עם הידיעות על הרצח השיטתי במזרח בספטמבר-אוקטובר 1941, נעשו הגישושים והניסיונות ליצירת קשר של המרכזים בוורשה ובווילנה למאמץ ממוקד יותר במטרה לבנות מערכת קשר מתאימה לתנאים החדשים. הפעילות התנועתית של שלהי 1941 שילבה שני כיווני פעולה שונים, ובהתאם לכך פעלה גם מערכת הקשר התנועתי: בווילנה החלה כבר התארגנות לקראת מחתרת לוחמת, וזה היה גם כיוון פעילותן של הקשריות שם. ואילו בוורשה, גם לאחר שובו של הניק גרבובסקי, הצופה הפולני, מווילנה, עם הידיעות הקשות על רצח היהודים, נאחזו עדיין בפעילות של תנועה חינוכית במחתרת, אם כי תודעת המציאות הלכה והשתנתה כבר בחודשים הראשונים של 1942.

בדצמבר 1941 מסכמת צביה את פעילות התנועה:

"ובמצב איום זה עומדים חברינו בכל מקום על המשמר, הם מבקרים בערי השדה, מארגנים קורסים לעברית וללמודים כלליים, מפיצים את ה"ידיעות" מהנעשה בארץ ישראל. כן עלה בידם להרחיב את נקודות ההכשרה הקיימות ולהוסיף עליהן חדשות."⁹⁹

בראשית 1942 חודש הקשר בין מרכזי התנועות בוורשה ובין החלקים שנותקו במהלך המלחמה. בדו"ח של מרכז דרור במאי 1942 נכתב: "אנו נפגשים – שוב חברים מן הגוברניה, [הגנרל-גוברנמנט], מליטא וביילורסיה... זוהי שמחה, אף על פי שאופן התאחדותנו אינו משמח כל עיקר". הגישושים הראשונים להקמת הקשר בין ורשה לווילנה, שהחלו בסוף 1941, התבססו והתרחבו למערכת קשר שנישאה על ידי אנשי קשר – בעיקר קשריות – שהניעו את פעילות התנועה במהלך 1941.¹⁰⁰

זו היתה שוב תנועה ארצית אחת, אך המציאות השונה בווילנה ובוורשה הכתיבה אופי פעילות שונה: השליחים ואנשי הקשר במחוזות המזרח התמקדו בהעברת המידע על ההשמדה במזרח, ועל ההחלטה להתגונן. ובוורשה עשו כל מאמץ לקיים את הקשר עם מחוזות המזרח, כדי להבין את המתרחש ולסייע לחברים.¹⁰¹ תגובת תנועות הנוער החלוציות למציאות החדשה – לשינוי בתנאי הקיום היהודי, התבססה על התשתית הישנה של התנועה החינוכית, תוך התאמתה לצרכים החדשים. בדו"ח פנימי של מרכז דרור ממאי 1942 ממשיכים לדבר על "ביקורים", "סמינרים" ו"קיבוצי הכשרה" – אותו מינוח ישן, אם כי התנאים והתכנים השתנו.¹⁰²

מה היו, אם כן, התכנים החדשים של אותם ביקורים, ומי היו המבקרים? היקף הביקורים המפורט בדו"ח של מרכז דרור נראה על רקע התקופה והתנאים כתיאור דימיוני יותר מאשר מציאות. העיון במקורות מלמד, שלא מדובר כאן ברשת רחבה של אנשי קשר, הפרושה על רחבי פולין, אלא בעיקר בשלוש חברות, שנשאו על כתפיהן את עול הקשר הזה, וקיימו את הביקורים: לונקה קוז'יברודסקה, פרומקה פלוטניצקה ותמה שניידרמן, קשרית דרור במחוזות המזרח ובוורשה.¹⁰³

בראשית ינואר 1942 שבה לונקה קוז'יברודסקה משליחות של שבועיים בווילנה, והביאה לוורשה מידע מעודכן על המתרחש במחוזות המזרח ובתנועה בווילנה. בעקבות הידיעות הללו יצאה פרומקה ב- 10 בינואר 1942, בעיצומו של הסמינר המרכזי של דרור בוורשה, בשליחות מפורשת אל מחוזות הרצח במזרח. בפנקס הסמינר כתב יצחק צוקרמן בסוף תוכנית הפעילות של שבת 10 בינואר: "אסיפת פרידה לפרומקה; חורבן ירושלים דליטא".¹⁰⁴

