|
||||||||||||||||||||||
עמוד הבית > מדעי הרוח > מאגר מידע > ההיסטוריה של מדינת ישראל > כלכלה, חברה ותרבות |
||||||||||||||||||||||
בניגוד למפנה החריף ממיתון לגאות בשנת 1968, עבר זמן מה עד שהתברר, כי המשק שוב נכנס לתקופה קשה. כך סיכם פרופ' ברונו את אשר אירע במאמר שפירסם בשנת 1989:
להלן, כמה נתוני יסוד על ממדי האינפלציה, התוצר, התעסוקה והתקציב: בשנת 1973 הגיעה האינפלציה לכדי 20%; באמצע שנות השבעים היא עלתה ל- 40% בקירוב ובסופו של אותו עשור היא הגיעה ל- 80% בקירוב. באותן שנים עלה התוצר ב- 3% בממוצע שנתי, שפירושו העדר גידול בתוצר לנפש (האוכלוסיה גדלה בשיעור דומה). תוספת המועסקים נקלטה ברובה הגדול במיגזר הציבורי ובחלקה בענף הבנקאות והפיננסים. במיגזר העסקי(12) (להוציא בנקאות ופיננסים, המהווים חלק ממנו) לא היתה תוספת עובדים משמעותית. עובדה זו מצביעה על חלוקה מעוותת של כוח העבודה, שהיו לה השלכות כלכליות שליליות רבות. במשך שנות השבעים גדל אחוז המועסקים במיגזר הציבורי מ- 20% ל- 30% בקירוב מסך כוח העבודה. גידול בשיעור זה הוא ללא אח ודוגמא בארץ כלשהי או בישראל בעבר. הוא מעיד על "אבטלה סמויה"(13) שהתחזקה במיגזר הציבורי, אבל כאמור, העובדים עצמם לא נפגעו מכך. יש לציין, כי מלאי ההון לעובד (הציוד והחומרים בהם הוא משתמש) המשיך לעלות גם בתקופה זו. עובדה זו מוסברת בסיבסוד ממשלתי חסר תקדים של השקעות, אשר בפועל הן היוו מענק ממשלתי, ואשר בוצעו בחלקן בתחומים בלתי רווחיים, ויצרו בדרך זו מלאי הון בלתי מנוצל כראוי. כתוצאה מכך הפריון לעובד בשנים אלו היה בירידה, בניגוד מוחלט לשנים קודמות. ביטוי נוסף להתפתחות השלילית, היה ניפוח התקציב הממשלתי, יחסית לגודל המשק. הוצאות התקציב עלו מ- 40% יחסית לתוצר בסוף שנות השישים, ל- 66% באמצע שנות השבעים! כדי לממן הוצאות גדולות אלו, הגדילה הממשלה מחד - את נטל המסים, ומאידך - את מכירת אגרות החוב שלה לציבור, שהגדילו מאד את החוב הלאומי הפנימי. תחושתם והתנהגותם של מישקי הבית (המשפחות), למרות המציאות האובייקטיבית הקשה, הונעה גם מעליית ערך הנכסים של חלק ניכר מהם, במיוחד מקרב הוותיקיס. עלייה זו חלה הן על נדל"ן (דירות, קרקעות) והן על הון פיננסי (אגרות חוב, מניות, חסכונות). התעשרות מלאכותית זו נראית תמוהה נוכח התכווצות הפעילות המישקית הריאלית וממדי האינפלציה, והיא מוסברת על ידי מערכת הסדרים ותקנות, שפעלו לטובת הפרטים, בניגוד לצורכי המשק. מערכת זו עודדה גידול הוצאות על צריכה מעל ומעבר לגידול התפוקה. דוגמא למערכת הסדרים זו היתה מנגנו ן ההצמדות(14), שהגן על הפרטים מפני שינוי מהיר במחירים. שיטה זו אכן הצליחה לגונן עליהם (לא על כולם, ובמיוחד לא על החלשיס), אבל מאידך היא לא המריצה להילחם באינפלציה, כי למראית עין נוטרלו נזקיה.
