תולדוט אתר ההיסטוריה - מלחמת השפות כ'תנועה עממית' : 'רתיחה בעולמנו הקטן'

במוצאי⁷⁰ שבת ט"ו בחשוון (15 בנובמבר) התקיימו בעת ובעונה אחת ארבע אסיפות מחאה: בחיפה, ביפו, בזכרון-יעקב, ובביירות.⁷¹ בארץ התקהלו המונים: ביפו התמלא בית העם על גדותיו,⁷² בחיפה השתתפו באסיפה 700-600 איש,⁷³ ובזכרון-יעקב נערכה 'אספה רבה'.⁷⁴ בביירות הקרובה-הרחוקה מיהרה להגיב אגודת הסטודנטים העות'מאנית שבראשה סטודנטים מארץ-ישראל; שמע החלטת הקורטריון הגיע לכל עבר ותגובות הזעם נשמעו בבירור.

זכרון-יעקב היתה המושבה הראשונה שהצטרפה למאבק, וסמיכותה לחיפה מסבירה היטב את עובדת הזדרזותה. גם ההחלטות שנפלו בזכרון-יעקב מעידות על המגע הצמוד שהיה לאנשיה עם אנשי חיפה. כפל הפנים של המאבק בא לידי ביטוי בכל ההתכנסויות: מחד גיסא, נשמעו קולות שביקשו להשפיע על חברי הקורטריון לשנות את עמדתם ולהשליט את השפה העברית במוסדות העזרה, ומאידך גיסא החלה התארגנות לשם ייסוד מוסדות חלופיים.

קריאות הגינוי נשאו אופי אחיד למדי: כמו בירושלים אף כאן כונתה חברת עזרה חברת רמייה. אף כאן הדגישו המתקהלים את החשיבות העילאית של השפה העברית. הם ראו בה לא רק אמצעי המאחד את כל חלקי העם, אלא את 'נשמת העם': 'האם בעד מתנה זעומה וגרועה זו נמכור את נשמתנו את עיקר העיקרים שלנו את שפת המולדת'?⁷⁵ אי לכך הושוותה עזרה לשוחט – 'הם שוחטים את ילדינו ומביאים עלינו אש להשחיתנו'. ההשתעבדות לשפה הגרמנית נתפסה כהתאבדות וכעבודת אלילים גם יחד, ובית-הספר התיכון הגרמני המיועד הושווה למולך. בנוסף לכל אלה הודגש הנזק המדיני שייגרם ליישוב על-ידי אימוץ השפה הגרמנית.⁷⁶

ההחלטות המעשיות שנתקבלו באסיפות היו שונות ממקום למקום. אנשי זכרון-יעקב ביקשו להושיט יד לשכנתם חיפה. הם לא רק הביעו תמיכה בייסוד בית-ספר עברי חדש בחיפה, אלא אף הבטיחו לסייע לשם כך ב- 500 פרנק. הם גם הביעו נכונות לשתף פעולה במאבק עם יתר המוסדות והיישובים בארץ. ואולם, אנשי חיפה פתחו בהכנות נמרצות לקראת ייסוד בית-ספר חדש בעירם. ובאסיפת העם שנערכה על הכרמל הבטיחו הנוכחים תרומות בסך 2,000 פרנק למטרה זו.⁷⁷ בני חיפה המעשיים ידעו שבכך לא סגי, והם מיהרו לשגר מכתב לוועד הפועל הציוני שבברלין. הצעתם לייסד בעירם בית-ספר עברי חדש נומקה קודם כול כאמצעי מלחמתי: 'על ידי כך נעצור בעד פתיחת בית הספר הגרמני או נכריח את הקורטוריה לשנות את דעתה'.⁷⁸ הוועד הזמני לייסוד בית-ספר בינוני [תיכון] עברי בחיפה מסר במכתבו כי עיבד הצעת תקציב, וכי פנה בבקשה לסיוע גם לוועד חובבי-ציון, והביע את בטחונו שכל 'ילדי העברים' בחיפה יבקרו בבית-הספר החדש.

גם ביפו דובר על ייסוד בתי-ספר עבריים חדשים. שיינקין הכה על חטאם של אנשי היישוב שנמנעו מלטפח מוסדות חינוך לילדיהם. 'אנחנו צריכים למחות גם נגד עצמנו', טען. קריאה חדשה בתכלית יצאה מפיו של מטמן-כהן; הוא נשא את הנאום המרכזי באסיפה ביפו ובסיומו אמר: 'הראשונים במלחמה צריכים להיות אתם הורי התלמידים המתחנכים במוסדותינו הזרים: הוציאו את בניכם מהיום מבתי הספר ההם!'.⁷⁹ קריאתו של מטמן-כהן להשבתת הלימודים על-ידי התלמידים וביוזמת ההורים נראתה כצעד אנטי-חינוכי בעליל, ועם זאת היא זכתה להיענות מיידית. אסיפת העם היתה פעם נוספת בימה לקריאה למהלך חדש.

הערות שוליים:

א' שירמן, 'לשאלה בוערת', מוריה, 14 בנובמבר 1913.
מכתב-חוזר, עמ' לג-לד; 'מתנועת המחאה בארץ' החרות, 25 בנובמבר 1913; על האסיפה בביירות ראה: הצפירה, ה' בכסלו תרע"ג.
'אסיפת מחאה גדולה בבית העם ביפו', החרות, 19 בנובמבר 1913.
שפן, 'חיפה', הפועל הצעיר, 21 בנובמבר 1913; מכתב אל חברי הוועד האודסאי [אין חתימה], ט"ז בחשוון תרע"ד, אצ"מ, A24/42, המכתב מדווח על אסיפה בהשתתפות אלף איש.
מכתב-חוזר, עמ' לד.
ראה לעיל, הערה 72, למשמעות הביטוי 'נשמת העם' ראה: גורדון (לעיל, הערה 58), עמ' 225-224.
מכתב-חוזר, עמ' לג-לד.
שפן, 'חיפה', הפועל הצעיר, 21 בנובמבר 1913.
ש' הלפרין, ד"ר א' בירם וביה"ס הריאלי, דרכים חדשות ומסלול קבוע, ירושלים 1970, עמ' 499, הערה 46; המכתב מיום ט' [ט"ו] בחשוון התרע"ד.
הד, 'אסיפת מחאה גדולה בבית העם ביפו', החרות, 19 בנובמבר 1913.