| מאגר מידע |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עם הידיעות על הרצח השיטתי במזרח בספטמבר-אוקטובר 1941, נעשו הגישושים והניסיונות ליצירת קשר של המרכזים בוורשה ובווילנה למאמץ ממוקד יותר במטרה לבנות מערכת קשר מתאימה לתנאים החדשים. הפעילות התנועתית של שלהי 1941 שילבה שני כיווני פעולה שונים, ובהתאם לכך פעלה גם מערכת הקשר התנועתי: בווילנה החלה כבר התארגנות לקראת מחתרת לוחמת, וזה היה גם כיוון פעילותן של הקשריות שם. ואילו בוורשה, גם לאחר שובו של הניק גרבובסקי, הצופה הפולני, מווילנה, עם הידיעות הקשות על רצח היהודים, נאחזו עדיין בפעילות של תנועה חינוכית במחתרת, אם כי תודעת המציאות הלכה והשתנתה כבר בחודשים הראשונים של 1942. בדצמבר 1941 מסכמת צביה את פעילות התנועה:
בראשית 1942 חודש הקשר בין מרכזי התנועות בוורשה ובין החלקים שנותקו במהלך המלחמה. בדו"ח של מרכז דרור במאי 1942 נכתב: "אנו נפגשים – שוב חברים מן הגוברניה, [הגנרל-גוברנמנט], מליטא וביילורסיה... זוהי שמחה, אף על פי שאופן התאחדותנו אינו משמח כל עיקר". הגישושים הראשונים להקמת הקשר בין ורשה לווילנה, שהחלו בסוף 1941, התבססו והתרחבו למערכת קשר שנישאה על ידי אנשי קשר – בעיקר קשריות – שהניעו את פעילות התנועה במהלך 1941.100 זו היתה שוב תנועה ארצית אחת, אך המציאות השונה בווילנה ובוורשה הכתיבה אופי פעילות שונה: השליחים ואנשי הקשר במחוזות המזרח התמקדו בהעברת המידע על ההשמדה במזרח, ועל ההחלטה להתגונן. ובוורשה עשו כל מאמץ לקיים את הקשר עם מחוזות המזרח, כדי להבין את המתרחש ולסייע לחברים.101 תגובת תנועות הנוער החלוציות למציאות החדשה – לשינוי בתנאי הקיום היהודי, התבססה על התשתית הישנה של התנועה החינוכית, תוך התאמתה לצרכים החדשים. בדו"ח פנימי של מרכז דרור ממאי 1942 ממשיכים לדבר על "ביקורים", "סמינרים" ו"קיבוצי הכשרה" – אותו מינוח ישן, אם כי התנאים והתכנים השתנו.102 מה היו, אם כן, התכנים החדשים של אותם ביקורים, ומי היו המבקרים? היקף הביקורים המפורט בדו"ח של מרכז דרור נראה על רקע התקופה והתנאים כתיאור דימיוני יותר מאשר מציאות. העיון במקורות מלמד, שלא מדובר כאן ברשת רחבה של אנשי קשר, הפרושה על רחבי פולין, אלא בעיקר בשלוש חברות, שנשאו על כתפיהן את עול הקשר הזה, וקיימו את הביקורים: לונקה קוז'יברודסקה, פרומקה פלוטניצקה ותמה שניידרמן, קשרית דרור במחוזות המזרח ובוורשה.103 בראשית ינואר 1942 שבה לונקה קוז'יברודסקה משליחות של שבועיים בווילנה, והביאה לוורשה מידע מעודכן על המתרחש במחוזות המזרח ובתנועה בווילנה. בעקבות הידיעות הללו יצאה פרומקה ב- 10 בינואר 1942, בעיצומו של הסמינר המרכזי של דרור בוורשה, בשליחות מפורשת אל מחוזות הרצח במזרח. בפנקס הסמינר כתב יצחק צוקרמן בסוף תוכנית הפעילות של שבת 10 בינואר: "אסיפת פרידה לפרומקה; חורבן ירושלים דליטא".104 על התחושה הקשה של פרומקה לפני צאתה לשליחות זו אפשר ללמוד ממכתב שכתבה באותו יום לחבר בארץ: "הנני נוסעת לכמה זמן אל מרדכי [טננבוים] ומי יודע מתי אשוב ואתראה עם קרובי."105 פרומקה הגיעה לגיטו וילנה במחצית ינואר, ופעלה באיזור במשך מספר חודשים: "חדשים אחדים ביליתי במשפחת וילנסקי [וילנה] מצבם טוב. במיוחד ד"ש מאת האדונים 'השמדה' ו'גמורה' – כך היא כותבת ביוני 1942, לאחר שובה ממחוזות המזרח.106 הפגישה עם וילנה היהודית ההרוסה הטילה בה עצבות והעמיקה את הרהוריה - העידה חייקה גרוסמן. היא נראתה מדוכאת ועייפה. על החוויות שחוותה באותם ימים בווילנה שמעה ממנה חברה בבנדין:
פרומקה לא יכלה לעמוד במפגש הנורא הזה. מאחורי הדיווח המאופק ממחוזות המזרח נסתתרה סערת נפש גדולה. על רקע המציאות הקשה בווילנה התעורר ויכוח בדרור וב" "השומר הצעיר" ", האם להישאר בווילנה או להעביר חברים למקום שקט יותר, כדי להרוויח זמן להתארגנות. בעזרת סמל הוורמאכט, אנטון שמידט, עברה הקבוצה המרכזית של דרור לביאליסטוק, והחלה לארגן במקום פעילות תנועתית.108 בסוף מרץ 1942, ראשית אפריל, ריכזה פרומקה עם מרדכי טננבוים וצבי מרסיק, מנהיגי דרור בביאליסטוק, את סמינריון המחתרת של דרור בביאליסטוק. הסמינר, שנמשך שלושה שבועות והיווה את פיסגת הפעילות התנועתית באותם ימים, לא יכול היה להתקיים ללא פעולתם האינטנסיבית של הקשרים הגליליים והארציים, ופרומקה בתוכם, שעברו בסביבות גרודנה וביאליסטוק מעיירה לעיירה, כדי להקים קשר בין החברים ולגייס אותם לסמינר. אחר כך העבירו את החברים לביאליסטוק בדרכים שונות ומשונות: "בעגלות וברגל", במסווה של גויים עשו אנשי הקשר במשך שבוע עשרות קילומטרים והעבירו את החברים לביאליסטוק."109 עם סיום הסמינר בביאליסטוק יצאו פרומקה ותמה למחוזות המזרחיים, לרוסיה הלבנה – פולסיה ווהלין, והגיעו אחרי פסח לקובל. שם נפגשו עם חברי התנועה, שנותרו יחידים במחוזות שנותקו, עם התקדמות הצבא הגרמני מזרחה והחיסול השיטתי של קהילות מזרח פולין. על הפגישה של פרומקה ותמה עם החברים בביאליסטוק, בשובן מווהלין ומרוסיה הלבנה, כותבת צפורה בירמן:
אך פרומקה היא גם זו שהביאה את הידיעות הקשות על ההשמדה במזרח. במכתבה האחרון מבנדין היא מפרטת את מחוזות הרצח בהם ביקרה, ומזכירה בין היתר את אוקראינה ופולסיה: "בכל המחוזות שכתבתי עליהם בקרתי אני בעצמי והייתי עד ראייה לכל פעולות ההשמדה".111 כאמור, שהתה פרומקה ממרץ עד מחצית אפריל בביאליסטוק, שהיתה מרכז לפעילות התנועתית במחוזות המזרחיים של פולין, כיוון שכל הדרכים עברו דרכה, והעיר נהנתה משקט יחסי. כאן עסקה בפעילות ארגונית וחינוכית, ומכאן יצאה לגיטאות הקטנים כדי לחדש את הקשר עם התנועה, ולעורר בקרב היהודים את הרצון להיאבק.112 במחצית השנייה של אפריל הצטרפה למשלחת של תנועות הנוער, שיצאה מוורשה, עברה דרך ביאליסטוק והגיעה לווילנה עם ידיעות, ובעיקר כספים, לעבודת כל התנועות. על הרושם שהשאירה בווילנה כותבת חברת "השומר הצעיר":
לאחר שהות של ימים אחדים בווילנה חזרה פרומקה דרך ביאליסטוק לוורשה. את שליחותה הממושכת במחוזות המזרח מסכם יצחק צוקרמן:
בישיבת מרכז דרור שהתכנסה בורשה ב- 11-8 במאי, נמסר דיווח מפורט על השליחות של פרומקה במחוזות המזרח, ולעדות הראייה שלה ממוקדי הרצח היתה השפעה מכרעת על המפנה שחל בכיוון הפעילות של התנועה בוורשה.115 הידיעות על הרצח במזרח הגיעו לוורשה בעיצומה של פעילות חינוכית: על רקע הטרור, הרעב והניוון הנורא בגיטו ורשה עדיין פעלו התנועות, קיימו סמינרים מרכזיים וגליליים, ערכו ביקורים ופעלו לארגון מחודש במקומות שנפגעו.116 לאחר ביקורי השליחים מווילנה, לאחר שנחשף בפני ההנהגה הרצח במזרח בכל אימתו, נמשכו אומנם הביקורים ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט", אך אופיים השתנה: השליחים ואנשי הקשר, שהעבירו עד אז חומר חינוכי, עיתונות מחתרת, תעודות וחברים לסמינרים ולחוות חקלאיות, קיימו מעכשיו קשר של מחתרת, שבה למד כל מקום להתארגן באופן עצמאי למקרה של ניתוק מן המרכז. אנשי הקשר, בעיקר קשריות, נסעו ממקום למקום כדי להפיץ את הידיעות על הרצח במזרח וב"גנרל-גוברנמנט", ולארגן את החברים במקומות לקראת פעולות התגוננות במקום, או להעביר חברים למקומות פעולה מתאימים יותר. באפריל 1942, עם בוא הידיעות על אקציות ורציחות ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט", נסעו אנשי הקשר למקומות הרצח כדי לבדוק את השמועות, לסייע ולהציל, ולארגן חברים במקום שניתן.117 יצחק צוקרמן ציין את תרומתן של הקשריות להבנת המציאות באביב 1942: "בידינו היתה אינפורמציה שאספנו באמצעות הקשרות, שלא היתה בידי המפלגות. היתה זו אינפורמציה מעודכנת על הנעשה ברחבי פולין."118 ועמנואל רינגלבלום כתב במאי 1942:
באפריל 1942, עם התגברות הטרור בדרכי הקשר בין ה"גנרל-גוברנמנט" ומחוזות המזרח, ונפילת מספר אנשי קשר מרכזיים לידי הגסטאפו, נותק למעשה הקשר בין ורשה לבין המרכזים בביאליסטוק ובווילנה.120 למרות הביטול הכמעט מוחלט של אפשרויות הקשר עם מחוזות המזרח המשיכו חברי ההנהגה בוורשה לראות עצמם כמרכז ארצי, והמשיכו לקיים קשר עם סניפים ב"גנרל-גוברנמנט" ובזגלמביה. אחד הסניפים החזקים והמסורים ביותר של התנועה באיזור ה"גנרל-גוברנמנט" היה בהרובישוב, לשם היו נוסעות הקשריות לעתים קרובות כדי להעביר ידיעות וקשר ממרכז התנועה בוורשה. באביב 1942, כאשר בוורשה היה עדיין שקט יחסי, ולא דובר על חיסול המוני, יצאו פרומקה והקשרית הצעירה, חווקה פולמן, מגיטו ורשה להרובישוב, כדי להיפגש עם החברים ולהכין אותם לקראת הימים שבהם ינותק אולי הקשר עם ורשה. כותבת חווקה:
כשהגיעו להרובישוב נקלעו לעיצומה של "אקציה", פעולת גירוש. חווקה, שהיתה בעלת מראה פנים ארי ודיברה פולנית טובה, השאירה את פרומקה עם זר סיגליות ליד הכנסיה והחליטה לשוטט בעיר, כדי להיוודע מה עלה בגורל החברים. משנודע להן שבני הנוער רוכזו במקום נפרד תחת שמירה של אוקראינים, החליטו ללון במקום ולמחרת לנסות ליצור קשר עם החברים. באותו לילה ניצלו שתיהן בנס, כאשר ביקורת משטרה נכנסה לחדרן במלון: חווקה כיסתה את פניה של פרומקה, כדי שמראה פניה לא יסגיר אותן, ולמחרת בבוקר נאלצו שתיהן להסתלק מהר מהמקום, מבלי לפגוש את החברים. בדרכן לתחנת הרכבת ראו כיצד מכניסים את אחרוני היהודים לקרונות הרכבת המיוחדת לבלז'ץ. היתה זאת הידיעה הראשונה "הבטוחה" שהביאו לוורשה על גירושים בשטח ה"גנרל-גוברנמנט". הרובישוב היתה מהמקומות הראשונים שחוסלו. הגירוש הראשון מהרובישוב לבלז'ץ היה במרץ 1942, ובחודשים מאי-אוקטובר 1942 נשלחו רוב יהודי העיר.121 שוב בלט אומץ ליבה של פרומקה כשליחה וקשרית, שלא נסמכה על חזות ארית ונתוני גוף מתאימים, אלא על איפוק וכוח עמידה. בצד המרכז בוורשה עלתה באותם ימים חשיבותה של צ'נסטוכובה, כמרכז פעילות של רוב התנועות: השקט היחסי בעיר והמיקום הגיאוגרפי כצומת מעבר מוורשה שב"גנרל-גוברנמנט" לאיזור זגלמביה שבתחום הרייך הפכו את העיר למרכז חשוב. לא היה כמעט שליח שלא עבר בצ'נסטוכובה.122 במאי וביוני 1942 ביקרה פרומקה גם בצ'נסטוכובה, ונראה שמדובר ביותר מביקור אחד: "בזה הרגע באו מצ'נסטוכובה, שלשום הובילו דברים אסורים, וכבר צריך לנסוע הלאה בעוד כמה שעות" – כך כתב רינגלבלום במאי על חייקה גרוסמן מ"השומר הצעיר" ועל פרומקה מדרור. ובראשית יוני כותבת פרומקה מצ'נסטוכובה: "עכשיו אני נמצאת אצל רבקה, אהיה אצלה ימים אחדים."123 על הביקור ביוני ומטרתו מספר חבר "פועלי ציון", ממקימי המחתרת בצ'נסטוכובה:
הקשר עם ורשה, קשה ככל שהיה, היה חשוב ביותר לחברים בצ'נסטוכובה. היה צימאון לכל ביקור של שליח ההנהגה מוורשה. "בינתיים היתה כאן פרומקה, מצביה יש לי ידיעות, היא צריכה היתה לבקר אצלנו" – כותבת רבקה גלאנץ מהנהגת דרור בצ'נסטוכובה בראשית יוני.125 בחודשים הבאים נעשה מאמץ מתמיד לשמור על הקשר בין ורשה לצ'נסטוכובה, והשליחים שהגיעו מוורשה שימשו גורם מניע ודוחף להקמת "הארגון היהודי הלוחם" בצ'נסטוכובה.126 בחודשים אפריל-יוני המשיכו השליחים ואנשי הקשר לקיים ביקורים ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט" ובזגלמביה, למרות התפשטות הגירושים והרצח. שליחי התנועות המשיכו לפעול להעמקת הפעולה החינוכית והקשר התנועתי, ובאותו זמן עסקו כבר בהתארגנות לקראת התגוננות.127 למרות נסיעותיה היתה פרומקה מעורה ומעורבת בפעילות המרכז בוורשה ובתוכניותיו, ובין נסיעה לנסיעה גרה עם צביה לובטקין ויצחק צוקרמן בחדרם בוורשה. המשולש הזה – פרומקה, יצחק, צביה – היה גרעין ההנהגה של דרור ומרכז "החלוץ" בוורשה מאז אפריל 1940 – משולש של הנהגה, אבל גם משולש מאוד אנושי, שעורר סקרנות אצל החברים בוורשה. על הדיבורים בוורשה מספר יצחק: "היו מדברים בנו: האם אין משולש? – פרומקה צביה ואני. התעניינו מאוד והיו מסתכלים דרך החור של המנעול... לא היתה להם חוצפה לדבר, אבל מאד התעניינו מה הולך אצלנו? מה רקמת היחסים?"128 זו היתה רקמת יחסים מיוחדת מאוד, אינטימית אפילו, אבל יצחק וצביה היו זוג, פרומקה היתה בודדה, ואולי היתה כאן גם אהבה שלא התממשה. במשך האביב והקיץ של 1942, לאחר ביסוס הידיעות מן המזרח וממוקדי הרצח ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט", עברו מרכזי התנועות בוורשה לפעילות של מחתרת לוחמת. הפעילות התרבותית הועברה לפסי הכנה להתגוננות: "המקשרות שלנו התמסרו להשגת נשק ולארגון קבוצות הגנה בכל הערים בהן יושבים יהודים" – כותבת צביה. המטרה העיקרית של הביקורים, ערב האקציה בוורשה, היתה הפצת הידיעות על ההשמדה ברחבי ה"גנרל-גוברנמנט" וקריאה להתנגדות.129 ב- 22 ביולי החל הגירוש מגיטו ורשה, ורק כעבור שבוע, ב- 28 ביולי, התכנסה בקיבוץ דרור ברחוב דז'ילנה 34 ישיבה של מרכז "החלוץ" ותנועות הנוער שלו: דרור, "השומר הצעיר" " ו"עקיבא", והוחלט על הקמת הארגון היהודי הלוחם. למפקדת הארגון נקבעו: שמואל ברסלב ויוסף קפלן מ"השומר הצעיר" ויצחק, צביה ומרדכי טננבוים מדרור. באותה ישיבה נקבעה משלחת לצד הארי, שתפקידה היה חיפוש קשר עם המחתרות הפולניות והשגת נשק עבור הלוחמים בגיטו. חברי המשלחת היו טוסיה אלטמן ואריה וילנר (יורק) מ"השומר הצעיר", ופרומקה ועמה הקשרית הצעירה חווקה פולמן מדרור.130 גם לאחר הקמת הארגון היהודי הלוחם תחת מפקדה משותפת אחת שמרו התנועות על מסגרת הפעילות התנועתית: השליחים ואנשי הקשר שיצאו מגיטו ורשה פעלו קודם כל כשליחי תנועתם, אם כי במקרים רבים תוך שיתוף פעולה ותיאום בין התנועות. אחת המשימות הראשונות והחשובות ביותר במאבק התנועות להבין את המציאות ולהתארגן בהתאם לכך, היתה ערעור מערכת ההטעיה וההונאה הגרמנית, וחשיפת היעד האמיתי של הרכבות מוורשה.131 כשבועיים לפני הפסקת האקציה בוורשה הצליח אריה וילנר, שנשלח על ידי מפקדת הארגון היהודי הלוחם לצד הארי, להעביר משלוח קטן של נשק לגיטו. את המשלוח השני, ובו 8-7 רימונים ו- 5 אקדחים, שהצליחו לרכוש בצד הארי בסיוע המחתרת הפולנית, העביר אריה בעזרת פרומקה, הם הצטרפו לפלוגת עבודה יהודית שחזרה מן הצד הארי לגיטו, עוד בהיותם בין הפולנים ענדו את הסרט היהודי. בתרמיל מלא תפוחי אדמה הכניסה פרומקה את הרימונים. אריה צעד אחריה.132 אחרי ה- 3 בספטמבר, יום מאסרו של יוסף קפלן, נפילתו של שמואל ברסלב ותפיסת מעט הנשק של הארגון על ידי הגסטאפו, ולאחר סיום השלב האכזרי ביותר של האקציה בין 6 ל-12 בספטמבר, נכנס הארגון היהודי הלוחם למשבר קשה, בשכלו כמה חברים מרכזיים, ולאחר שנותר ללא מעט הנשק. ב- 13 בספטמבר 1942 התכנסו בגיטו החברים מהצד הארי, וחברים שחזרו משליחויות רחוקות יותר, כמו מרדכי אנילביץ' שחזר מבנדין, ומרדכי טננבוים שחזר מקרקוב. באותה פגישה חל מפנה דרמטי, שהעביר את התנועה ממצב של אובדן תקווה ומחשבה על מעשה של יאוש, לחידוש הפעולה של הארגון היהודי הלוחם. מכאן ואילך הצטרפו לדרך ההתנגדות של תנועות הנוער החלוציות שותפים נוספים, שהפיקו לקח מהגירוש. לאחר ההתייעצות בליל ה- 13 בספטמבר הוחלט על ארגון הגנה ארצי, ועל שיגור חברים שיעמדו בראש פעולת ההגנה במרכזי התנועות שנותרו. פרומקה מדרור וצבי בראנדס מ"השומר הצעיר" נשלחו לבנדין.133 הארגון היהודי הלוחם, שהוקם במתכונתו המורחבת בסוף אוקטובר ביוזמת תנועות הנוער החלוציות, נועד לפעול בוורשה בלבד. תנועות הנוער החלוציות המשיכו להיאבק על קיום התנועה הארצית במסגרת "החלוץ", וקיימו בוורשה מפקדה נוספת של חבריהן בלבד, וזו עמדה בקשר עם החברים בגיטאות המרכזיים שנותרו.
לחלקים נוספים של המאמר: הערות שוליים:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
