א. הקמת ועד פעיל להצלת יהודי אירופה;
ב. הפרדת הסמכויות בין הוועד הלאומי לבין הסוכנות היהודית, והענקת סמכויות רחבות לוועד הלאומי לגביית מסים על בסיס פרוגרסיווי; הנהגת רפורמה בקהילות ובהסדרי הסעד; חינוך-חובה חינם, פעילות סוציאלית וכו'.

המפלגה השתדלה להבליט את אופיה ה"על-מעמדי". היא ראתה עצמה כמקיפה שכבות שונות, בני עיר וכפר, אנשי מלאכה תעשיה ומסחר, נותני עבודה ופועלים. לדעתה, יש בתביעותיה למתן חינוך חינם עד גיל 15 ועזרה סוציאלית לשכבות נזקקות – בניגוד לגישה הרואה בעבודה הסוציאלית מעשה של פילנתרופיה – משום תשובה לצרכים כלליים, ללא הבדל מעמד.⁶⁰

אם כי המפלגה היתה מורכבת מיוצאי גרמניה, לא ראתה את עצמה בחינת "לאנדסמנשפט", ובין מועמדיה לאסיפת הנבחרים היו שישה מועמדים ממוצא לא-גרמני, ביניהם: א. ריגר, פרופסור ל. רוט ופרופ' בקי.

ביולי 1944, יצא הגיליון הראשון של בטאונה העברי, השבועון "עמודים". במאמר המערכת מוסבר הצורך הדחוף בהקמת המפלגה בהשקפות המייחדות את "עליה חדשה", ביכולתה ליצור קשרים מתאימים עם העולם הרחב, וברצון לתת למנהיגות הציונית אפשרות לפעילות ציבורית בארץ.

הוותק בציונות משמש, אליבא דכותב המאמר, לגיטימציה מספקת למנהיגות פעילה. לבד מזאת מובא נימוק נוסף ומעניין: אופיו החדש, "האירופי" של הישוב. הוא גדל מאז הבחירות האחרונות ב- 1931, מ- 200,000 ל- 500,000 וסיגל לעצמו "תרבות אירופית". ארץ-ישראל שייכת עתה להערכת הכותב, "מבחינה המיבנה הרוחני לעולם המחשבות האירופי". משינוי זה נובעים, לדעתו, גם צרכים ותפקידים "הטבועים במהותה של חברה אירופית וחובה היא לנו לדאוג להם".⁶¹

אנשי "עליה חדשה" מבקשים לעצמם אשראי ציבורי כנציגי "העולם הגדול", שביכולתם להעניק לישוב ולמוסדותיו "ערכי עולם", וכלוחמים בעיוותים ציבוריים שנוצרו בשל אורח חיים אנטי-דמוקרטי ומחמת מפלגתיות צרת עין, שחסמה את הדרך בפני אנשי כישרון בניהול הציבורי. "תנו לנו ליצור בארץ יותר סדר, יותר אסתטיקה, יותר יופי, יותר התחשבות בזולת ובאידיאה".⁶² ברור, שהאליטיזם היומרני, שבא לידי גילוי בהופעות אלה, עורר התנגדות רבה בציבור והגביר את בדידותה של המפלגה החדשה במלחמת הבחירות הקשה לאסיפת הנבחרים. למרות ההתנגדות שרווחה לשפה הגרמנית, פנו כמעט כל המפלגות אל עולי גרמניה, שהם פוטנציאל הבוחרים של המפלגה החדשה, בחומר תעמולה כתוב בגרמנית.

תכונה מיוחדת שעימה נאלצה "עליה חדשה" להיאבק, היתה נטייתם של מספר אנשים מרכזיים בתוכה להציג עצמם בשתי רשימות בעת ובעונה אחת: ברשימת "עליה חדשה" וברשימות של ארגונים אחרים, כגון "מכבי" או "ויצ"ו". כפילות זו נתפסה בהנהגת "עליה חדשה" כגילוי של חוסר נאמנות אליה, וכאמצעי לחיזוקם של הציונים הכלליים ב', אשר "מכבי" היה אחד מארגוניהם. הוא הדין לגבי ויצ"ו. הנשים, חברות המפלגה, נתבעו לתת את קולן לה ולא לרשימת "ויצ"ו". על-מנת להטעות את הבוחר מהעליה הגרמנית הוקמה רשימה בשם "עליה ציונית מאוחדת – עוצמה", שנועדה, לדעת אנשי "עליה חדשה", למשוך קולות ממנה לטובת הציונים-הכלליים א'. אולם המאבק העיקרי היה עם מפא"י, שיצאה בתעמולה חריפה נגד "עליה חדשה", תוך האשמתה בתבוסתנות.

