הערות שוליים:

1. צמח דוד, פראג שנ"ב, ח"ב, שנה 1513; ח"א, שנה ש"ג לאלף השישי. והשווה מצבתו, ק' ליבן, גל-עד, פראג תרט"ז עמ' 64: "יותר מעשרים שנה היה פה אב"ד וראש ישיבה... בקי היה בתורה ובכל ספרי חכמה". למען הקיצור אביא להלן את דברי גנז בצמח-דוד לפי מספרי השנים שבהם הם באים בספר, לדוגמה: שנה א לאלף השלישי, ובקיצור – ב א.
2. על זמן בואו של גנז לפראג עי' מאמרי "מגמותיו של 'צמח דוד' לר' דוד גנז", המעין, כרך ה, גיליון ב (טבת תשכ"ה), עמ' 15.
3. עי' תורת העולה, פראג של"ו, ה ע"ב ובהרבה מקומות אחרים שם, וכן שו"ת רמ"א, סי' ה-ז. גישתו של רמ"א אל חכמת העמים שתי פנים לה. מצד אחד הוא טוען לעליונותה של חכמת חז"ל על חכמת אומות העולם, שכן חז"ל "ידעו גם כן דרכים אחרים אשר נעלמו מכל חכמי הגוים" (תורת העולה, ז ע"ב), ולפיכך יש להאמין, במקרה של סתירה, לחז"ל. מצד אחר, יש שחכמת ישראל יורדת לדרגה נחותה מזו של חכמת הגויים, משום "שבסיבות הגלות נשכח [מחכמי ישראל] אותו הדרך [של חז"ל] ולא ידעו לכוון כל צרכי התכונה ע"פ התכונה [של חז"ל] והוצרכו ללמוד על פי תכונת הגוים" (שם, ח ע"א; ועי' רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, סוף פרק יד). בין כך ובין כך, אין רע בעיון בדברי חכמי אוה"ע, שכן "באמת כל חכמת הפילוסופי' והחוקרים בא להן מישראל וכל חכמתן כלול בתורה כמו שהאריך הרב המורה... ובאמת שכל בר ישראל ראוי להאמין אמונה זו ולא לתת תהלתינו ותפארתינו לזרים חכמי הגוים" (תורת העולה, יז ע"א). בדרך זו עולה בידי הרמ"א להפוך את נחיתותם של חכמי ישראל לעליונות, וכל עיסוק במדע סופו להגדיל תורה ולהאדיר משנת חז"ל. ולא עוד, אלא "מחכמי האומות ילקח ראיה על חכמינו ז"ל" (הגהת הרמ"א בס' יוחסין, קראקא שמ"א, עמ' קנו; על הערה זו הסתמך גנז בהקדמה לצמח-דוד ח"ב, תועלת שביעית). גנז חזר בהרחבה על חלק מטיעונו של רבו בספרו השני, נחמד ונעים, יעסניץ תק"ג, ט ע"א-ע"ב, אך הוסיף נופך משלו, כפי שנראה להלן. לעניין מוצאה של חכמת העמים מחכמת ישראל עי' י' צינברג, תולדות ספרות ישראל, כרך שני, 1956, עמ' 394 ואילך. יש לציין שעזריה מן האדומים (די רוסי) שיבח את תורת העולה לרמ"א, אם כי בהסתייגות, עי' מאור עינים, וילנא תרכ"ו, עמ' 180-179. הרמ"א כתב גם ביאור על ספר טיאוריקה של האסטרונום פוירבך בשם "זהר הרקיע", עי' קהלת דוד מס' 1673. בתורת העולה מרובים ההסברים מתחום האסטרונומיה, למשל דף ז ע"א-ע"ב, ט ע"א, יד ע"א.
4. עי' Ph. Bloch, Der Streit um den Moreh.. , MGWJ 1903; B. Suler, Ein Maimonides-streit in Prag ...,Jahrbuch d. Ges. F. Gesch. D. Juden in d. Čechoslow. Rep. (JGGJČ), 1935; ג' שלום, ידיעות חדשות על ר' יוסף אשכנזי, תרביץ כח; ש"פ רבינוביץ, עקבות של חופש-דעות ברבנות של פולין במאה הט"ז, ירושלים תשי"ט. אפשר שיש משמעות לעובדה, שגנז לא הביא שום ידיעה בדבר המחלוקת על ספרי הרמבם במאה הי"ג, פרט לחרם ברצלונה, ה סה, בניגוד לאחד ממקורותיו העיקריים, שלשלת הקבלה לר' גדליה בר חייא, שהביא ידיעות רבות על נושא זה, עי' מהדורת שמ"ו, דף ס ודף קיב ע"א. שמא חשש גנז לתת חרב בידי מתנגדי חוגו ודרכו בפראג?
5. השווה דברי גנז בנחמד-ונעים, ט ע"ב, על כת "החכמים בעיניהם אך לא חנן ה' אותם לתת להם לב לגעת להבין ולהשכיל... אשר מפני זה מבזין את החכמה הזאת ואת לומדיה ע"כ ליצני הדור יקראה". העובדה, שהוויכוח בפראג נסב גם על אופן הבנת אגדות חז"ל, מוסיפה לרקע ההיסטורי של ס' באר הגולה למהר"ל, שיצא לאור בסוף המאה ההיא.
6. עי' שלום, שם, עמ' 67. Suler, שם, עמ' 418, מטעים את העובדה שהרב הכולל ר' אהרן מפוזן, אשר דרשתו עוררה את חמתו של ר' אברהם, לא העז לצאת בהתנגדותו לחכמות החיצוניות בפראג, שם שימש ראש ישיבה ואב"ד, אלא רק לאחר שיצא משם לפוזן. השווה צמח-דוד ה שיז.
7. G. Klemperer, The Rabbis of Prague, Historia Judaica XII (1950), p. 38.
8. עי' שו"ת רמ"א, סי' טו-טז. גם ר' יוזלמן מרוסהיים עסק בהחזרת השלום בקהילת פראג, עי' REJ, 16 (1888), עמ' 93, סי' 25.
9. עי' להלן, הערה 15; והשווה O. Schürer, Prag, München-Brünn, 1935, pp. 126-127. על מתיחות דומה בין משכילים נוצרים בפראג באותן השנים. על נטייתם של יהודי פראג לעיסוק בחכמה עי' גם י' קופמן, ר' יו"ט ליפמן מילהויזן, ניו-יורק תרפ"ז, עמ' 10, ועל אותה תופעה בקרב יהודי קראקא עי' ש' אסף, מקורות לתולדות החנוך בישראל, כרך ד, תל-אביב תש"ח, עמ' לח סי' לה.
10. עי', Bondy-Dworsky, Zur Geschichte der Juden in Böhmen etc., pp. 578-9, 850, 857-8; G. Wolf, Gemeindestreitigkeiten in Prag, ZGJD I, p. 312 ff..
11. העניין נזכר פעמיים באריכות בצמח-דוד: ח"א ג תרצ"ז וח"ב באותה שנה, ושם מוכתר הקטע בכותר-שוליים "כמה קשה מחלוקות". דברי תוכחה כנגד המחלוקת ותופעותיה השליליות בקהילת פראג מצויים, כידוע, לרוב בדרשותיהם של מהר"ל ור' אפרים מלונשיץ.
12. עי' הקטע המתחיל במלים "ואולם מביט אני מראשית".
13. עי' הקטע המתחיל במלים "ועתה בזמן הזה נמצאו שתי כתות המדברים עתק ודברו סרה על חכמה זו ולומדיה" (ט ע"ב).
14. עי' מאמרי הנ"ל במקום הנ"ל.
15. עי' שלום, שם, עמ' 84, המביא את דעתו של ר' יוסף אשכנזי, המתנגד בקנאות למגמות החוג ה"משכילי", שהמדפיסים אשמים בהפצת הפילוסופיה. ועי' S. H. Lieben, Der hebräische Buchdruck in Prag בקובץ Die Juden in Prag, B_nai B_rith, Prag 1927, הערה 17, על מעמדם החברתי המרומם של המדפיסים בפראג.
16. עי' הודעת המדפיס בראש הספר: "ויהי בהיות בבית הרב...". תורת-העולה היה הספר הראשון, שהדפיס ר' מרדכי, יחד עם בניו, בהקימם בית-דפוס משלהם, עי' א' יערי, דגלי המדפיסים העבריים, ירושלים תש"ד, עמ' 137. בניו של ר' מרדכי הדפיסו בשנת 1595 את ספר הסיבוב של ר' פתחיה מרגנשבורג. בין ספרים אחרים ששיקפו את מגמותיהם של בני ה"חוג" יש להזכיר את ספר הלימוד לדקדוק "אם הילד", שיצא בשנת 1596 ספוזן בהסכמת ר' מרדכי יפה ובהשפעת המהר"ל, ואת ספר ברית אברהם לר' אברהם סופר, סופרו של המהר"ל, על איתמטיקה, שיצא לאור בשנת 1609 בפראג, עי' M. Steinschneider, Mathematik bei den Juden, MGWJ 1905, p. 195. העובדה, שר' מרדכי הדפיס בשנת שמ"א את ספר ארחות-צדיקים עם הביקורת החריפה על הפלפול בשער התורה, מוסיפה להכרת הלך-רוחם של בני ה"חוג". אגב, הראש המזוקן הניתן בשערם של כמה מדפוסי ר' מרדכי ובניו, כגון תורת העולה ודרשה לפסח לר' יצחק חיות, ש"נ (?), הוא כנראה ציור-דיוקנו של המדפיס עצמו, אך עי' קרית ספר, כרך לז (תשכ"ב), עמ' 519-518.
17. עי' צ"ד ח"א ה שיט, והשווה מצבתו בגל-עד, חלק עברי, עמ' 10. על כל הפרשה הזאת עי' S. Stenherz, Sage und Geschichte, J.G.G.J.Č IX (1938), p. 178 ff..
18. עי' ב' פרידברג, תולדות הדפוס העברי בערים שבאירופה התיכונה, עמ' 14, ועי' רשומות ד (תרפ"ו), עמ' 352.
19. צ"ד ח"א ה שמו, נו"נ דף ט ע"ב. השוואת דברי רד"ג אל דברי ר' אליעזר אשכנזי (מעשי ה', ונציה שמ"ג, עו ע"א), מראה שרד"ג ריכך במקצת את הדברים בדרך ההארמוניסטית האופיינית לו, ושעליה נעמוד להלן. הוא פירש את הדברים כדרישה שהידיעה תבוא כתוספת לאמונה, בעוד במקור נדרשה ידיעה במקום אמונה. קטע אחר ממעשי ה' מובא בנו"נ כה ע"א, סי' סה.
20. צ"ד ח"א ה שמד, ועי' ר' יצחק חיות, פחד יצחק, לובלין של"ג, ג ע"ב, והקדמת המדפיס לאותו ספר ("הרב המופלג... אשר לו יד ושם בחכמות האלהיות והחיצוניות). כל ספריו של ר"י חיות רוויים דברי חכמה וקבלה, והשערתו של B. Z. Bokser, From the World of Cabbalah, New York 1954, p. 42, שאחת הסיבות למינויו לרב בפראג במקום המהר"ל היתה נטייתו של מהר"ל לקבלה – מוטעית. עי' גם קלמפרר, שם, עמ' 42.
21. צ"ד ח"א ה שנב. הוא כתב גם פירוש על ס' צורת הארץ לר' אברהם בר' חייא, בשם "לבוש יפה", שנדפס יחד עם לבוש אדר היקר, לובלין שנ"ה.
22. צ"ד ח"ב 1494. קרוב להניח שרופא זה הוא ה- Judenarzt Samuel, הנזכר בבונדי-דבורסקי עמ' 874, בניגוד להשערתו של בריל Jahrbücher VII, עמ' 34.
23. כאן יש לציין, כי עד שנת 1781 לא הורשו יהודים ללמוד באוניברסיטת פראג, עי' G. Alter, Two Renaissance Astronomers, Rozpravy Cesk. AK. Ved 68 (1958), p. 8, 11.24. עי' מאמרי הנ"ל, עמ' 16.
25. השווה J. E. L. Dreyer, Tycho Brahe, Edinvurgh 1890, p. 280 ff.. קפלר נזכר בנו"ן במקומות הבאים: יג ע"ב סי' יד, טו ע"ב סי כה, לה ע"ב סי' צט, לז ע"ב סי' קח, לח ע"ב סי' קיג, נא ע"א סי' קסד, נח ע"ב סי כ, נט ע"א סי' רג, סה ע"א סי' ריח, סט ע"ב סי' רמא. מילר: מב ע"א סי' קל, סט ע"ב סי' רמ. מילר זה אינו האסטרונום הנודע בכינוי Regimontanus, כפי שיש מניחים בטעות (לאחרונה השתרבבה טעות זו גם ל- Encyclopaedia Judaica, ירושלים 1871, כרך 7, עמ' 310), שכן הלה מת בשנת 1476.
26. כט ע"א סי' פ. דברי התפעלות דומים מהשיגי הכארטוגראפיה שם אראסמוס מרוטרדאם לפיו של אחד האישים שבכתביו: "כל העולם כולו נכנס לתוך פינתי הדחוקה, כאילו מתוך מעשה כישוף. הנה מפת-העולם הזאת – היא מציגה לפני את כל כדור העולם, ובמחשבותי הנני מתהלך עליו ביתר נוחות ובטיחות מאדם הנוסע אל האיים שנתגלו זה לא כבר". תרגמתי על-פי Michael Seidlmayer, Wege und Wandlungen des Humanismus, Göttingen 1965, p. 107.
27. נו"נ י ע"א, ועי' הערה 19.
