הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ה

כניעתן הפתאומית של ערי הקודש סיפר ובבל ללא קרב מוסברת כרגיל בצדק כמעשה, הנובע מתוך איבתו של מעמד הכוהנים הבבלי לנבונאיד. אלא שאנו נוטים להוסיף על כך את ההשערה, שזמן-מה לפני נפילתה של בבל נכרתה ברית-סתר בין כוהני בבל לבין כורש – ברית שהבטיחה למלך הפרסי את כניעת העיר ומלכותה בבבל – תמורת הבטחה לבטל את חידושי נבונאיד ולהשיב לכוהנים הבבליים את מלוא ההשפעה.

ראיה מסייעת להשערתנו אפשר להביא מן העובדה הבאה: לאחר שכבש כורש את בבל, החליף רק שניים מקרב שבעת פקידי-הראש המנהלים את מקדש אאנה בארך ומקדש אבברה בסיפר והשאיר על כנם את שאר חמשת פקידי הראש, אף-על-פי שאלה מונו למשרתם בידי נבונאיד בשיאה של הרפורמה הדתית שלו, בסוף מלכותו. רציפות זו במנגנון המנהל את מקדשה של אשתר בארך ומקדשו של שמש בסיפר בימי כורש וכמבוזי בתקופת המעבר משלטון בבלי לשלטון פרסי מפתיעה, אם נשווה אותה למשברים שפקדו אותו מנגנון עצמו בימי נבונאיד. מתברר בעיקר שהמלך הבבלי החליף את פקידיו במקדשים אלה פעמים אחדות: בעלייתו למלוכה סולקו כמעט כל הפקידים ששימשו בימי המלך קודמו ומונו תחתם חדשים; ערב יציאתו לתימא (בשנת שלוש לו) בוטלה משרת "סופר מקדש אאנה" (tupšar Eanna), ובמקומה הוקמו שתי משרות אחרות: זו של נציב המלך הממונה על ניהול אאנה (Eanna rēē šarri bēl piqitti) ⁵², וזו של נציב-המלך הממונה על קופת המלך אשר באאנה, (ša muhhi quppi šarri ša[ina] Eanna rēš šarri) ⁵³. בשובו מתימא (בשנת שלוש-עשרה למלכותו) התחלפו שישה מתוך שבעת פקידי-הראש במקדשים אלה, ואילו ארבעה מקרב אלה שוב הוחלפו בשנים 17-15 למלכותו – בעיצומם של חידושיו הדתיים. והנה דווקא ארבעה פקידי-ראש אלה⁵⁴ הושארו על כנם לאחר הכיבוש הפרסי! שורת ההיגיון נותנת אפוא, שכורש לא היה משאיר על כנם פקידים הנאמנים לנבונאיד או אוהדים לו ושהיה מסלקם עם שאר חידושיו של המלך הבבלי – לולא הראו סימני אהדה של ממש לכורש וזכו באמונו המלא. מסתבר אפוא, לדעתנו, שאותם הפקידים – ברובם כוהנים נכבדים – שיחקו בתפקיד כפול: נאמנות חיצונית לנבונאיד ולחידושיו מרחיקי-הלכת מכאן, וברית-סתר עם כורש מלך פרס מכאן.

