הקמת גדר הצפון במרד הערבי ושאלת כישלונה : בחינה מחודשת : הביקורת של טגארט על מצב הביטחון בצפון

עם בואו לארץ-ישראל יצא טגארט לסיור לימודי באזור הצפון. כביש הצפון כבר היה סלול, לאורכו נבנו תחנות משטרה, והוצבו בהן שוטרים ממשטרת הספר, שהוקמה במהלך המרד במיוחד כדי לשמור על הגדר.²⁹ תמונת המצב שהצטיירה לטגארט בצפון ארץ-ישראל הייתה קשה. התשתית המשטרתית הייתה בעייתית. לאורך דרך הפטרולים הוא מצא תשע תחנות משטרה, שרובן היו צריפין עשויים עץ ולא ממוגנים בפני התקפות של כנופיות.³⁰ בכל תחנה היו כעשרה שוטרים – ארבעה בריטים, ארבעה יהודים ושני ערבים.³¹ הם היו חמושים באופן לא יעיל, בשמונה רובים, שני אקדחים ומקלע לואיס, שהועלה בשעת הצורך לעמדה על גג הצריף, וכן עמד לרשותם טנדר. כך תיאר זאת ביומנו:

העמדה בנויה מצריף המוגן בחזיתו בקיר [גדר] טיח בגובה החזה. החלק העליון של הצריף [מעל הדלת ועד הגג] עשוי רשת נגד יתושים. צדי הצריף ואחוריו עשויים מלוחות עץ אורן בעובי אינץ' אחד. אחורי הצריף מוגנים בקיר טיח בגובה החזה מרוחק כדי 4 מ' מהצריף. בצד אחד של הצריף צלון עשוי פח מתחתיו מוסך ומחסנים. מסביב לעמדה הייתה פרושה גדר תיל שבארבע פינותיה עמדות משקי חול. באמצע הבניין מוסך ומחסנים. מסביב לעמדה הייתה פרושה גדר תיל שבארבע פינותיה עמדות משקי חול. באמצע הבניין [על הגג] הוקם מגדל קטן להפעלת מקלע לואיס בשעת הצורך.³²

ברכה חבס, עיתונאית בעיתון 'דבר' ואשתו של דוד הכהן סיירה לאורך כביש הצפון כמה שבועות לאחר טגארט, ומצאה תחנות 'נדחות ומבודדות שאורגנו בקיץ האחרון'. היא רשמה את מיקומן ותיאורן של חלק מאותן עמדות שבהן ביקר גם טגארט, ואת התפעלותה תיארה בכתבה שפרסמה:

מרביתן [של תחנות המשטרה] – בצריפים נאים, מצובעים יפה, בעלי יסוד מבוצר וחצר גדורה עם עמדות בכל קצותיה, אף מגרש מסוקל יפה וגינה ערוכה בטוב טעם לכל אחת מהתחנות.³³

טגארט, שלא התרשם מיופיין של התחנות, מצא בהן בעיות חריפות. תחנות המשטרה בגבול הצפון לא התאימו לצרכים המיוחדים של המשטרה: קירות העץ היו חדירי כדורים, והעמדה שעל הגג הגבילה את ירי מקלע הלואיס. חששו של טגארט היה שכנופיות שיבואו מסוריה יערכו התקפת לילה על צריפי המשטרה. התחושה של הצוות הייתה שהתחנה מוגנת, וטגארט ציין: 'לא חשנו שאנו יכולים לחלוק אתם תחושה זו של אופטימיות'.³⁴ אף שהשוטרים בעמדות המשטרה אמורים היו למנוע הברחות נשק וחדירת כנופיות, 'תחת פיקוחן של תחנות המשמר הקטנות [...] אנשי הטרור ומבריחי הנשק הוסיפו לפעול את פעולתן במחשך, כשהם נעזרים בגאיות בסבכי היער ובתושבי הכפרים הבקיאים בכל המעברים'.³⁵ אחת הסיבות לכך הייתה שהחל מהשעה 18:00 לא סיירה המשטרה לאורך הגבול. 'עם פער כזה בתכנית ההגנה לא ניתן לומר שהגבול אטום או שמור באיזשהו מובן', כתב טגארט ביומנו.³⁶ הכנופיות הצליחו להתאושש ולהתארגן כל פעם מחדש, ונוסף על כך הן המשיכו לפגוע בתשתיות, לרצוח משתפי פעולה ולאיים על הכפריים. טגארט סבר שהמכשול המרכזי שיסייע לעצור את החדירות יהיה גדר יעילה, ועד שתוקם גדר המליץ לשפר את התשתית הקיימת.³⁷

הערות שוליים:

היה זה חלק מהרפורמות שעשו ווקופ וספייסר במשטרה. הם גם הוסיפו דרגה כדי לאפשר לקצינים קידום נוסף, הקימו את חטיבת הספר הצפונית ועוד. ראו: ג' קרויזר, 'סר צ'ארלס טגארט בא"י, עיצוב מדיניות ביטחון הפנים הבריטית בא"י 1943-1937', עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ב. עמ' 60-56
טגארט, יומן ארץ-ישראל, 20 בינואר 1937, מסמכי טגארט, קופסה 4. נוסף על הצריפים שכרה המשטרה מבנים למשטרה בכפרים. ראו רשימת מיקום עמדות המשטרה הישנות והחדשות לאורך הגבול הצפוני: 'Construction of Police Posts along the Northern Frontier (29/2/40-16/12/47), גה"מ, חטיבה 12, מכל 4070, תיק: 2.
טגארט (שם).
שם.
היא מצאה שש-עשרה תחנות, חלקן צריפים וחלקן שכורות. ראו: ב' חבס, הגודרים בצפון, תל-אביב תרצ"ט, עמ' 20-28.
טגארט, יומן ארץ-ישראל, 20 בדצמבר 1937, מסמכי טגארט, קופסה 4.
י' ברסלבסקי, 'גדר התיל וגבול הצפון', בתוך: חבס (לעיל, הערה 30), עמ' 35.
טגארט (לעיל, הערה 34)
בטרשיל אל מפכ"ל המשטרה, 4 בינואר 1938, מסמכי טגארט, קופסה 2, תיק 3.