על התחושה הקשה של פרומקה לפני צאתה לשליחות זו אפשר ללמוד ממכתב שכתבה באותו יום לחבר בארץ: "הנני נוסעת לכמה זמן אל מרדכי [טננבוים] ומי יודע מתי אשוב ואתראה עם קרובי."¹⁰⁵

פרומקה הגיעה לגיטו וילנה במחצית ינואר, ופעלה באיזור במשך מספר חודשים: "חדשים אחדים ביליתי במשפחת וילנסקי [וילנה] מצבם טוב. במיוחד ד"ש מאת האדונים 'השמדה' ו'גמורה' – כך היא כותבת ביוני 1942, לאחר שובה ממחוזות המזרח.¹⁰⁶

הפגישה עם וילנה היהודית ההרוסה הטילה בה עצבות והעמיקה את הרהוריה - העידה חייקה גרוסמן. היא נראתה מדוכאת ועייפה. על החוויות שחוותה באותם ימים בווילנה שמעה ממנה חברה בבנדין:

"עד היום אראה לפני עיני את מראות האימים בווילנה, השכונה היהודית נהפכה לשלולית דם ואנשי הדמים האכזריים צועדים בה להנאתם" – ספרה פרומקה ודבריה נקטעו בבכי חרישי – "אין כל עזרה משום מקום והעולם שכח אותנו".¹⁰⁷

פרומקה לא יכלה לעמוד במפגש הנורא הזה. מאחורי הדיווח המאופק ממחוזות המזרח נסתתרה סערת נפש גדולה.

על רקע המציאות הקשה בווילנה התעורר ויכוח בדרור וב" "השומר הצעיר" ", האם להישאר בווילנה או להעביר חברים למקום שקט יותר, כדי להרוויח זמן להתארגנות. בעזרת סמל הוורמאכט, אנטון שמידט, עברה הקבוצה המרכזית של דרור לביאליסטוק, והחלה לארגן במקום פעילות תנועתית.¹⁰⁸

בסוף מרץ 1942, ראשית אפריל, ריכזה פרומקה עם מרדכי טננבוים וצבי מרסיק, מנהיגי דרור בביאליסטוק, את סמינריון המחתרת של דרור בביאליסטוק. הסמינר, שנמשך שלושה שבועות והיווה את פיסגת הפעילות התנועתית באותם ימים, לא יכול היה להתקיים ללא פעולתם האינטנסיבית של הקשרים הגליליים והארציים, ופרומקה בתוכם, שעברו בסביבות גרודנה וביאליסטוק מעיירה לעיירה, כדי להקים קשר בין החברים ולגייס אותם לסמינר. אחר כך העבירו את החברים לביאליסטוק בדרכים שונות ומשונות: "בעגלות וברגל", במסווה של גויים עשו אנשי הקשר במשך שבוע עשרות קילומטרים והעבירו את החברים לביאליסטוק."¹⁰⁹ עם סיום הסמינר בביאליסטוק יצאו פרומקה ותמה למחוזות המזרחיים, לרוסיה הלבנה – פולסיה ווהלין, והגיעו אחרי פסח לקובל. שם נפגשו עם חברי התנועה, שנותרו יחידים במחוזות שנותקו, עם התקדמות הצבא הגרמני מזרחה והחיסול השיטתי של קהילות מזרח פולין.

על הפגישה של פרומקה ותמה עם החברים בביאליסטוק, בשובן מווהלין ומרוסיה הלבנה, כותבת צפורה בירמן:

"כמה שמחה כמה רגעים נעלים בפגישות בקבלת ידיעות כאלו? הן חזרו והביאו מטען של ידיעות מווהלין ומרוסיה הלבנה. שוב ניעורה הבקתה לחיים, באו ידיעות דרישות שלום מעיירות ומערים כמו לא מן העולם הזה."¹¹⁰

אך פרומקה היא גם זו שהביאה את הידיעות הקשות על ההשמדה במזרח. במכתבה האחרון מבנדין היא מפרטת את מחוזות הרצח בהם ביקרה, ומזכירה בין היתר את אוקראינה ופולסיה: "בכל המחוזות שכתבתי עליהם בקרתי אני בעצמי והייתי עד ראייה לכל פעולות ההשמדה".¹¹¹

כאמור, שהתה פרומקה ממרץ עד מחצית אפריל בביאליסטוק, שהיתה מרכז לפעילות התנועתית במחוזות המזרחיים של פולין, כיוון שכל הדרכים עברו דרכה, והעיר נהנתה משקט יחסי. כאן עסקה בפעילות ארגונית וחינוכית, ומכאן יצאה לגיטאות הקטנים כדי לחדש את הקשר עם התנועה, ולעורר בקרב היהודים את הרצון להיאבק.¹¹² במחצית השנייה של אפריל הצטרפה למשלחת של תנועות הנוער, שיצאה מוורשה, עברה דרך ביאליסטוק והגיעה לווילנה עם ידיעות, ובעיקר כספים, לעבודת כל התנועות. על הרושם שהשאירה בווילנה כותבת חברת "השומר הצעיר":

"[היא] עשתה רושם על כולנו בישותה, בשקט הבלתי מצוי שבו הצטיינה. פניה לא היו מן הטיפוס הארי, אפה היהודי העיד על עצמו ועליה, רק אדם בעל עוז נפש וביטחה עצמית מופלגת היה יכול להוציא לפועל, על אף כל ההסתכנות הכרוכה בעצם מראיה, את כל אותן המשימות שהוטלו עליה."¹¹³

לאחר שהות של ימים אחדים בווילנה חזרה פרומקה דרך ביאליסטוק לוורשה. את שליחותה הממושכת במחוזות המזרח מסכם יצחק צוקרמן:

"היא לא היתה סתם קשרית, אלא אחד האנשים המרכזיים של התנועה, היא המשיכה לנוע בדרכים והגיעה למקומות מרוחקים ביותר, היא הגיעה לביאליסטוק, לגרודנה ולווילנה, לווהלין ולפולסיה. לא היה איש שישווה לה בשטח זה. לא היו בידיה ניירות מסודרים ואפילו היו לה לא היו הניירות עוזרים לה לו נלכדה. גם הפולנית שלה לא היתה רהוטה."¹¹⁴

בישיבת מרכז דרור שהתכנסה בורשה ב- 11-8 במאי, נמסר דיווח מפורט על השליחות של פרומקה במחוזות המזרח, ולעדות הראייה שלה ממוקדי הרצח היתה השפעה מכרעת על המפנה שחל בכיוון הפעילות של התנועה בוורשה.¹¹⁵

הידיעות על הרצח במזרח הגיעו לוורשה בעיצומה של פעילות חינוכית: על רקע הטרור, הרעב והניוון הנורא בגיטו ורשה עדיין פעלו התנועות, קיימו סמינרים מרכזיים וגליליים, ערכו ביקורים ופעלו לארגון מחודש במקומות שנפגעו.¹¹⁶ לאחר ביקורי השליחים מווילנה, לאחר שנחשף בפני ההנהגה הרצח במזרח בכל אימתו, נמשכו אומנם הביקורים ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט", אך אופיים השתנה: השליחים ואנשי הקשר, שהעבירו עד אז חומר חינוכי, עיתונות מחתרת, תעודות וחברים לסמינרים ולחוות חקלאיות, קיימו מעכשיו קשר של מחתרת, שבה למד כל מקום להתארגן באופן עצמאי למקרה של ניתוק מן המרכז. אנשי הקשר, בעיקר קשריות, נסעו ממקום למקום כדי להפיץ את הידיעות על הרצח במזרח וב"גנרל-גוברנמנט", ולארגן את החברים במקומות לקראת פעולות התגוננות במקום, או להעביר חברים למקומות פעולה מתאימים יותר. באפריל 1942, עם בוא הידיעות על אקציות ורציחות ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט", נסעו אנשי הקשר למקומות הרצח כדי לבדוק את השמועות, לסייע ולהציל, ולארגן חברים במקום שניתן.¹¹⁷

יצחק צוקרמן ציין את תרומתן של הקשריות להבנת המציאות באביב 1942: "בידינו היתה אינפורמציה שאספנו באמצעות הקשרות, שלא היתה בידי המפלגות. היתה זו אינפורמציה מעודכנת על הנעשה ברחבי פולין."¹¹⁸ ועמנואל רינגלבלום כתב במאי 1942:

"הן מקבלות על עצמן את התפקידים המסוכנים ביותר מבלי להוציא הגה וללא רגע של היסוס. אם צריך לנסוע לווילנה, לביאליסטוק, למברג [לבוב], קובל, לובלין, צ'נסטוכוב, רדום ועוד להעביר לשם סחורה לא כשרה, כמו למשל פרסומים בלתי לגאליים, חומר, כסף, כל זה הן עושות כדבר מובן מאליו. אם צריך להציל חברים מווילנה, לובלין או ערים אחרות הן נוטלות על עצמן שליחות זו. אין בפניהן מעצור או מכשול."¹¹⁹

באפריל 1942, עם התגברות הטרור בדרכי הקשר בין ה"גנרל-גוברנמנט" ומחוזות המזרח, ונפילת מספר אנשי קשר מרכזיים לידי הגסטאפו, נותק למעשה הקשר בין ורשה לבין המרכזים בביאליסטוק ובווילנה.¹²⁰ למרות הביטול הכמעט מוחלט של אפשרויות הקשר עם מחוזות המזרח המשיכו חברי ההנהגה בוורשה לראות עצמם כמרכז ארצי, והמשיכו לקיים קשר עם סניפים ב"גנרל-גוברנמנט" ובזגלמביה.

