תולדוט אתר ההיסטוריה - ילדותי ובחרותי בסלוניקי: תהפוכות בשלטון

בשנות לימודי בבית-הספר "תלמוד תורה" חלו תהפוכות בשלטון ובמשטר של יוון, שבאו לידי ביטוי, כמובן, גם בחומר הלימוד של בית הספר.

בשנת 1924 בוטל ביוון המשטר המלוכני, שכונן בשנת 1833, כעשור לאחר שיוון זכתה בעצמאותה, ובמקומו הוכרזה בה רפובליקה. המלך יצא לגלות, אך מצדדי המלוכה שלא השלימו עם ביטולה, שאפו להחזרתו. הדבר עורר מחלוקות פוליטיות חריפות בין המחנה של המצדדים ברפובליקה לבין המלוכנים. המשטר החדש, שלא היה יציב במיוחד – ממשלות התחלפו בזו אחר זו לעיתים קרובות – פעל בדרכים שונות, כדי להשריש את תודעתו בקרב העם, ביניהן פעולות של אינדוקטרינציה במערכת החינוך, החל מן הכיתות הנמוכות.

אחד השירים שלימדו אותנו באותה התקופה בבית הספר, הציג את האכזריות של המלוכה לעומת מעלותיה של הדמוקרטיה (היוונים הרבו להתפאר בכך, שאבות אבותיהם הם הם אלה שהביאו את הדמוקרטיה לעולם והנחילו אותה לשאר העמים. ואולם, מעשיהם לא תמיד העידו על מורשתם). ואלה מילות השיר (בתרגום חופשי):

ממעמקי המאות הדמוקרטיה יוצאת לדרך,
בידה האחת מחזיקה מגן ובאחרת חצוצרה.
את התרוֹנוֹסים, שכוננו על הדם, היא מפילה בעוז,
ואחר כך היא מתחילה לחצצר בקול רועם:
בוא, העם, את רצונך השלט אתה במקומם!
זו צורת הממשל היחידה האמיתית, המתוקה, הנעלה.

בחודשים הראשונים של שנת 1936 עלה לשלטון הגנארל מֶטאכסאס, שהקים משטר אוטוריטרי, אם כי לא טוטאליטרי. אף כי לא היה בעל אידאולגיה פאשיסטית וליהודים הייתה הרווחה מסוימת בהיותו בשלטון, הוא עודד את הלאומנות. מטאכסאס היה מלוכני בהשקפותיו וכעבור חודשים מספר מיום עלותו לשלטון החזיר את המלך הגולה, גאורגיוס ה- II, אל כס המלוכה.

בחודשים שנותרו עד לסיום אותה שנת הלימודים עוד הספיקו ללמד אותנו שיר חדש, שיר לכת, שהפך למעשה ההימנון של המשטר החדש, לאמור:

מדוע שמח העולם ומחייך, אבא? [רמז למחולל השינוי]
מדוע כך קורנת השמש? מדוע זוהר כך היום?
כי ביום מוזהב כזה, בני, שגם אתה נהנה ממנו,
התייבשה הדמעה השחורה, הגלידו פצעים רבים
גבהו השיבולים, וכל השדות מסביב,
הפכו להרי פרחים ולמעיינות של זהב.
ביום כזה מלא האור והיפה,
נפרש מחדש דגלנו התכול,
שצבע השמיים לו מכסה את הקרקע הקדושה,
שחופשי אתה דורך עליה,
וכך, כשאתה פוגשו, כך אתה שוב מכיר אותו,
את מכיר אותו מחיתוך החרב הנורא (*).

עם שובו של המלך מן הגלות, הפכו שוב לנחלת הכלל, והושרו בכל הזדמנות, השירים הישנים מלפני ביטול המלוכה, שהשוו אותו לבנו של הנשר ושיבחו את ניצחונותיו על אויבי המדינה.

(*) המילים דגל וחירות ביוונית הינן ממין נקבה. כך מתקבלת זהות בין מילות שתי השורות האחרונות של השיר לבין מילות שתי שורות ההתחלה של ההימנון היווני הלאומי, שהוא שיר הלל לחירות.