תולדוט אתר ההיסטוריה - ילדותי ובחרותי בסלוניקי: שבת

כפי שהזכרתי קודם לכן, משפחתנו הייתה משפחה מסורתית. אבא הקפיד להתפלל יום יום. בימי חול התפלל את תפילת השחרית בדרך כלל בבית ואילו מנחה וערבית הוא התפלל בבית כנסת שליד מקום עבודתו.

בשבתות ובחגי ישראל שררה בבית – וגם בשכונה – אווירה מיוחדת. למעשה זו הורגשה עוד קודם לכן, בעת שהחלו ההכנות לקראתם.

התכונה לקראת השבת הקרֵבה החלה עוד ביום ה' של השבוע (ולעיתים קרובות עוד קודם לכן). ביום זה התחילו בבית עבודות ניקיון מקיפות ויסודיות יותר מן הרגיל, שנמשכו עד לשעות המאוחרות של הערב, ולפעמים גם ביום המחרת. עיקר עיסוקה של אימי בשעות שלפני הצהריים של יום השישי, בצד הליטוש האחרון של הבית, היה בישול המאכלים לשבת: ה"פַּסטֶל" ו"הבורֶקאס", השעועית הירוקה בקיץ ו"הפיז'ונֶס" (שעועית לבנה) בחורף. את זו האחרונה בישלו בתוך תערובת של בצל מטוגן ומיץ עגבניות, בתוספת של בשר ושל חתיכות שומן.

באותו היום, שהיה כאמור יום לימודים קצר, אנחנו הילדים עשינו את שיעורי הבית (שנקראו אצלנו חובות), שבדרך כלל היו מעטים יותר מן הרגיל, מייד אחרי ארוחת הצהריים. בהמשך, בהתאם לעונת השנה, שכבנו לנו לנוח או יצאנו לשחק. לאחר מכן אימי רחצה אותנו – בחלק מן התקופה בתוך גיגית של מים, באין בנמצא אמבטיה או מקלחת שם מים זורמים – ערכה לנו בדיקה לגבי כינים והלבישה אותנו בבגדים נקיים, בגדי שבת.

סמוך לכניסת השבת, עוד בטרם צאתו של אבי לבית הכנסת (אני לא נלוויתי אליו ברוב המקרים), ערכה אימי את השולחן לקראת הסעודה של ערב שבת (פרט מעניין- לא זכור לי, כי הדליקה נרות שבת).

עם היכנסו של אבי הבייתה בחוזרו מבית הכנסת, פתח בברכת "שבת שלום" ונענה ב"שבת שלום ומבורך". אחותי ואני נישקנו את ידו והוא, בהניחו את ידו על ראשינו, מלמל ברכה כלשהי. זמן לא רב לאחר מכן, להוציא המקרים שבהם הוזמנו אצל סבא וסבתא ברודו, הסבנו לארוחת הערב ליד השולחן, שערכה אימי מבעוד מועד. אבי קידש על היין בניגון המסורתי ומייד עברנו לארוחה עצמה, שתפריטה היה מותאם לעונת השנה. לאחריה ברכת המזון.

לפני הפרישה לשינה בילינו את זמננו במשחק כלשהו או בצעצוע – לא היינו משופעים בכגון אלה באותם הימים – בעוד שההורים שוחחו או קראו ספר או עיתון. יש לזכור, כי בסלוניקי ראה אור שפע של עיתונים, של כתבי עת ושל ספרים אחרים מכל הסוגים באיספניולית, אם בכתב רש"י ואם באותיות לטיניות, שהיו לשם דבר ברחבי העולם היהודי ספרדי. גם עיתונים בצרפתית לא חסרו.

בבוקרו של יום המנוחה אבי הלך לבית הכנסת. אימי, פטורה מן הצורך לערוך את ההכנות, הקשורות בצאתו של אבי לעבודה ובשליחתנו לבית הספר, מצאה לה הזדמנות לנוח; אחותי ואני, משוחררים מן החובה ללכת לבית הספר, הארכנו בשינה. כאשר חזר אבי מבית הכנסת, ולאחר הברכות המקובלות ונשיקת היד המסורתית, הסבנו לארוחת ביניים ואכלנו בתיאבון מן הפסטל או מן הבורקאס, אשר הכינה אימי, ביחד עם חלבה בחורף ועם אבטיח או מלון בקיץ.

יתרת היום התנהלה בעצלתיים, כאשר מִשׂחקים או ביקור אצל קרובים או מכרים ביחד עם ההורים, ארוחת צהריים, מנוחה אחריה (במיוחד בקיץ), קריאה או שוב משחקים, באו בזה אחר זה. ובצאת השבת יכולת לשמוע את זמירות מלווה מלכה בוקעות מבתי יהודי הרחוב, ובראשם את השיר הידוע:

בּוּאֶינה סמאנה וֶמוס וֶניר, [שבוע טוב אנו חוזים בבואו,]
לָה סָאלימוֹס אָ רֶסֶביר, [אנו יוצאים להקבילו,]
פָּארה קֶה מוֹס דֶשֶׁה אֶל דיו בִּיביר, [כדי שיתן לנו האל לחיות,]
אָ נוֹס אי אָ טוֹדוֹ ישראל. [לנו ולכל ישראל.]