משנת 1980 חלה קפיצה בדרגת האינפלציה לרמה של שלוש ספרות: 100% ומעלה לשנה. מכנים אותה אינפלציה דוהרת או "היפר-אינפלציה". הממשלה נקטה בשורת אמצעים כנגדה (ר' להלן) אך ללא הועיל. במציאות מעין זו עיקר המאמצים, הן של הגופים המישקיים והן של המשפחות, הוקדש להתגוננות מפני ההשלכות השליליות של השינויים החריפים והתכופים ברמת המחירים. מובן מאליו, כי בתנאים אלה לא נוצרה אווירה מתאימה לחידוש הצמיחה, ועל כן נמשכה ההידרדרות הכלכלית. באוקטובר 1983 קרסו בפתאומיות מניות הבנקים, בעקבות כשלונה של "שיטת הוויסות", בה נקטו הנהלות הבנקים במשך שנים ארוכות. לפי שיטה זו תימרנו הנהלות הבנקים את המסחר במניותיהם בבורסה בצורה שהבטיחה עלייה רצופה בערכן. הממשלה נאלצה לקחת על עצמה את הבעלות על הבנקים ואת האחריות למניות שלהם, כדי למנוע את התמוטטותם, שהיתה עלולה לפגוע קשות בכל המערכת הכלכלית של המדינה. התוצאה מכך היתה גידול ניכר בחוב הפנימי של המדינה (בשל התחייבותה למחזיקי מניות הבנקים). הבנקים באופן רשמי היו מולאמים, אך בפועל הם המשיכו להיות מנוהלים לא על ידי המדינה, אלא על ידי הנהלותיהם החדשות (לאחר שההנהלות האחראיות לכישלון הודחו, נתבעו לדין ונמצאו אשמים). הצירוף של קיפאון ברוב ענפי המשק, אינפלציה דוהרת, משבר הבנקים, הבעיות המחריפות במאזן התשלומים והגרעון בתקציב המדינה - הוליך את הכלכלה למבוי, שנראה ללא מוצא. יחד עם זאת, תהא זו טעות לראות את התקופה כולה ללא נקודות אור. המעניין הוא, כי בתוך מציאות כלכלית קשה זו, היו גם התפתחויות חיוביות, כמו קידום טכנולוגי מרחיק לכת בענף האלקטרוניקה או עלייה משמעותית ברמת ההשכלה. המשק ב- 1984 היה נתון במשבר עמוק, אך עם זאת היה מתקדם יותר בכמה נתונים חשובים מאשר בראשיתה של תקופה זו (1973). 12. מיגזר עסקי כולל את כל הפירמות הפועלות לשם רווח בכל ענפי המשק: תעשייה, מסחר, חקלאות, תחבורה ותקשורת, בניין, תיירות ושירותי אוכל, שירותים עסקיים ושירותים אישיים (כמו מספרות, מכוני כושר וכדו') 13. אבטלה סמויה נוצרת כאשר חלק מהעובדים אינם תורמים לתפוקה ביחס לעלות החזקתם. העדרותו של חלק זה ממקום עבודתו, כמעט שלא תפגע בתפוקה. 14. הצמדה - מנגנון המיועד לפתור את בעיית שמירת הערך של נכס פיננסי, שכר, השקעות וכו'. השיטה המקובלת היתה לבטא את הערך של הנכס במונחים ריאליים לפי מדד המחירים או הדולר. כך בתחום השכר, מתאימים אותו לעליית המחירים, על ידי "תוספת יוקר", המותאמת לעלייה זו. לסעיפים אחרים מפרק: "ההתפתחות הכלכלית -סקירה היסטורית" מבוא הכלכלה עם קום המדינה שנים ראשונות: 1951-1941 המדיניות הכלכלית החדשה: 1953-1952 (מיתון ראשון) צמיחה וגאות: 1965-1954 מיתון שני: 1967-1965 גאות שנייה: 1972-1968 קיפאון ואינפלציה גואה: 1984-1973 טיפול בהלם - הייצוב והצלחתו: 1989-1985 עלייה גדולה, חידוש הצמיחה המהירה וסימני האטה: 1997-1990
|
||||||||||||||||||||||
|