אחד הסניפים החזקים והמסורים ביותר של התנועה באיזור ה"גנרל-גוברנמנט" היה בהרובישוב, לשם היו נוסעות הקשריות לעתים קרובות כדי להעביר ידיעות וקשר ממרכז התנועה בוורשה. באביב 1942, כאשר בוורשה היה עדיין שקט יחסי, ולא דובר על חיסול המוני, יצאו פרומקה והקשרית הצעירה, חווקה פולמן, מגיטו ורשה להרובישוב, כדי להיפגש עם החברים ולהכין אותם לקראת הימים שבהם ינותק אולי הקשר עם ורשה. כותבת חווקה:

"ישבנו ברכבת. הסתכלתי בפרומקה. איזה שקט מופלא בפניה. לא נראתה ארית ביותר. לבושה יפה, השפתיים צבועות במקצת (יגענו הרבה עד שהסכימה לכך. זה שיווה לה "מראה יותר טוב") היא היתה תמיד ראשונה לנסיעות, לא שמה לב לכך שפרצופה עלול לעורר חשד. גוננו עליה הבטחון העצמי והשקט הפנימי אשר סגלה לעצמה."

כשהגיעו להרובישוב נקלעו לעיצומה של "אקציה", פעולת גירוש. חווקה, שהיתה בעלת מראה פנים ארי ודיברה פולנית טובה, השאירה את פרומקה עם זר סיגליות ליד הכנסיה והחליטה לשוטט בעיר, כדי להיוודע מה עלה בגורל החברים. משנודע להן שבני הנוער רוכזו במקום נפרד תחת שמירה של אוקראינים, החליטו ללון במקום ולמחרת לנסות ליצור קשר עם החברים. באותו לילה ניצלו שתיהן בנס, כאשר ביקורת משטרה נכנסה לחדרן במלון: חווקה כיסתה את פניה של פרומקה, כדי שמראה פניה לא יסגיר אותן, ולמחרת בבוקר נאלצו שתיהן להסתלק מהר מהמקום, מבלי לפגוש את החברים. בדרכן לתחנת הרכבת ראו כיצד מכניסים את אחרוני היהודים לקרונות הרכבת המיוחדת לבלז'ץ. היתה זאת הידיעה הראשונה "הבטוחה" שהביאו לוורשה על גירושים בשטח ה"גנרל-גוברנמנט". הרובישוב היתה מהמקומות הראשונים שחוסלו. הגירוש הראשון מהרובישוב לבלז'ץ היה במרץ 1942, ובחודשים מאי-אוקטובר 1942 נשלחו רוב יהודי העיר.¹²¹

שוב בלט אומץ ליבה של פרומקה כשליחה וקשרית, שלא נסמכה על חזות ארית ונתוני גוף מתאימים, אלא על איפוק וכוח עמידה.

בצד המרכז בוורשה עלתה באותם ימים חשיבותה של צ'נסטוכובה, כמרכז פעילות של רוב התנועות: השקט היחסי בעיר והמיקום הגיאוגרפי כצומת מעבר מוורשה שב"גנרל-גוברנמנט" לאיזור זגלמביה שבתחום הרייך הפכו את העיר למרכז חשוב. לא היה כמעט שליח שלא עבר בצ'נסטוכובה.¹²²

במאי וביוני 1942 ביקרה פרומקה גם בצ'נסטוכובה, ונראה שמדובר ביותר מביקור אחד: "בזה הרגע באו מצ'נסטוכובה, שלשום הובילו דברים אסורים, וכבר צריך לנסוע הלאה בעוד כמה שעות" – כך כתב רינגלבלום במאי על חייקה גרוסמן מ"השומר הצעיר" ועל פרומקה מדרור. ובראשית יוני כותבת פרומקה מצ'נסטוכובה: "עכשיו אני נמצאת אצל רבקה, אהיה אצלה ימים אחדים."¹²³ על הביקור ביוני ומטרתו מספר חבר "פועלי ציון", ממקימי המחתרת בצ'נסטוכובה:

"השליחה ספרה, כי היתה לא מזמן בחבלי הספר, ביקרה בעשרות ערים ועיירות. אין עוד יהודים בתוכן... לפני צאתה מוורשה – המשיכה וספרה – הגיעו ידיעות על-ידי פועלי רכבת פולנים, כי היהודים המגורשים מוסעים דרך מאלקיניה לאיזו טרבלינקה (שם זה שמענו לראשונה!) כאן הם מומתים. לבסוף מסרה, כי נעשים מאמצים להקים ארגון יהודי לוחם... מטרת בואה הנה היא: לעורר אותנו להתארגן ולבוא בקשר עם שאר ההסתדרויות במקום, היא קראה לנו לרכוש נשק ואף הבטיחה לסייע במידת האפשרות בכלים ובכספים."¹²⁴

הקשר עם ורשה, קשה ככל שהיה, היה חשוב ביותר לחברים בצ'נסטוכובה. היה צימאון לכל ביקור של שליח ההנהגה מוורשה. "בינתיים היתה כאן פרומקה, מצביה יש לי ידיעות, היא צריכה היתה לבקר אצלנו" – כותבת רבקה גלאנץ מהנהגת דרור בצ'נסטוכובה בראשית יוני.¹²⁵ בחודשים הבאים נעשה מאמץ מתמיד לשמור על הקשר בין ורשה לצ'נסטוכובה, והשליחים שהגיעו מוורשה שימשו גורם מניע ודוחף להקמת "הארגון היהודי הלוחם" בצ'נסטוכובה.¹²⁶

בחודשים אפריל-יוני המשיכו השליחים ואנשי הקשר לקיים ביקורים ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט" ובזגלמביה, למרות התפשטות הגירושים והרצח. שליחי התנועות המשיכו לפעול להעמקת הפעולה החינוכית והקשר התנועתי, ובאותו זמן עסקו כבר בהתארגנות לקראת התגוננות.¹²⁷

למרות נסיעותיה היתה פרומקה מעורה ומעורבת בפעילות המרכז בוורשה ובתוכניותיו, ובין נסיעה לנסיעה גרה עם צביה לובטקין ויצחק צוקרמן בחדרם בוורשה. המשולש הזה – פרומקה, יצחק, צביה – היה גרעין ההנהגה של דרור ומרכז "החלוץ" בוורשה מאז אפריל 1940 – משולש של הנהגה, אבל גם משולש מאוד אנושי, שעורר סקרנות אצל החברים בוורשה. על הדיבורים בוורשה מספר יצחק: "היו מדברים בנו: האם אין משולש? – פרומקה צביה ואני. התעניינו מאוד והיו מסתכלים דרך החור של המנעול... לא היתה להם חוצפה לדבר, אבל מאד התעניינו מה הולך אצלנו? מה רקמת היחסים?"¹²⁸ זו היתה רקמת יחסים מיוחדת מאוד, אינטימית אפילו, אבל יצחק וצביה היו זוג, פרומקה היתה בודדה, ואולי היתה כאן גם אהבה שלא התממשה.

במשך האביב והקיץ של 1942, לאחר ביסוס הידיעות מן המזרח וממוקדי הרצח ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט", עברו מרכזי התנועות בוורשה לפעילות של מחתרת לוחמת. הפעילות התרבותית הועברה לפסי הכנה להתגוננות: "המקשרות שלנו התמסרו להשגת נשק ולארגון קבוצות הגנה בכל הערים בהן יושבים יהודים" – כותבת צביה. המטרה העיקרית של הביקורים, ערב האקציה בוורשה, היתה הפצת הידיעות על ההשמדה ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט" וקריאה להתנגדות.¹²⁹

ב- 22 ביולי החל הגירוש מגיטו ורשה, ורק כעבור שבוע, ב- 28 ביולי, התכנסה בקיבוץ דרור ברחוב דז'ילנה 34 ישיבה של מרכז "החלוץ" ותנועות הנוער שלו: דרור, "השומר הצעיר" " ו"עקיבא", והוחלט על הקמת הארגון היהודי הלוחם. למפקדת הארגון נקבעו: שמואל ברסלב ויוסף קפלן מ"השומר הצעיר" ויצחק, צביה ומרדכי טננבוים מדרור.

