עלייתה ושקיעתה של קהילת קאהיר : פעילויות נאציות במצרים

ב- 30 ביאנואר 1933, כאשר תפס היטלר את השלטון בגרמניה, היו כבר פעילים במצרים זה זמן מה⁴⁸ נציגים של קבוצות נאציות שונות, ובמיוחד 'האירגון בחו"ל' (אוסלאנדסאורגאניזאציון – א.או.). יהודי מצרים הגיבו במהירות: בחודש מארס התקיימו בקאהיר ובאלכסנדריה אסיפות-המונים ראשונות, בהשראת לשכות 'בני-ברית', על-מנת להקים ‘Ligue contre l’Antise’mitisme Allemand’ ('ליגה נגד האנטישמיות הגרמנית').⁴⁹ אירגון זה, בהנהגת עורך-הדין ליאון קאסטרו, הצטרף לאירגון שמיפקדתו היתה בפאריס, ‘Ligue International contre l’Antisémitisme Allemand’ (LICA) ('הליגה הבין-לאומית נגד האנטישמיות הגרמנית'), והוא נעשה סניפו במצרים. מטרתה העיקרית של הליגה היתה להביא לידיעת הציבור במצרים, היהודי והלא-יהודי, את המגמות הגזעניות של הנאציונאל-סוציאליזם הגרמני, ולהתערב אצל המעצמות הזרות על-מנת לחסום את התעמולה הגרמנית במזרח התיכון. התפקיד הבולט שמילאו עיתונאים יהודים בעיתונות הצרפתית במצרים, שהיה לה קהל-קוראים ברחבי המזרח התיכון, הבטיח לתעמולת-נגד זאת מידה מסויימת של השפעה, גם מעבר לגבולות מצרים.

ביוני 1933, כאשר הפיץ אחד מתומכי המפלגה הנאצית חוברת אנטי-יהודית בשם 'בדבר השאלה היהודית בגרמניה' בין בני המושבה הגרמנית בקאהיר – קם איש-עסקים יהודי, אומברטו ג'אבס, בתמיכת 'הליגה הבין-לאומית נגד האנטישמיות הגרמנית' ובסיוע הגנה משפטית של ליאון קאסטרו, והגיש נגד המו"ל תביעה מישפטית על הוצאת-דיבה.⁵⁰ 'בית-הדין המעורב' באלכסנדריה דחה את התביעה ביאנואר 1934, בטענה כי ג'אבס אינו יכול כיחיד להגיש תביעה נגד פירסום התוקף את היהודים כקבוצה. אולם הפרשה זכתה לפרסומת נרחבת במצרים ובגרמניה, וכיוון שכך קידמה את מטרותיה של הליגה.

אולם כלי-הנשק העיקרי, מלבד המסע העיתונאי, היה החרם על סחורות ושירותים גרמניים, שהוטל בראשית הקיץ של שנת 1933 והיה בתוקף עד פרוץ המלחמה בשנת ⁵¹1939. אם כי הכלכלה הגרמנית ודאי לא יכלה להיפגע קשה מן הפעולות במצרים, הצליחו מטילי-החרם היהודיים לפגוע ביצוא הגרמני, במיוחד של פארמאצבטיקה וסרטי-קולנוע. בעוד הגרמנים מאיימים באחד השלבים לנקוט אמצעי-תגמול ולהטיל חרם על יצוא הכותנה המצרית לגרמניה, ניסתה ממשלת מצרים, בשיתוף עם נציגים דיפלומאטיים זרים שונים, לגלות מרץ רב יותר בהפסקת הסיכסוך הגרמני-יהודי שהתנהל על אדמתה. הם אף גייסו את שירותיהם של מנהיגי הקהילה בקאהיר, שחששו מפני הדים אפשריים של פעלתנות יהודית זאת במדינה נייטראלית ורצו ליישב את הסיכסוך⁵² – ללא הצלחה מרובה. הן החרם והן המסע בעיתונות נמשכו, אם כי בעוצמה פחותה.

