הערות שוליים:
61. טור ו', Smith, BHT, p. 85; ANET, p. 315.24-23. אין כל ידיעות על גורלה של חרן ומקדשה בעת רפורמות אלה, בראשית מלכותו של כורש. מכל מקום אין כלל להניח, שפגע המלך הפרסי במעמדו של האל סין בעריו המקודשות אור וחרן ובמקדשיו העתיקים. אדרבה, התארים בהם מכונה כורש בכתובותיו מאור (ראה להלן) מעידים נאמנות, שאכן השתדל כורש להופיע כמלך חוקי אף במרכזי פולחנו של אלוהיו של נבונאיד.
62. ראה: Weissbach, KA, pp. 2-4. הכתובת שעל הגליל נתחברה ככל הנראה בחודשים הראשונים לשלטונו של כורש בבל, מכל מקום לני ג' בניסן 538 (בו התחילה שנה א' למלכות כורש כמלך בבל). לטובת תאריך זה מדברים השיקולים הבאים: (א) בעיית הרפורמות של נבונאיד ושאלת מעמדו של כורש הפרסי כמלך חוקי של בבל – שני אלה היו אקטואליים בעת חיבור הכתובת. (ב) השבת האלים למקדשים – המתוארת בגליל (ראה לעיל -1- נתבצעה, לפי הנאמר בכרוניקון הבבלי, בחודשים כסלו-אדר 8/539. (ג) התואר אותו נושא כורש בגליל – מלך בבל, מלך תבל – הולם את תאריו של המלך הפרסי בתקופה שבין ג' במרחשוון 539, ג' בניסן 538, שכן רק באותה תקופה מכונה כורש בתעודות האדמיניסטראטיביות מבבל בשם: "מלך בבל מלך הארצות". ואילו מג' גניסן 538 עד ראשית שבט שלאחריו מופיע כמבזזי כמלך בבל בתעודות מספר ומבבל [אך לא בתעודות מארך, וראה הערה 67 למטה], ואילו כורש מכונה באותן התעודות אך "מלך הארצות" [הנוסחה השלמה היא "...שנה א', כורש מלך הארצות וכמבוזי מלך בבל"]. וכך למשל בתעודה החשובה: Strass. No.426:21-22, מיום כ"ה בכסלו שנה א', בה נשבעים הצדדים "בשמש ובאלה של כו[רש] מלך הארצות וכמבוזי מלך בבל" (שם, שו', 9-7). מכאן מתבטלות לחלוטין טענותיו של דוברשטיין W.Dubberstein, The Chronology of Cyrus and Cambyses, American Journal of Semitic Languages 55 (1938), pp. 417-419, שהציע לקבוע את מלכות כמבוזי לשנה האחרונה לחיי כורש. וראה בעיקר: San Nicolo, Prosopographie, p. 54. מצד שני אין כל מקום לאחר זמן חיבורה של כתובת הגליל לאחר ששב כורש לשמש "כמלך בבל ומלך הארצות", כלומר 15 חודש לאחר כיבוש בבל.
63. "... [האדון] הגדול מרדוך השלים עם ארץ אכד – עליה רגז, הוא נתן את עינו (לטובה) במראדך-בלאדן מלך בבל, הנסיך הירא אותו, ועליו הצביע בידו – בנו בכורו של ארב-מרדך מלך בבל... אסר (= מרדוך) מלך האלים הגה את שמו חוקית, למען ירעה את (עם ארץ) שומר ואכד; (ו)יאמר במוצא פיו: 'הנהו הרועה שיקבץ את (הצאן) הפזוררת!'. בכוח האדון הגדול מרדוך וסין ופרגלו הגיבורים הוא הנחיל מפלה לצבאות סברתו (=אשור) העצומים ושיבר את נשקם, הוא גירשם וסילקם, ומחה את עקבותיהם מארץ אכד" (כתובת שעל הגליל מארך למראדך בלאדן, שנמצאה בכלה, שו' 18-11 – 123-124 C. J. Cadd, Iraq 15 (1953), pp. לעומת זאת אלה הם דבריו של סרגון, שהיכה את מראדך-בלאדן וירש את כיסא מלכותו בבבל (אנאלים שו' 274-288): "מרדוך האדון הגדול ראה את מעשיהם הרעים (של) הכשדים, אותם שנא, וציווה לטול (ממנו = ממראדך-בלאדן) את שרביטו ואת כיסא מלכותו. אותי, סרגון את שרביטו ואת כיסא מלכותו. אותי, סרגון את שרביטו ואת כיסא מלכותו. אותי, סרגון את שרביטו ואת כיסא מלכותו. אותי, סרגון המלך העניו, הוא בחר חוקית מכלל הנסיכים והעלה את ראשי. את כלי נשקי חיזק, למען (אוכל), למנוע את רגלי העם הכשדי העוין והרשע (מלבוא) לארץ שושמר ואכד. בפקודת מרדוך אדוני הגדול ערכתי את רכבי (=צמדי), הכינותי את המחנה, ופקדתי לצאת נגד העם הכשדי העוין והרשע" .(A. G. Lie, The Inscriptions of Sargon II. The Annals, Paris 1929, pp. 42-44) אף בנאום שבפי רבשקה (יש' ל"ו, י, מל"ב י"ח, כה): "המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו? ה' אמר אלי: עלה על הארץ הזאת והשחיתה!" – מהדהדת אותה תפיסה, אלא הפעם בסיגנון של תעמולה זדונית כאסמכתא לחורבן.