באותה ישיבה נקבעה משלחת לצד הארי, שתפקידה היה חיפוש קשר עם המחתרות הפולניות והשגת נשק עבור הלוחמים בגיטו. חברי המשלחת היו טוסיה אלטמן ואריה וילנר (יורק) מ"השומר הצעיר", ופרומקה ועמה הקשרית הצעירה חווקה פולמן מדרור.¹³⁰ גם לאחר הקמת הארגון היהודי הלוחם תחת מפקדה משותפת אחת שמרו התנועות על מסגרת הפעילות התנועתית: השליחים ואנשי הקשר שיצאו מגיטו ורשה פעלו קודם כל כשליחי תנועתם, אם כי במקרים רבים תוך שיתוף פעולה ותיאום בין התנועות. אחת המשימות הראשונות והחשובות ביותר במאבק התנועות להבין את המציאות ולהתארגן בהתאם לכך, היתה ערעור מערכת ההטעיה וההונאה הגרמנית, וחשיפת היעד האמיתי של הרכבות מוורשה.¹³¹

כשבועיים לפני הפסקת האקציה בוורשה הצליח אריה וילנר, שנשלח על ידי מפקדת הארגון היהודי הלוחם לצד הארי, להעביר משלוח קטן של נשק לגיטו. את המשלוח השני, ובו 8-7 רימונים ו- 5 אקדחים, שהצליחו לרכוש בצד הארי בסיוע המחתרת הפולנית, העביר אריה בעזרת פרומקה, הם הצטרפו לפלוגת עבודה יהודית שחזרה מן הצד הארי לגיטו, עוד בהיותם בין הפולנים ענדו את הסרט היהודי. בתרמיל מלא תפוחי אדמה הכניסה פרומקה את הרימונים. אריה צעד אחריה.¹³²

אחרי ה- 3 בספטמבר, יום מאסרו של יוסף קפלן, נפילתו של שמואל ברסלב ותפיסת מעט הנשק של הארגון על ידי הגסטאפו, ולאחר סיום השלב האכזרי ביותר של האקציה בין 6 ל-12 בספטמבר, נכנס הארגון היהודי הלוחם למשבר קשה, בשכלו כמה חברים מרכזיים, ולאחר שנותר ללא מעט הנשק.

ב- 13 בספטמבר 1942 התכנסו בגיטו החברים מהצד הארי, וחברים שחזרו משליחויות רחוקות יותר, כמו מרדכי אנילביץ' שחזר מבנדין, ומרדכי טננבוים שחזר מקרקוב. באותה פגישה חל מפנה דרמטי, שהעביר את התנועה ממצב של אובדן תקווה ומחשבה על מעשה של יאוש, לחידוש הפעולה של הארגון היהודי הלוחם. מכאן ואילך הצטרפו לדרך ההתנגדות של תנועות הנוער החלוציות שותפים נוספים, שהפיקו לקח מהגירוש. לאחר ההתייעצות בליל ה- 13 בספטמבר הוחלט על ארגון הגנה ארצי, ועל שיגור חברים שיעמדו בראש פעולת ההגנה במרכזי התנועות שנותרו. פרומקה מדרור וצבי בראנדס מ"השומר הצעיר" נשלחו לבנדין.¹³³

הארגון היהודי הלוחם, שהוקם במתכונתו המורחבת בסוף אוקטובר ביוזמת תנועות הנוער החלוציות, נועד לפעול בוורשה בלבד. תנועות הנוער החלוציות המשיכו להיאבק על קיום התנועה הארצית במסגרת "החלוץ", וקיימו בוורשה מפקדה נוספת של חבריהן בלבד, וזו עמדה בקשר עם החברים בגיטאות המרכזיים שנותרו.

לחלקים נוספים של המאמר:
פרומקה פלוטניצקה, השליחה : פינסק
פרומקה פלוטניצקה, השליחה: הנהגה בדרכים
פרומקה פלוטניצקה, השליחה: חזרה לוורשה
פרומקה פלוטניצקה, השליחה: במחוזות הרצח (פריט זה)
פרומקה פלוטניצקה, השליחה: מחתרת חלוצית בבנדין
פרומקה פלוטניצקה, השליחה: הבונקר האחרון

הערות שוליים:

99. יצחק צוקרמן, "מרדכי חברי", דפים מן הדליקה (להלן: צוקרמן, מרדכי חברי), עמ' 19 2; מכתב מאת צביה לחברים בארה"ב, דצמבר 1941, חבס, עמ' 19.
100. קורספונדנציה פנימית עמ' 941; עיתון התנועה, ג (סקירה חקלאית), ארכיון מורשת (104) D.1.173.
101. ראיון עם רוז'קה קורצ'אק (1965), ארכיון מורשת A369 עמ' 11.
102. קורספונדנציה פנימית, עמ' 149-148, 154
103. עדות יצחק צוקרמן, את"ח 03139; צוקרמן, עמ' 96; פסיה ברנשטיין (זלוטניק), עדות יוצאי קיבוץ בורוכוב, תל-אביב 1965, בתוך: ש' אבן שושן (עורך), סיפורו של קיבוץ הכשרה, תל-אביב 1970 (להלן: עדות פסיה ברנשטיין), עמ' 351; ח' פולמן, "במצפון טהור", מבפנים, יב (1947), עמ' 450 (להלן: פולמן).
104. פנקס אישי של יצחק צוקרמן, סמינר החלוץ השלישי, סוף 1941 – ראשית 1942, ורשה, ארכיון בית לוחמי הגיטאות, יצחק צוקרמן, ארכיון אישי; פרליס, עמ' 290-287.
105. מכתב מאת פרומקה לחבר בארץ, 10 בינואר 1942, בתוך: חנצ'ה ופרומקה, עמ' 37 1.
106. מכתב מאת פרומקה אל נתן שוואלב צ'נסטוכובה, 5 ביוני 1942, בתוך: חנצ'ה ופרומקה, עמ' 138; מרק דבורז'צקי ירושלים דליטא במרי ובשואה, תל-אביב 1951, עמ' 163; עדות פסיה ברנשטיין; עדות יצחק צוקרמן, את"ח 03139.
107. חייקה גרוסמן, אנשי מחתרת, מרחביה 1965 (להלן: גרוסמן), עמ' 56; רניה (קוקילקה), בנדודים ובמחתרת, עין-חרוד תש"ה (להלן: רניה), עמ' 67.
108. סמל אנטון שמידט היה ממונה על איסוף ומעבר של חיילים גרמנים שנותקו מיחידותיהם, בימי האקציות בווילנה החביא שמידט יהודים במרתפי הבתים שהיו ברשותו, והעביר יהודים לרוסיה הלבנה במשאיות צבאיות גרמניות. שמידט העביר יהודים גם למקומות רחוקים יותר, כמו גרודנה וביאליסטוק. במחצית השניה של ינואר 1942 נאסר שמידט, נאשם בעזרה ליהודים, נשפט בבית דין צבאי גרמני והוצא להורג. "יד ושם" העניק לו את התואר "חסיד אומות העולם".
109. מכתב מאת פרומקה אל נתן, צ'נסטוכובה 5 ביוני 1942, בתוך: חנצ'ה ופרומקה, עמ' 138; ציפורה בירמן "מכתב אחרון מן הגיטו", יד-ושם – קובץ מחקרים, ב (תש"ח), עמ' 287-286 (להלן: בירמן); ברוניה קליבנסקי, "במחתרת – בגיטו ובצד הארי", בתוך, תל-חי קיבוץ הכשרה בפולין, תל-אביב 1979, עמ' 326-325 (להלן: קליבנסקי); בלה חזן, יומן, 9, בדצמבר 1945, אבלה"ג 4442/1 M/I, (להלן: בלה חזן), מחברת מס' 1, עמ' 22; גרוסמן, עמ' 92.
110. בירמן, עמ' 287; לובטקין, עמ' 468; צביה לובטקין, אחרונים על החומה, עין-חרוד, יוני 1946, עמ' 8; מכתבים מצביה: 15 במרץ 1942, 24 במאי 1942, אה"ע III 37 א 3 6.
111. "מכתב אחרון מבנדין", 17 ביולי 1943, בתוך: חנצ'ה ופרומקה, עמ' 144; מלך ניישטט (עורך), חורבן ומרד של יהודי ורשה, תל-אביב 1947 (להלן: ניישטט, חורבן ומרד), עמ' 93-92; ישראל קלויזנר (עורך), מפרשת השואה, א', ירושלים תש"ד, עמ' 25. על הנסיעה של פרומקה ברחבי ווהלין ועל המידע שהביאה על החורבן והרצח ראה ישראל גוטמן, מרד הנצורים, מרחביה 1969, עמ' 202.
112. קליבנסקי, עמ' 326-325, בלב חזן, עמ' 21; קורספונדנציה פנימית, עמ' 145.
113. רייזל קורצ'אק, להבות באפר, מרחביה 1946, עמ' מה.
