תולדוט אתר ההיסטוריה - ילדותי ובחרותי בסלוניקי: בשכונה החדשה

את לימודיי בבית הספר "תלמוד תורה" סיימתי בקיץ 1936. ככל שאר המסיימים קיבלתי שי – ספר תנ"ך עם הקדשה. ציוניי היו טובים, כך שהייתה לי האפשרות להמשיך את לימודיי בגימנסיה.

כשנה לפני כן עברנו לגור לבית שזה מקרוב נבנה. הבית נמצא מחוץ לשכונתנו הקודמת, אך לא במרחק גדול מנה. היה זה בניין בן שש או שבע קומות. אנו שכרנו את דירת הקרקע. הדירה הייתה בת שני חדרים, מטבח ושירותים. כל שאר דיירי הבניין היו נוצרים, ועם אחדים מהם נוצרו להוריי יחסים ידידותיים. הסביבה החדשה הייתה שונה לחלוטין מן הקודמת. היא לא נשאה אופי – וגם לא שם – של שכונה. במיוחד בלט היעדרם של החמימות ושל יחסי הקירבה, שהיינו רגילים אליהם בשכונה שעזבנו. יהודים רבים לא היו בנמצא בסביבה, ואלה שהיו השתדלו שלא להתבלט במיוחד. ההווי היהודי לא הורגש כלל. את המנהגים השונים קיימנו בין כותלי הבית, ואף את השירים ואת הפזמונים, הקשורים בהם, שרנו בפחות קולניות מאשר בעבר ואליי אף לא בדבקות ובהתלהבות הקודמים.

לאחותי ולי נדרש זמן מסוים כדי להתערות בסביבה החדשה. בשנה הראשונה של מגורינו בבית החדש לא היו לנו חברים למשחקים, כך שיצאנו מעט מאוד לשחק מחוץ לבית. מסיבה זו, הרבינו לגשת אל שכונתנו הישנה בשנה ההיא, ולא רק כדי לבקר בבית הסבים ובביתם של שאר הקרובים.

באותה התקופה, אוליי כתוצאה של מה שתיארתי, הפכתי ל"בולע" ספרים. רוב הספרים שקראתי היו בשפה היוונית ומקצתם בלאדינו. אז עשיתי את היכרותי עם הסופרים היווניים הפופולריים, אך גם עם ז'ול ורן, עם קונן דויל וגיבורו שרלוק הולמס ועם אחרים. אחד הספרים בלאדינו שנפל לידיי – ספר עב כרס, שהרביתי לקרוא בו – נשא את השם "ספר בן גוריון הכהן", שכעבור שנים התברר לי שהוא הכיל את כל כתבי יוסף בן מתתיהו (את הספר הזה, כמו ספרים רבים אחרים בעברית ובלאדינו, שהיו ברשותנו, הפקדתי לפני שנעקרנו לפולין בבית הכנסת "מונסטרליס", בית הכנסת שבו התפללנו מאז עברנו לבית החדש).

בד בבד עם זה התחלתי באיסוף בולים ובלימוד נגינה במנדולינה (כולל קריאת תווים) כשאבי, שידע לנגן בה היטב, משמש לי מורה.