|
|||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > יהודים בתפוצות > יהודים בארצות האסלאם במאות 20-18עמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > המזרח התיכון > מדינות ערב |
|||||||||||||||||||||
היחסים בין המיעוט היהודי לרוב המוסלמי-קופטי נעשו גרועים בסוף שנות השלושים, ולאו דווקא בגלל התפתחויות חדשות בקהילה היהודית עצמה, אלא משום שחלו תמורות עמוקות במיבנה החברתי והפוליטי של החברה המצרית בכללה. השפעות ה'מודרניזאציה' הכלכלית והתיעוש, על כל תוצאות-הלוואי החברתיות-כלכליות שלהם, הגל הגואה של הלאומנות, שנשא במידה גוברת והולכת אופי של התנגדות לזרים, השפעת התעמולה הפאשיסטית והנאצית, ואחרון אחרון, השפעת הבעיה הארץ-ישראלית על הציבור המצרי – כל אלה, בסופו של דבר, מוטטו כליל את המסד של המערכת החברתית-פוליטית המסורתית, ועמו גם את מעמד המיעוטים הזרים המקומיים. בפרק-הזמן הנדון חיו עדיין שלושה-רבעים מאוכלוסי מצרים באזורים כפריים. המעמד העליון היה מורכב ממיספר מצומצם של משפחות, רובן ממוצא תורכי-אלבאני, אשר במאה ה- 19 קיבלו מהח'דיב אחוזות גדולות, ומאז ריכזו בידן עושר משולב בעוצמה, בתורת בעלי-קרקעות גדולים, אנשי-רשות רמי-מעלה וסוחרים עשירים. בתווך ניצב 'המעמד הבינוני' של ראשי-כפרים (עומדה) באזורים הכפריים, ושל שכירים, עובדי-מדינה נמוכים, אומנים וחנוונים בערים. 'המעמד הבינוני' והמעמד הנמוך של פועלי תעשייה מזה והמוני המובטלים העירוניים והמועסקים חלקית מזה, התרחבו בהתמדה מאז מלחמת-העולם הראשונה. בתוך מערכת זאת של חלוקה בלתי-צודקת מאוד של קרקע, הכנסה ועוצמה החלו המתחים צצים על-פני השטח עוד לפני מלחמת-העולם הראשונה, והם התבלטו יותר לאחריה. אולם אי-שביעות הרצון הוסיפה להיות מכוונת נגד המעצמה הקולוניאלית בלבד, ובמידה פחותה יותר – נגד הזרים והמיעוטים, שהבריטים הגנו עליהם.41 המעמד העליון התורכי-מצרי ראה יתרון לעצמו בשיתוף-הפעולה עם המיעוטים הזרים המקומיים בהקמת תעשייה מצרית,42 ואנשי-עסקים יהודיים בולטים - כמו: יוסף אצלאן קטאווי, יוסף סיקורל וסר ראלף הררי – מילאו תפקיד חשוב באירגונם, במימונם ובניהולם של המפעלים החדשים. הטראנספורמאציה החברתית-כלכלית של האזורים הכפריים במצרים הביאה לזרימת פלאחים רבים לעבר הערים. אולם כיוון שהבריטים עמדו על עקרון הליבראליזם הכלכלי ועל-ידי כך הכשילו את ראשיתה של תעשייה מקומית בקנה-מידה בינוני, וכיוון שהזרם המקומיים העדיפו להעסיק במיפעליהם את בני המיעוטים, לא מצאו המהגרים החדשים מאזורי הכפר תעסוקה מספקת. בעיית איכלוס-היתר ושיעור התעסוקה הנמוך מדי הועברה, אפוא, מאזורי הכפר אל הערים, ושם היא היתה לחומר-נפץ פוליטי. ככל שחוגים רחבים יותר ויותר נסחפו לפעילות פוליטית, השתנה סגנון הויכוחים הפוליטיים. למשולש העוצמה המסורתי – המלך, ה'וַפְד' והנציבות הבריטית – ניתוספו החל מאמצע שנות השלושים תנועות-נוער צבאיות-למחצה, כמו 'החולצות הירוקות' ('מצרים הצעירה')43 ו'החולצות הכחולות' הופדיסטיות. חשובים יותר מאלה נעשו 'האחים המוסלמים', אשר בשנות הארבעים המוקדמות הפכו להיות לתנועה המונית.44 בסוף שנות השלושים יצאה הפוליטיקה אל הרחובות. המאבק, שדמותו נקבעה בהפגנות-המונים, בקרבות-רחוב וברציחות, נוהל בעיקר בידי תלמידים של בתי-ספר תיכוניים וסטודנטים, אשר בגלל השכלתם הגבוהה יותר והעתיד חסר-התקווה הנשקף להם היוו את המיגזר בעל התודעה הפוליטית המפותחת ביותר בחברה המצרית.45
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
|||||||||||||||||||||
|