למרות הקשיים הרבים זכתה רשימת "עליה חדשה" להישג נכבד. סך-הכל בעלי זכות הבחירה בישוב היה 303,000. בבחירות השתתפו 202,448 איש, כלומר 66.6%. מהם קיבלה "עליה חדשה" 21,403 קולות, שהם 10.7% מהבוחרים. היא הפכה איפוא למפלגה השלישית בישוב, אחרי מפא"י והשומר-הצעיר⁶³ – 18 מנדטים, מספר מנדטים שווה לשל התנועה לאחדות-העבודה. היא נעשתה איפוא הגדולה במפלגות האזרחיות.⁶⁴

מספר בוחרי המפלגה עלה בהרבה על מספר חבריה:

ב- 3 הערים הגדולות קיבלה "עליה חדשה" 13.6% מהקולות. במושבי המעמד הבינוני, בהם היו כ- 2000 בוחרים, קיבלה 43% מהקולות; במושבות 15%-12%. בסיכום אפשר לומר כ- 80% מהאוכלוסיה הבוגרת, בעלת זכות בחירה, מקרב יוצאי גרמניה, תמכו במפלגה החדשה. שלא כארגונים קודמים ממוצא גרמני – כמו "קידמה" ו"אחדות העם", הפכה "עליה חדשה" לנציגתם של עולי גרמניה, ואולי אף של עולי מרכז-אירופה בארץ.

אם כי נציגי "עליה חדשה"⁶⁶ חשו עצמם אחרי הבחירות בחינת כוח פוליטי ממשי, לא הצליחו לממש את שאיפתם הגדולה – לחולל שינוי במוסדות הנבחרים.

כבר בישיבה הראשונה של אסיפת הנבחרים עוררו התנגדות כללית, כאשר יצאו במחאה קולנית נגד הנהלתה, והאשימוה בחוסר יעילות, מפני שהישיבה הוקדשה לדברי הספד לברל כצנלסון. בהתנגדות זאת הפגינו חוסר רגישות למנטאליות הישובית, ויצרו לעצמם "אויבים" ללא צורך ושלא לעניין. היה זה הפסדה הציבורי הראשון של "עליה חדשה".⁶⁷

במושב השני של אסיפת הנבחרים, בדצמבר 1944, היתה הופעתו של "עליה חדשה" עניינית יותר. בוויכוח המדיני דיבר פ. רוזנבליט במתינות, מבלי להתקיף אחרים, אך מתוך ביטחון בדרכה של תנועתו ששללה את תוכנית בילטמור ובתקווה ליצור חזית משותפת של תומכי וייצמן:

יתכן שהמדינה בכל חלקי הארץ היא צורת השלטון המתאימה ביותר בשבילנו, אם היא לא תכניס אותנו למלחמת שלושים השנים עם העולם הערבי. אולם אני חולק על כך שמלכתחילה ואפריורי לא תתואר כל צורת שלטון אחרת, אשר במסגרתה ינתן לעם העברי חופש ועצמאות ואפשרות של התרחבות.⁶⁸

בהמשך דבריו הציג למפא"י שאלות אלה:

א. האם מדובר על מדינה לאלתר או לא?
ב. האם הכוונה לאלתר, משמע עוד לפני יצירת רוב עברי? באיזה פרק זמן אפשר ליצור את הרוב? האם, לפי המצב הקיים, אפשר ליצור רוב?
ג. האם הוכנו תוכניות כלכליות וכספיות ליצירת הרוב היהודי לאלתר, ומתי יוגשו התוכניות הללו למוסדות העליונים של התנועה הציונית? על-מנת להגיע לרוב, הוסיף לטעון, יש להעלות 400,000 יהודים. דבר זה אפשרי רק בעזרת המדינות הדמוקרטיות, על-כן הכרח לא לדבר בסיסמאות המרחיקות את לבן, כי אם לחפש דרכים לשיתוף-פעולה מירבי איתן. המעצמה היחידה שעליה ניתן להישען גם בעתיד, למרות הספר הלבן, ובאמונה שהוא יבוטל, היא בריטניה. מעשים כמו רצח הלורד מוין בקאהיר מעמידים בסכנה את המוסריות הציונית ואת המפעל הציוני כולו, לכן יש להיאבק בפשיזם הפנימי המחבל בשיתוף הפעולה היהודי-בריטי. לעצמאות יש להגיע בשעה שהדבר יתאפשר, מבלי להכריז על כך ברגע זה.

באותו מושב הגישה "עליה חדשה" שורה של הצעות לשיפור התהליכים הדמוקרטיים: להרחיב את סמכויותיה של הוועדה המתמדת, למנות ועדות לבעיות-פנים, להגדיל את הזמן המוקצב לוויכוח, בעיקר לנציגי הסיעות הקטנות, וכו'. "פרלמנטריות אמיתית מניחה מקום לבירור אמיתי ודורשת רוחב לב מצד הרוב לגבי המיעוט.⁶⁹ נציגי הסיעות האחרות לא הצטרפו לאף אחת מדרישותיה של "עליה חדשה", וזו נותרה מבודדת, הן בתפיסותיה המדיניות, הן בתוכניותיה הישוביות. מהר מאוד הגיעה המפלגה החדשה לידי הרגשת תסכול ואובדן תקווה להיות גורם משפיע. אף לא אחת מהצעותיה נתקבלה, וחבריה בוועד הלאומי לא זכו לתפקיד ראוי.⁷⁰ לכן החליטה במארס 1945 על פרישת נציגיה מהוועד הלאומי. בכך הפכה גורם אופוזיציוני באסיפת הנבחרים.

לחלקים נוספים של המאמר:
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: מבוא
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ב. התארגנות פוליטית ב"עליה חדשה"
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ג. צעדים ראשונים (פריט זה)ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ד. המאבק על דמות התנועה
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ה. המשך המאבק על הדרך הפוליטית
ההתארגנות הפוליטית הנפרדת של עולי גרמניה: ו. קיצה של התנועה