114. צוקרמן, עמ' 96.
115. קורספונדנציה פנימית, עמ' 149.
116. שם, עמ' 150; אירנה אדמוביץ, עדות, 1948, ילקוט מורשת, ח (1968), עמ' 108.
117. מכתב לחברים מאת פרומקה, בנדין, 17 ביולי 1943, בתוך: חנצ'ה ופרומקה, עמ' 144-142; יצחק צוקרמן, "לעבר הגבול הפולני", בתוך: רבן, עמ' 55; פולמן, עמ' 50 4; צ' לובטקין, בימי כליון ומרד, עמ' 54.
118. צוקרמן, עמ' 150.
119. יצחק ארד, ישראל גוטמן ואברהם מרגליות, השואה בתיעוד, מבחר תעודות, ירושלים תשל"ח, עמ' 190.
120. בלה חזן, עמ' 25-23; בלה חזן, עדות, לשכת החלוץ, פאריס, יוני 1945, ארכיון בית לוחמי הגיטאות 71- H; קליבנסקי, עמ' 325; לובטקין, עמ' 91.
121. פולמן, עמ' 453-450; חוה פולמן, "קשרית בדרכים", בתוך: יצחק צוקרמן, משה בסוק (עורכים), ספר מלחמות הגיטאות, תל-אביב 1954 (להלן: ספר מלחמות הגיטאות), עמ' 43-41; מרלין גילברט, אטלס השואה, תל-אביב 1986, עמ' 102, 91, מפות 107, 125.
122. אדם, בגיטאות (ורשה-צ'נסטוכובה), מרחביה 1945 (להלן: אדם), עמ' 31, 41-40, 60; אהרון בראנדס וחיים רשף, צבי בראנדס מראשי המחתרת החלוצית בזגלמביה, תל-אביב 1978, עמ' 55; עדות דב בן יעקב (בולק), א"מ A.670; חייקה גרוסמן, רשימות מ-1945 או 1948 א"מ, D.2.421.
123. עמנואל רינגלבלום, "נערת גבורות, בתוך: נחמן בלומנטל ויוסף קרמיש (עורכים), המרי והמרד בגיטו ורשה, ירושלים 1965; מכתב מאת פרומקה אל נתן, צ'נסטוכובה, 5 ביוני 1942, בתוך: חנצ'ה ופרומקה, עמ' 138.
124. עדות י' יוריסטה, ספר מלחמות הגיטאות, עמ' 332. העדות התפרסמה לראשונה ב-1947, בעיתון פועלי ציון בפולנית.
125. מכתבים מאת רבקה גלאנץ, צ'נסטוכובה, אל נתן: 10 במאי, 12 ביוני 1942, אה"ע III 37 א 62.
126. אדם, עמ' 49, 69-68; עדות אברהם זילברשטיין (אדם), 1979, א"מ C.35.49, A.720; ש' מעיין, "דמותו של לוחם, מויטק זילברברג", ילקוט מורשת, לא (1981), עמ' 100; עדות דוב גבירצמן (בולק), אבלה"ג 1002/I E-IV, עמ' 21-19.
127. ראיון עם מארילה רייך (מרים פרלברג), 1988, אמ' A.1373; קורספונדנציה פנימית, עם 153-149; צוקרמן, עמ' 152, 152, 159; אדם, עמד 31 I 41-40, 60.
128. צוקרמן, עמ' 117, 157. מהשיחות עם חווקה פולמן, שהיתה אז תלמידת הגימנסיה של דרור בוורשה ומעורבת באותה אווירה ואותן שיחות, עולה, שהיה לפרומקה יחד מיוחד ליצחק.
129. לובטקין, עמ' 472; אדם, עמ' 41-40.
130. לובטקין, בימי כליון ומרד, עמ' 80; לובטקין, עמ' 676-372; מתוך דו"ח שנשלח מוורשה ללונדון ב-24 במאי 1944, ניישטט, עמ' 98; צוקרמן, עמ' 187.
131. "דיון של לוחמים והסטוריונים, 40 שנה למרד גיטו וורשה", ילקוט מורשת, לה (1983), עמ' 56; אדולף ברמן, במקום אשר יעד לי הגורל, תל-אביב תשל"ח, עמ' 212; ולאדקה, משני עברי החומה, חיפה 1962, עמ' 110-109.
132. לובטקין, בימי כליון ומרד, עמ' 83; לובטקין, עמ' ב78-477; אדם, עמ' 66-67, 73.
133. יצחק צוקרמן, "מרדכי חברי"; צוקרמן, עמ' 187; "דו"ח הארגון היהודי הלוחם", בתוך: ניישטט, חוקרבן ומרד, עמ' 102-101; לובטקין, עמ' 480-479;פרליס, עמ' 208-204.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel