ד"ר טיפנטל, ר. וולטש. מכתב טנה אל רוזנבליט, 6.2.1948, שם, שם.
  13. החלטות מזכירות "עליה חדשה עובדת", שם, שם.
  14. לנדאואר אל רוזנבליט, 2.2.1948, שם, שם.
  15. לנדאו אראל ציימן, 9.2.1948, שם, שם.
  16. לופט אל רוזנבליט, 4.2.1948, שם, שם.
  17. קרויצברגר אל רוזנבליט, 3.2.1948, שם, שם.
  18. פרוטוקול ישיבת מזכירות סניף חיפה מ-8.2.1948, שם, שם.
  19. פרוטוקול ישיבת מרכז "עליה חדשה", 13.3.1948, שם, שם. דיווח סודי הישיבה לחברי מרכז, שלא נכחו בה, 17.3.1948, שם, שם.
  20. שם, שם.
  21. התומכים בהצעת רוזנבליט בוויכוח היו: א. לזרזון, לונשטיין מ. גרוטר, . כנוביץ,
    ז. מוזס, פ. קוסט, י. רואר, ל. פינר, ב. כהן, ו. בלוך, א. פרנק. התומכים בהצעת חיפה היו: א. אוארבך, ב. נתן, פ. מילנר, ג. לופט, ל. מיאר, פלס ד. טנה, א. גולדמה,
    א. קרמר, בהצבעה שמית תמכו בהצעת רוזנבליט; אלטרטם, ר. קרנר, י. רואר,
    ה. פרדר, פרוינדהיים, י. לונשטיין, ב. רוזנבינזון, ז. כנוביץ, מ. קרוטר, פ. לבנשטיין, שלוסברג, ז. מוזס, ה. יעקובי, א. מאי, פ. רוזנבליט, ל. פינר, פ. קוסט, מאירסון,
    ו. בלוך, ג. ביק, סה"כ 20 איש. עבור הצעת סניף חיפה הצביעו: ש. ברגר, פ. אבשטיין, א. גולדהמר, ז. קרוליך, ל. מאיר, פימילנר, א. נוסבאום, א. אוארבך, ג. לופט, ב. נתן, סה"כ 10 אנשים. חברי מרכז שלא היו נוכחים נתבקשו לשלוח דעתם במכתב.
    א. סימון היה בארצות-הברית, ר. וולטש בלונדון, ק. בלומנפלד תמך ברוזנבליט.
  22. רוזנבליט, "הבהרה", מ"ב, 16.4.1948.
  23. לנדאואר, "גילוי דעת", מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
  24. לנדאואר בשם "עליה חדשה עובדת", מ"ב, 10.11.1948.
  25. טנה ולם חזרו למפא"י; גרוס, לופט ולנדאואר פרשו מפעילות פוליטית. נסיגת יצחק גרינבוים מן האיחוד הקלה על הרכבת המנהיגות החדשה.
  26. על מעורבותו של נ. גולדמן במשא-ומתן: משה קול, "הציונות הכללית בעולם על פרשת דרכים", העובד הציוני, מארס 1957. בפגישה ב-29.8, שהתקיימה בדירתו של ליגום, השתתפו א. גרנובסקי, פ. רוזנבליט, מ. קול, ב. כהן, ה. פרדר, ד. הרמן,
    ז. מוזס, י. הררי, גרינבוים הוזמן, אך סירב להשתתף.
  27. הארץ, 30.8.1948; מ"ב, 3.9.1948.

ביבליוגרפיה:
כותר: ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ו. קיצה של התנועה
מחברת: גטר, מרים
תאריך: תשמ"ב , גליון ז
שם כתב עת: הציונות : מאסף לתולדות התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ-ישראל
הוצאה לאור : הקיבוץ המאוחד
בעלי זכויות: אוניברסיטת תל אביב
הערות: 1. א-כג, תש"ל-תשס"ב‬ .
2. שנתון.
| גרסת הדפסה | העתק קטע למסמך עריכה | הצג פריטים דומים |

אטלס תולדוט | לקסיקון תולדוט

תולדוט אתר ההיסטוריה מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית