תולדוט אתר ההיסטוריה - הקמת גדר הצפון במרד הערבי ושאלת כישלונה : בחינה מחודשת : גדר הצפון

כבר מראשית הבנייה החלו חבורות ערבים חמושים לחבל בגדר, וזאת כיוון שראו בהקמתה לא רק ניסיון בריטי למגר את המרד, אלא גם ניסיון ליישם בפועל את תכנית החלוקה של ועדת פיל.¹¹² העיתונים הערביים 'בירות', 'אליום' ו'אלאסתקלאל' (דמשק) פרסמו הצעות כיצד לחבל בה.¹¹³ חבורות החמושים היו נתונות במאבקים פנימיים חריפים, וניסיונות שנעשו בדמשק לאחד את הקבוצות השונות נכשלו,¹¹⁴ ועל כן פעלו החבורות נגד הגדר בנפרד. בעזרת תושבי הכפרים הסמוכים לגבול, שעל פי ידיעות מודיעיניות מיהרו בשל כך לסיים את הקציר,¹¹⁵ חיבלו בגדר ועקרו חלקים גדולים ממנה. הדבר לא נסתר מעין הציבור, והעיתונות דיווחה על כך באופן שוטף.¹¹⁶ שרתוק, מנהל המחלקה המדינית, שעסק באופן אישי בנושאי הביטחון והתיישבות 'חומה ומגדל', קיבל דוחות מפורטים על החבלות בגדר, שהגיעו במקרה אחד עד הרס של 12 ק"מ.¹¹⁷

אין ספק שהמורדים הפגינו בהרס הגדר כושר ארגון וביצוע למרות הבעיות הפנימיות ביניהם. עם זאת הם לא הצליחו להפסיק את בניית המיזם, והגדר הושלמה בתוך כשלושה חודשים. הן השלטונות האזרחיים והן המשטרה לא הגיבו כראוי על ניסיונות ההרס.¹¹⁸ ראובן זסלני (שילוח), שחיבר את אחד הדוחות המרכזיים בפרשה, דיווח שקצין המחוז הערבי בצפת ידע מראש על אחת הפעולות שבמהלכה הרסו החבורות החמושות בסיוע כפריים 5 ק"מ של הגדר. קצין המחוז הערבי רמז לכפריים בפגישת המוח'תארים הערבים עם השלטונות שהתקיימה במלכיה שבועיים קודם לכן, ש'השלטונות בכללם אינם מביטים בעין יפה על הקמת גדר התיל'.¹¹⁹ האדמיניסטרציה ראתה בהקמת הגדר את 'תכניתו של אנגלי מטורף ידיד היהודים, ועל כן לא תתרגש הממשלה יותר מדי אם יקרה לגדר משהו'.¹²⁰

אנשי החבורות והכפריים חיבלו בקטעים בגדר ללא קושי כיוון שהכוחות סיירו לאורך הגדר רק פעם בשבוע, והמרווחים בין המצדיות (הפילבוקסים) ותחנות המשטרה היו גדולים. בין הסיורים ערכו הכנופיות תצפיות ואספו מודיעין. קצין ששירת לאורך הגדר, ושהגיע לחופשה באנגליה, תיאר זאת ב'דיילי הראלד':

כשהם יודעים שהסיור חלף והם לא יחזרו במשך שבוע הם פורצים את הגדר בנקודה שהם בוחרים [מבצעים את פעילותם] וחוזרים בחזרה לעבר האחר של הגדר. עד שהכוחות מגיעים הכנופיות כבר נמצאות בשלווה גמורה בטריטוריה שלהן.¹²¹

תיאור זה עולה בקנה אחד עם מה ששמע שרתוק מפיו של טגארט, שאמר שכיוון שזמני הסיור קבועים וידועים, החבורות הממתינות יכולות לחצות את הגבול ולהגיע למקום מקלט ללא קושי.¹²² חולשת המשטרה באה לידי ביטוי לא רק ביכולת המוגבלת של סיוריה לאורך הגדר אלא גם בחוסר רצונה לטפל במסיתים ידועים בכפרים. נטען כלפיה שלא עודדה אלמנטים מתונים, ושנכשלה בהרשעת מי שחיבלו בגדר, ושזהותם הייתה ידועה.¹²³ ישראל גלילי כתב בדוח שחיבר ש'הערבים בראותם אפס פעולה מצד השלטון גילו נטיה לעזור למנהיגי הכנופיות'.¹²⁴ השוטרים הבריטים, שחלקם הועברו מהערים הגדולות במסגרת הארגון מחדש של המשטרה, לא עמדו בתנאי הבידוד הקשים של הספר, שסחטו אותם מבחינה פיזית ומנטלית.¹²⁵

