תולדוט אתר ההיסטוריה - מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : פתח דבר

'מעולם עוד לא היתה תנועה כ"כ חזקה בארץ ומעולם עוד לא הראה הישוב החדש את כחו להגן על ענייניו כמו בימים אלה'¹ – כך תיארו אנשי העלייה השנייה את מלחמת השפות שהתנהלה בארץ-ישראל בחורף תרע"ד. המלחמה התלקחה לרגל החלטת הקורטריון (המועצה הגבוהה) של הטכניקום (הטכניון) כי השפה העברית לא תהיה שפת הלימודים הראשית. הטכניון נבנה תוך שיתוף פעולה בין חברת עזרה, חברה פילנתרופית שיסדו יהודי גרמניה בשנת 1901, לבין בעלי הון יהודי מרוסיה, מארצות-הברית והנהלת הקרן הקיימת לישראל. חברת עזרה הקימה בארץ בשנות העלייה השנייה רשת חינוכית מודרנית דו-לשונית, עברית-גרמנית, החל בגני-ילדים וכלה בסמינר למורים בירושלים. הטכניון היה אמור להיות בית-ספר גבוה טכנולוגי, בית-הספר הגבוה היהודי הראשון בארץ ובסמוך לו נבנה בית-ספר תיכון ריאלי. הציפיות לקראת פתיחתם היו מרובות.²

החלטת הקורטריון שהתכנס בברלין ביום 26 באוקטובר 1913 היתה: 'אין קובעים שפת לימוד רשמית מחייבת בכל המקצועות של המוסד'.³ במלים אחרות, הלימודים הן בטכניון והן בבית-הספר התיכון היו אמורים להתנהל במידה רבה בשפה הגרמנית, ולא בשפה העברית. ההחלטה הביאה להתפטרותם של שלושת חברי הקורטריון הציונים: אחד העם, שמריהו לוין ויחיאל צ'לנוב. ההחלטה הניעה את אמות הסיפים של היישוב היהודי החדש בארץ ועוררה מאבק ציבורי עז.

'המלחמה שהתחילה לשם העברית בטכניקום נטתה מדרכה ופנתה נגד ביה"ס של עזרה בכלל'.⁴בלשון קצרה זו הצביעה אגודת המורים על התפנית החשובה שאירעה במהלך הסערה. הזעם שפרץ כנגד החלטת הקורטריון בדבר שאלת השפה של הטכניון המיועד ובית-הספר התיכון הסמוך לו, הפך לזעם כלפי רשת עזרה בכללותה.

חברת עזרה נתפסה כמאיימת על תחייתה של השפה העברית ועל הכרתם הלאומית של בני היישוב. אגודת המורים לא הסתפקה בהתקפות כנגד נושאי דגל השפה הגרמנית. בסערת המלחמה הוקמה ועדה לחיזוק החינוך העברי, היישוב הרים תרומות, ונוסדה רשת חינוכית עברית לאומית חדשה. היה זה הישג ללא תקדים של היישוב העברי החדש. כיצד התרחשו הדברים?

החוקרים השונים⁵ וכותבי הזכרונות המרובים⁶ שעסקו בחקר המאורעות תיארו בהרחבה את המלחמה ומהלכיה. הם הצביעו על מספר לא-קטן של גורמים אשר הובילו את המאבק, ובראשם אגודת המורים. משה רינות, בספרו על תולדותיה של חברת עזרה בארץ-ישראל, ראה בתלמידי הסמינר למורים בירושלים את הכוח המוביל במלחמה.⁷ רחל אלבוים-דרור, הצביעה במחקרה המקיף והמרתק על הסמינריסטים בירושלים, על מורי יפו ועל אנשי הפועל הצעיר כעל מובילי המאבק.⁸ ב'מכתב חוזר' אשר פרסמה הסתדרות המורים זמן קצר לאחר ההתרחשויות מצביע הכותב על משקלה הרב של דעת הציבור בהכוונת האירועים: 'התנועה שהתעוררה בכל הארץ מחזקת בנו את ההכרה שאי אפשר לנו להסתפק רק במלחמה גרידא... ההחלטה לפתח בי"ס כזה נתקבלה באספה הפומבית הגדולה שהיתה בעיר ההיא'.⁹ גם אלבוים-דרור ציטטה במחקרה את הקביעה כי 'בארץ פשטה תנועת המונים מזועזעת מאין כמוה'.¹⁰ בחוזר של אגודת המורים נמנו בפירוט רב אסיפות המחאה הרבות שהתקיימו ברחבי הארץ. ואולם גם בעל החוזר לא הצביע במדויק על השפעתן על מהלך העניינים. התנועה העממית, שדווקא בני התקופה הרבו להצביע עליה בזכרונותיהם, לא זכתה עד כה לתיאור שיטתי ולהערכה ממצה בהיסטוריוגרפיה. יתר על כן, במחקרים שמנינו אין תיאור פרטני ומדויק של מהלך האירועים, ואי לכך אופן ההתרחשות אינו ברור תמיד.

העיתונות הארץ-ישראלית שיצאה לאור בשנים שקדמו למלחמת-העולם הראשונה מהווה מקור תיעודי ממדרגה ראשונה לשם מעקב אחר אסיפות העם שהתכנסו בכיכרות או באולמות ציבוריים. עיתוני הפועלים 'הפועל הצעיר' ו'האחדות', שהופיעו אחת לשבוע, מהווים רק בבואה חלקית למתרחש. בששת השבועות האינטנסיוויים שבהם התרחשה המלחמה, מן ה- 7 בנובמבר 1913, היה קצב העניינים מהיר ביותר, וכל יום הביא עמו חדשות. 'החרות' שיצא לאור על-ידי מוציא לאור ספרדי, ו'מוריה' שיצא לאור על-ידי עורך אורתודוקסי, היו יומונים ירושלמיים אשר עקבו בפירוט רב אחרי המתרחש.¹¹ 'החרות', שראה עצמו כעיתון לוחם, הגדיל לעשות בשמשו שופר לקולותיהם של הלוחמים בחברת עזרה. מעל דפיו התפרסמו בהרחבה הנאומים שנישאו באסיפות העם וההחלטות שנוזמו בהם. כתבי-עת אחרים תרמו להשלמת התמונה. חומר תיעודי זה כמעט לא נוצל עד כה כמקור חשוב להבנת מלחמת השפות. השוואת הקולות וההחלטות שנשמעו בכיכרות היישובים עם הנאומים וההחלטות שהושמעו באסיפות המורים תסייע בידי לנסות ולהעריך את תרומה של דעת הקהל, התנועה העממית, למהלך העניינים. יתר על כן, בדיקה מעמיקה ככל הניתן של הלך הרוחות היישובי בשלהי שנות העלייה השנייה עשויה לשפוך אור חדש על החברה היישובית שהתגבשה בערים ובמושבות.

מטרת המאמר היא כפולה:
א. לשרטט בפירוט, מהלך יום-יום, את האירועים השונים ובמיוחד את אסיפות העם הרבות. רק תמונה פרטנית זו מבהירה בדיוק רב את כל מהלכי היישוב שהתרחשו בששת השבועות הסוערים של המלחמה.
ב. בעקבות בדיקת האירועים לפרטיהם להעריך במידת האפשר את משקלה של דעת הקהל, התנועה העממית, בהתרחשויות הרבות.

*המחקר נתמך על-ידי הקתדרה לחקר ארץ-ישראל ההיסטורית על-שם צ'רנה וד"ר אירווינג מוסקוביץ' באוניברסיטת בר-אילן.

הערות שוליים:

'מכתב חוזר', נומ' א', החינוך, שנה רביעית (תרע"ד), עמ' טו [להלן: מכתב-חוזר].
מ' רינות, חברה העזרה ליהודי גרמניה, ביצירה ובמאבק, ירושלים תשל"ב, עמ' 193-184; תולדות הטכניון בראשיתו תרס"ח-תרפ"ה, חיפה 1953.
'החלטת הקורטורים של הטכניקום בחיפה' הפועל הצעיר, 14 בנובמבר 1913.
מכתב-חוזר, עמ' טז.
רינות (לעיל, הערה 2), עמ' 226-184; מ' רינות, 'עדות על מלחמת השפות בירושלים', מחקרים בתולדות עם ישראל וארץ ישראל, ב (תשל"ב), עמ' 185-149; ר' אלבוים-דרור, החינוך העברי בארץ-ישראל, א. ירושלים תשמ"ו, עמ' 350-309; י' פרידמן, 'חברת "עזרה" משרד החוץ הגרמני והפולמוס עם הציונים' 1918-1901, קתדרה 20 (תמוז תשמ"א), עמ' 122-97; ולאחרונה: י' סילברט, 'מגמות בהתפתחות הסתדרות המורים 1913-1903', עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל-אביב, 1991, עמ' 216-203.
לרשימה ביבליוגרפית מפורטת בנושא, ראה: אלבוים-דרור (שם), עמ' 483, הערה 521
רינות (לעיל, הערה 2), עמ' 202-200.
אלבוים-דרור (לעיל, הערה 5), עמ' 347; סילברט (שם).
מכתב-חוזר, עמ' יא.
אלבוים-דרור (לעיל, הערה 5), עמ' 334.
ג' קרסל, תולדות העתונות העברית בארץ ישראל, ירושלים תשכ"ד; י' בצלאל, 'על ייחודו של "החרות" (תרס"ט-תרע"ז) ועל חיים בן עטר כעורכו', פעמים, 40 (תשמ"ט), עמ' 147-121, ולאחרונה: מ' אליאב, '"מוריה" – עיתון חרדי לוחם למען תקנת ירושלים', קתדרה 70 (טבת תשנ"ד) עמ' 110-75.