64. השווה: "כל מושל חדש קיבל את האינווסטיטורה על שלטון העולם שלו מכל אל אוניברסאלי באורח סימולטאני...", ביקרמן (הערה 1 לעיל), עמ' 263.
65. L. Legrain, Ur Excavation Texts, I, London 1928, No. 194 C. J. Gadd -.
66. ראה שם, מס' 397. הדעת נותנת, שכתובות אלה מאור נתחברו – כבגליל כורש – זמן קצר לאחר כיבוש בבל (ראה הערה 62). כפי שנהג כורש בבבל ובאור נהגו בעקבותיו מלכי פרס בכמה מקומות אחרים. כך למשל טוען דריווש הא' בכתובת שלו ממצרים, ש"אלוהי הנילוס הכפול" מסר לידיו את כל הארצות, וברשימת המדינות שנמסרו לו מידי אל זה נמצאת פרס עצמה (G. Posener, La premiere domination perse en Egypte, Paris 1935, p. 47) באורח דודמה החזיר דריווש למקדש אפולו במגנסיה את הפקודה הקדומה, שניתנה כנראה על-ידי כורש בדבר שחרור המקדש ממסים ראה: Smith, Isaiah, pp. 41; 144, n. 108.
67. המועד ההולם ביותר, לדעתנו, למתן ההצהרה ע"י כורש היה בתקופת החזרת האלים למקומם וביטול תיקוני נבונאיד בראשית שלטונו בבבל. כמתואר בגליל כורש, הדמיון שבין לשון ההכרזה ללשון הגליל ותוכנם המשותף – שיקום מקדשים ורסטוראציה – מעלים, שזמני חיבורם היו סמוכים זה לזה, והואיל ולפי כל הסימנים נתחבר גליל כורש בחודשים מרחשוון 539 – אדר (מרץ) 538 – (ראה הערה 62 לעיל), נוטים אנו לקבוע אף את חיבור ההצהרה לאותם הימים. התאריך שההצהרה נושאת: "שנת א' לכורש מלך פרס" מכוון לדעתנו לראשית שנתו הראשונה של כורש. כלומר מא' בניסן ואילך. אפשר מאוד שנינתנה ההצהרה בעת חגיגות רה"ש הבבלי, בין א' ובין ו' בניסן 538, או זמן קצר לאחריהן. העובדה, שאותה שעה (כלומר החל בג' בניסן 538) נחשב כמבוזי כמלך בבל (ראה הערה 62 לעיל), אין בה כדי לפגוע בהצעתנו שהרי אין מקום להקיד משיטת התאריכים בתעודות כלכליות מבבל ומסיפר על התאריך בהצהרה המוכרזת בעל-פה והנועדת ליהודים בבל ובעבר-הנהר והניתנת אל נכון בארמית. התואר "מלך פרס" שבהצהרה אינו נטול כלל מן המינוח האדמיניסטראטיבי של סופרי בבל, שכינו את כורש רק כ"מלך בבל ומלך הארצות", אלא מציין אל נכון את תוארו של כורש באימפריה כולה מכאן, שאף ם נניח שניתנה ההצהרה כבר בתקופה ששימש כמבוזי כמלך בבל (כלומר – בין ניסן 538 לבין שבט 538/7, הרי גם אז הוצאה היא מטעם לשכתו של כורש "מלך הארצות" שבאחמתא, ולא מטעם לשכתו של בן המלך, שלמרות תוארו "מלך בבל" הוגבל שלטונו על בבל, סיפר והסביבה, ואילו כבר בארך ובניפור מדרום לבבל המשיכו למנות לפי כורש, ולא לפי כמבוזי (ראה: San Nicolo, Prosopographie, p. 53).
68. על הזיקה שבין לשון ישעיהו השני לבין סיגנון של כתובות כורש ונבונאיד ראה בפירוט: J. W. Behr, The Writings of Deutero-Isaiah and the Neo-Babylonian Royal Insciptions, Pretoria 1937, pp. 18-19.
69. לשאלת זמנן של נבואות ישעיהו השני ראה במאמרו של מ. הרן, המתפרסם V. T. Supp. כרך IX.