ואכן, ברית מעין זו שבין כוהני בבל לבין מלך זר הלוחם במי שמולך בבבל אינה חידוש במסופוטאמיה. כזאת עשו בשעתם הכוהנים הבבליים כשביקשו את הגנת תגלת פלאסר השלישי מלך אשור מפני הכשדים או כשסייעו בידי סרגון השני ללחום במרודך בלאדן הכשדי מלך בבל. אלא שהפעם לא היה זה מלך מתחום עולם-התרבות המסופוטאמי. ארץ מדי וודאי גם פרס היו בתפיסת הבבלים בחזקת מדינות בארבאריות למחצה, שכינוין בבבלית הוא – אמן-מנדא (ummân-manda) מעין "הגוי מצפון". אולם כורש לא נקרא אף פעם אחת בשם זה, שעה שמלך מדי מכונה "מלך אמן-מנדא^55". תוארו של כורש בכתובותיו הבבליות הוא התואר עתיק הימים: "מלך אנשן" או (Anšan או Aššan י⁵⁶), שהיה תוארם של מלכי עילם למן האלף השני לפסה"נ⁵⁷. בתואר זה מכונה כורש כבר בגליל מסיפר לנבונאיד עוד לפני נפילת בבל⁵⁸. אין כל ספק, לדעתנו, שנטל כורש תואר עילמי קדום זה במתכוון, כדי להבליט את זיקתו למסורות היסטוריות עתיקות. לאחר שכבש את בבל המשיכו הסופרים הבליי לכנותו באותו תואר, שהלם יפה את הסיגנון הנמלץ והארכאיסטי של כתובות מלכי בבל במאה הו' לפסה"נ⁵⁹. אלאש לא היה זה עניין סיגנוני בלבד, שכן על-ידי כינויו בשם "מלך אנשן" דווקא (ולא כ-מלך פרס", הבא בכתובות דריווש הא')⁶⁰ הוצב כורש מעתה בתחום מושגי תרבות בבליים קאנוניים והוענק למלכותו הוד קדומים שחסר לו, וכך הוצא מחזקת ה"אמן-מנדא", אף-על-פי שהיה למעשה מלכם. ואכן, תואריו של כורש בכתובותיו הרשמיות בבבלית הם: "מלך בבל", "מלך המלכים" או "מלך הארצות", ואילו התואר "מלך פרס" הוא תוארו בפי העם, ואין תימה שבאותו תואר עממי רגיל כונה כורש בהכרזה שבעל-פה שבעזרא פרק א', המיועדת ליהודים הגולים בבבל.

לחלקים נוספים של המאמר:
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : א
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ב
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ג
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ד
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ה (פריט זה)
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ו

הערות שוליים:
52. San Nicolo, Prosopographie, pp. 18; 28-29.
53. San Nicolo, Prosopographie, pp. 20; 31.
54. פקידים אלה הם: נציב המלך הממונה על (ניהול) אאנה) (שם, עמ' 19), נציב המלך הממונה על קופת המלך אשר באאנה (שם, עמ' 20); הנגיד של אאנה (שם עמ' 16) [פקיד זה המשיך לשרת רק בשנה א' לכורש, ואילו בשנה ב' לכורש עלה בנו במקומו], והכוהן הגדול של סיפר (שם, עמ' 35).
55. הגליל מסיפר, א', .Langdon, NBKI, p. 220 32
56. גליל כורש שו' 21; הכתובת מאור שו' 3.– C.J. L. Gadd - Legrain, Ur Excavation Texts, I, .London 1928, No. 174
57. ראה:Rcallexikon der Assyriologie, I, p. 111.
58. תוארו שם (ראה הערה 55) הוא "מלך אנזן" (Anzan), שהוא כתיב בבלי ארכאיסטי של התיבה אנשן; לעומת זאת נקטו הסופרים של האסטלה מחרן (H₂) במונח "מלך (עיר) המדים" (URU Ma-da-a ), שהוא מושג גיאוגראפי. חוסר הקביעות בתאריו של כורש עולה יפה מן הכרוניקון הבבלי, בו מכונה כורש פעם אחת "מלך אנשן" (בתיאור קורות שנת 549), ופעם אחת מלך פרס" (KUR Parsu בתיאור קורות שנת 547) בתיאור קורות שנת 547) .(ANET, pp. 305-6) אולם אין להסיק משינויים אלה [כפי שעשה זאת וייסבך I(Pauly - Wissowa, Real-Encyclopādie, Suppl. IV, Sp. 1140, שאכן היה כורש תחילה רק מלך אנשן (אזור במזרח עילם), ואילו משניצח את אסטיגס הפך ל"מלך פרס". הבחנה זו מיוסדת על ההנחה המוטעית, שהגליל מסיפר, שגם בו מכונה כורש כ"מלך אנשן", נתחבר בראשית ימיו של נבונאיד.
59. ראה בעיקר: I. M. Diakolnoff, Istorya Midii Leningrad, 1956, pp. 59-60, n. 1; 294, n. 1; M. A. Dandamayeff, Palestinkiy Sbornik 5 (69), 1960, pp. 1-21
60. ראה למשל: Weissbach, KA, 9, §1.