| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
במאמר זה הבאנו את מכלול הגורמים והנסיבות שהביאו לעלייה ההמונית של יהודי עיראק לישראל בשנים 1952-1948, ואת דעותיהם והשקפותיהם של בני הקהילה ושל משקיפים זרים בני התקופה בנוגע לתהליך זה, על רקע אירועי התקופה והשינויים העמוקים שחוללה אצל היהודים בעיראק. ניתן לחלק את בעלי הדעות הרווחות בסוגיה זו לשניים: אלה הרואים בתודעה הציונית 'הטבעית', המושרשת היטב בקרב יהודי עיראק, את הגורם המרכזי לעלייתם, ולעומתם אלה הרואים ברדיפות השלטונות העיראקיים את הגורם העיקרי לעלייה ההמונית. בנתונים ובתיאורים שהבאנו ניסינו להסביר כי אף לא אחת מהגישות כשלעצמה אין בה להסביר את תופעת העלייה ההמונית במלואה. תודעה ציונית היתה גורם לעלייתם של צעירים חברי התנועה הציונית ומקורבים לה, אך מספרם היה מצומצם. בקרב קבוצה אחרת בקהילה, מבוגרים על פי רוב, עוררה הקמת מדינת ישראל תחושה של התגשמות הנבואה לגאולה, תחושה שהביאה לעלייתם. אפליות ורדיפות היו גורם להחלטת רבים כי אין מקומם עוד בעיראק וכי אין להם עתיד בארץ זו. אולם יש לזכור כי אפליות ורדיפות לא הגיעו בתקופה זו לממדי פוגרום, והיו פחותות בהרבה בהשוואה לסבלם של יהודי מרכז-אירופה עשור שנים קידם לכן, ושם לא הביאו לעזיבה המונית של היהודים, גם כאשר עדיין היתה האפשרות לכך. ההסבר ליציאתם של היהודים מעיראק ועלייתם לישראל אינו חד ופשוט. הגורם הבסיסי שעמד ברקע הדברים היה לדעתי תחושת הייחוד התרבותי הקהילתי, בריכוזיות והמרכזיות של חיי הקהילה בקרב היהודים, ומעל לכל החינוך היהודי ולימוד השפה העברית. על אף סממני ההתאמה לסביבה לא חל אצל יהודי עיראק משבר זהות או התבוללות בממדים נרחבים כפי שקרה באירופה בתקופת ההשכלה. התודעה היהודית אצל יהודי עיראק היתה רחבה ועמוקה גם לאחר שעברו תהליך חילון, והיא נתפסה כמובנת מאליה אצל רובם המכריע, גם אצל אלה שלכאורה ביקשו להשתלב בחברה הערבית. על רקע זה יש להבין את ההתפתחויות שחלו לקראת הקמת מדינת ישראל ואשר הביאו לשינוי מהותי בתודעתם של יהודי עיראק על דרך השלילה והחיוב כאחת: הן מיקדו את זהותם הלאומית במדינת ישראל ועוררו את גאוותם הלאומית, ובו בזמן, לאור האפליות והרדיפות שהפכו מדיניות רשמית של ממשלת עיראק, יצרו אצל רבים תחושת ייאוש וניכור שרישומה היה חריף במיוחד לאור שגשוגם בשנים קודמות, תחושה שהביאה רבים להכרה שאין להם עתיד בעיראק ושלאור הנסיבות ישראל היא מקלטם היחיד. הקמת מדינת ישראל כמוקד זהות יהודית תוך מצב מלחמה עם מדינות ערב ועיראק בכללן העמידה בהכרח יהודים רבים לפני הבירה בין יהודיות לערביות. ראינו כי במציאות של עיראק באותה תקופה לא היה מנוס מזיהוי יהודיות עם תחייה לאומית יהודית, כלומר ציונות. בחירתם של יהודי עיראק מעידה על שורשיותם היהודית העמוקה. גורם חשוב להפיכת היציאה מעיראק לזרם עצום שכלל את רוב יהודי עיראק היה הסטיכייה ההמונית שיצר הרישום ליציאה: האפשרות להירשם לוויתור על הנתינות העיראקית וליציאה לישראל לאחר שנים של איסור יציאה מעיראק הביאה להיענות המונית ולהרשמה כבר מתחילתה. תנאי היציאה מעיראק לא אפשרו אלא יציאה לישראל והם ניתנו כהזדמנות חד פעמית שאין יודע כמה זמן תימשך. בגלל הריכוזיות הרבה של היישוב היהודי בעיראק בעריה המרכזיות, בעיקר בבגדאד, וכן בגלל המקום המרכזי שמילאה המשפחה המורחבת והזיקה אליה בחיי הפרט הפכה הנהירה להרשמה לוויתור על הנתינות וליציאה מעיראק עד מהרה לסטיכייה המונית שיצרה מומנטום משל עצמה. היא הפכה לכדור שלג שאין לאיש שליטה עליו: הורים יצאו בעקבות ילדיהם; קרוביהם ושכניהם שלא ראו טעם להיוותר לבדם יצאו אף הם. היציאה ההמונית הפתיעה רבים: את יהודי עיראק עצמם, את השלטונות והחברה העיראקים,משקיפים זרים ואף את מתכנני העלייה בישראל, שלא ציפו לזרם כה גדול. ואולם מעבר לכל הסבר נותרה עלייה המונית זו אירוע חד פעמי ויוצא דופן של עקירת קהילה שלמה בעלת שורשים של אלפי שנים בעיראק. היה זה אירוע בעל מהות משל עצמו, אחד מאותם אירועים היסטוריים מדהימים העומדים מעל לנימוקי ההיגיון הצרוף בלבד. לחלקים נוספים של המאמר:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