28. השווה E. F. Rice jr., The Renaissance Idea of Wisdom, Cambridge Mass., 1958, p. 213: _this coexistence, in time and individuals, of tradition and innovation, reflects the ideological confusion of a period of transition”. עי' גם N. W. Gilbert, Renaissance Concepts of Method, New York 1960, p. 37, המוצא נטייה דומה של הארמוניזציה בין דעות מנוגדות אצל מלאנכתון. גם J. Šedibová, Non-Jewish Sources in the Chronicle by David Gans... , Judaica Bohemiae VIII (1972), 1. p. 15, העמידה על הסתירה שבדברי רד"ג, האופיינית לכתבי המדע של התקופה, בין שיטות מדעיות חדישות לבין דרכי מחשבה מסורתיות שעדיין נשמרות.
29. עי' C. Roth, History of the Jews in Venice, 1930, עמ' 165, 177.
30. עי' ש"א הורודצקי, לקורות הרבנות, עמ' 145 ואילך; בית ישראל בפולין, כרך א, עמ' 32; ח"נ דמביצר, כלילת יופי, ג ע"ב ואילך, כג ע"א; ח"ה בן-ששון, הגות והנהגה, עמ' 13-12, 256-254; דוד קויפמן, REJ, כרך 21, עמ' 143 ואילך.
31. עי' באר הגולה, תל-אביב תשט"ו, עמ' 125 ואילך, 134 ואילך; נצח ישראל, תל-אביב תשט"ו, עמ' 21; ניתיבות עולם, תל-אביב תשט"ז, עמ' 17-16.
32. ח"ב 476, והשווה גם שם ד תמט.
33. ח"ב 1581.
34. עי' Fynes Moryson, Shakespeare's Europe, London 1903, עמ' 209, 275. בשנת 1595 היו בשכונה 150 בתים, עי' בונדי-גבורסקי, עמ' 732. על החלטת הסינוד עי' שם, עמ' 794.
35. עי' T. Jakobovits, Die jüdischen Zünfte in Prag, JGGJČ VIII (1936), p. 57 ff..
36. עי' בונדי-דבורסקי, עמ' 432, 479, 508, 550; A. Stein, Die Geschichte der Juden in Böhmen, Brünn 1904, עמ' 58; והשווה דבריו של רד"ג על ביקורו של הקיסר בשכונה היהודית, צ"ד ח"ב 1571.
37. עי' צ"ד ח"ב 1589.
38. עי' בונדי-דבורסקי עמ' 824; צ"ד ח"א ה שנב.
39. עי' צ"ד ח"א ה שא, ה שיט
40. עי' צ"ד ח"ב 1571, 1583, 1586, ח"א ה שנב ד"ה אדוננו; ועי' נצח ישראל, עמ' 39, על "אנשים שהיו קרובים אל המלכות והיו נצולים על ידיהם, בזה נראה כי לא מאס בהם הש"י"; והשווה שו"ת רמ"א סי' צה: "במדינות אלו אשר אין שנאתן גברה עלינו כמו במדינות אשכנז". על בטחון חיי היהודים בפראג בשלהי המאה הט"ז, למרות מצבם השפל והמושפל, עי' עדותו של מוריסון במקום הנ"ל. גם יצחק מטרוקי, חיזוק אמונה, חלק א, פרק מו, כתב כי במזרח אירופה "אנחנו היהודים מתגוררים בארצותם, ומיסרים ומענישים המרעים והמזיקים [ליהודים] ומחזיקים ידי היהודים בכתבי קיומיהן... כי מלכי אלו הארצות ושריהם... הם אוהבי חסד ומשפט". עי' גם מהר"ל, דרוש על התורה, פייטרקוב תרס"ו, כז ע"ב.
41. עי' מאמרי הנ"ל. בדין מציין J. Kohn, Soziologische Einfühlungsskizze in die Geschichtsschreibung des Judentums in der ČSR, JGGJČ II (1930) את תחושת ההווה והמציאות של רד"ג, וחבל שהמאמר סובל מיתר הכללה וחוסר דיוק. בתיאורנו זה יש משום הסתייגות מדברי י' כץ (מסורת ומשבר, עמ' 57-49; בין יהודים לגויים, עמ' 156-131), הרואה ב"הסתגרות בתוך הגיטו" וב"התנכרות כלפי חוץ" את היסודות היחידים להתייחסות יהודי אשכנז בתקופה הזאת אל סביבתם. לא ייתכן להסביר את דמותם של רד"ג ואנשי חוגו על יסודות אלה. ועי' ביקורתו של ח"ה בן-ששון, מושגים ומציאות בהיסטוריה היהודית בימי הביניים, תרביץ כט (תש"ך), עמ' 307-305.