| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שלבי עליותו של כורש ידועים זה מכבר מתעודות בבליות ומסיפורי הרודוט וכסנופון (תעודות פרסיות מימי מלכותו של כורש לא נתגלו עדיין). כורש היה השליט של נסיכות פרסומש, או פרסואש, שבמזרח מדי, הידועה מתעודות אשור מן האלף הראשון לפסה"נ. בשנת 550, כמסופר בכרוניקון הבבלי, היא שנת שש לנבונאיד, מרד כורש באסטיאגס (=אשתווגו) מלך מדי, היכהו בקרב, כבש את אחמתא (אקבתנא) ולקח את אסטיאגס בשבי. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 547, לכד כורש – לפי אותו מקור 45 – את לוד (לידיה), וכך היה לאדונה הבלעדי של ארץ ההרים שמעילם במזרח ועד הים האיגיאי שבמערב46. אולם עדיין לא תקף את בבל. למרבה הצער שבור הקטע באותו כרוניקון היסטורי של נבונאיד, והדן בשנים הגורליות 540-544, והתיאור מתחדש רק בשנת 17 לנבונאיד, היא שנת כיבושה של בבל, 539 לפסה"נ. אולם עתה, מתוך עיון בחומר שבאסטלה החדש של נבונאיד מחרן, ומתוך עריכה מחודשת של סדר כתובותיו, אפשר לומר במידה ניכרת של ביטחון, שהאיבה בין כורש לבין נבונאיד לא התחילה אלא בסוף ימיו של המלך הבבלי. באסטלה ובגליל-הטין מסיפר, הנקבע אף הוא על-ידינו לשנת 14 או לכל המאוחר לשנת 15 לנבונאיד, אין כל רמז לאיבה עם פרס. בכתובת שעל הגליל מסיפר נקרא כורש "עבדו הקטן" של מרדוך"47. לפי הנאמר שם היה זה מרדוך אלוהי בבל שהעלה את כורש נגד אסטייגס מלך מדי (המכונה שם "מלך אומן-מנדא" – הוא כינוים המליצי של העמים הצפוניים שוכני ההרים, ומדי בראשם). מפלת אסטייגס וכיבוש מדי בידי כורש נועדו להביא לשחרורה של העיר חרן מעולם של האומן-מנדא – מדי ששלטו בה משנת 609, כשנפלה בידיהם בעת חורבנה של אשור. לפי תפיסה זו היה כורש בחינת "שבט אפם" של מרדוך וסין ושליחם של אלים אלה, השלוח לגרש את המדים מחרן ולשחרר את א-חול-חול. ואמנם ניצחונו על אסטייגס בשנת 6 לנבונאיד (550 לפסה"נ) הוא שהביא בסופו של דבר לסיפוחה של חרן בידי נבונאיד48 ואפשר שלא עברה חרן לרשותה של בבל אלא משנכרתה ברית בין נבונאיד לבין כורש. ברית זו נרמזת באסטלה של נבונאיד מחרן, ובה נאמר שבעת ישיבתו בתימא שלח מלכה של "עיר המדים" משלחת של שלום לנבונאיד שהבטיחה קיום יחסים טובים. מכלל נתונים אלה ברור הוא, שאין עוד אחיזה לדעה המקובלת במחקר, התולה את ראשית האיבה בין בבל לפרס בכיבוש לודיה בידי כורש בשנת 9 לנבונאיד (547 לפסה"נ). שכן עוד כשנתיים – או לכל היותר כשלוש שנים – לפני נפילת בבל (539) היה שלום בין כורש לבין נבונאיד49. ועוד: אין כל עדות לטענה שטענו כמה היסטוריונים, שממלכת בבל התנוונה בסוף ימי נבונאיד או שהשלטון המרכזי התפרק בה50 ושחלקים מן האימפריה ובתוכם סוריה וארץ-ישראל נפלו בידי כורש שנים אחדות לפני כיבוש בבל51. נגד השקפה זאת מדברות שתי עובדות: העולה מכאן הוא, שהאימפריה הבבלית כרעה לפתע אולי תוך חדשים ספורים, כאשר בירתה ומרכזיה הותקפו בפלישת-מחץ של כורש, וחלק מן הצבא שהגן על גבולה הצפוני של הארץ עבר לצד פרס. ואמנם הסיפור שבספר דניאל המדבר על נפילת בבל לפתע-פתאום, אף כי ספרותי הוא ומאוחר, שמר שבאורח מהימן ביותר על רישומם של המאורעות, כפי שנצטיירו בתודעת בני הדור.
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