הגרמנים השפיעו במיוחד על הסטודנטים וקציני-הצבא המצריים שקיוו לסיוע במאבקם נגד האויב המשותף, בריטניה, וביקשו אחר דגם של אחדות וכוח לאומיים. תנועות-הנוער הצבאיות-למחצה אימצו לעצמן כמה מיסודות האירגון והאידיאולוגיה הפאשיסטיים, לרבות היבטים מסויימים של האנטישמיות הנאצית. הם ניסו לעורר רגשות ופעולות אנטי-יהודיים בדרך כלכלית ודתית, ולאו דווקא גזענית. אנטישמיות גזענית לא נשאה פרי במצרים, כיוון שאתניות לא היוותה גורם שהלם במיוחד את ההבחנה שבין יהודים לערבים. דרך-אגב, הערבים עצמם לא זכו למקום גבוה במיוחד בסולם-הגזעים של היטלר.⁵³

האהדה במצרים למעצמות-הציר, שהיתה מבוססת בעיקרה על שיקולים פוליטיים, באה לאחר מהלך המאורעות הצבאיים, שהגיעו לשיאם ביוני/יולי 1942, כאשר ניצב רומל בשערי אל-עלאמיין. אחרי תבוסות הגרמנית, באל-עלאמיין בנובמבר 1942 ובסטאלינגראד ביאנואר 1943, נמוגו התקוות לסיוע גרמני במאבק לשיחרור מצרים. וכאשר ברית-המועצות היוותה כוח-נגד של-ממש יחיד לעוצמת המערב, פנו רבים מהאוהדים-לשעבר של הגרמנים לרעיונות ולאירגונים שמאלניים.⁵⁴

הערות שוליים:

Hans Adolf Jacobsen, Die nationalsozialistische Aussenpolitik 1933-1938, Frankfurt/Main, Berlin 1968, pp. 661 and 665
על הפעילות הנאצית כמזרח התיכון ראה: Heinz Tillmann, Deutschlands Araberpolitik im Zweiten Weltkrieg, Berlin (GDR) 1965 [להלן: טילמן]; Lukas Hirszowicz, The Third Reich and the Arab East, London, Toronto 1966
Egyptian Gazette, March 1933; ראה גם כן: דן אלדר, 'תגובת היהודים בארצות המזרח על המדיניות האנטישמית בגרמניה – פברואר 1933 – אפריל 1934', פעמים 5 (תש"ם), עמ' 76-55.
על פרשת ג'אבס ראה: Public Record Office, London FO 141/426 file 106, 1934; FO 141/699 file 581, 1933. גזר הדין – ב'ל'אורור' מ-23 בינואר 1934. הערעור נדחה במאה 1935 ('ישראל', 2 במאי 1935). על נקודת-הראות הנאצית ראה: Wolfgang Diewerge, Als Sonderberichterstatter bein Kairoer Judenprozess (1933), München 1935 [להלן: דיוורגה]
הצהרה של קאסטרו בדבר החרם, שהחל ב-10.4.1933 ראה: 'ישראל', מ-20 באפריל 1933; ראה גם דיוורגה, עמ' 15 ואילך, וכן – Public Record Office FO 141/699 file 581 משנת 1933 ואילך.
על האיום בחרם על הכותנה, באוקטובר 1933, ראה: Akten des Auswärtigen Aegypten Amtes, Abteilung III Po 2 – 04264, 23 November 1933. על עמדתו של הרב הראשי חיים אפנדי – ראה: FO 141/699. November 1933
טילמן, עמ' 56. על התגובה המצרית לחקיקה הגזענית הגרמנית, ראה: Egyptian Gazette יולי 1933, במקומות שונים, או 'אל-בלאח', 24 ביוני 1938.
לקויר, עמ' 16 ואילך, 42 ואילך.