ראוי לציין שבאותה תקופה התמקם באזור הגדר אורד וינגייט, שעסק אז בהקמת יחידתו החדשה, 'פלוגות הלילה'. הוא ישב באיילת-השחר ובחניתה וביקש להיות מעורב בשמירה על הגדר כדי למנוע את הריסתה. מושל מחוז הצפון סירב, למרות הצורך הדחוף בקצינים מסוגו, ודחה את בקשתו בטענה שאין להכניס נוטרים יהודים לשטחים ערביים.¹²⁶ המושל חשש מפגיעה באינטרסים הבריטיים¹²⁷ ולא פחות מכך מיחסו של וינגייט לכפריים הערבים. גם היישובים היהודיים שליד הגדר חששו מכך וסירבו להעמיד לרשותו כוח אדם וסיוע לוגיסטי נחוץ, למרות המצב הקשה שבו היו נתונים.¹²⁸ לא הייתה זו הפעם הראשונה שיישובים יהודיים סירבו לשתף פעולה עם וינגייט, למעשה כבר כשהגיע לראשונה לקבוצת טירת-צבי, במרס 1938, לא נטו אנשי המקום לצאת אתו לפעילות מחוץ לגדר. אחת הסיבות הייתה שפעילותו נגד הערבים הייתה כוחנית ופגעה ביחסים עם ערביי הסביבה.¹²⁹ אנשי הגליל העליון העדיפו לבקש הגנה על שטחיהם ממפקח מחוז צפון¹³⁰ ולא לשתף פעולה עם וינגייט. חששם היה שהשיטות הברוטליות שנקט וינגייט נגד הכפרים הערביים יפתחו מעגל דמים.¹³¹ נציגי המשקים בגליל העליון אף הרחיקו לכת והתלוננו בפני השלטונות בצפת על פעולותיו החריגות של וינגייט. ¹³² וכלן דרשו היישובים להכניס את הצבא לאזור.

הערות שוליים:

פרוטוקול ישיבה במחנה הגדר במלכיה, 11 ביוני 1938, אצ"מ, S25/4935
הערה של שרתוק בכתב יד, 'הנדון: גדר תיל', 20 ביוני 1938, אצ"מ, S25/4395
פרוטוקול (לעיל, הערה 112).
שם.
'התקפה על מחנה הפועלים של הגדר הדוקרנית', הארץ, 21 ביוני 1938; 'צבא ירוכז בצפת והסביבה', שם, 30 ביוני 1938; 'יריות על חניתה מעבר לגבול', שם, 3 ביולי 1938; 'הטלת קנסות כבידים על כפרים ערבים סוררים', שם, 29 באוגוסט 1938.
ר"ז (ראובן זסלני) אל שרתוק, 'דוח בנדון: חבלות בגדר התיל', 26 ביוני 1938, אצ"מ, S/25/4935
הכהן אל טגארט, 22 ביולי 1938, מסמכי טגארט, קופסה 2, תיק 2.
דוח זסלני (לעיל, הערה 117), עמ' 2; הכהן אל ממלא מקומו של קירקברייד, 23 ביוני 1938, אצ"מ, S25/4935
דוח זסלני (לעיל, הערה 117), עמ' 2.
Tegart's "Wall" Helps Raiding Gangs', Daily Herald, 27 June 1938
מ' שרת, יומן מדיני, ג: תרצ"ח – 1938, בעריכת א' מלכין, תל-אביב תשל"ב, עמ' 86
זסלני הביא כדוגמה למתונים בעלי השפעה שיש לטפחם את כאמל חסין מחלסה, שזוהה כרוצחו של טרומפלדור, ושהכנופיות הוציאו עליו גזר דין מוות. חסין הפך למשתף פעולה עם היישוב ועמד בקשרים עם יהושע (ג'וש) פלמון, והוא נהרג בסופו של דבר על ידי הסורים בסוף מלחמת העצמאות. ראו: דוח זסלני (לעיל, הערה 117); נ' רוגל, תל חי: חזית בלי עורף, תל-אביב 1979, עמ' 256.
גלילי התייחס בעיקר לחוסר הנוכחות הצבאית בשטח, ראו: דוח גלילי ליולי 1938, בכתב יד, בעברית וחלקו באנגלית, אצ"מ, S25/22753
לדברי הורן השוטרים לא עמדו בפקודות הקבע, וזאת בעיקר בגלל השינויים התכופים שחלו בהן והשחיקה של תנאי הספר. ארבעה סמלים הורדו בדרגה, ארבעה שוטרים שוחררו מהשירות, סמל ושישה שוטרים התפטרו. בעקבות זאת היה צורך להגביר את המשמעת והפיקוח. ראו: הורן (לעיל, הערה 47), עמ' 486.
דוח זסלני (לעיל, הערה 117). במפקדה נמנעו מפעולה העלולה להביא יהודים וערבים לידי סכסוך מזוין. ראו: כ' סייקס, אורד וינגייט, תרגם י' גולדמן, תל-אביב תשכ"א, עמ' 133.
סטמפלר (לעיל, הערה 9), עמ' 161.
'הוצתו שדות ראש פינה ואיילת השחר', הארץ, 25 במאי 1938; 'הותקפה יסוד המעלה', שם, 6 ביוני 1938; 'הושחת גן פירות של אלף עצים. בראש פינה של הד"ר ירוסלבסקי', שם, 8 ביוני 1938.
הערת ראובן אור בסוף 'אפיזודות מתקופת שהותו של וינגייט בטירת צבי, ובסופו השאלה מדוע עזב וינגייט את טירת צבי', מאת אבישי יורב, עבודת מחקר פנימית על ההיסטוריה של טירת-צבי, ראו: http://www.yorav.co.il/tirat zvi/tirat-zvi-wingate.htm. ההתנגדות לא הייתה דווקא בגלל ציות למדיניות ההבלגה של ה'הגנה'. נראה יותר כי האינטרס המקומי להחזרת השקט גבר על האינטרס הביטחוני הלאומי. עדויות אלה נותנות משקל רב לעדויות שהביא שגב על שיטותיו האכזריות של וינגייט בכפרים הערביים, שיטות ש'הלכו והחמירו עם הזמן' עד כדי פגיעה בחייהם של הכפריים, ראו: ת' שגב, ימי הכלניות: ארץ ישראל בתקופת המנדט, ירושלים 1999, עמ' 349. אורן הסתייג מכך וטען כי הארת צדדים אלה בפעילותו של וינגייט היא חלק ממתקפה של ה'היסטוריונים החדשים' על דמותו של 'הידיד', ראו: מ' אורן, 'אורד וינגייט: ידידות במבחן', תכלת, 10 (חורף תשס"א), עמ' 29-28. אניטה שפירא האירה את אופי פעילותו הבעייתי של וינגייט בכפרים הערביים – על פי שמועות שציטטה נהג וינגייט להעמיד בשורה את הגברים של כפר חשוד ולירות בכל עשירי למניין. ראו: א' שפירא, 'חרב היונה: הציונות והכח 1948-1881, תל-אביב 1993, עמ' 343, וכן בספרה: יגאל אלון: אביב חלדו, ביוגרפיה, בני-ברק תשס"ד, עמ' 152 והערה 49.
'הגליל העליון תובע הגנה', הארץ, 9 ביוני 1938.
דוח זסלני (לעיל, הערה 117). ראו גם: י' סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, ב, חלק ב: מהגנה למאבק, תל-אביב תשכ"ד, עמ' 921. להערכתנו במקרה של גדר הצפון חוסר נכונותה של האדמיניסטרציה הבריטית להפעיל את וינגייט השתלב בעוינותה לגדר. על עוינותו של וינגייט לאדמיניסטרציה בארץ-ישראל ראו האירוע בגדר הצפון: דן (לעיל, הערה 49), עמ' 130-129.
זסלני הזכיר את ח"ש כאחד המתנגדם לווינגייט, ראו: דוח זסלני (לעיל, הערה 117). ככל הנראה מדובר בחיים שטורמן, המוח'תאד של עין-חרוד וממיסדיה. עף שהיה מיודד עם וינגייט חלק עליו בעניין היחס הראוי לערבים. שטורמן נהרג כשעלה על מוקש. וינגייט כתב על זר הפרחים שהניח על קבדו: 'הודי גדול, ידיד הערבים, הוכרע בידי ערבים'. ראו: סלוצקי (לעיל, הערה 131), עמ' 772-871.