הערות שוליים

48. רוזנבליט אל לנדאואר לקראת ישיבת ההנהלה, 23.12.1942, מכון ליאו בק, ארכיון פינר; לנדאואר אל רוזנבליט, 28.12.1942, שם, שם.
49. לנדאואר, מ"ב, 2-3.9.1943, 8.9.1943; לנדאואר, עליה חדשה ועיקרי המדיניות הציונית – חמישה מאמרים, ירושלים 1944:Wandel dreier Jahrzehnte", Aliya Chadasha, eine politische Formation, Tel-Aviv 1957, pp. 127-139 G. Landauer, "Der Zionismus
50. לנדאואר, "פוליטיקה ציונית בזמן הזה", הארץ, 29.9.1943.
51. רוזנבליט אל לנדאואר, 5.10.1943, מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
52. "מדיווח על נאומך במועצת מפא"י למדתי כי בוויכוח עם טבנקין ציינת כי 'עליה חדשה' נמנית עם חסידי החלוקה. מאז הנני נתקל בידיעה זו כפעם לפעם; אנשים קובעים בוודאות כי זוהי עמדת 'עליה חדשה' [...]". למעשה, לא היו דברים מעולם. "עליה חדשה" מעולם לא נקטה עמדה כזו. לנדאואר אל כצנלסון, 17.1.1944, ארכיון בית ברל, עזבון ברל.
53. מ"ב, 2.6.1943.
54. מילנר אל רוזנבליט (בעניין מימון פעולות סניף חיפה על-ידי טנה, בכספו הפרטי), 17.5.1943, מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
55. קארל איגל מרמות-השבים מדווח להנהלה על פעולתו בזרם התיישבות המעמד הבינוני ועל סירוב הישוב להצטרף קולקטיבית. התכתבות קרולוק – איגל, שם, שם.
56. ליכטהיים אל קרויצברגר, 6.12.1943, שם, שם.
57. מכתב אל ההנהלה המדינית של הסוכנות בירושלים, חתום בשם "עליה חדשה" ובשם ארגון עולי מרכז אירופה בידי קרויצברגר, 5.3.1943, שם, שם.
58. בדיווחים מ-30.6.1942 מוסר לנדאואר לרוזנבליט, כי בישיבת הוועד הלאומי הוחלט:
    א. על-פי הצעת נציגי ההתאחדות, לשלוח מחאה לעיריית תל-אביב על מעשי טרור נגד העיתון הגרמני של בלומנטל.
    ב. נדחתה הצעת ההתאחדות שענייני מס החירום יועברו לסמכות הוועדה הפיננסית של אסיפת הנבחרים.
    ג. נרשם כי אם "תיווצר אפשרות", יש להכניס נציג ההתאחדות לוועדת הביטחון. הדבר נעשה על רקע הקרע בין הוועדה הישובית לוועדת הביטחון.
    ד. לא נתקבלה ההצעה להוסיף נציג ההתאחדות בוועדה הישובית, לעומת זאת הוחלט שחבר ההנהלה (לנדאואר) יהיה גם נציג בוועדה הישובית
    המאבק להגדלת מספר נציגי ההתאחדות היה קשור במאבק על הגדלת מספר נציגי הספרים. לנדאואר אל רוזנבליט, 30.6.1942, אצ"מ S7/2085
59. מ"ב, 23.6.1944.
60. נושא הפער והעזרה הסוציאלית העסיק את ההתאחדות ואחריה את "עליה חדשה". המפלגות בארץ, ובעיקר מפא"י, תפשו את העבודה הסוציאלית כפילנתרופיה, ואילו העולים מגרמניה הביאו עמהם מסורת של עבודה סוציאלית. ב-1936 הוקם "המפעל למען העולה" בראשותו של ד"ר קנוביץ, שתפקידו היה לעזור ולשקם. לתפקיד זה הוקדש חצי אחוז מכספי ההעברה.
61. "לקראת הבחירות", עמודים 21.7.1944.
62. מוזס, "עליה חדשה בשעת הכרעה", הארץ, 1.8.1944.
63. מפלגות הפועלים קיבלו בסה"כ 140,000 קולות, מהם 53% למפא"י – 73,667 קולות, 63 מנדטים. חזית השמאל קיבלה 21 מנדטים, ביניהם 15 להשומר-הצעיר ו-6 לפועלי-ציון.
64. הרוויזיוניסטים, ציונים-כלליים ב', התאחדות האיכרים והספרדים החרימו את הבחירות.
65. המספרים לקוחים מהתזכיר של: Paul Jaenzer "Die Organisation der Wahlen zur Assefath Nivcharim, in Tel Aviv", 1944 מכון ליאו בק, וכן מ"ב, 4.8.1944, 1.1.1944.
66. נציגי "עליה חדשה" בוועד הלאומי היו: ג. לנדאואר, ה. פרדר, מ. קרויצברגר, א. ריגר, הנציגים בוועדה המתמדת של אסיפת הנבחרים היו: ה. פרדר, מ. לם, א. ריגר.
67. אחרי שחברי הסיעה נוכחו לדעת כי הצהרתם באסיפת הנבחרים נגד ההספדים עוררה התמרמרות רבה, וחלק מהם ניסו להסיר מעל עצמם את האחריות להצהרת המחאה, שלח פ. רוזנבליט מכתב לחברי ההנהלה, ובו קבע כי ההחלטה על קריאת הצהרה נגד העסקת אסיפת הנבחרים בהספדים אושרה ברוב של 13:2 (השניים שהצביעו נגדה היו ד"ר פרדר ורוזנבליט; לנדאואר ואורבך נעדרו מן הישיבה). בהמשך המכתב קובע רוזנבליט כי צריך להיות מרוצה מתוצאת ההופעה מפני שבעקבותיה יבחן הרוב ביתר זהירות מה מקום יש לתת באסיפה לברכות והספדים. רוזנבליט לחברי ההנהלה, 14.9.1944, מכון ליאו בק, ארכיון פינר.
68. המושב השני של אסיפת הנבחרים, ישיבה שניה, 5.12.1944, אצ" J17/7222/
69. פרדר, "מחשבות על מושב אסיפת הנבחרים", עמודים, 15.12.1944: רוזנבליט, "הערות ביקורתיות", שם, שם.
70. "עליה חדשה" הציעה הקמת מחלקה משותפת לסוכנות ולוועד הלאומי לקליטת עולים, שבראשה יועמד לנדאואר (המנהל המחלקה הגרמנית בסוכנות, שהפכה מחוסרת עבודה, היו לו ניסיון וכישורים מתאימים). לעומת זאת נוצר מדור לקליטה בסוכנות, ובראשו הועמד איש מפא"י מגרמניה – ג. יוספטל.